הרב אברהם גקי
Member
בפרשת השבוע כותב ה' יתברך את מה שאמר למשה רבינו 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם'. פסוק זה הוא חלק מהתורה, הוא נצחי, והוא שייך לכל אחד ואחד מישראל, ולכאורה, כשקוראים את הפסוק הזה מתעוררות שאלות קשות ועמוקות: למה למשה רבינו התגלה הקב"ה ולי לא? האם 'אברהם יצחק ויעקב' עודם בחיים? האם לפסוק הזה יש משמעות לחיים שלנו – או שהפסוק הזה הוא רק 'מעשה' חד פעמי שהיה פעם, ונגמר... היכן היא ה"אמת" שבתורה – ישירות מה' יתברך – אלי?
אם נלמד את התורה בעיניים גשמיות, בתוך מסגרות של 'ציור זמן ומקום', התשובה לשאלות אלה תהיה 'גלות' אחת גדולה: אברהם יצחק ויעקב נפטרו, משה רבינו נפטר, ה' דיבר אליהם ואלי לא, ואני – כלל לא קשור לכל הסיפור הזה. הפסוק הזה לא שייך אלי, ח"ו. אולם, אם נלמד את התורה בעיניים רוחניות, כפי שגילה לנו ה' יתברך באמצעות רבי נחמן מברסלב, נוכל להבין שהתורה היא נצחית, היא תורת אמת, והיא 'תפורה' על פי מידותיו של כל אחד ואחד מישראל, בכל זמן ובכל מקום.
אברהם יצחק ויעקב הם אנחנו, ה'מוחין' שלנו (שמכונים בעולם הקבלה 'אברהם יצחק ויעקב'), וה' יתברך אומר לנו 'וארא אל אברהם וכו' באל שדי', 'שדי' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא המבטא זמן וגבול, 'שאמר לעולמו די', כלומר: הקב"ה מדבר ל'משה', ל'דעת' של כל אחד ואחד מאיתנו, ואומר לו כך: - עד היום, התגליתי אליך, ל'אברהם יצחק ויעקב' – ה'מוחין' שלך, רק ב'שכל' גשמי, ב'אל שדי', כי עד היום חשבת ש'אברהם יצחק ויעקב' האמתיים הם אלו שהיו פעם, ב'זמן' העבר, וכיום אינם בחיים, ועל כן הבנת את התורה בגשמיות, והרגשת מחוץ לתמונה.
אולם לקדוש ברוך הוא יש עוד שם, והוא שם הוי"ה, שמשמעותו הוא שהקדוש ברוך הוא 'היה הוה ויהיה', כלומר: נצחי, אינסופי, ולא מוגבל בזמן, וגם התורה שלו נצחית ולא מוגבלת בשום ציור זמן או מקום. התגלות זו של הקב"ה היא מוסתרת, ולכן ממשיך ה' יתברך ואומר ל'משה' האמיתי [שהוא ה'דעת' של כל אחד מישראל] 'ושמי ה' לא נודעתי להם', כי כשאנו לומדים את ה'פסוק' בגשמיות – אברהם יצחק ויעקב הם אנשים שחיו רק פעם, ואין לנו שום קשר אליהם מלבד היותם אבות אבותינו שהיו צדיקים וקדושים, 'ונחנו מה'...?
אך, אם נוציא את הפסוק הזה מה'זמן' ומה'גבול' שלו, כלומר מה'גלות' שלו, ונלמד אותו עם 'שכל רוחני', שכל של 'גאולה' – אזי אברהם יצחק ויעקב האמתיים הם ה'מוחין' שלנו, משה הוא ה'דעת' שלנו, והקדוש ברוך הוא מדבר איתנו, ומשדר לנו את הפסוק הזה בכל רגע בחיים: 'ושמי ה' לא נודעתי להם'... הפסוק הזה שאתה קורא עכשיו, כלומר שה' נתן לך בתורה שנכתבה ממנו עבורך – הוא התגלות של 'אל שדי', בני היקר: תלמד את התורה ברוחניות, תבין שיש עוד שם, שם 'הויה', שעדיין לא נתגליתי אליך בו, שם שמשמעותו 'היה הוה ויהיה', מחוץ לגבולות ה'זמן'. שם של 'גאולה'.
אברהם יצחק ויעקב זה אתה, וכן משה זה אתה, ה' מדבר איתך, תעשה לעצמך 'התקרבות הזמנים', הפסוק הזה איננו סיפור שהיה בעבר הרחוק, אלא הוא תורה מה' יתברך אליך, סם חיים, תורה עכשווית ועדכנית, שאתה יכול לחיות את כל חייך על פיה!. תורה 'משוכללת', בה 'שבת' היא האמונה שה' יתברך מזיז אותך ומנשים אותך, 'ציצית' היא האמונה שה' צופה ומביט בך ובי בכל רגע וכו'.
(מבוסס על פי ליקוטי מוהר"ן ח"ב תו' ע"ט, ד"ה וארא אל אברהם)
אם נלמד את התורה בעיניים גשמיות, בתוך מסגרות של 'ציור זמן ומקום', התשובה לשאלות אלה תהיה 'גלות' אחת גדולה: אברהם יצחק ויעקב נפטרו, משה רבינו נפטר, ה' דיבר אליהם ואלי לא, ואני – כלל לא קשור לכל הסיפור הזה. הפסוק הזה לא שייך אלי, ח"ו. אולם, אם נלמד את התורה בעיניים רוחניות, כפי שגילה לנו ה' יתברך באמצעות רבי נחמן מברסלב, נוכל להבין שהתורה היא נצחית, היא תורת אמת, והיא 'תפורה' על פי מידותיו של כל אחד ואחד מישראל, בכל זמן ובכל מקום.
אברהם יצחק ויעקב הם אנחנו, ה'מוחין' שלנו (שמכונים בעולם הקבלה 'אברהם יצחק ויעקב'), וה' יתברך אומר לנו 'וארא אל אברהם וכו' באל שדי', 'שדי' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא המבטא זמן וגבול, 'שאמר לעולמו די', כלומר: הקב"ה מדבר ל'משה', ל'דעת' של כל אחד ואחד מאיתנו, ואומר לו כך: - עד היום, התגליתי אליך, ל'אברהם יצחק ויעקב' – ה'מוחין' שלך, רק ב'שכל' גשמי, ב'אל שדי', כי עד היום חשבת ש'אברהם יצחק ויעקב' האמתיים הם אלו שהיו פעם, ב'זמן' העבר, וכיום אינם בחיים, ועל כן הבנת את התורה בגשמיות, והרגשת מחוץ לתמונה.
אולם לקדוש ברוך הוא יש עוד שם, והוא שם הוי"ה, שמשמעותו הוא שהקדוש ברוך הוא 'היה הוה ויהיה', כלומר: נצחי, אינסופי, ולא מוגבל בזמן, וגם התורה שלו נצחית ולא מוגבלת בשום ציור זמן או מקום. התגלות זו של הקב"ה היא מוסתרת, ולכן ממשיך ה' יתברך ואומר ל'משה' האמיתי [שהוא ה'דעת' של כל אחד מישראל] 'ושמי ה' לא נודעתי להם', כי כשאנו לומדים את ה'פסוק' בגשמיות – אברהם יצחק ויעקב הם אנשים שחיו רק פעם, ואין לנו שום קשר אליהם מלבד היותם אבות אבותינו שהיו צדיקים וקדושים, 'ונחנו מה'...?
אך, אם נוציא את הפסוק הזה מה'זמן' ומה'גבול' שלו, כלומר מה'גלות' שלו, ונלמד אותו עם 'שכל רוחני', שכל של 'גאולה' – אזי אברהם יצחק ויעקב האמתיים הם ה'מוחין' שלנו, משה הוא ה'דעת' שלנו, והקדוש ברוך הוא מדבר איתנו, ומשדר לנו את הפסוק הזה בכל רגע בחיים: 'ושמי ה' לא נודעתי להם'... הפסוק הזה שאתה קורא עכשיו, כלומר שה' נתן לך בתורה שנכתבה ממנו עבורך – הוא התגלות של 'אל שדי', בני היקר: תלמד את התורה ברוחניות, תבין שיש עוד שם, שם 'הויה', שעדיין לא נתגליתי אליך בו, שם שמשמעותו 'היה הוה ויהיה', מחוץ לגבולות ה'זמן'. שם של 'גאולה'.
אברהם יצחק ויעקב זה אתה, וכן משה זה אתה, ה' מדבר איתך, תעשה לעצמך 'התקרבות הזמנים', הפסוק הזה איננו סיפור שהיה בעבר הרחוק, אלא הוא תורה מה' יתברך אליך, סם חיים, תורה עכשווית ועדכנית, שאתה יכול לחיות את כל חייך על פיה!. תורה 'משוכללת', בה 'שבת' היא האמונה שה' יתברך מזיז אותך ומנשים אותך, 'ציצית' היא האמונה שה' צופה ומביט בך ובי בכל רגע וכו'.
(מבוסס על פי ליקוטי מוהר"ן ח"ב תו' ע"ט, ד"ה וארא אל אברהם)