הרב אברהם גקי
Member
רבי נחמן מברסלב פגש פעם באחד מתלמידיו של הצדיק רבי פנחס מקוריץ זצ"ל, וביקש ממנו לומר לו תורה בשם רבו. אמר לו אותו תלמיד - מורי ורבי הקשה: מפני מה מתוודים אנו 'אשמנו בגדנו' בלשון רבים, מן הראוי היה שכל אחד יתוודה 'אשמתי בגדתי', ותירץ: שאנו אומרים לקב"ה 'אשמנו בגדנו', כלומר אנו והקב"ה יחד. כי לולא כוחו של ה' שמחיה אותנו - לא היינו יכולים או מצליחים לחטוא, ואנו מבקשים מחילה ורחמים מחמת טענה זו.
אמר לו רבי נחמן: גם אני מפרש כך (ראה חיי"מ תר"י): 'ויגש אליו יהודה', כאשר יהודי (יהודה) מדבר עם ה' (יוסף, צדיקו של עולם) ומתוודה על חטאיו – אומר הוא 'ויאמר בי אדני', כלומר: אתה, ה' יתברך, היית בתוכי כל הזמן, ואתה הזזת את ידי לעבור על רצונך!
בתחילת פרשת השבוע, ה' מספר לנו שיהודה ניגש ליוסף לבקש רחמים מלפניו. האם זה נצחי? האם זה קורה גם היום? אם נלמד את התורה בהסתכלות גשמית בלבד, אזי הסיפור הוא נחלת העבר, אך ה' גילה לנו דרך רבי נחמן (ליקו"מ ק"י) שהתורה היא רוחנית, נצחית, וקיימת בכל אדם וכל רגע: 'ויגש אליו יהודה' מדבר עלינו!
לכל אדם יש מה לתקן, ולא תמיד קל להתנתק מן העבר ולתקן טעויות. אך אם אדם מסגל לעצמו חיים של אמונה אמתית, וחי באמונה שה' מזיז אותו כל הזמן, זהו ה'ווידוי' המובחר ביותר על חטאיו מהעבר, כי אם אדם מאמין וחי שה' מזיז אותו כל רגע - אזי זו האמת! שה' הזיז אותו בכל רגע, גם כשחטא. ועם האמת הזו אפשר להפוך את ה'זדונות' ועבירות ל'זכויות'. 'יהודה' זה אנו, ועם האמונה אנו יכולים לטעון תמיד ליוסף (הקב"ה): 'בי אדני'!...
[מן הראוי להדגיש: שכל זה יועיל לאדם שמדבר עם ה' באמת ורוצה לחזור בתשובה ולהתקרב לה', אך לא לאדם שרוצה להיות 'נבל ברשות התורה' ולעבור עבירות ח"ו על סמך ש'השם מזיז לו את היד' והוא לא אשם. וזהו שכתוב בהמשך הפסוק 'ואל יחר אפך בעבדך', שאין אנו מנסים להתחמק מאחריות להבא, אלא 'לסגור עניינים' שהיו, ולתקן את העבר (כמבואר בחיי"מ, עיי"ש)].
אמר לו רבי נחמן: גם אני מפרש כך (ראה חיי"מ תר"י): 'ויגש אליו יהודה', כאשר יהודי (יהודה) מדבר עם ה' (יוסף, צדיקו של עולם) ומתוודה על חטאיו – אומר הוא 'ויאמר בי אדני', כלומר: אתה, ה' יתברך, היית בתוכי כל הזמן, ואתה הזזת את ידי לעבור על רצונך!
בתחילת פרשת השבוע, ה' מספר לנו שיהודה ניגש ליוסף לבקש רחמים מלפניו. האם זה נצחי? האם זה קורה גם היום? אם נלמד את התורה בהסתכלות גשמית בלבד, אזי הסיפור הוא נחלת העבר, אך ה' גילה לנו דרך רבי נחמן (ליקו"מ ק"י) שהתורה היא רוחנית, נצחית, וקיימת בכל אדם וכל רגע: 'ויגש אליו יהודה' מדבר עלינו!
לכל אדם יש מה לתקן, ולא תמיד קל להתנתק מן העבר ולתקן טעויות. אך אם אדם מסגל לעצמו חיים של אמונה אמתית, וחי באמונה שה' מזיז אותו כל הזמן, זהו ה'ווידוי' המובחר ביותר על חטאיו מהעבר, כי אם אדם מאמין וחי שה' מזיז אותו כל רגע - אזי זו האמת! שה' הזיז אותו בכל רגע, גם כשחטא. ועם האמת הזו אפשר להפוך את ה'זדונות' ועבירות ל'זכויות'. 'יהודה' זה אנו, ועם האמונה אנו יכולים לטעון תמיד ליוסף (הקב"ה): 'בי אדני'!...
[מן הראוי להדגיש: שכל זה יועיל לאדם שמדבר עם ה' באמת ורוצה לחזור בתשובה ולהתקרב לה', אך לא לאדם שרוצה להיות 'נבל ברשות התורה' ולעבור עבירות ח"ו על סמך ש'השם מזיז לו את היד' והוא לא אשם. וזהו שכתוב בהמשך הפסוק 'ואל יחר אפך בעבדך', שאין אנו מנסים להתחמק מאחריות להבא, אלא 'לסגור עניינים' שהיו, ולתקן את העבר (כמבואר בחיי"מ, עיי"ש)].