פרשת "ויגש"

[alia1]

באדיבות האתרים:"ברסלב ישראל",ו"שער ברסלב"

"ויגש אליו יהודה" (ליקו"מ ח"א, סב) –
עיקר טעות הרחוקים מבורא עולם הוא מחמת שרואים הם שהנהגת העולם, לכאורה, היא על ידי מערכת המזלות ואז נופלים הם בטעותם, כל אחד כפי טעותו. חלק מהטועים חושבים שעל פי הטבע עולם כמנהגו נוהג. ויש כאלה החושבים שצריך את האמצעי – דהיינו סיבה שבעזרתה יוכלו להאמין, סיבה שתקשר, לכאורה, בינם לבין הקב"ה. בטעויות אלו רבים נכשלים ועושים את האמצעי והסיבה כדבר העיקרי. לדוגמא – הפרנסה: על דרך מחשבתם, תהא הפרנסה בשפע רק על ידי שישקיע האדם מאוד בעניין המשא ומתן ולא בקב"ה, חלילה, שהוא זה המשפיע להם פרנסה.
הצדיק מבטל בתפילתו מעניין המזלות, ואז נודע יותר הנגלה מאשר הסתום והמוסתר, דהיינו שנמצא שיש אלוקים השומע תפילתו. ועל כן נאמר: "ויגש אליו יהודה" – שהתקרבו שתי מלכויות (יהודה ויוסף – משניהם יצאו משיחים) – ועל ידי התקרבות זו מבקשת השכינה מהקב"ה רחמים על אותם הרחוקים, המאמינים במזלות אמצעים וסיבות, המפרידות אותם מהבורא, ומבקשת השכינה מהבורא – מכיוון שלא ידוע לבני האדם אלא רק מהגלוי, ומכיוון שזו התגלות הבורא - לכן טעו הם, כל אחד לפי טעותו. אולם ברגע שהבורא מבטל רצונו בשביל הצדיק שנושא תפילה עבורם, אזי מתקיים מה שאמרו חז"ל: הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, שעושה את רצון הצדיק ועל ידי זה נגלית המצאות האלוקים
"ונפשו קשורה בנפשו" (ליקו"מ ח"א, קלה) –
כשאדם מכבד את הימים הטובים, היינו המועדים, זוכה הוא לענווה, ויזכה להרגיש את קדושת הימים-הטובים על ידי שיקשר עצמו לצדיק, כי הצדיק הוא בחינת קדושת הימים-הטובים, וסימן לכך הוא שיש לאדם שפלות וענווה, ומתבטל מהגדלות הגאווה - כך ידע שהוא אכן מקושר לצדיק. ועיקר התקשרות זו נעשית על ידי האהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה כמו שכתוב (בראשית מד): "ונפשו קשורה בנפשו" – חביבה עליו כנפשו, כמו שנאמר על דוד ויהונתן: "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד". על ידי זה יוכל לקבל את קדושת היום טוב. כי עיקר קדושת הימים הטובים היא להעלות מלכות הקדושה מבין הקליפות, שהם כוחות הטומאה, ולבטל את המלכות של הסטרא-אחרא (הטומאה).

 

[alia1]

ויגש אליו יהודה (מד,יח)
שמעתי שפעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל מטראסטינץ שהיה מקורב [לפני התקרבותו לרבי נחמן] להרב הצדיק הרב פינחס מקוריץ: הגידו לי דבר מהרב הצדיק הרב פינחס מקוריץ זכרונו לברכה. אמר לו: כך אמר הרב פינחס הנ"ל, מדוע אנו אומרים אשמנו בגדנו גזלנו. לשון רבים, הלא צריכים לומר אשמתי וכו'? אלא, אנו אומרים כביכול בלשון טענה להשם יתברך אשמנו. שאם לא שנתת לנו כח ורשות לא היינו יכולין לחטא! אמר רבנו זכרונו לברכה, אני גם-כן מפרש כך: ויגש אליו יהודה, כאשר איש ישראל נגש להשם יתברך לבקש מחילה על עוונותיו, ויאמר בי אדני. רצונו לומר כחך בי אם היית נוטל את הכח שלך ממני, לא הייתי יכול לחטא! וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו, על-זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, הנני מדבר דברי [=טוען טענתי זו] על מנת שתבוא תפלתי באזנך, אבל אל יחר אפך בעבדך, כי ידעתי אשר אני החייב.
(חיי מוהר"ן, תר"י)



ויגש אליו יהודהוזה בחינת ויגש אליו יהודה, שעיקר התיקון על ידי שנתקבץ יהודה ויוסף שהם העיקר, בחינת משיח
בן דוד שבא מיהודה ומשיח בן יוסף. כי דוד בחינת תהילים שנאמר בעשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כי הוא נעים זמירות ישראל, כי התלהבות השמחה שבלב שזה בחינת יוסף בחינת בית יוסף להבה, עיקר התגלותו הוא על ידי דיבורי תודה והודאה שזה בחינת דוד שהרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות, כי הדיבור יש לו כח גדול, ועל ידי זה עיקר התגלות השמחה, בחינת שמחה לאיש במענה פיו, וכתיב דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה. וזה בחינת ושפתי רננות יהלל פי דייקא שכל זה בחינת דוד שיצא מיהודה שנקרא על שם הודאה כמו שכתוב הפעם אודה את ה'.

(ליקוטי הלכות, הודאה ו,מז)

 

[alia1]

"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף" (ליקו"מ ח"א, ב) –

עיקר כלי מלחמתו של המשיח הוא התפילה, ומשם עיקר חיותו וכל מלחמה שיעשה וכל מקום שיכבוש - הכל בזכות התפילה – "בחרבי ובקשתי" – פירש רש"י: בתפילה ובקשה.
כלי זה צריך לקבל על ידי בחינת יוסף – היינו שמירת הברית, וידוע הוא שיוסף ששמר את הברית, על
ידי זה נטל את הבכורה שהיא בחינת עבודה ותפילה.
אדם שזוכה לחרב זו, צריך לדעת איך ללחום איתה, כדי שלא יטה אותה לימין או לשמאל וצריך הוא שיהיה קולע ולא יחטיא את המטרה, ויטה אותה אל האמצע. לדבר זה יזכה על ידי בחינת המשפט – "יכלכל דבריו במשפט" – יוסף היה צריך לקבל חרב זו ע"י בחינת המשפט, כדי שיכלכל דבריו במשפט, כי: "משפטיך למלך תן".
וכיצד יזכה למשפט? על ידי הצדקה שבעזרתה אפשר לאחוז במידת המשפט, כמו שכתוב: "משפט וצדקה ביעקב" – כי כשנותן צדקה מחסיר ומשפיל האדם ממונו ומעשיר לעני, וזה בחינת: "אלוקים שופט, זה ישפיל וזה ירים" – ועל ידי זה זוכה לאחוז במידת המשפט, כי קודם התפילה יפריש צדקה כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט, כדי שיהיה קולע ולא יחטיא את המטרה. אם כן, למה קיבל יוסף את הבכורה? מכיון שכילכל את יעקב במצרים, "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף" (בראשית מז) – כי היתה התפילה שגורה בפיו של יוסף, וע"י שנתן צדקה (כלכלה) לאביו יעקב, שהוא בחינת המשפט, זכה לבכורה.

"כי פי המדבר אליכם" (ליקו"מ ח"א, יט) –
כשנפגש יוסף עם אחיו והתוודה בפניהם שהוא יוסף, אמר להם (בראשית מה): "הנה עיניכם רואות...כי פי המדבר אליכם" – כשם שעיניהם ראו שיוסף היה מהול, כך הוא פיו המדבר אליהם בלשון הקודש. וידוע הוא שלשון הקודש יקרה עד מאוד, כי בלשון הקודש נברא העולם, כי על ידי לשון הקודש רוממנו מכל הלשונות, שכל לשונות העמים נופלים על ידי לשון הקודש. יוסף הצדיק ששמר את הברית וזכה לשלומת לשון הקודש, זכה להתקדש וזכה לרוח קודש – רוח אלוקים שהיא תיקון הברית, כי בלשון הקודש תלוי שמירת הברית – אדם הפוגם בברית מאבד את לשון הקודש.

"יוסף ישית ידו על עיניך" (ליקו"מ ח"א, נד) –
להכניע את כוח המדמה הוא על ידי בחינת יד – "ביד הנביאים אדמה". יד היא בחינת שמחה: "ושמחתם בכל משלח ידיכם".
דומה הדבר לאדם המנגן בידו על כלי, שעל ידי זה הוא מקבץ ומלקט בידו את הרוח הטובה, שהיא רוח הנבואה מתוך הרוח הרעה, שהיא רוח העצבות.
המנגן צריך לדעת שכדי לבנות את הניגון שהוא - השמחה והרוח הטובה, עליו לכוון לבנות את השמחה – שהניגון יהיה בשלמות, ועל ידי זה מלקט ומצרף את הטוב מתוך הרע. המנגן צריך שתהא עליו יד הקב"ה, וזה: "וניגן בידו וטוב לך".
נאמר על יוסף – איש אשר רוח בו – רוח אלוקים, על ידי שנשמר מרע, על כן היתה עליו יד ה' וידע לברר הטוב מן הרע ונשמר מכח המדמה, שרוצה לקלקל ולפגום בטוב, לכן נאמר: "ויוסף ישית ידו על עיניך".

 

[alia1]

"ונפשו קשורה בנפשו" (ליקו"מ ח"א, קלה) –
כשאדם מכבד את הימים הטובים, היינו המועדים, זוכה הוא לענווה, ויזכה להרגיש את קדושת הימים-הטובים על ידי שיקשר עצמו לצדיק, כי הצדיק הוא בחינת קדושת הימים-הטובים, וסימן לכך הוא שיש לאדם שפלות וענווה, ומתבטל מהגדלות הגאווה - כך ידע שהוא אכן מקושר לצדיק. ועיקר התקשרות זו נעשית על ידי האהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה כמו שכתוב (בראשית מד): "ונפשו קשורה בנפשו" – חביבה עליו כנפשו, כמו שנאמר על דוד ויהונתן: "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד". על ידי זה יוכל לקבל את קדושת היום טוב. כי עיקר קדושת הימים הטובים היא להעלות מלכות הקדושה מבין הקליפות, שהם כוחות הטומאה, ולבטל את המלכות של הסטרא-אחרא (הטומאה).
"כל הנפש הבאה לבית יעקב" (ליקו"מ ח"א, קפא) –
כשמתקשרים כמה אנשים וקושרים קשר נגד איש אחד, אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם, עם כל זאת יכולים הם להפילו, כי מתקבצים חלקי הכבוד שיד לכל אחד מהם ועל ידי זה נתבטל חלק הכבוד שלו, ונופל הוא על ידם. התקבצות חלקי הכבוד והתקשרותם יחד, נעשה על ידי זה חלק זה גדול יותר משל האדם שנגדו קשרו קשר. אולם אם האדם הוא גדול במעלה, יוכל להכניעם ולבטלם למרות שיתאחדו נגדו.
צריך שלא יהיו אנשים אלה רשעים, כי קשר רשעים אינו מן המניין, כמו שאמרו חז"ל: כי רשעים אין להם חלק בכבוד, ויוכלו להפיל את האדם שהם חולקים עליו.
על זה התפלל יעקב אבינו, שלא תזיק מחלוקת קורח למשה רבנו ע"ה, וביקש הוא שלא יתאחדו ויתקשרו חלקי הכבוד של עדת קורח, כי אנשים חשובים הם. ברגע שחלקי כבוד אלו לא יתחברו, אז בודאי יוכל משה לעמוד נגדם ולהפילם. ואמר יעקב – כבודי – כי יעקב הוא בחינת הכבוד, בחינות הנפש: "כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה". ודע דבר חשוב: כשמפילים אדם על ידי שקושרים נגדו – נופל הוא לתאוות ניאוף, חס ושלום.

 

[alia1]

כי כמוך כפרעה (מד,יח)
ויגש אליו יהודה זה בחינת התקרבות והתקשרות התפילה להצדיק האמת הנ"ל. ויאמר אליו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ופרש"י יכנסו דברי באזניך. היינו שתקבל דברי תפילתי ותתקן ותעלה אותה כראוי ואל יחר אפך בעבדך אם תפלתי אינה כראוי אעפ"כ אל יחר אפך על זה רק תאיר בי בכח האמת שלך ללמדני איך לתקן תפילתי ולהתפלל כראוי. כי כח האמת האמיתי שלך יש לו כח להאיר בתוקף עוצם ריבוי החשך שלי להראות לי כל הפתחים שבהסטרא אחרא [=היצר הרע] ולצאת משם. וזה כי כמוך כפרעה. פרעה הוא בחי' הסטרא אחרא שנקרא פרעה ע"ש ריבוי הפתחים שמפריע ומגלה לכל הבא לטמא ר"ל בבחי' הבא לטמא פותחין לו כי הס"א והקליפות פותחים ומגלין לו פתחים שהיו סגורים תחילה. והעיקר הוא במחשבה שבאדם וכל אדם יכול להבין זאת כי האדם נברא רק בשביל נסיון ובחירה ועיקר הבחירה והנסיון הוא במחשבה שהאדם צריך לחשוב רק בתורה ועבודה ויראת שמים. אך תיכף כשרוצין לחשוב בזה עומדים כנגדו מחשבות של הס"א שרוצים למושכו לשם ח"ו כי עיקר היצר הרע והיצר טוב הם המחשבות שבלב כ"ש בהתורה (ליקוטי מוהר"ן א, מט) לשמש שם אהל בהם. ומי שהוא איש כשר פונה עורף ואינו מסתכל על המחשבות רעות של הסטרא אחרא כלל. ואזי כל הפתחים שיש שם הם סגורים מאחר שאינו רוצה ליכנוס בהם לטמא עצמו ח"ו. אבל תיכף כשמתחיל להמשך אחריהם ובא לטמא ח"ו אזי תיכף פותחין לו הפתחים שיש שם ומי שאינו חס על עצמו למהר להמלט משם, אזי נופל ונכנס מפתח לפתח ומפתח לפתח עד שנתעה ומתרחק מהדרך הטוב מאד, כל אחד כפי רחוקו, כפי מה שנמשך אחרי [הרע] ח"ו, כי גם אחר כך, כשמתחיל להמשך אחריהם ח"ו עדיין יש לו בחירה למהר להמלט על נפשו. וכל ענין זה, הכל הוא במחשבות שבאדם כמו שיכול כל אדם להבין בנפשו, שכשמתחיל לתעות במחשבתו ח"ו, הוא הולך ממחשבה למחשבה ומרעיון לרעיון עד שבשעה קלה הוא מונח במקום שמונח הרחק מאד מהקדושה ר"ל. וכל זה הוא בחי' הפתחים שבסטרא אחרא שנתגלו ונפתחו לו ע"י שנמשך אחריהם ועיקר התגברותם ביותר הוא בשעת התפילה כנ"ל. וכמו שיכול כל אדם לראות בעצמו שכל הבלבולים והמחשבות רעות באים ביותר [מתרבים ומתחזקים] בשעת התפילה. ועיקר העצה לצאת מהם הוא ע"י דבור האמת שמאיר לו בכח הצדיק לראות הפתחים שיש שם שעל ידם נתעה לשם שיזכה עתה לראותם ע"י אור האמת לצאת משם. וזהו כי כמוך כפרעה. היינו שאיש הישראלי עם תפילתו טוען עם הצדיק שיקבל תפילתו וישתדל בתיקונה ואל יחר אפו בו אם תעה במחשבותיו הרעות כמו שתעה. כי יש כח להצדיק בגודל האמת שלו להאיר בו לראות כל הפתחים שיש שם ולצאת מהמחשבות הרעות. וזהו כי כמוך כפרעה היינו שכמו התגברות וריבוי הפתחים שבהסטרא אחרא שהיא בחי' פרעה לשון התגלות בחי' וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן וכו'. כמו כן יש לך כח בהאמת להאיר בי לראות הפתחים לצאת משם כי שני הכ"פין של כמוך כפרעה מורים על הדמיון ממש (כמו שפרש"י במ"א בפ' והיה כעם ככהן וכו') היינו שהם שווים ממש: כמו התגברות פרעה שהוא הפתחים רעים שנתגלו ונפתחו לזה שנמשך אחריהם; כמו כן ממש יש כח לאמת שהיא כח הצדיק האמת להאיר לצאת משם דרך הפתחים אלו בעצמם כ"ש בהתו' הנ"ל

(ליקוטי הלכות, חו"מ, גניבה ה)

 

[alia1]

כי כמוך כפרעה
הסטרא אחרא נקרא "פרעה", מלשון התגלות, בבחינת "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פ