הרב אברהם גקי
Member
בפרשת השבוע מספר השם יתברך על יעקב אבינו שהלך לבית לבן הארמי לישא אשה. יעקב אבינו רצה את רחל, שהיתה יפת תואר ויפת מראה, אולם לבן רימה אותו, ונתן לו את לאה לפני רחל. והנה, הסיפור שהיה אצל יעקב אבינו הוא קדוש, והוא אמת, אך זה עדיין בגדר 'סיפור' גשמי שהוא נחלת העבר בלבד, ואין לזה אחיזה במציאות של היום, ולאדם שלומד את זה קשה להבין מה ה' יתברך רוצה ממנו דרך הסיפור הזה, ולמה זה נוגע אליו.
האר"י הקדוש מסביר, שבעולמות העליונים יש שני מערכות (פרצופים) אחת גבוהה מהשניה, שנקראים העליונה בשם 'לאה', והתחתונה בשם 'רחל', [במפת העולמות נמצאת לאה במקום העורף בעצם הלוז, ורחל מהחזה ולמטה עד הסוף]. האר"י הקדוש מסביר סביב זה תורה נפלאה שמי שזוכה להבין אותה יכול לכוון כוונות [של תיקון חצות, למשל] ולפעול בעולמות אלו, וגם יכול להבין שסיפור בתורה אינו סיפור גשמי בלבד, אלא יש בו רבדים רוחניים בעולמות העליונים, אשרי לו.
ה' דרך רבי נחמן (עי' ליקו"מ ח"ב תו' פ"ה) לוקח את זה צעד קדימה, לפנימיות המושג 'רחל' ו'לאה', ל'בחינת רחל ולאה', ומלמד אותנו שכל הסיפור של לאה ורחל – הוא תיאור מציאות שמתקיימת בין כל יהודי לבין ה' יתברך כל רגע.
'רחל' מסמלת את הנמוך יותר, ה'גשמיות', הגוף, וגם הגשמיות של התורה נקראת רחל. גם בתורה יש בחינת 'גוף', שהיא שכל הגשמי של התורה, (ונקרא 'רחל' כי התורה היא כרחל לפני גוזזיה, שהכל גוזזין ממנה הלכות, עי' בליקו"מ ח"א י"ב), ו'לאה' שהיא הגבוהה יותר, מסמלת את ה'רוחניות', האמונה, הנשמה, וגם בתורה עצמה יש 'בחינת לאה', שהיא הנשמה של התורה, השכל הרוחני שמלמד אותנו שהתורה היא מעל לציור מקום וזמן.
אנחנו בתור 'יעקב', נוטים לחפוץ ב'רחל', יפת התואר ויפת המראה, ולהיתפס לפירוש הגשמי של התורה. אולם האמת היא, [כפי שסיבב ה' יתברך בסיפור התורה] שיעקב יצטרך לישא את 'לאה' ראשונה, כי הגשמיות של התורה מבלי השכל הרוחני היא כגוף בלי נשמה, ולכן כדי ללמוד את התורה בצורה רוחנית חייבים לישא קודם את לאה, שהיא ה'אמונה', ה'שכל הרוחני' שאני בעצמי מככב מול ה', וכל התורה היא עלי ובשבילי כדי שאני אלמד לגלות את ה' בעולם.
וכשלאדם יש את ה'לאה', את השכל הרוחני, אזי טוב ויפה שישא את רחל, כי כאשר ילמד את התורה ברוחניות, תתפרש לו כל התורה בשכל רוחני, כי לאה זו ה'נשמה' והרוחניות, מול רחל שהיא הגשמיות וה'גוף' הגשמי של כל דבר (גם בתורה יש מציאות של גוף וגשמיות, 'גופי תורה', לעומת ה'נשמה' שהיא הרוחניות שלה).
ובאמת לעתיד לבוא, תחיית המתים והגאולה תהיה מעצם הלוז, שזו לאה, כי אז יהיה עולם רוחני שכתוב עליו ומלאה הארץ דעה את ה', ולא תהיה גשמיות, כלומר: בעתיד יהיה לנו את בחינת 'לאה', שהיא ה'רוחניות' של התורה, ואז נבין את 'רחל' שהיא התורה הגשמית – ונחיה אותה עלינו בכל רגע, נהפוך אותה ל'סם חיים'...
ועד אז: האם אנחנו 'תקועים' בגשמיות, ב'גוף', ב'רחל'?! התשובה שה' מלמד אותנו דרך רבי נחמן היא: שזה תלוי בנו. ה'לעתיד לבוא' ברוחניות אינו מוגבל בזמן, וזה שייך גם עכשיו: כשאדם חי את השכל הרוחני שנקרא 'לאה', ומחיה את 'עצם הלוז' שלו, שזו האמונה, אזי השכל הרוחני מחיה אותו ועושה לו 'תחיית המתים', כי הוא מתחיל 'לחיות' שה' מזיז אותו ומנשים אותו ומוליך אותו.
האר"י הקדוש מסביר, שבעולמות העליונים יש שני מערכות (פרצופים) אחת גבוהה מהשניה, שנקראים העליונה בשם 'לאה', והתחתונה בשם 'רחל', [במפת העולמות נמצאת לאה במקום העורף בעצם הלוז, ורחל מהחזה ולמטה עד הסוף]. האר"י הקדוש מסביר סביב זה תורה נפלאה שמי שזוכה להבין אותה יכול לכוון כוונות [של תיקון חצות, למשל] ולפעול בעולמות אלו, וגם יכול להבין שסיפור בתורה אינו סיפור גשמי בלבד, אלא יש בו רבדים רוחניים בעולמות העליונים, אשרי לו.
ה' דרך רבי נחמן (עי' ליקו"מ ח"ב תו' פ"ה) לוקח את זה צעד קדימה, לפנימיות המושג 'רחל' ו'לאה', ל'בחינת רחל ולאה', ומלמד אותנו שכל הסיפור של לאה ורחל – הוא תיאור מציאות שמתקיימת בין כל יהודי לבין ה' יתברך כל רגע.
'רחל' מסמלת את הנמוך יותר, ה'גשמיות', הגוף, וגם הגשמיות של התורה נקראת רחל. גם בתורה יש בחינת 'גוף', שהיא שכל הגשמי של התורה, (ונקרא 'רחל' כי התורה היא כרחל לפני גוזזיה, שהכל גוזזין ממנה הלכות, עי' בליקו"מ ח"א י"ב), ו'לאה' שהיא הגבוהה יותר, מסמלת את ה'רוחניות', האמונה, הנשמה, וגם בתורה עצמה יש 'בחינת לאה', שהיא הנשמה של התורה, השכל הרוחני שמלמד אותנו שהתורה היא מעל לציור מקום וזמן.
אנחנו בתור 'יעקב', נוטים לחפוץ ב'רחל', יפת התואר ויפת המראה, ולהיתפס לפירוש הגשמי של התורה. אולם האמת היא, [כפי שסיבב ה' יתברך בסיפור התורה] שיעקב יצטרך לישא את 'לאה' ראשונה, כי הגשמיות של התורה מבלי השכל הרוחני היא כגוף בלי נשמה, ולכן כדי ללמוד את התורה בצורה רוחנית חייבים לישא קודם את לאה, שהיא ה'אמונה', ה'שכל הרוחני' שאני בעצמי מככב מול ה', וכל התורה היא עלי ובשבילי כדי שאני אלמד לגלות את ה' בעולם.
וכשלאדם יש את ה'לאה', את השכל הרוחני, אזי טוב ויפה שישא את רחל, כי כאשר ילמד את התורה ברוחניות, תתפרש לו כל התורה בשכל רוחני, כי לאה זו ה'נשמה' והרוחניות, מול רחל שהיא הגשמיות וה'גוף' הגשמי של כל דבר (גם בתורה יש מציאות של גוף וגשמיות, 'גופי תורה', לעומת ה'נשמה' שהיא הרוחניות שלה).
ובאמת לעתיד לבוא, תחיית המתים והגאולה תהיה מעצם הלוז, שזו לאה, כי אז יהיה עולם רוחני שכתוב עליו ומלאה הארץ דעה את ה', ולא תהיה גשמיות, כלומר: בעתיד יהיה לנו את בחינת 'לאה', שהיא ה'רוחניות' של התורה, ואז נבין את 'רחל' שהיא התורה הגשמית – ונחיה אותה עלינו בכל רגע, נהפוך אותה ל'סם חיים'...
ועד אז: האם אנחנו 'תקועים' בגשמיות, ב'גוף', ב'רחל'?! התשובה שה' מלמד אותנו דרך רבי נחמן היא: שזה תלוי בנו. ה'לעתיד לבוא' ברוחניות אינו מוגבל בזמן, וזה שייך גם עכשיו: כשאדם חי את השכל הרוחני שנקרא 'לאה', ומחיה את 'עצם הלוז' שלו, שזו האמונה, אזי השכל הרוחני מחיה אותו ועושה לו 'תחיית המתים', כי הוא מתחיל 'לחיות' שה' מזיז אותו ומנשים אותו ומוליך אותו.