בס"ד,
פרשת זכור
קודם פורים קוראים פרשת זכור. לזכור מצוות מחיית עמלק. להלן ביאורים, הארות וחידושים בפרשת זכור, מתוך אוצרו של רבי נתן מברסלב: ליקוטי הלכות
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה,יז)
וזה בחינת מצות זכירת מעשה עמלק, כמו שכתוב: זכור את אשר עשה לך עמלק וכו'. כי עיקר פגם הברית שמשם כל האבדות, הוא על ידי זוהמת עמלק, כמו שכתוב: אשר קרך בדרך וכו'. ועל כן הוא רודף תמיד אחר מחנה דן שהוא המאסף לכל המחנות דקדושה שמחפש ומוצא כל האבדות, כמו שפרש רש"י שם, שכל מה שנאבד מישראל הם היו מוצאים. ועמלק מתגרה בהם ביותר, כי הוא אורב על האבדות תמיד לתפסם חס ושלום. ועל כן עיקר התגרותו על אותם שהיה הענן פולטם. בחינת ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' שהם בחינת הנידחים והאובדים. ועל כן צוה ה' יתברך לזכור היטב בכל יום מעשה עמלק. כי האבדה צריכה זיכרון היטב שלא לשכוח הדבר, כי כל האבידות באין משכחה והסח הדעת, שעל ידי זה באין לידי אבידה חס ושלום, בגשמיות או ברוחניות. ועל כן השכחה נקראת בשם אבידה, כמו שאמרו: קשה לשמוע וקשה לאבד שפרושו שכחה. וכמו שמבואר כל זה בדבריו זכרונו לברכה (ליקו"מ, א,קפח) ועל כן צריכין לזכור היטב מעשה עמלק, כמו שכתוב: לא תשכח. כי צריכין לזכור היטב כל מה שאבד על ידי תאוותיו ולהשתדל מאד לחפש אחר אבדותיו, ועל כל פנים להזהר שלא יאבד עוד. והעיקר הוא הזיכרון, כי כל זמן שזוכר שיש אבדות ומבקש וחותר לחפשם ואינו שוכח את עצמו חס ושלום, כאבידה לאחר יאוש חס ושלום, אז יש לו תקווה עדיין, כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ובודאי סוף כל סוף יהיו נמצאים כל האבדות ויתתקן הכל. וכל אחד כפי מה שיהיה לו חלק יותר בהבקשה והחיפוש אשרי לו ולפום צערא אגרא [=כפי הצער, כך השכר]. שכל אחד כפי מה שהתייגע והצטער את עצמו יותר על האבדות והשתדל לבקשם ולחפשם בתפלה ותחנונים ובגעגועים והשתוקקות והתקרבות לצדיקים וכשרים אמיתיים, וסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה על ידי זה. וכמו כן יזכה ביותר שיחזירו לו אבדותיו בשלום. ועל כן עיקר התיקון על ידי כוונות אלול. כמו שמבואר שם. וכלל הכוונות של אלול כלולים בהתורה קרא את יהושע וכו' (ליקוטי מוהר"ן א, תורה ו) שהם אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב עיין שם היטב. היינו שצריכים למצוא את ה' יתברך בכל מקום שהוא. ואז אין שום אבדה בעולם, כי בכל מקומות - ממשלתו וכנ"ל והבן היטב.
(ליקוה"ל, אורח חיים, הלכות ברכת הפירות ה)
פרשת זכור
קודם פורים קוראים פרשת זכור. לזכור מצוות מחיית עמלק. להלן ביאורים, הארות וחידושים בפרשת זכור, מתוך אוצרו של רבי נתן מברסלב: ליקוטי הלכות
זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה,יז)
וזה בחינת מצות זכירת מעשה עמלק, כמו שכתוב: זכור את אשר עשה לך עמלק וכו'. כי עיקר פגם הברית שמשם כל האבדות, הוא על ידי זוהמת עמלק, כמו שכתוב: אשר קרך בדרך וכו'. ועל כן הוא רודף תמיד אחר מחנה דן שהוא המאסף לכל המחנות דקדושה שמחפש ומוצא כל האבדות, כמו שפרש רש"י שם, שכל מה שנאבד מישראל הם היו מוצאים. ועמלק מתגרה בהם ביותר, כי הוא אורב על האבדות תמיד לתפסם חס ושלום. ועל כן עיקר התגרותו על אותם שהיה הענן פולטם. בחינת ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' שהם בחינת הנידחים והאובדים. ועל כן צוה ה' יתברך לזכור היטב בכל יום מעשה עמלק. כי האבדה צריכה זיכרון היטב שלא לשכוח הדבר, כי כל האבידות באין משכחה והסח הדעת, שעל ידי זה באין לידי אבידה חס ושלום, בגשמיות או ברוחניות. ועל כן השכחה נקראת בשם אבידה, כמו שאמרו: קשה לשמוע וקשה לאבד שפרושו שכחה. וכמו שמבואר כל זה בדבריו זכרונו לברכה (ליקו"מ, א,קפח) ועל כן צריכין לזכור היטב מעשה עמלק, כמו שכתוב: לא תשכח. כי צריכין לזכור היטב כל מה שאבד על ידי תאוותיו ולהשתדל מאד לחפש אחר אבדותיו, ועל כל פנים להזהר שלא יאבד עוד. והעיקר הוא הזיכרון, כי כל זמן שזוכר שיש אבדות ומבקש וחותר לחפשם ואינו שוכח את עצמו חס ושלום, כאבידה לאחר יאוש חס ושלום, אז יש לו תקווה עדיין, כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ובודאי סוף כל סוף יהיו נמצאים כל האבדות ויתתקן הכל. וכל אחד כפי מה שיהיה לו חלק יותר בהבקשה והחיפוש אשרי לו ולפום צערא אגרא [=כפי הצער, כך השכר]. שכל אחד כפי מה שהתייגע והצטער את עצמו יותר על האבדות והשתדל לבקשם ולחפשם בתפלה ותחנונים ובגעגועים והשתוקקות והתקרבות לצדיקים וכשרים אמיתיים, וסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה על ידי זה. וכמו כן יזכה ביותר שיחזירו לו אבדותיו בשלום. ועל כן עיקר התיקון על ידי כוונות אלול. כמו שמבואר שם. וכלל הכוונות של אלול כלולים בהתורה קרא את יהושע וכו' (ליקוטי מוהר"ן א, תורה ו) שהם אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב עיין שם היטב. היינו שצריכים למצוא את ה' יתברך בכל מקום שהוא. ואז אין שום אבדה בעולם, כי בכל מקומות - ממשלתו וכנ"ל והבן היטב.
(ליקוה"ל, אורח חיים, הלכות ברכת הפירות ה)