הרב אברהם גקי
Member
בפרשה זו מלמד אותנו ה' יתברך 'כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו'. והנה, התורה היא נצחית וניתנה מה' יתברך לכל אחד מישראל בכל מקום ובכל זמן, ועל כן עלינו להבין כיצד שייכים אצלנו בכל עת ורגע 'מלחמה', ומהו אותו ה'שבי' שאנו צריכים 'לשבות', בכדי לנצח במלחמה.
ביאור הדברים, מבאר ה' יתברך דרך רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב תו' פ"ב), כי יש שני אופנים בהם ה' יתברך מנהיג את העולם מול האדם, האחת נקראת 'הנהגה כסדר', והשניה נקראת 'הנהגה שלא כסדר'. 'הנהגה כסדר' פירושה הנהגה באופן חד וברור, שמתאימה לרצונו של האדם ונוחה לו, ו'הנהגה שלא כסדר' הינה הנהגה שהאדם לא חפץ בה, ונדמה לו שה' יתברך פועל כביכול בניגוד לרצונו, כגון בכל מיני צער וקושי העוברים על האדם, שאין זה ה'סדר' המועדף עליו, והוא היה מעדיף שהדברים יהיו 'מסודרים' באופן שונה.
מצב זה של 'שלא כסדר', נקרא מצב 'מלחמה', כי המציאות מתנגדת לרצון והאדם נתון במלחמה בין הרצון שלו למציאות הקיימת. אולם, בפנימיות האמת, הלא ה' יתברך מלובש בכל המציאות, וגם ה'שלא כסדר' הזה – הוא ה'כסדר' האמיתי שה' יתברך קבע ורצה, אלא שבכדי שאדם יוכל לחיות בידיעה זו עליו לקשר עצמו לה' יתברך, שמחשבתו גבהה ממחשבותינו, ותיכף כשיהיה מקושר בו יתברך ויכניס את ה' יתברך למוחו – ידע שכן הוא הרצון האמתי של ה' יתברך וה'שלא כסדר' יהפוך ל'כסדר' המושלם והנעלה ביותר.
ידיעת אמונה זו – מכונה בשם 'שבי', כי ה' יתברך הינו עליון וגבוה מדעתנו, ותפיסת דבר עליון נקרא בשם 'שבי', כמו שכתוב בפסוק 'עלית למרום שבית שבי'. כך גם אצלנו, ברגע שאנו 'שובים' במוחנו את ה' יתברך [שהוא עליון מאתנו] ומקשרים את מחשבתנו בו – על ידי זה נוצחים אנו את כל ה'מלחמה' וה'שלא כסדר'. אימתי מתקיים 'ונתנו ה' אלוקיך בידיך'? כאשר 'ושבית שביו', כאשר נקשר את עצמנו לה' יתברך ונבין כי הוא זה שעומד מאחורי כל תמונה ומציאות, גם מה שנראה 'שלא כסדר', או אז ננצח את ה'מלחמה', והרצון שלנו לא יתנגד למה שה' עושה.
נמצינו למדים, כי 'כסדר' פירושו 'יחד עם ה' יתברך', שה' נמצא אצלנו במחשבה בעת ההיא, ו'שלא כסדר' פירושו 'ללא ה' יתברך' כביכול, שאנו נמצאים ח"ו במצב שאנו שוכחים שה' הוא שעומד מאחורי כל דבר, והוא מנהיג את הכל כרצונו.
עניין זה של 'כסדר' ו'שלא כסדר', שייך אצל כל אדם גם בכל תנועה ותנועה בחייו. אם אדם נושם וחושב שהוא נושם בכוחות עצמו, אזי נשימתו הינה 'שלא כסדר', שכן היא מנותקת מה' יתברך, אולם אם בעת נשימתו הוא 'שובה' את ה' במחשבתו [כמ"ש מלך אסור ברהטים – ברהיטי מוחא] אזי נשימתו היא 'כסדר', ומורידה שפע לכל העולמות.
כיוצא בזה, כל מצוה בלבושה הגשמי, הינה 'שלא כסדר', כי היא אינה מגלה את ה' יתברך כל הזמן, שכן המצוות הגשמיות מוגבלות ב'ציור זמן ומקום', ועל כן מצות ציצית למשל, כאשר איננה 'פועלת' כגון בלילה, או שאין לו ציצית גשמית – איננה יכולה לקרב אותו לה' יתברך. אולם ה'אמונה' שה' רואה אותי בכל רגע, שהיא ה'שכל הרוחני' של הציצית, היא קיימת לעד, והיא נקראת ציצית 'כסדר', שעל ידי שאנו מקשרים את ה' יתברך אלינו ומאמינים בכל רגע שהוא רואה אותנו, אנו מקיימים את 'מצות ציצית' הרוחנית, דרכה אנו מתחברים לה' יתברך תמיד ומורידים שפע לעולם.
ביאור הדברים, מבאר ה' יתברך דרך רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב תו' פ"ב), כי יש שני אופנים בהם ה' יתברך מנהיג את העולם מול האדם, האחת נקראת 'הנהגה כסדר', והשניה נקראת 'הנהגה שלא כסדר'. 'הנהגה כסדר' פירושה הנהגה באופן חד וברור, שמתאימה לרצונו של האדם ונוחה לו, ו'הנהגה שלא כסדר' הינה הנהגה שהאדם לא חפץ בה, ונדמה לו שה' יתברך פועל כביכול בניגוד לרצונו, כגון בכל מיני צער וקושי העוברים על האדם, שאין זה ה'סדר' המועדף עליו, והוא היה מעדיף שהדברים יהיו 'מסודרים' באופן שונה.
מצב זה של 'שלא כסדר', נקרא מצב 'מלחמה', כי המציאות מתנגדת לרצון והאדם נתון במלחמה בין הרצון שלו למציאות הקיימת. אולם, בפנימיות האמת, הלא ה' יתברך מלובש בכל המציאות, וגם ה'שלא כסדר' הזה – הוא ה'כסדר' האמיתי שה' יתברך קבע ורצה, אלא שבכדי שאדם יוכל לחיות בידיעה זו עליו לקשר עצמו לה' יתברך, שמחשבתו גבהה ממחשבותינו, ותיכף כשיהיה מקושר בו יתברך ויכניס את ה' יתברך למוחו – ידע שכן הוא הרצון האמתי של ה' יתברך וה'שלא כסדר' יהפוך ל'כסדר' המושלם והנעלה ביותר.
ידיעת אמונה זו – מכונה בשם 'שבי', כי ה' יתברך הינו עליון וגבוה מדעתנו, ותפיסת דבר עליון נקרא בשם 'שבי', כמו שכתוב בפסוק 'עלית למרום שבית שבי'. כך גם אצלנו, ברגע שאנו 'שובים' במוחנו את ה' יתברך [שהוא עליון מאתנו] ומקשרים את מחשבתנו בו – על ידי זה נוצחים אנו את כל ה'מלחמה' וה'שלא כסדר'. אימתי מתקיים 'ונתנו ה' אלוקיך בידיך'? כאשר 'ושבית שביו', כאשר נקשר את עצמנו לה' יתברך ונבין כי הוא זה שעומד מאחורי כל תמונה ומציאות, גם מה שנראה 'שלא כסדר', או אז ננצח את ה'מלחמה', והרצון שלנו לא יתנגד למה שה' עושה.
נמצינו למדים, כי 'כסדר' פירושו 'יחד עם ה' יתברך', שה' נמצא אצלנו במחשבה בעת ההיא, ו'שלא כסדר' פירושו 'ללא ה' יתברך' כביכול, שאנו נמצאים ח"ו במצב שאנו שוכחים שה' הוא שעומד מאחורי כל דבר, והוא מנהיג את הכל כרצונו.
עניין זה של 'כסדר' ו'שלא כסדר', שייך אצל כל אדם גם בכל תנועה ותנועה בחייו. אם אדם נושם וחושב שהוא נושם בכוחות עצמו, אזי נשימתו הינה 'שלא כסדר', שכן היא מנותקת מה' יתברך, אולם אם בעת נשימתו הוא 'שובה' את ה' במחשבתו [כמ"ש מלך אסור ברהטים – ברהיטי מוחא] אזי נשימתו היא 'כסדר', ומורידה שפע לכל העולמות.
כיוצא בזה, כל מצוה בלבושה הגשמי, הינה 'שלא כסדר', כי היא אינה מגלה את ה' יתברך כל הזמן, שכן המצוות הגשמיות מוגבלות ב'ציור זמן ומקום', ועל כן מצות ציצית למשל, כאשר איננה 'פועלת' כגון בלילה, או שאין לו ציצית גשמית – איננה יכולה לקרב אותו לה' יתברך. אולם ה'אמונה' שה' רואה אותי בכל רגע, שהיא ה'שכל הרוחני' של הציצית, היא קיימת לעד, והיא נקראת ציצית 'כסדר', שעל ידי שאנו מקשרים את ה' יתברך אלינו ומאמינים בכל רגע שהוא רואה אותנו, אנו מקיימים את 'מצות ציצית' הרוחנית, דרכה אנו מתחברים לה' יתברך תמיד ומורידים שפע לעולם.