הרב אברהם גקי
New Member
בפרשת השבוע ה' יתברך מספר לנו על 'חטא העגל'. אם נלמד את התורה ב'עיניים' גשמיות ופשוטות, נוכל ללמוד על 'חטא העגל' ולחלות ב'מחלת' הייאוש: הלא כבר אמרו חז"ל, שכל פורענות הבאה לעולם יש בה משום עונש על חטא העגל... ומאידך, עלולים אנו לחשוב כי 'חטא העגל' הינו 'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות', שאין לנו שום קשר אליו, וכל עניינינו עם 'חטא העגל' הוא רק בכדי לדעת עד כמה אנו 'חלשים בני חלשים', ולתת לעצמנו סיבה ותירוץ למה אנחנו כה סובלים ומצטערים: 'ברור, הלא 'אנחנו ואבותינו חטאנו'... הלא עשינו עגל זהב'...
אולם, רבי נחמן מברסלב שאג בקול גדול כי 'אין שום ייאוש בעולם כלל', וכן לימד אותנו ש'התורה היא נצחית', וקיימת בכל דור ודור על כל אדם בכל מצב. ואם כן, עלינו להבין כיצד ניתן ללמוד את 'חטא העגל' כ'תורת חיים' על חיינו הפרטיים, וחלילה לא ליפול לייאוש, אלא להתחזק ולהתקרב מכך לה' יתברך.
הפנימיות של 'חטא העגל' - ששייך אלינו בכל רגע ורגע – הוא, שלמרות שאנו חיים כפי יכולתנו על פי התורה, עדיין יש בנו 'חטא': אנו שוכחים מה' יתברך שמנהל לנו את החיים, ומחפשים 'אשמים' אחרים... למשל: במקום להבין שה' יתברך התחפש לפלוני וצעק עלינו, אנו טועים לחשוב שהשכן עצמו צעק, ובמקום לחשוב שה' סיבב לנו את חיינו גם במצבי חטא – אנו נשברים בדעתנו מכל נפילה, וחושבים שאנו לבד מסוגלים לחטוא או לזוז, ואנו אלו שקובעים את מסלול חיינו לבד, ולא ה' יתברך, חס ושלום. זהו 'חטא העגל' האמתי: המחשבה שאנו חיים בנפרד מהקב"ה, שיש עוד כוח בעולם חלילה חוץ ממנו יתברך...
למרות שקשה 'לעכל' את הדברים ולהפוך אותם ל'תורת חיים', יקר בעיני ה' גם מחשבה קטנה של אמונה, למרות שנופלים ממנה אחרי רגע. משל לתינוק שמתחיל ללכת, שאף שנופל הוא אחרי פסיעה וחצי – אביו נהנה מ'פסיעתו' הנאה גדולה. (כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן ח"א תו' רע"ז על המילים 'פוסעים בו פסיעה קטנה').
על פי זה, נוכל להבין מדוע מצות 'פרה אדומה' הינה תיקון לחטא העגל, כפי שאמרו חז"ל (מובא ברש"י פרשת חקת) 'משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו" תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל'.
ה'פרה האדומה', היא השכל הרוחני שגילה ה' דרך רבי נחמן, החיים עם ה' יתברך, שמהותם 'מטהר טמאים ומטמא טהורים', שכן רבי נחמן מלמד אפילו את הפחות שבפחותים שהוא ה'שחקן' הראשי של העולם, וה' מחייה אותו וסולל את מסלול חייו בכל רגע, ומאידך 'מטמא טהורים', כי אפילו חכם בתורה ועשיר במצוות, זקוק ל'שכל הרוחני' שמלמד אותו שלמרות כל עבודתו – עדיין לא התחיל להתקרב לה' יתברך, כמו שכתב רבי נחמן (ליקו"מ ח"א תו' ס"ג) "אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו. כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, ויודע יותר, הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל".
על ידי 'אפר הפרה', שהיא החיים עם ה', שה' מזיז אותנו ומנשים אותנו בכל רגע, ומנהל לנו את חיינו – מתקנים אנו את 'חטא העגל' האמתי והפרטי שלנו, שהוא השכחה ח"ו מה' יתברך. זוהי ההתקרבות האמיתית לה', להכניס אותו לכל שניה בחיינו!
אולם, רבי נחמן מברסלב שאג בקול גדול כי 'אין שום ייאוש בעולם כלל', וכן לימד אותנו ש'התורה היא נצחית', וקיימת בכל דור ודור על כל אדם בכל מצב. ואם כן, עלינו להבין כיצד ניתן ללמוד את 'חטא העגל' כ'תורת חיים' על חיינו הפרטיים, וחלילה לא ליפול לייאוש, אלא להתחזק ולהתקרב מכך לה' יתברך.
הפנימיות של 'חטא העגל' - ששייך אלינו בכל רגע ורגע – הוא, שלמרות שאנו חיים כפי יכולתנו על פי התורה, עדיין יש בנו 'חטא': אנו שוכחים מה' יתברך שמנהל לנו את החיים, ומחפשים 'אשמים' אחרים... למשל: במקום להבין שה' יתברך התחפש לפלוני וצעק עלינו, אנו טועים לחשוב שהשכן עצמו צעק, ובמקום לחשוב שה' סיבב לנו את חיינו גם במצבי חטא – אנו נשברים בדעתנו מכל נפילה, וחושבים שאנו לבד מסוגלים לחטוא או לזוז, ואנו אלו שקובעים את מסלול חיינו לבד, ולא ה' יתברך, חס ושלום. זהו 'חטא העגל' האמתי: המחשבה שאנו חיים בנפרד מהקב"ה, שיש עוד כוח בעולם חלילה חוץ ממנו יתברך...
למרות שקשה 'לעכל' את הדברים ולהפוך אותם ל'תורת חיים', יקר בעיני ה' גם מחשבה קטנה של אמונה, למרות שנופלים ממנה אחרי רגע. משל לתינוק שמתחיל ללכת, שאף שנופל הוא אחרי פסיעה וחצי – אביו נהנה מ'פסיעתו' הנאה גדולה. (כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן ח"א תו' רע"ז על המילים 'פוסעים בו פסיעה קטנה').
על פי זה, נוכל להבין מדוע מצות 'פרה אדומה' הינה תיקון לחטא העגל, כפי שאמרו חז"ל (מובא ברש"י פרשת חקת) 'משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו" תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל'.
ה'פרה האדומה', היא השכל הרוחני שגילה ה' דרך רבי נחמן, החיים עם ה' יתברך, שמהותם 'מטהר טמאים ומטמא טהורים', שכן רבי נחמן מלמד אפילו את הפחות שבפחותים שהוא ה'שחקן' הראשי של העולם, וה' מחייה אותו וסולל את מסלול חייו בכל רגע, ומאידך 'מטמא טהורים', כי אפילו חכם בתורה ועשיר במצוות, זקוק ל'שכל הרוחני' שמלמד אותו שלמרות כל עבודתו – עדיין לא התחיל להתקרב לה' יתברך, כמו שכתב רבי נחמן (ליקו"מ ח"א תו' ס"ג) "אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו. כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, ויודע יותר, הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל".
על ידי 'אפר הפרה', שהיא החיים עם ה', שה' מזיז אותנו ומנשים אותנו בכל רגע, ומנהל לנו את חיינו – מתקנים אנו את 'חטא העגל' האמתי והפרטי שלנו, שהוא השכחה ח"ו מה' יתברך. זוהי ההתקרבות האמיתית לה', להכניס אותו לכל שניה בחיינו!