פרשת נח
החוק הקדום
נח, פליט שואת המבול, הציל למען העולם החדש, לא רק את עולם החי, כי אם גם את הדת ואת המוסר החברתי. בתיבתו ששטה על פני המים, אשר כיסו עולם מושחת ומנוון, נשא בלבו את החוקה שהיתה אמורה לשלוט בחיי החברה האנושית - לבל תשמיד את עצמה. זו החוקה הקדומה ביותר בתולדות האנושות.
מן העולם הטרום מבולי שנידון לכליה, העביר נח אל האנושות החדשה ששה מעקרונות המוסר הבסיסיים. אלו עקרונות שלפי המסורת העניק האלוקים לאדם הראשון, למען תהיה תבל כולה - גן עדן. לאחר המבול שבא כתוצאה מכשלון האדם, הוסיף האלוקים לנח עוד עיקרון. בהיותו אבי האנושות החדשה, קרויות שבע מצוות אלו על שמו: "שבע מצוות בני נח".
הבה נבחן אותן בקצרה:
א. איסור לעבוד עבודה זרה - האיסור לקיים פולחן אלילי.
ב. ברכת ה' - האיסור להטיח דברי גידוף כלפי מעלה.
ג. שפיכות דמים - האיסור לגרום למותו של אדם.
ד. גילוי עריות - איסור קיום יחסי אישות עם האם, אשת האב, אשת איש, אחות מאם ועוד.
ה. גזל - האיסור כולל כל צורה של גניבה, בין של ממון בין של נפשות.
ו. דינים - בני נח חייבים להקים מערכת משפטית כדי לשפוט את אלו שאינם מצייתים לחובות המוטלות עליהם.
ז. אבר מן החי - העיקרון השביעי שנוסף לנח עם צאתו מן התיבה, הוא האיסור לאכול חתיכות בשר שניטלו מן החי (בעודו חי). כפי שנאמר: "אך בשר בנפשו לא תאכלו" (בראשית ט', ה').
החינוך לרחמים הוא צו התורה שחל על כל בני אנוש. האלוקים לא ציווה עליו את אדם הראשון, משום שתכונה זו היא תכונה טבעית בלבו של אדם שנברא בצלם אלוקים. אולם, לבו של האדם התעוות במשך הדורות שלפני המבול, עד כי אחד מצדדיה המכוערים של החברה היה חוסר הרחמים וההתאכזרות. על כן נאמרה חובת החינוך לרחמים באוזניהם שרידי דור המבול.
למעשה, מצוות אלו תואמות את נפש האדם, את אופיו ואת מצפונו - כל עוד לא הושחת. אי הציות לעקרונות יסוד אנושיים אלו, גורם לשחיקת מוסרו של האדם, דוגמת ההדרדרות שחלה בדורות שלפני המבול.
הפער העצום בין רוח מצוות בני נח לבין חוקות עמי קדם, נובע מן הפרשנות המסולפת שנתנו עמי קדם במהלך הדורות לחוקים של בני נח. יצרם הרע של העמים גרם לבסוף לריקונו של החוק הקדום מתוכנו המוסרי והנעלה, עד כי הקשר הרופף היחיד שנותר ביניהם הוא החלוקה החיצונית הזהה פחות או יותר.
ההדרדרות החלה בתחילה ביחס לעבודה זרה. לאחר מכן, כמתחייב וכמתבקש מן הסטיה האלילית, הופרו חוקי המוסר המיני, וכך הלאה, עד ל"השחית כל בשר דרכו", מצב שגרם למבול. החוק שנמסר לאדם הראשון לא נשמר, והעולם הוביל את עצמו אל חורבנו. נסיונו של נח להשתית את החברה האנושית על יסודות אלו עדיין לא הצליח כראוי, והחברה האנושית האחוזה בצבת עצמה, עדיין תרה אחר הדרך...
אנו מגלים כאן את הדת האוניברסאלית הטמונה בתורה והמכוונת לתיקונה של האנושות כולה. כלומר, האלוקים מעוניין בטובתם הרוחנית והגשמית של כל בני אנוש.
מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"
החוק הקדום
נח, פליט שואת המבול, הציל למען העולם החדש, לא רק את עולם החי, כי אם גם את הדת ואת המוסר החברתי. בתיבתו ששטה על פני המים, אשר כיסו עולם מושחת ומנוון, נשא בלבו את החוקה שהיתה אמורה לשלוט בחיי החברה האנושית - לבל תשמיד את עצמה. זו החוקה הקדומה ביותר בתולדות האנושות.
מן העולם הטרום מבולי שנידון לכליה, העביר נח אל האנושות החדשה ששה מעקרונות המוסר הבסיסיים. אלו עקרונות שלפי המסורת העניק האלוקים לאדם הראשון, למען תהיה תבל כולה - גן עדן. לאחר המבול שבא כתוצאה מכשלון האדם, הוסיף האלוקים לנח עוד עיקרון. בהיותו אבי האנושות החדשה, קרויות שבע מצוות אלו על שמו: "שבע מצוות בני נח".
הבה נבחן אותן בקצרה:
א. איסור לעבוד עבודה זרה - האיסור לקיים פולחן אלילי.
ב. ברכת ה' - האיסור להטיח דברי גידוף כלפי מעלה.
ג. שפיכות דמים - האיסור לגרום למותו של אדם.
ד. גילוי עריות - איסור קיום יחסי אישות עם האם, אשת האב, אשת איש, אחות מאם ועוד.
ה. גזל - האיסור כולל כל צורה של גניבה, בין של ממון בין של נפשות.
ו. דינים - בני נח חייבים להקים מערכת משפטית כדי לשפוט את אלו שאינם מצייתים לחובות המוטלות עליהם.
ז. אבר מן החי - העיקרון השביעי שנוסף לנח עם צאתו מן התיבה, הוא האיסור לאכול חתיכות בשר שניטלו מן החי (בעודו חי). כפי שנאמר: "אך בשר בנפשו לא תאכלו" (בראשית ט', ה').
החינוך לרחמים הוא צו התורה שחל על כל בני אנוש. האלוקים לא ציווה עליו את אדם הראשון, משום שתכונה זו היא תכונה טבעית בלבו של אדם שנברא בצלם אלוקים. אולם, לבו של האדם התעוות במשך הדורות שלפני המבול, עד כי אחד מצדדיה המכוערים של החברה היה חוסר הרחמים וההתאכזרות. על כן נאמרה חובת החינוך לרחמים באוזניהם שרידי דור המבול.
למעשה, מצוות אלו תואמות את נפש האדם, את אופיו ואת מצפונו - כל עוד לא הושחת. אי הציות לעקרונות יסוד אנושיים אלו, גורם לשחיקת מוסרו של האדם, דוגמת ההדרדרות שחלה בדורות שלפני המבול.
הפער העצום בין רוח מצוות בני נח לבין חוקות עמי קדם, נובע מן הפרשנות המסולפת שנתנו עמי קדם במהלך הדורות לחוקים של בני נח. יצרם הרע של העמים גרם לבסוף לריקונו של החוק הקדום מתוכנו המוסרי והנעלה, עד כי הקשר הרופף היחיד שנותר ביניהם הוא החלוקה החיצונית הזהה פחות או יותר.
ההדרדרות החלה בתחילה ביחס לעבודה זרה. לאחר מכן, כמתחייב וכמתבקש מן הסטיה האלילית, הופרו חוקי המוסר המיני, וכך הלאה, עד ל"השחית כל בשר דרכו", מצב שגרם למבול. החוק שנמסר לאדם הראשון לא נשמר, והעולם הוביל את עצמו אל חורבנו. נסיונו של נח להשתית את החברה האנושית על יסודות אלו עדיין לא הצליח כראוי, והחברה האנושית האחוזה בצבת עצמה, עדיין תרה אחר הדרך...
אנו מגלים כאן את הדת האוניברסאלית הטמונה בתורה והמכוונת לתיקונה של האנושות כולה. כלומר, האלוקים מעוניין בטובתם הרוחנית והגשמית של כל בני אנוש.
מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"