רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>
אור רבינו
ושפטו את העם משפט צדק וכו´
זה בחינת ´צדק כד איתחברת באמת אתעבידת אמונה´ (מחיבור אמת וצדק - נהיית אמונה) (זוהר בלק דף קצ"ח), כי משפט זה בחינת אמת כמו שכתוב (תהלים י"ט) ´משפטי ה´ אמת´, כמובא בספרי רבינו ז"ל, וזהו כי משפט צדק בחינת ´צדק כד אתחברת באמת איתעבידת אמונה´, כי זה עיקר ישיבת הדיינים לתקן האמונה על ידי האמת - שיתחבר צדק ומשפט אמת ואמונה וכו´
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ דינים ה"ב)
לא תטה משפט וכו´
הנה אלו השני בעלי דינים הבאים לדין ומכחישים זה את זה ואחד מהם טוען שקר בוודאי, והוא בחינת פגם אמונה וכו´, וצריך לתקן ולברר האמת עם מי, אך אי אפשר לבשר ודם לידע עם מי האמת, והעצה והתקנה לזה, הוא על פי מה שכתב רבינו ז"ל (ליקו"מ ח"א ט) לענין תפילה, שהיא גם כן בחינת אמונה, שעיקר העצה והתקנה לצאת מהחושך ומהקליפות המסבבות - הוא לראות שידבר דיבור אמת, והאמת הוא אור השם יתברך בעצמו כביכול, ועל ידי זה מאיר לו השם יתברך בעצמו שהוא עצם האמת וכו´ עיין שם. והנה הדיין צריך לראות שידבר דיבור אמת דהיינו שהמשפט שהוא רוצה לפסוק על הבעלי דינים יהיה באמת בלי שלי שום הטיה לשום צד כמו שכתוב ´לא תטה משפט´, ועל ידי שהדיין נזהר בזה מאד וכו´ ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד, אזי נתקיים (תהלים פ"ב) ´אלקים ניצב בעדת א-ל´, כי אזי השם יתברך עומד שם בעדת הדיינים הכשרים אשר דבריהם באמת, ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים. וזה בחינת ´הדן דין אמת לאמיתו´ שאמרו רז"ל שדקדקו המפרשים תיבת ´לאמיתו´ אך על פי הנ"ל מדוקדק היטב - ´לאמיתו´ דייקא, כי בוודאי יכול להיות שהדיין ידון דין אמת עפ" התורה לפי טענותם, ואף על פי כן יחייב את הזכאי על פי האמת, אבל באמת כשהדיין נזהר מאד שיהיו כל דבריו באמת בלי שום הטיה, אזי מאיר לו אור האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו כביכול, וזוכה לראות האמת לאמיתו וכו´.
[וביאור הדברים: שלמרות שיתכן שדיין - אף כי ירצה לדון דין אמת, יטעה בדינו, ותיראה לו האמת לחייב את מי שעל פי דין זכאי, אלא, שאם הדיין עצמו נזהר מאד לדבר רק דיבורי אמת, אזי הבורא עצמו כיבכול מאיר לו את האמת, משום שאמת מידתו של הבורא היא, כביכול אמת - היא היא אור הבורא]
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ דינים ה"ב)
צדק צדק תרדוף וכו
שכוונתך בהצדקה שתתן תהיה למען הצדק לבד, כדי לקיים מצות צדקה כרצונו יתברך, לא בשביל כבוד עצמך כלל וכו´.
(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ תפילת המנחה ה"ו)
כי יפלא ממך דבר למשפט
עיקר בירור כל ההלכות שקיבלנו ממשה רבינו, לא היה אפשר לבררם לנו בשלימות כי אם על ידי שנבנה בית המקדש, ושם ישבו הסנהדרין הגדולה ובררו לנו כל ההלכות להחיותינו כהיום הזה. ועל כן השערים של בית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק ´טבעו בארץ שעריה´, להורות שהשערים שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק הם נשארו לנו, רק ש´טבעו בארץ שעריה´, אבל הצדיקי אמת בכל דור ודור שהם בחינת ´ראש בית´, הם מעלים ומגלים לנו בכל דור כל השערים שהם בחינת ההלכות וכו´.
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ חלוקת השותפין ה"ה)
וקמת ועלית אל המקום
בית המקדש היה גבוה יותר מכל הארצות, כי בית המקדש הוא בבחינת מקומו של עולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה וכו´.
(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ציצית ה"ג)
ראשית גז צאנך תיתן לו
כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל שאפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל הטוב רק כחוט השערה - הוא יקר מאד בעיני השם יתברך וכו´, וזה בחינת ראשית הגז שצריכין ליתן להכהן, כי הכהן הוא איש חסד בחינת מיכאל כהנא רבה שמלמד תמיד זכות על ישראל, וכל הזכויות שנמצאין בישראל הוא ע"י בחינת ´שערות´ הנ"ל, שעל ידי זה יכולין למצא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים כי בכולם נמצאים כמה ´שערות´ טובות וכו´, וזהו ´ראשית גז צאנך תיתן לו´, כי עיקר השירות של הכהן הוא בקרבנות לכפר על ישראל שזה נעשה על ידי בחינת ´שערות´ הנ"ל שעל ידי זה השם יתברך מתרצה לישראל ומוחל עוונותיהם בבחינת חוט של צמר שמלבין העוונות ביום הכיפורים, והכהן איש חסד, עוסק בזה וכו´.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ ראשית הגז ה"ד)
שעל ידי זה יכולין למצא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים, כי בכולם נמצאים כמה ´שערות´ טובות מה שממשיכין עצמם כמה פעמים מהרע לטוב כחוט השערה כנ"ל, ועל כן צריכין ליתן להכהן ראשית הגז מהצמר כדי לתקן בחינת הצמר בשרשו שהא בחינת שערות עליונות, היינו כדי להמשיך חסדים על ישראל ע"י השערות טובות שנמצא בהם מה שכל אחד מושך את עצמו בכל פעם כחוט השערה אליו יתברך.
(שם)
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וכו´ מעונן ומנחש וכו´ תמים תהיה עם השם אלקיך וכו´
ואי אפשר להשיג שום עצה כי אם מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך, שהוא יתברך כביכול מקור ושורש כל העצות שבעולם, כי שם הוא עצה אחת, בחינת ´כולו אחד´ וכו´, וכל העצות האמיתיות הנכונות נמשכין משם ומי שרוצה לקבל עצה שלימה אי אפשר לו לקבל שום עצה כי אם שמקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה, דהיינו שיקשר כל דבר להשם יתברך ויכוון בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון - בשביל השם יתברך וכו´, אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם הזה בעולם הבא, ואינו משגיח על התכלית האחרון וכו´, אזי אינו זוכה לעיצה שלימה, כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתיים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד ואין שום עצה שלימה וכו´, וזה בחינת מעונן ומנחש וכו´, שרוצה לקבל עצה מגשמיות העולם הזה, ובאמת הוא להיפך כי בגשמיות העולם הזה אין שום עצה, ועיקר העצה אי אפשר לקבל כי אם מהתכלית מבחינת קודם הבריאה - היינו מהשם יתברך, וזהו ´תמים תהיה עם ה´ אלקיך´, שתראה להיות תמים ושלם עם ה´, דהיינו שתקשר עצמך וכל הבריאה כולה לה´ יתברך, שזהו עיקר השלימות והתמימות, ואז דייקא תוכל לקבל עצות שלימות וכו´.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ מעונן ומנחש ה"ג)
כי הגוים אשר אתה יורש אותם
כי עיקר כיבוש ארץ ישראל הוא על ידי שאנו פרושים מאיסור מעונן ומנחש, כי על ידי זה שאנו צתרחקים מזוהמה זו של מעוננים ומנחשים רק אנו מאמינים בה´ יתברך , על ידי זה אנו זוכים לבחינת חידוש העולם שהוא בחינת ארץ ישראל
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ מעונן ומנחש)
|הסדגש|על פי שניים עדים יקום דבר
ואמרו רז"ל ´במקיימי דבר הכתוב מדבר´, ´מקיימי דבר´ זה בחינת ´תרין סמכי קשוט´ (שני עמודי אמת) כי הדבר נסמך ונתקיים על ידם, וזה בחינת נביאים שהם בחינת ´תרי סמכי קשוט´ כידוע, וע"כ הנבואה נקראת בשם עדות כמו שכתוב ´ואעידה בם´ (דברים ל"א), כי הנביאים הם בבחינת עדים בחינת ´תרין סמכי קשוט´.
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ הלוואה ה"ב)</span>
אור רבינו
ושפטו את העם משפט צדק וכו´
זה בחינת ´צדק כד איתחברת באמת אתעבידת אמונה´ (מחיבור אמת וצדק - נהיית אמונה) (זוהר בלק דף קצ"ח), כי משפט זה בחינת אמת כמו שכתוב (תהלים י"ט) ´משפטי ה´ אמת´, כמובא בספרי רבינו ז"ל, וזהו כי משפט צדק בחינת ´צדק כד אתחברת באמת איתעבידת אמונה´, כי זה עיקר ישיבת הדיינים לתקן האמונה על ידי האמת - שיתחבר צדק ומשפט אמת ואמונה וכו´
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ דינים ה"ב)
לא תטה משפט וכו´
הנה אלו השני בעלי דינים הבאים לדין ומכחישים זה את זה ואחד מהם טוען שקר בוודאי, והוא בחינת פגם אמונה וכו´, וצריך לתקן ולברר האמת עם מי, אך אי אפשר לבשר ודם לידע עם מי האמת, והעצה והתקנה לזה, הוא על פי מה שכתב רבינו ז"ל (ליקו"מ ח"א ט) לענין תפילה, שהיא גם כן בחינת אמונה, שעיקר העצה והתקנה לצאת מהחושך ומהקליפות המסבבות - הוא לראות שידבר דיבור אמת, והאמת הוא אור השם יתברך בעצמו כביכול, ועל ידי זה מאיר לו השם יתברך בעצמו שהוא עצם האמת וכו´ עיין שם. והנה הדיין צריך לראות שידבר דיבור אמת דהיינו שהמשפט שהוא רוצה לפסוק על הבעלי דינים יהיה באמת בלי שלי שום הטיה לשום צד כמו שכתוב ´לא תטה משפט´, ועל ידי שהדיין נזהר בזה מאד וכו´ ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד, אזי נתקיים (תהלים פ"ב) ´אלקים ניצב בעדת א-ל´, כי אזי השם יתברך עומד שם בעדת הדיינים הכשרים אשר דבריהם באמת, ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים. וזה בחינת ´הדן דין אמת לאמיתו´ שאמרו רז"ל שדקדקו המפרשים תיבת ´לאמיתו´ אך על פי הנ"ל מדוקדק היטב - ´לאמיתו´ דייקא, כי בוודאי יכול להיות שהדיין ידון דין אמת עפ" התורה לפי טענותם, ואף על פי כן יחייב את הזכאי על פי האמת, אבל באמת כשהדיין נזהר מאד שיהיו כל דבריו באמת בלי שום הטיה, אזי מאיר לו אור האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו כביכול, וזוכה לראות האמת לאמיתו וכו´.
[וביאור הדברים: שלמרות שיתכן שדיין - אף כי ירצה לדון דין אמת, יטעה בדינו, ותיראה לו האמת לחייב את מי שעל פי דין זכאי, אלא, שאם הדיין עצמו נזהר מאד לדבר רק דיבורי אמת, אזי הבורא עצמו כיבכול מאיר לו את האמת, משום שאמת מידתו של הבורא היא, כביכול אמת - היא היא אור הבורא]
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ דינים ה"ב)
צדק צדק תרדוף וכו
שכוונתך בהצדקה שתתן תהיה למען הצדק לבד, כדי לקיים מצות צדקה כרצונו יתברך, לא בשביל כבוד עצמך כלל וכו´.
(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ תפילת המנחה ה"ו)
כי יפלא ממך דבר למשפט
עיקר בירור כל ההלכות שקיבלנו ממשה רבינו, לא היה אפשר לבררם לנו בשלימות כי אם על ידי שנבנה בית המקדש, ושם ישבו הסנהדרין הגדולה ובררו לנו כל ההלכות להחיותינו כהיום הזה. ועל כן השערים של בית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק ´טבעו בארץ שעריה´, להורות שהשערים שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק הם נשארו לנו, רק ש´טבעו בארץ שעריה´, אבל הצדיקי אמת בכל דור ודור שהם בחינת ´ראש בית´, הם מעלים ומגלים לנו בכל דור כל השערים שהם בחינת ההלכות וכו´.
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ חלוקת השותפין ה"ה)
וקמת ועלית אל המקום
בית המקדש היה גבוה יותר מכל הארצות, כי בית המקדש הוא בבחינת מקומו של עולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה וכו´.
(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ציצית ה"ג)
ראשית גז צאנך תיתן לו
כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל שאפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל הטוב רק כחוט השערה - הוא יקר מאד בעיני השם יתברך וכו´, וזה בחינת ראשית הגז שצריכין ליתן להכהן, כי הכהן הוא איש חסד בחינת מיכאל כהנא רבה שמלמד תמיד זכות על ישראל, וכל הזכויות שנמצאין בישראל הוא ע"י בחינת ´שערות´ הנ"ל, שעל ידי זה יכולין למצא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים כי בכולם נמצאים כמה ´שערות´ טובות וכו´, וזהו ´ראשית גז צאנך תיתן לו´, כי עיקר השירות של הכהן הוא בקרבנות לכפר על ישראל שזה נעשה על ידי בחינת ´שערות´ הנ"ל שעל ידי זה השם יתברך מתרצה לישראל ומוחל עוונותיהם בבחינת חוט של צמר שמלבין העוונות ביום הכיפורים, והכהן איש חסד, עוסק בזה וכו´.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ ראשית הגז ה"ד)
שעל ידי זה יכולין למצא זכות אפילו בהגרוע שבגרועים, כי בכולם נמצאים כמה ´שערות´ טובות מה שממשיכין עצמם כמה פעמים מהרע לטוב כחוט השערה כנ"ל, ועל כן צריכין ליתן להכהן ראשית הגז מהצמר כדי לתקן בחינת הצמר בשרשו שהא בחינת שערות עליונות, היינו כדי להמשיך חסדים על ישראל ע"י השערות טובות שנמצא בהם מה שכל אחד מושך את עצמו בכל פעם כחוט השערה אליו יתברך.
(שם)
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וכו´ מעונן ומנחש וכו´ תמים תהיה עם השם אלקיך וכו´
ואי אפשר להשיג שום עצה כי אם מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך, שהוא יתברך כביכול מקור ושורש כל העצות שבעולם, כי שם הוא עצה אחת, בחינת ´כולו אחד´ וכו´, וכל העצות האמיתיות הנכונות נמשכין משם ומי שרוצה לקבל עצה שלימה אי אפשר לו לקבל שום עצה כי אם שמקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה, דהיינו שיקשר כל דבר להשם יתברך ויכוון בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון - בשביל השם יתברך וכו´, אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם הזה בעולם הבא, ואינו משגיח על התכלית האחרון וכו´, אזי אינו זוכה לעיצה שלימה, כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתיים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד ואין שום עצה שלימה וכו´, וזה בחינת מעונן ומנחש וכו´, שרוצה לקבל עצה מגשמיות העולם הזה, ובאמת הוא להיפך כי בגשמיות העולם הזה אין שום עצה, ועיקר העצה אי אפשר לקבל כי אם מהתכלית מבחינת קודם הבריאה - היינו מהשם יתברך, וזהו ´תמים תהיה עם ה´ אלקיך´, שתראה להיות תמים ושלם עם ה´, דהיינו שתקשר עצמך וכל הבריאה כולה לה´ יתברך, שזהו עיקר השלימות והתמימות, ואז דייקא תוכל לקבל עצות שלימות וכו´.
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ מעונן ומנחש ה"ג)
כי הגוים אשר אתה יורש אותם
כי עיקר כיבוש ארץ ישראל הוא על ידי שאנו פרושים מאיסור מעונן ומנחש, כי על ידי זה שאנו צתרחקים מזוהמה זו של מעוננים ומנחשים רק אנו מאמינים בה´ יתברך , על ידי זה אנו זוכים לבחינת חידוש העולם שהוא בחינת ארץ ישראל
(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל´ מעונן ומנחש)
|הסדגש|על פי שניים עדים יקום דבר
ואמרו רז"ל ´במקיימי דבר הכתוב מדבר´, ´מקיימי דבר´ זה בחינת ´תרין סמכי קשוט´ (שני עמודי אמת) כי הדבר נסמך ונתקיים על ידם, וזה בחינת נביאים שהם בחינת ´תרי סמכי קשוט´ כידוע, וע"כ הנבואה נקראת בשם עדות כמו שכתוב ´ואעידה בם´ (דברים ל"א), כי הנביאים הם בבחינת עדים בחינת ´תרין סמכי קשוט´.
(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל´ הלוואה ה"ב)</span>