הרב אברהם גקי
Member
ישנם שתי בחינות בתורה: גשמי ורוחני, והם מכונות בספר הזוהר בשם 'חכמה עילאה' ו'חכמה תתאה'. 'חכמה תתאה' היא החלק הגשמי של התורה, שהוא כל התורה הגשמית שאנו מכירים, מקרא משנה גמרא וקבלה, וכן כל ההלכות הגשמיות של התורה, שקשורים בציור מקום וזמן, הם 'חכמה תתאה'.
אולם יש בתורה רובד רוחני, שאינו תלוי ב'ציור זמן ומקום, אלא הוא נצחי וקיים תמיד, בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן. הרובד ה'רוחני' בתורה, שהוא ה'חכמה עילאה', אינו מוגבל ב'ציור זמן ומקום', אלא שייך ומתקיים תמיד, בכל זמן בכל מקום, ומתקיים בכל אדם ואדם. שתי בחינות אלה, נקראים גם 'גן' ו'עדן', שכן גם 'גן עדן' מחולק לשתי בחינות, עדן עילאה ועדן תתאה, רוחני וגשמי.
למשל: ה'שבת' הגשמית זמנה יום אחד בשבוע, ה'ציצית' הגשמית אינה נוהגת בלילה ואינה שייכת לנשים. 'משה רבינו' הגשמי היה לפני אלפי שנים ואיננו, וכן 'תיבת נח' הגשמית לא שייכת אלינו, אלא הייתה פעם, לנח ומשפחתו, ונגמרה לפני אלפי שנים.
אולם, בשורש הרוחני ה'שבת' הינה רק דוגמה כיצד להגיע לה' יתברך, על ידי שנחיה כל רגע את 'בחינת' השבת, שהיא האמונה שה' מזיז אותנו ומנשים אותנו ו'נשבות' מהמציאות המוטעית שאנו זזים ונושמים לבד, וכן הציצית הגשמית היא תזכורת לאמונה שה' מציץ עלינו ורואה אותנו כל רגע, גם בלילה. 'משה רבינו' הגשמי, הוא רק תזכורת בשבילנו להפעיל את ה'דעת' שלנו שמכונה 'משה', וכן 'תיבת נח' היא דוגמה ל'תיבה' של התפילה שלנו שמצילה אותנו מה'מבול' של הבלבולים שמשכיחים מאיתנו את ה' יתברך.
התורה והמצוות הגשמיים, הם ה'שער' להיכנס דרכו לרוחניות, שכן התורה והמצוות נקראים 'שער' ליראת שמים שהיא המטרה הרוחנית של התורה, אולם הם שקועות בארציות ובגשמיות, כמו שכתוב בפסוק 'טבעו בארץ שעריה', שכן ה'רוחניות' של התורה איננה גלויה, אלא מכוסה בכיסוי 'גשמי' ו'ארצי'. ה'שבת' גשמית וה'ציצית' גשמית – מכסות ומסתירות וטומנות בחובן 'שכל' רוחני, אמונה נצחית שקיימת תמיד, ואינה תלויה ב'ארציות' של 'זמן ציור ומקום'.
בפרשת השבוע ה' יתברך מצווה אותנו 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך'. האם פסוק זה ח"ו אינו נוגע לנו? או שיש לו שייכות לכל אחד ואחד מישראל? רבי נחמן (תו' רפ"ו) מבאר כי בכדי להעלות ולהוציא את ה'שערים' [שהם התורה והמצות] מה'ארציות' שלהם, צריכים אנו להיות 'שופטים'. תפקידו של השופט, הוא לברר את פנימיות האמת מתוך הסיפור המובא לפניו, וכאשר ה'שופט' מברר את האמת אזי מתקיים בו הכתוב 'מלך במשפט יעמיד ארץ', והוא נעשה 'מושל בארץ'.
כמו כן ממש, עלינו לברר את הרוחניות של התורה מתוך הגשמיות שלה, על ידי שאנו משתמשים בשכל הרוחני שגילה ה' יתברך דרך רבי נחמן מברסלב, שבכל מצוה גשמית מסתתרת נקודת אמת רוחנית שהיא נצחית וקיימת תמיד, שהיא האמונה בה' יתברך, וכאשר אנו מבררים את נקודת ה'שבת' [ה' מזיז אותי] ונקודת ה'ציצית' [ה' רואה אותי] – אנו מושלים ב'ארציות', מבטלים את מגבלות ה'ציור זמן ומקום', מעלים את ה'שערים', שהם התורה והמצוות שטבעו ב'ארץ', וזהו לשבטיך, ר"ת 'טבעו בארץ שעריה', שמתעלים בכך שאנו מגלים את הרוחניות של התורה, ה'חכמה עילאה', שהיא האמונה, וזוכים לחיות ב'גן עדן' בחיים חיותנו.
אולם יש בתורה רובד רוחני, שאינו תלוי ב'ציור זמן ומקום, אלא הוא נצחי וקיים תמיד, בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן. הרובד ה'רוחני' בתורה, שהוא ה'חכמה עילאה', אינו מוגבל ב'ציור זמן ומקום', אלא שייך ומתקיים תמיד, בכל זמן בכל מקום, ומתקיים בכל אדם ואדם. שתי בחינות אלה, נקראים גם 'גן' ו'עדן', שכן גם 'גן עדן' מחולק לשתי בחינות, עדן עילאה ועדן תתאה, רוחני וגשמי.
למשל: ה'שבת' הגשמית זמנה יום אחד בשבוע, ה'ציצית' הגשמית אינה נוהגת בלילה ואינה שייכת לנשים. 'משה רבינו' הגשמי היה לפני אלפי שנים ואיננו, וכן 'תיבת נח' הגשמית לא שייכת אלינו, אלא הייתה פעם, לנח ומשפחתו, ונגמרה לפני אלפי שנים.
אולם, בשורש הרוחני ה'שבת' הינה רק דוגמה כיצד להגיע לה' יתברך, על ידי שנחיה כל רגע את 'בחינת' השבת, שהיא האמונה שה' מזיז אותנו ומנשים אותנו ו'נשבות' מהמציאות המוטעית שאנו זזים ונושמים לבד, וכן הציצית הגשמית היא תזכורת לאמונה שה' מציץ עלינו ורואה אותנו כל רגע, גם בלילה. 'משה רבינו' הגשמי, הוא רק תזכורת בשבילנו להפעיל את ה'דעת' שלנו שמכונה 'משה', וכן 'תיבת נח' היא דוגמה ל'תיבה' של התפילה שלנו שמצילה אותנו מה'מבול' של הבלבולים שמשכיחים מאיתנו את ה' יתברך.
התורה והמצוות הגשמיים, הם ה'שער' להיכנס דרכו לרוחניות, שכן התורה והמצוות נקראים 'שער' ליראת שמים שהיא המטרה הרוחנית של התורה, אולם הם שקועות בארציות ובגשמיות, כמו שכתוב בפסוק 'טבעו בארץ שעריה', שכן ה'רוחניות' של התורה איננה גלויה, אלא מכוסה בכיסוי 'גשמי' ו'ארצי'. ה'שבת' גשמית וה'ציצית' גשמית – מכסות ומסתירות וטומנות בחובן 'שכל' רוחני, אמונה נצחית שקיימת תמיד, ואינה תלויה ב'ארציות' של 'זמן ציור ומקום'.
בפרשת השבוע ה' יתברך מצווה אותנו 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך'. האם פסוק זה ח"ו אינו נוגע לנו? או שיש לו שייכות לכל אחד ואחד מישראל? רבי נחמן (תו' רפ"ו) מבאר כי בכדי להעלות ולהוציא את ה'שערים' [שהם התורה והמצות] מה'ארציות' שלהם, צריכים אנו להיות 'שופטים'. תפקידו של השופט, הוא לברר את פנימיות האמת מתוך הסיפור המובא לפניו, וכאשר ה'שופט' מברר את האמת אזי מתקיים בו הכתוב 'מלך במשפט יעמיד ארץ', והוא נעשה 'מושל בארץ'.
כמו כן ממש, עלינו לברר את הרוחניות של התורה מתוך הגשמיות שלה, על ידי שאנו משתמשים בשכל הרוחני שגילה ה' יתברך דרך רבי נחמן מברסלב, שבכל מצוה גשמית מסתתרת נקודת אמת רוחנית שהיא נצחית וקיימת תמיד, שהיא האמונה בה' יתברך, וכאשר אנו מבררים את נקודת ה'שבת' [ה' מזיז אותי] ונקודת ה'ציצית' [ה' רואה אותי] – אנו מושלים ב'ארציות', מבטלים את מגבלות ה'ציור זמן ומקום', מעלים את ה'שערים', שהם התורה והמצוות שטבעו ב'ארץ', וזהו לשבטיך, ר"ת 'טבעו בארץ שעריה', שמתעלים בכך שאנו מגלים את הרוחניות של התורה, ה'חכמה עילאה', שהיא האמונה, וזוכים לחיות ב'גן עדן' בחיים חיותנו.