פרשת השבוע עם הרב מנחם אזולאי
למצוא את הנקודה
מדי שנה חוזרת הטעות על עצמה. כאשר מגיעים לפרשת "תולדות" תמהים אנו מחדש על יצחק אבינו ע"ה, האוהב את עשו, הטועה בו והמבקש לתת לו את הברכות. דבר זה מוזכר בפסוק: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" משום שהיה מביא לו בשר צייד (כפירוש התרגום), או משום שהשכיל לצוד בעזרת לשונו החלקה והתחזה לאדם המקפיד במצוות וירא-שמים (כהסבר המדרש).
אומר רבי נתן: "עשו הרשע הטעה את אביו שגם הוא חפץ בתכלית ואוהב את לומדי התורה ורוצה להחזיק אותם ועל כן שאל אותו אבא איך מעשרין וכו', כאילו הוא חפץ להרבות בצדקה בתרומות ובמעשרות, עד שמסופק אפילו אם להפריש מעשרות מתבן ומלח" (חושן המשפט, הלכות ערב, ג, כ"א).
האם ניתן להטעות את יצחק אבינו? הנביא? עמוד היראה הפחד והגבורה? הן ידוע הסיפור על רבי יצחק ורבי יהודה שעסקו כל היום במצוות הכנסת כלה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכשהגיעו לביתו של רב המנונא בכפר סכנין, הריח בנו בריח במלבושיהם שלא קראו אותו היום קריאת שמע! (זוהר הקדוש, חלק ג, קפ"ו עמ' א). האם "חוש הריח" הרוחני של יצחק אבינו נחות היה חלילה ממדרגתו של אותו ינוקא? חלילה לנו מלחשוב כך!
יצחק אבינו ע"ה ידע שהוא חוליה בשרשרת, שממנו עתיד להיווסד העם הנבחר. עוד ידע, שמשני בניו רק אחד יהיה נושא את המורשת, כי הרי כך התבשר אברהם אבינו ע"ה: "ביצחק יקרא לך זרע" בחלק מזרעו, ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים לא, א).
דבר נוסף הוא, שבאותם ימים היה הבכור נבחר לעבודת ה' (רש"י כ"ה, ל"א), אלא מאי? עשו אינו ראוי, אמת ויציב. יצחק ידע אודותיו הכל! לא נעלם מעיניו דבר, אולם הלכה פסוקה היא: "אל תעביר נחלה, אף לא מבן רע לבן טוב, כי לא תדע מי יהיה זרעו" (בברא בתרא קל"ג, ב).
יצחק ראה אף מי ייצא מעשו. הוא ראה נשמות גבוהות ורמות העתידות לצאת מעשו ואשר יהוו את עמודי התווך בין חכמי התורה שבעל-פה ("כי ציד בפיו"): שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר, בני גרים היו, צאצאי עשו.
נקודה טובה היתה בעשו עם כל רשעותו: הוא כיבד את אביו והביא לו צייד. למעשה, התחזה לצדיק כדי לא להעציב את אביו בדרכו הקלוקלת. הוא רצה שיחשוב שהולך הוא בדרכו של אך לא הצליח לרמותו, אולם עצם ההתחזות הוכיחה שעוד נותרה קרן אור. ואם כך, כאשר במהלך הדורות יצאו מעשו אינספור צאצאים, יהיו כמה שיירשו את נקודת האור, ויצחק סבר שהם יהיו ממשיכי המורשת, שמהם יצא עם ה'.
אולם בשמים החליטו אחרת: מדוע לבחור בעשו עבור נקודת האור כשאפשר לבחור ביעקב שכולו אור? מה התורה באה להורות לנו וללמדנו בנושא זה? שתי נקודות מצאנו בעניין זו:
הראשונה להתחזק בנקודה הטובה. בכל אדם ישנה נקודה טובה שצריך לראותה, ודווקא באותם אנשים שמרגיזים אותנו, שפסלנו אותם, שהתייאשנו מהם, ש"הוצאנו" אותם מחיינו. אולי בזכות אותה נקודת אור קטנה נוכל לגלות אנשים שונים לחלוטין מכפי שחשבנו קודם?
השניה לבחון כיצד אנו מקיימים את מצוות כבוד אב ואם.
אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ס"ה, טז): "אמר רבי שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלים, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. ואף על פי שלא היה מכבדו כבוד של אמת ולא היה מתכוון, אלא כנגד השכר, עדיין היה רבי שמעון בן גמליאל לומד מוסר ממעשיו של רשע זה, שהיה מכבד את אביו כבוד גדול".
למצוא את הנקודה
מדי שנה חוזרת הטעות על עצמה. כאשר מגיעים לפרשת "תולדות" תמהים אנו מחדש על יצחק אבינו ע"ה, האוהב את עשו, הטועה בו והמבקש לתת לו את הברכות. דבר זה מוזכר בפסוק: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" משום שהיה מביא לו בשר צייד (כפירוש התרגום), או משום שהשכיל לצוד בעזרת לשונו החלקה והתחזה לאדם המקפיד במצוות וירא-שמים (כהסבר המדרש).
אומר רבי נתן: "עשו הרשע הטעה את אביו שגם הוא חפץ בתכלית ואוהב את לומדי התורה ורוצה להחזיק אותם ועל כן שאל אותו אבא איך מעשרין וכו', כאילו הוא חפץ להרבות בצדקה בתרומות ובמעשרות, עד שמסופק אפילו אם להפריש מעשרות מתבן ומלח" (חושן המשפט, הלכות ערב, ג, כ"א).
האם ניתן להטעות את יצחק אבינו? הנביא? עמוד היראה הפחד והגבורה? הן ידוע הסיפור על רבי יצחק ורבי יהודה שעסקו כל היום במצוות הכנסת כלה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכשהגיעו לביתו של רב המנונא בכפר סכנין, הריח בנו בריח במלבושיהם שלא קראו אותו היום קריאת שמע! (זוהר הקדוש, חלק ג, קפ"ו עמ' א). האם "חוש הריח" הרוחני של יצחק אבינו נחות היה חלילה ממדרגתו של אותו ינוקא? חלילה לנו מלחשוב כך!
יצחק אבינו ע"ה ידע שהוא חוליה בשרשרת, שממנו עתיד להיווסד העם הנבחר. עוד ידע, שמשני בניו רק אחד יהיה נושא את המורשת, כי הרי כך התבשר אברהם אבינו ע"ה: "ביצחק יקרא לך זרע" בחלק מזרעו, ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים לא, א).
דבר נוסף הוא, שבאותם ימים היה הבכור נבחר לעבודת ה' (רש"י כ"ה, ל"א), אלא מאי? עשו אינו ראוי, אמת ויציב. יצחק ידע אודותיו הכל! לא נעלם מעיניו דבר, אולם הלכה פסוקה היא: "אל תעביר נחלה, אף לא מבן רע לבן טוב, כי לא תדע מי יהיה זרעו" (בברא בתרא קל"ג, ב).
יצחק ראה אף מי ייצא מעשו. הוא ראה נשמות גבוהות ורמות העתידות לצאת מעשו ואשר יהוו את עמודי התווך בין חכמי התורה שבעל-פה ("כי ציד בפיו"): שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר, בני גרים היו, צאצאי עשו.
נקודה טובה היתה בעשו עם כל רשעותו: הוא כיבד את אביו והביא לו צייד. למעשה, התחזה לצדיק כדי לא להעציב את אביו בדרכו הקלוקלת. הוא רצה שיחשוב שהולך הוא בדרכו של אך לא הצליח לרמותו, אולם עצם ההתחזות הוכיחה שעוד נותרה קרן אור. ואם כך, כאשר במהלך הדורות יצאו מעשו אינספור צאצאים, יהיו כמה שיירשו את נקודת האור, ויצחק סבר שהם יהיו ממשיכי המורשת, שמהם יצא עם ה'.
אולם בשמים החליטו אחרת: מדוע לבחור בעשו עבור נקודת האור כשאפשר לבחור ביעקב שכולו אור? מה התורה באה להורות לנו וללמדנו בנושא זה? שתי נקודות מצאנו בעניין זו:
הראשונה להתחזק בנקודה הטובה. בכל אדם ישנה נקודה טובה שצריך לראותה, ודווקא באותם אנשים שמרגיזים אותנו, שפסלנו אותם, שהתייאשנו מהם, ש"הוצאנו" אותם מחיינו. אולי בזכות אותה נקודת אור קטנה נוכל לגלות אנשים שונים לחלוטין מכפי שחשבנו קודם?
השניה לבחון כיצד אנו מקיימים את מצוות כבוד אב ואם.
אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ס"ה, טז): "אמר רבי שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלים, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. ואף על פי שלא היה מכבדו כבוד של אמת ולא היה מתכוון, אלא כנגד השכר, עדיין היה רבי שמעון בן גמליאל לומד מוסר ממעשיו של רשע זה, שהיה מכבד את אביו כבוד גדול".