הרב אברהם גקי
Member
כתב רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב תו' מ"ח) 'כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות'.
מהי אותה 'עבודת השם' שמדבר עליה רבי נחמן, האם מתכוון למה שכולנו מכנים 'עבודת השם'? שמירת מצוות גשמיות והימנעות מעבירות ותו לא? הלא חז"ל כבר אמרו שהשונה פרקו מאה פעמים עדיין נקרא 'לא עבדו', מפני שהוא עובד את עצמו, כי התורה והמצות שלו הם גשמיות והוא יקבל עליהם שכר עצום, אך עדיין אין זו עבודת השם באמת. עבודת השם באמת, היא כשיש לו את המאה פעמים ו'אחד', שהיא האמונה (כמו שמסביר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תו' ז'), שזה השכל הרוחני שמלמד לחיות עם האמונה ולהפעיל אותה כל רגע. על עבודת השם כזו מדבר רבי נחמן.
ואז, כשאדם רוצה ומנסה לחיות כך – מראים לו התרחקות, היצר הרע מתחיל להראות לו שהוא רחוק, כלומר, שמסתיר ממנו את הרוחניות של התורה, ומייאש אותו שהוא לא שווה כלום, 'אם ראשונים כמלאכים וכו' אנו כחמורים... מי אתה בכלל, אתה אפילו לא עפר תחת כפות רגלי אברהם אבינו, אין לך סיכוי להיות כמוהו, אתה בחיים לא תראה את אליעזר עבד אברהם, אתה לא במשחק'! כמו כן מייאש אותו היצר הרע בכך שהמצוות שלו הן גשמיות ורחוקות, ואינן קיימות כל הזמן, שבת הוא יום אחד, ציצית אינה פועלת בלילה, ולראש השנה צריך לחכות לא' בתשרי...
אך באמת זה מוחין דקטנות, כי רק אם נלמד את התורה בגשמיות אנחנו לא במשחק, אך נפרש את התורה ברוחניות – אנחנו במשחק ועוד איך! כל אדם הוא ה'שחקן הראשי' של ה' יתברך, וכל התורה ניתנה רק בשבילו, כדי שיעבוד את ה' ויקיים את כל העולם בזכותו. אברהם האמיתי זה הוא וגם יצחק זה הוא, שבכדי לשמש לו כדוגמא, ביים הקב"ה את כל הסיפור של התורה על אברהם ויצחק.
בפרשה כתוב שיצחק היה בן אברהם, האם זה עדיין פועל היום? האם זה גם קורה אצלי? השם דרך רבי נחמן מסביר (ליקו"מ ועי' ח"א תו' ע"ד) שיצחק מסמל את מדת הדין, הצמצום, המציאות המוגבלת ב'ציור מקום וזמן', התורה הגשמית נמצאת בתוך מסגרת זו, ולפי הפירוש הגשמי של התורה המצוות הן מוגבלות ולא פועלות כל הזמן, וכן הצדיקים שבתורה כבר אינם. אך באמת, כל ה'יצחק' הוא בן 'אברהם', שהוא השכל הרוחני שיש בתורה, ובאמת התורה מדברת על כל אחד מאיתנו, רק שה' עשה את 'יצחק', באותו דיוקן של 'אברהם', היינו שהתורה הגשמית (יצחק) היא רק דוגמא לשכל הרוחני (אברהם) ששייך לכל אחד מאיתנו, כדי שנבין מ'יצחק', מהתורה הגשמית, איך נראה 'אברהם', השכל הרוחני שמקרב אותנו לה' ומחזיר אותנו ל'מגרש'. כלומר, שמהציצית הגשמית, נבין שה' מציץ עלינו כל רגע, ושיצחק ואברהם שבתורה הם רק דוגמא ל'יצחק ואברהם' שיש בנו כל רגע.
ובכדי שנתעורר לחפש את ה', שולח ה' את 'ליצני הדור', שזה היצר הרע, לבחון אותנו, והוא אומר לנו 'מאבימלך נתעברה שרה', אבימלך מסמל את ההסתרה מה', כי ה' הוא המלך האמיתי על כל העולם, ו'אבימלך' רוצה להראות עצמו מלכות נפרדת מהשם (עי' ליקו"מ תו' י'), שזה הגשמיות המסתירה את ה' ואת התורה הרוחנית, ולכן צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לשל אברהם, כדי שנבין שכל הגשמי (יצחק) הוא רק 'פרסומת' ו'דוגמא' כלפי הרוחני (אברהם). הציצית הגשמית (יצחק) – היא פרסומת לשכל הרוחני של הציצית (אברהם), להאמין כל רגע שה' מציץ עלי.
מהי אותה 'עבודת השם' שמדבר עליה רבי נחמן, האם מתכוון למה שכולנו מכנים 'עבודת השם'? שמירת מצוות גשמיות והימנעות מעבירות ותו לא? הלא חז"ל כבר אמרו שהשונה פרקו מאה פעמים עדיין נקרא 'לא עבדו', מפני שהוא עובד את עצמו, כי התורה והמצות שלו הם גשמיות והוא יקבל עליהם שכר עצום, אך עדיין אין זו עבודת השם באמת. עבודת השם באמת, היא כשיש לו את המאה פעמים ו'אחד', שהיא האמונה (כמו שמסביר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תו' ז'), שזה השכל הרוחני שמלמד לחיות עם האמונה ולהפעיל אותה כל רגע. על עבודת השם כזו מדבר רבי נחמן.
ואז, כשאדם רוצה ומנסה לחיות כך – מראים לו התרחקות, היצר הרע מתחיל להראות לו שהוא רחוק, כלומר, שמסתיר ממנו את הרוחניות של התורה, ומייאש אותו שהוא לא שווה כלום, 'אם ראשונים כמלאכים וכו' אנו כחמורים... מי אתה בכלל, אתה אפילו לא עפר תחת כפות רגלי אברהם אבינו, אין לך סיכוי להיות כמוהו, אתה בחיים לא תראה את אליעזר עבד אברהם, אתה לא במשחק'! כמו כן מייאש אותו היצר הרע בכך שהמצוות שלו הן גשמיות ורחוקות, ואינן קיימות כל הזמן, שבת הוא יום אחד, ציצית אינה פועלת בלילה, ולראש השנה צריך לחכות לא' בתשרי...
אך באמת זה מוחין דקטנות, כי רק אם נלמד את התורה בגשמיות אנחנו לא במשחק, אך נפרש את התורה ברוחניות – אנחנו במשחק ועוד איך! כל אדם הוא ה'שחקן הראשי' של ה' יתברך, וכל התורה ניתנה רק בשבילו, כדי שיעבוד את ה' ויקיים את כל העולם בזכותו. אברהם האמיתי זה הוא וגם יצחק זה הוא, שבכדי לשמש לו כדוגמא, ביים הקב"ה את כל הסיפור של התורה על אברהם ויצחק.
בפרשה כתוב שיצחק היה בן אברהם, האם זה עדיין פועל היום? האם זה גם קורה אצלי? השם דרך רבי נחמן מסביר (ליקו"מ ועי' ח"א תו' ע"ד) שיצחק מסמל את מדת הדין, הצמצום, המציאות המוגבלת ב'ציור מקום וזמן', התורה הגשמית נמצאת בתוך מסגרת זו, ולפי הפירוש הגשמי של התורה המצוות הן מוגבלות ולא פועלות כל הזמן, וכן הצדיקים שבתורה כבר אינם. אך באמת, כל ה'יצחק' הוא בן 'אברהם', שהוא השכל הרוחני שיש בתורה, ובאמת התורה מדברת על כל אחד מאיתנו, רק שה' עשה את 'יצחק', באותו דיוקן של 'אברהם', היינו שהתורה הגשמית (יצחק) היא רק דוגמא לשכל הרוחני (אברהם) ששייך לכל אחד מאיתנו, כדי שנבין מ'יצחק', מהתורה הגשמית, איך נראה 'אברהם', השכל הרוחני שמקרב אותנו לה' ומחזיר אותנו ל'מגרש'. כלומר, שמהציצית הגשמית, נבין שה' מציץ עלינו כל רגע, ושיצחק ואברהם שבתורה הם רק דוגמא ל'יצחק ואברהם' שיש בנו כל רגע.
ובכדי שנתעורר לחפש את ה', שולח ה' את 'ליצני הדור', שזה היצר הרע, לבחון אותנו, והוא אומר לנו 'מאבימלך נתעברה שרה', אבימלך מסמל את ההסתרה מה', כי ה' הוא המלך האמיתי על כל העולם, ו'אבימלך' רוצה להראות עצמו מלכות נפרדת מהשם (עי' ליקו"מ תו' י'), שזה הגשמיות המסתירה את ה' ואת התורה הרוחנית, ולכן צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לשל אברהם, כדי שנבין שכל הגשמי (יצחק) הוא רק 'פרסומת' ו'דוגמא' כלפי הרוחני (אברהם). הציצית הגשמית (יצחק) – היא פרסומת לשכל הרוחני של הציצית (אברהם), להאמין כל רגע שה' מציץ עלי.