'קרח'

[אשת נח]

בפרשת השבוע מסופר על מחלוקת קרח ועדתו.
קרח:ראשי תיבות קנאה רוממות חמדה.
קרח מקנא מתוך רוממותו וחומד את מה שאינו שלו.
קרח הוא מן המילה קרחה שפירושה מחלוקת.
כמו קרחת היוצרת פירוד בין שערות או קרחת יער
וכלשון הגמרא (סנהדרין קט,ב)
"קרח - שנעשה קרחה בישראל"

"ויקח קרח",
"ו

 

[alia1]

חז"ל אמרו שביזת הים היתה גדולה יותר מביזת מצרים.
ומדוע?מפני שבנ"י שאלו כלי כסף וכלי זהב,אבל איש לא
העז לבקש מפרעה עצמו להשאיל אוצרות מבתי גנזיו.

כשרדף פרעה אחר בנ"י,נטל עמו את כל אוצרותיו,כי כן היה
דרך המלכים,להראות לאנשי החיל,כי הם בטוחים בנצחונם,
ולהוכיח שאינם פוחדים מפני האויב פן יגבר עליהם,ינצחם,
וישלול את אוצרותיהם,וממנו שללו ישראל את ביזת ים.

וחז"ל אמרו שקרח היה ממונה על אוצרותיו של פרעה,והיו
בידו המפתחות לכל האוצרות,ומשם הוא התעשר,ולכן נקרא שמו
קרח,שעשה קרחה בישראל,כי נטל את ממונם.

והקשה הרב "אהלי יעקב",מה היתה ההקפדה על קרח,האם
נטל ממון מבנ"י?והלא לא נטל אלא מפרעה?והשיב במשל:

משל לבעל פונדק,שהגויים היו באים לחנותו לשתות יין-שרף
ולהשתכר.בא גנב אחד ורצה לכייסם.תפסו בעל הפונדק וביקש
להשליכו החוצה.לחש לו הכייס:"מה 'כפת לך?הרי איני גונב ממך,
אלא,מן הגויים השיכורים".אמר לו בעל הפונדק:,שוטה!כל מעותיהם-
שלי הם.משום שסופם להיות שלי כאשר ישתכרו כנגד כל הכסף
שבכיסם,ונמצא שאתה גונב משלי!".

כך גם כאן.אמנם לקח קרח מאוצרותיו של פרעה,אך כל אוצרות
פרעה היו עתידין ליפול בחלקם של ישראל בביזת הים-נמצא שקרח
עשה קרחה בממונם של ישראל,כי גרע מן הבזה.

(עוד יוסף חי,קרח)

 

[alia1]

"ויקח קרח"-בגימטריה"זה מקח רע"(שהתחיל בקטטה)

וכן"עושר שמור לבעליו לרעתו"(קהלת)-זה בגימטריה
"לעושרו של קרח לרעתו היה"

 

[אשת נח]

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי"
אמר רבי לוי:
קרח-שעשה קרחה בישראל
בן יצהר-שהרתיח כל העולם כצהריים
בן קהת-בן שקהה שני מולידיו
בן לוי-שעשה לויה לגיהנום

V@

 

[אשת נח]

קרח היה בן שבט לוי, בן-דודם של משה ואהרון.
הוא היה בנו של יצהר, אחיו של עמרם
ייחוסו מוזכר בראשית הפרשה.
האור החיים הקדוש כותב שהוא היה מנושאי ארון לוחות הברית,
תפקיד מובחר ומיוחד במינו
הוא לא הסתפק
וביקש להיות משה ואהרן.
ידוע שאין המקריות הביולוגית קובעת את ההעדפה או הבחירה
משה ואהרן זכו בגלל דרגתם הרוחנית הגבוהה.
גאותו של קרח ואמונו המופרז בעצמו עושרו ויחוסו המשפחתי
גרמו לו לטעות.
ציוויי התורה הכלליים נאמרים בלשון רבים-עתיד
"קדושים תהיו", "והייתם קדושים",
העתיד לפניכם והשיפור בדרך
וקרח מרוב גאוה 'וכוחי ועוצם ידי' אומר וחושב
ש"כלם קדושים" ברגע זה
לקרח בעיית עיתוי
אם רק היה מחכה..היה לו סיכוי

 

[alia1]

'לקח קרח את עצמו'...
אומר ר' שמחה בונים מפשיסחה:קרח בן-יצהר היה מחונן בהרבה מעלות,
היה בן משפחה מיוחסת,תלמיד חכם,בעל-ממון וגם פקח גדול.
מטבע הדברים היה קרח עשוי להגיע ברבות הימים,למעמד
של מנהיג בישראל,ומפני מה לא זכה לכך ונטרד מן העולם?מפני ש'לקח
את עצמו'-שלא המתין ליום שבני-העם יתנו בו עיניהם ויכתירוהו בכתר
המנהיגות,אלא,דחק את השעה וביקש להמליך עצמו על שבטי ישראל
ע"י ריב ומחלוקת.ובחטא זה גזר על עצמו ועדתועונש מיוחד במינו:

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם"......
עונש זה היה בבחינת מידה כנגד מידה.קורח ועדתו לא המתינו בסבלנות
עד שתשחק להם השעה,ותוטל על ראשם עטרת המנהיגות,ומשום-כך
גם האדמה לא המתינה להם לקבל אותם בשעה היעודה להם בדרך
הטבע(מיתה טבעית),אלא,פצתה פיה"וירדו הם וכל אשר להם חיים
שאולה".

 

[alia1]

אכן נתקנא לפי רש"י בנשיאות אליצפן בן עוזיאל,
אך נשאלת השאלה:הרי אותו מעשה של מינוי אליצפן,
נתרחש מיד לאחר הקמת המשכן,ומדוע אפוא דחה קורח
את המחלוקת זמן רב כל-כך?
ומדוע לא ערער מיד לאחר המינוי?
אלא שכל זמן שהיתה השעה משחקת לישראל,ולא חסרו דבר
מכל צרכיהם,היה מתירא לחלוק על משה,שכן,כאשר לכולם טוב,איש
לא ישמע לו,אבל עתה,לאחר שהורע מצבם,בעקבות מעשה
המתאוננים ומעשה המרגלים,שגרמו למגיפות ופורענויות בקרב העם,
ביקש קרח לנצל את המרירות,להסית את העם כנגד משה,כשהוא
תולה את האשמה בהנהגתו הלקויה של משה,כדרכם של כל
מחרחרי הריב.....................

 

[אשת נח]

"ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה"
וכך היה.
הם ירדו חיים שאולה
הם לא מתו אלא אבדו מתוך הקהל.
ולכן הדגישה התורה "ובני קרח לא מתו" .
על פי החסידות משה ביקש שלא ימותו,
כדי שתוך כדי נפילתם יספיקו לחזור בתשובה,שירדו חיים.

"הרהרו תשובה בלבם ולפיכך נתבצר להם מקום בגהינום וישבו עליו ואמרו שירה"
(סנהדרין קי'.).

גמרא (סנהדרין קי., ב"ב עד.)
מסופר על סוחר ישמעאלי שהלך בדרך
ובעוברו ליד המקום בו נבלעו קרח ועדתו
הוא שומע קריאות מתוך האדמה
"משה אמת ותורתו אמת והן בדאים".
בני קרח בתוך מעבה האדמה
ומשם הם מכריזים, הכל אמת!
מה המסר שמסתתר כאן?

"אמת מארץ תצמח"

V@

 

[alia1]

העיר על-כך ר' שלום רוקח מבלז:קורח ועדתו נענשו מידה כנגד מידה:
הם חטאו בפיהם-בהשמעת לשון הרע ובהוצאת דיבה
על משה ואהרון,ולכן נגזר עליהם"ותפתח הארץ את פיה"

אמרו חז"ל על"ותבלע אותם ואת בתיהם...ואת כל הרכוש",

אפילו כבסים ביד הכובס,היו מתגלגלים ובאים,ונבלעים עם קרח
ועדתו,ואפילו מחט,שהיתה שאולה בידי ישראל,נשאבה
אף היא ונבלעה בתוך האדמה.

רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר:אף שמותיהם של קרח ועדתו
פרחו מתוך שטרות ומסמכים ונבלעו באדמה.

אמר ריש לקיש:קרח נתן עיניו במה שאינו ראוי לו,מה שביקש
לא נתנו לו,ומה שהיה בידו-לקחו ממנו,וכל עושרו נבלע וירד
עמו שאולה.

 

[alia1]

ונשאלת שאלה:אם בני-אדם חטאו במחלוקת קרח ועדתו,
רכושם,מה חטא?
שאילולא היו בעלי רכוש וממון כה רב,יתכן ולא היו נקלעים
למחלוקת זו,שכבר אמר החכם באדם:"ועשיר יענה עזות"
(משלי יח,כ'ג).יוצא מכך,שבתיהם ורכושם היו "שותפים"
לחטאם ונבלע עמם במעמקי האדמה.

ואומר לנו ר' נחמן מברסלב זיע"א,
ש'ממון'=גימטריה'סולם'=קול=136.
ממון,כמו סולם,יכול לעלות ולרדת....
והכל תלוי-בקול-בתפילה...........
ובשביל זה"ונצעק"וכו',"וישמע את קולנו"וכו',
כי הקול מעורר את הדעת,ובשביל זה גם
אומרים את ההגדה בקול רם-כי הגאולה
היתה ע"י קול......

 

[אשת נח]

ממון כה רב...

ממון
אותיות מם וו נון
האותיות הפנימיות שוות לחיצוניות
ללמדנו
שככל שלאדם יש יותר כסף,
כך הוא מתאווה ליותר
כפי שאמר שלמה המלך:

"אוהב כסף לא ישבע כסף"

 

[alia1]

"עצביהם כסף וזהב"

ואמרו המפרשים-שסבורים הם האנשים,שהכסף והזהב
מביאים אושר ושלווה,אך האמת היא הפוכה בבחינ'
"מרבה נכסים מרבה דאגה"-מלאי עצבים ומתח על כספם.

על כך ספר רבנו הבן איש חי זצ"ל:מעשה בגביר אחד,
שהיו לו בתים חנויות ועסקים לרב,ושכירותן הספיקה לו
לחיי כבוד ורווחה.אבל"אוהב כסף לא ישבע כסף",או כידוע
"יש לו מנה-רוצה מאתיים",ולכן גם ניהל בית מסחר ענק
וסוכנות ליצוא וליבוא.

בקר אחד,התדפק צורף זהב על דלת העשיר.הוא שיבץ לו
יהלום בטבעת,לפי הזמנתו,ובא למסור לו הטבעת ולקבל שכרו.

אמרו לו:"היום הוא יום המאזן,ולפנות בקר יצא בעה"ב לבית מסחרו".

הלך הסוחר לביהמ"ס,ומצא העשיר שוקד על חשבונות,ולפניו הר
של מסמכים.אמר לעצמו:"אבוא בצהרים,בעת המנוחה,ולא אפריעו".

חזר בצהרים,ומצא העשיר עוסק בפנקסיו.ישב לפניו,והלה לא
הרגיש בו מרב ריכוזו ועיונו.

לאחר שעה ארוכה נשא העשיר ראשו וראהו ושאל:"לשם מה באת?"

אמר לו:"למסור את הטבעת ולקבל שכרי.אולם שאלה אחת לי אליך".

אמר לו:"שאל".

אמר לו:"עד מתי תהיה עבד ועני?"

תמה העשיר:"כלום עבד ועני אני?הלא מעשירי עם אני,אדון ומושל
ובעל נכסים".

אמר לו:"סלח לי אם אומר לך,כי עבד נרצע אתה לממונך!
מילא אני,עסוק במלאכתי לצרכי ולצרכי ביתי.ואדם העובד לצרכו
אינו קרוי עבד,אבל אתה?הלא יש לך די ממון משכירויות בתים,
וכל עסקיך כאן-אינם אלא,עבדות לממון...להעשיר אוצרותיך
עוד ועוד...ולא עוד,אלא שאתה גם עני מרוד.שהרי רב היום
פנה ועבר,ואתה טרם סעדת היום,ואף פת שחרית לא באה אל פיך,
ומיהו האדם שלא יאכל כל היום,אם לא עני שאין לו מעות לקנות פת לחם!
אבל אני,שאיני עשיר,לפחות איני עני,ואני אוכל בשעת אכילה,
וסועד בשעת סעודה".

(עוד יוסף חי,קרח).

 

[alia1]

באמת יותר עדיף עשיר א -לה-"ברסלב".
ולפי ר' נחמן-ע ש י ר -נוטריקון עיניים,שיניים,ידיים רגליים.
וכל עוד ב"ה יש לי את אלה -עשיר גדול ..אני

 

[alia1]

"וישמע משה ויפל על פניו".........

מובא בחז"ל(תענית יד')-אין אדם חשוב
רשאי ליפול על פניו,אלא אם כן נענה כיהושע
בן-נון.ומשה רבינו ע"ה,שהיה עניו ולא החזיק
את עצמו לאדם חשוב,לא השתמש בנפילת אפים,
אבל כששמע מפי קרח ועדתו שהוא רבם ונשיאם
של ישראל-נפל על פניו.
(נועם אלימלך)

 

[alia1]

..."וישמע משה ויפל על פניו"...............

, שמע שחשדוהו באשת איש(סנהדרין קי')
היתכן לחשוד במשה בדברים כאלה?ומי פתי ויאמין
דיבה כזו על משה עבד ה'?-והעניין הוא לפי דין יש
שני משועבדים:א)העבד לאדון,שכל מה עבד-קנה רבו.
ב)האשה לבעלה,שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה.
אך יש הבדל גדול ביניהם,העבד אינו יכול על דעת
עצמו כלום,ובודאי שאינו רשאי לשנות בתפקידו.
אבל האשה יש לה רשות-לשנות,להוסיף ולגרוע
במלאכתה ובקניינה.

והנה התורה נמסרה ע"י משה והוא-נוהג
בה-עבד-ו"ישמח משה במתנת חלקו כי עבד
נאמן קרא לו"
אולם קרח חשד בו שהוא מתנהג,מוסיף וגורע
ממצוות ה',וזה שחשדוהו באשת איש.

(צבי ישראל)

ורבנו,ר'נחמן מברסלב אומר-א ש ת-
ר"ת-"א'דני ש'פתי ת'פתח"(תהלים נ'א)_
בחינת תפילה.תפילת צדיק,כי נביא הוא,
כי הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים,
{חולין ס')-וקרח חשד-שאין תפילת משה
בשלימות....."

 

[alia1]

"וקרח שפקח היה.."

חז"ל אומרים כי חנה התפללה
שבנה-שמואל-לא יהיה לא טפש ולא
חכם(ברכות ל'א).למה לא חכם?
כנראה התכוונה שלא יהיה "חכם" כמו
שהיה זקנו קרח,שפקחותו העבירתו על
דעתו.

 

[alia1]

כוחו של הרהור התשובה.

חובת התשובה היא מצוות עשה שכתוב"ושבת עד ה' אלוקיך"(דברים ל'ב).
הרמב"ם(הלכות תשובה פ'ב):שיעזוב החוטא חטאו,יתוודה בשפתיו"ומודה
ועוזב-ירוחם".ובעת שגמר האדם אומר לעזוב חטאו,גם אם רק הרהר
בדעתו בלבד,והסכים שלא יחטא עוד-נחשב-צדיק גמור.

הנה הכתוב אומר-בפרשת פנחס(במדבר כ"ו,,י'א)וכמבואר בילקוט
שמעוני(תהלים מזמור מ"ה)-שאף על-פי שבני קורח נכנסו כבר לשאול
תחתיות,מקום נתבצר להם בגיהנום.וכל-כך למה?לפי"שרחש ליבם דבר
טוב".להודיעך,שלא יכלו להתוודות בפיהם,אלא,כיוון שהרהרו בתשובה,
קבלם הקב"ה.

ולמה לא יכלו לומר שירה בפיהם?לפי ששאול נפערה תחתיהם ואש
מלהטת סביבם.ומבואר בילקוט שם,שכל העושה תשובה מעבירה שבידו,
הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב.בוא וראה בבני-קורח,עד שלא עשו
תשובה- לא נקראו שושנים וידידים,ומשעשו תשובה-נקראו שושנים
וידידים."למנצח על שושנים לבני קורח משכיל שיר ידידות"..........
מחלקת-ראשי תיבות:מכה,חרון,לקוי,קללה,תועבה.
(לפי ה"חפץ-חיים"מתוך" שמירת הלשון)

 

[אשת נח]

עשיר כקרח..

וכך מתואר עושרו של קרח בתלמוד הבבלי:
"אמר רבי לוי:
משוי [=משא] שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח"
(סנהדרין קי ע"א),
כלומר: רק כדי לשאת את המפתחות לבתי גנזיו של קרח נזקקו לשלוש מאות פרדות לבנות,
בעלי חיים הידועים בכוחם הרב והפראי.
ועוד ממשיך רבי לוי (שם) וקובע,
כי המפתחות היו עשויים לא ממתכת כבדה אלא מפיסות של עור,
שמשקלן קל ממפתחות מתכת
תארו לעצמכם כמה מפתחות היו לו!

 

[alia1]

תפילת עשיר ועני-תפילת מי קודמת?

קרח"-אותיות "רחק".אדם מתוך עושרו מרחיק עצמו
מעול מצוות ומעשים טובים ומזלזל תלמודו בתורה.קרח היה
עשיר בבחינת"וישמן ישרון ויבעט",וכתוב"עשיר יענה עזות"
"ועני חשוב כמת"."כמת" אותיות כ ת ם ,לשון כתם פז
משובח.תפילה עם כוונות ראויות ,חשובה ככתם פז זהב
משובח.דבר אחר "כתם" ככתוב:"ויעקב איש תם יושב
אהלים".
דוד המלך ע"ה אמר בתפילתו"הטה ה' אזנך וענני
כי עני ואביון עני",אין עני,אלא,עניו,ותפילתו מקובלת יותר
על הקב"ה.

ובזוהר הקדוש"צלותא דכל בני נשא וצלותא דמסכנא
איהי צלותא דקיימא קמי קודשא בריך הוא,ותבר תרעין
ופתחין ועאלת לאקבלא קמיה,הדא הוא דכתיב(שמות כ"ב)
"והיה כי יצעק אלי ושמעתי בקולו כי חנון אני",צלותא דעני
אקדימת קמיה קודשא בריך הוא,מכל צלותין דעלמא,בגין
דכתיב(תהלים כ"ב)-"כי לא ביזה ולא שיקץ ענות עני"

ובתרגום:תפילה של כל אדם-תפילה,ותפילת העני
היא התפילה העומדת לפני הקב"ה,ושוברת שערים
ופתחים,ועולה ומתקבלת לפניו,ותפילת העני קודמת לפני
הקדוש ברוך הוא מכל התפילות שבעולם ככתוב"כי לא
בזה ולא שקץ ענות עני ובשוועו אליו שמע".

 

[אשת נח]

"ו