שבועות

[אשת נח]

שבוע טוב! חודש טוב!

השם "שבועות" מציין את התקופה, של שבעת השבועות בין פסח לחג השבועות.
תקופה בה אנו סופרים כל יום וכל שבוע ,
מתוך ציפייה והכנה לחוויה המחודשת של ההתגלות בהר סיני.
"וספרתם לכם ממחרת השבת, שבע שבתות תמימות תהיינה וגו'. "
הגמרא מרחיבה את המצווה בכך שכל יחיד ויחיד סופר
כל אחד ואחד מכין עצמו לפני קבלת התורה.
שבעה שבועות שבשיאן-שבועה

שמות חג השבועות טמונים באותיות החג :
ש- שבועות
ב - ביכורים
ו - ו' בסיוון
ע - עצרת
ת - תורה –מתן תורה

מה קרה במתן תורה?
ו

 

[*y@smin*]

שבוע טוב וחודש טוב לכולם!


[סיוון]


סיוון הוא השם הבבלי של החודש, ובמקרא - החודש השלישי, שהוא שלישי לניסן ראש החודשים.
מזלו - תאומים, רמז למשה ואהרן ששניהם היו שקולים כאחד ועל ידיהם ניתנה תורה לישראל בחודש זה.

ראש חודש סיוון הוא של יום אחד כיון שחדש אייר שלפניו לעולם חסר.
ואולם חודש סיוון עצמו לעולם מלא, של שלושים יום.

בחדש השלישי לצאת בנ"י ממצרים, ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט) - ואמרו ז"ל:
"ביום הזה"- בראש חודש. שבאחד לחודש סיוון חנו במדבר סיני ומוכנים לקבלת התורה.

"ויחן שם ישראל נגד ההר" - (ויחן, לשון יחיד) - כאיש אחד בלב אחד.
אבל כל שאר החניות - בתרעומת ובמחלוקת (רש"י שם).
יש גם מחלוקת שהיא לשם שמים ואפשר לזכותגם על ידה לכל המעלות, חוץ מקבלת התורה.
שאין זוכים לקבלה אלא אם כל ישראל הם באהבה ובאחוה ובשלום ובריעות .
כשם שאין נישואין אלא ע"י שלום ואהבה, כך היא התורה 'מורשה' - אל תקרי 'מורשה' אלא :

'מאורסה'. W@

 

[alia1]

ועל מדרש זה העיר הצדיק ר' יצחק מוורקה:
המלה "ויחן"גזורה מלשון חן.
ללמדנו,שבשעה שנצבו ישראל למרגלות הר סיני,
היה כל אחד ואחד מהם מוצא חן בעיני חברו,
וכאשר הכל רואים רק מעלות טובות בזולת-
אין לנו סגולה טובה מזו לקבלת התורה.

 

[alia1]

בכל יום-טוב יש 4 מצוות

בפסח-4 כוסות
בסוכות-4 מינים
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>שבועות-לימוד תורה ב-4 בחינות:"אז ראה ויספרה,הכינה וגם חקרה"(איוב כ"ח)</span>

שהוא הלימוד בפרד"ס(פשט,רמז,דרש,סוד)
והוא כנגד המלכות שהיא בבחינת דל"ת שיוצאת ביום טוב מבין הקליפות דקדושה.
והעיקר הוא לבטל כח מלכות עמלק,שכוללת 4 מלכויות,שכתוב:"ראשית גויים עמלק"}
(במדבר כ"ד).
וכשהרג שמואל הנביא ע"ה את אגג מלך עמלק(ששאול סירב לעשות כן),
נאמר:" ו י ש ס ף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל"(שמואל א',ט"ו,33).
ופירש רש"י-שחתכו ל-4,דהיינו שחתך 4 מלכויות דסטרא-אחרא שלא
יהיה להם כח וממשלה לינוק מהקדושה,שהיא בבחינת דל"ת,וכך העלה מלכות
דקדושה מהם.

וזהו-'ו י ש ס ף'-ויו יוד הוא פועל.
ושרש התיבה 'שסף'-ש בועות,ס וכות, פ סח.

וכשמקבלים קדושת יום-טוב,זוכים לענווה ושפלות,וזהו"עקב ענווה-יראת ה'"
(משלי כ"ב).כי יראה היא בחינת מלכות.ואברהם אבינו טרח גם-כן על זה,ורדף את
ארבעת המלכים להעלות מהם המלכות ויצא ממנו-יצחק וישמעאל,יעקב ועשיו,שהם
כנגד 4 בנים בהם דיברה התורה-אחד חכם וכו'.

וכן לפי הקבלה,ע"י זה נפתח רחמה של הבאה לילד.כמובא ב'עץ-חיים(שער ל"ה)
'כשם שיש צירים ודלתות לבית,כן יש צירים ודלתות לאשה(ברכות,מ"ה),ומהשתי דלתין
(פעמיים דל"ת)נעשה מם סתומה-ם,ששם נוצר הולד וכו'.
וצריך לחתוך ה-ם,לשתי דלתין כדי שיצא הולד,וזהו 'וישסף'.
(ליקו"מ,קמא,קל"ה)

 

[*y@smin*]

טעמים לאכילת מאכלי חלב בשבועות:

על ידי קבלת התורה נעשינו כקטן שנולד,ומאכלו של תינוק - חלב.

להר סיני היו שמונה שמות אחד משמותיו-הר גבנונים כי היה לבן וצח כגבינה.

ביום זה משו את משה רבינו מן המים הוא לא רצה לינוק מחלב של אשה נוכריה
רק מאימו יוכבד, וכדי להזכיר עניין זה. אוכלים מאכלי חלב. @=

 

[alia1]

ועוד טעמים למאכלי חלב בחג:

- זכר לפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"(שיה"ש).
-הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבעותיכם" ראשי-תיבות "מחלב".(במדבר כ"ח)
- חלב בגימטריא 40, כנגד ארבעים יום ששהה משה בהר סיני לקבל את לוחות הברית.
- לזכר שאחר מתן-תורה אכלו מאכלי חלב, משום שכלי הבישול להכנת מאכלי בשר,
לא היו כשרים, כי נצטוו בהר-סיני על הלכות כשרות והיו צריכים להכשירם, לשחוט את הבשר וכו'.
-זכר לשתי הלחם שהקריבו בחג, אוכלים שני תבשילים בשבועות - לחם עם חלב ולחם עם בשר.
- מן ה"דם" שהוא דבר אסור, נוצר ה"חלב" ונעשה מזון כשר (בלשון חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב"),
כך העוסק בתורה יוצא מטומאתו ונטהר,וזדונות נתהפכים לזכויות.

אחר מאכלי החלב מקנחים ומדיחים היטב, מברכים וממתינים כשעה,
ופורסים מפה אחרת ועורכים השולחן לסעודה בשרית,
לקיים "ושמחת בחגך", "ואין שמחה בלא בשר".

 

[אשת נח]

על מצוות הביכורים
כותב הרמב"ם שעיקר המצווה
הכנעה והשתעבדות לקב"ה
שהן שבירת המידות של התאוה והגאוה
הטבועות באדם.

מסביר החכם האיטלקי רבי עזריא פיגו
לשבור את מידת הגאוה
וכן את תאות האכילה
ומסביר
כשאדם לא ראה שנה שלימה תאנה
ורואה תאנה שבכרה
היא חביבה עליו ביותר
אך
האדם יכבוש את יצרו
ואינה אוכלה
וכורך עליה "גמי"
(מפורש שזה חוט של קנה סוף,שככה היו מסמנים את הפירות הבכורים)

אפשר ש'גמי'-
לשון גמילה....
רואה את הפרי
כורך "סביבו"-גמילה מהפרי

בכר-השרש של ביכורים
ויש בו
ברך
ברכה
בכור
ידוע שבכור מקבל יותר
?איך
ב=2
כ=20
ר=200
על ידי מצוות ביכורים (הבכורות של הפרי)
אנו מכופפים ברך
להודות שאין עוד מלבדו
ומתברכים.

 

[אשת נח]

האר"י הקדוש אמר,
ש"מצוות הביכורים היא תיקון לחטא המרגלים".
ימי הבאת הביכורים הם מעצרת ועד חג הסוכות.
תקופה זו מקיפה וגם חופפת את תקופת הליכתם של המרגלים לארץ ישראל.
הם יצאו בכ"ט בסיוון, ותרו את הארץ ארבעים יום, עד תשעה באב.

"ו

 

[אשת נח]

בוקר טוב!

רות
רות היא אשתו המואביה של אחד משני בניהם של אלימלך ונעמי, שנאמר:
"ו

 

[alia1]

כל העם היהודי הינו בבחי' גר צדק
בחג מתן תורה:עם שהתחנך על תרבות מצרים,
עבר גלגולים שונים בארץ זרה,ועתה ניצב למרגלות
הר סיני לקבל עול תורה ומצוות ומכריז:"נעשה ונשמע!".
קריאת מגילת רות הינה אפוא כפרט(רות)
הנלמד על הכלל(עמ"י).
גם שמה של גיבורת המגילה מלמד על המהפך
הגדול שחל בה עם הצטרפותה לעמ"י,ונכונותה לקיים
תרי"ג מצוות:
רות-בגימטריה 606 ,ובהצטרפן ל-7 מצוות בני נח
(בהן חייב גם הנכרי)-סיכום מספרן-613 -תרי"ג מצוות.

כמו"כ,שבועות הוא יום הולדתו של
דוד המלך ע"ה וגם יום פטירתו(גם יום פטירת הבעש"ט זצ"ל).

 

[alia1]

מצוות ביכורים

"ולקח הכהן הטנא מידך"(פר'"כי תבא",דברים כ"ו)

"טנא"--גימטר'--"שישים",רמז לביכורים,

כמו שאמרו חז"ל:הנותן אחד מששים יש לו עין טובה.

"ושמת בטנא"--נוטריקון ט'עמים,נ'קדות,א'ותיות.

"ושמת" בטנא--ש'ניים מ'קרא ו'אחד ת'רגום.

שחייבים לדקדק בקריאת התורה על תקינותם

של אלו(טעמים נקודות וכו') כסלסלה מקושטת.

"ולקח הכהן הטנא מידיך..."

שנינו במסכת ביכורים(ג',ח'):"העשירים מביאים

ביכוריהם בקלתות של כסף וזהב,והעניים מביאים אותם

בסלי נצרים של ערבה קלופה,והסלים והביכורים

ניתנים לכהנים"(=סלי הנצרים של העניים ניתנו לכהן

עם פירות הביכורים,ואילו סלי העשירים,המצופים זהב וכסף

הוחזרו לבעליהם).

במסכת בבא קמא(צב',ע"א)מובאת ראיה לפתגם:

"בתר עניא אזלא עניותא"(אחרי העני הולכת העניות).

שדווקא העניים נאלצו להשאיר את סלי הביכורים

בידי הכהנים.

לדעת כמה מחכמי ישראל,טמון סימן ברכה

בהבחנה זו שבין עניים לעשירים:בהשבת סלי הכסף

והזהב לעשירים,נרמז להם שיעמדו בעשרם

גם בשנה הבאה.

לעומת זאת נלקחו סלי הנצרים

מן העניים לרמוז להם,

שעתידים הם להיפטר מן העניות,

ובשנה הבאה יביאו ביכורים בסלי כסף וזהב.

 

[אשת נח]

כתוב בזוהר הקדוש
"והאדם הזה נפרדים ממנו בעולם כמה מינים, מהם טפשים מהם חכמים,
מהם צדיקים מהם רשעים, וכולם כל ארבע המינים הללו, מתקיימים בעולם,
עשירים ועניים. וכולם הוא כדי שיזכו וייטיבו אלו עם אלו,
שייטיבו הצדיקים עם הרשעים, וייטיבו החכמים עם הטיפשים,
וייטיבו העשירים עם העניים, למלאות מחסורם..."
(כרך ו' פרשת ויגש, סעיף ס"ג).

המדרש מספר כי במעמד מתן תורה נכחו שש מאות אלף איש.
כל אחד שמע משהו שונה, ובכל זאת הכול שמעו את האמת.
האמת הסתכמה בסך כול האמתות של כלל השומעים.
(ספר הזוהר כרך ח, פרשת יתרו, סעיף שט"ו).

 

[אשת נח]

בוקר טוב!

בשעה שקיבלו ישראל את התורה,נתקנאו אומות העולם בהם
בספר גלילי זהב פירש העניין עפ"י מדרש רבה בפרשת במדבר (פי"ג, ג):

"גאות אדם תשפילנו" (משלי כט, כג) - זה תבור וכרמל, שבאו מסוף העולם,
מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה.
"ושפל רוח יתמך כבוד" - זה סיני שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך.
ועל ידי כך תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו התורה,
וזכה לכל הכבוד :"וירד הי על הר סיני" (שמות יט, כ).

למדונו חז"ל, שמי שהוא בעל גאווה, אינו יכול לקבל תורה,
ורק מי שיש בו מדעת קונו, למאוס בגבהות ולבחור במידת הענווה
ושפלות הרוח יכול לקבל תורה.
וכך אמרו במסכת מגילה (כט ע"א):
"למה תרצדון הרים גבנונים, (תהלים סח, ז) –
... למה תרצו דין עם סיני, כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני ...

אמר רב אשי שמע מיניה:
האי מאן דיהיר בעל מום הוא" (כט ע"א),
ובעל גאווה הלומד תורה, תורתו אינה מתקיימת בידו.
ועוד אמרו "למה נמשל דבר תורה למים ...
מה מים מניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך
אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה' (תענית ז, ע"א).

חג שמח!