'שופטים'

[אשת נח]

ב"ה

ת

 

[אשת נח]

לא תעוננו

איזהו מעונן?
אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות
יום פלוני טוב, יום פלוני רע,
יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית,
שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
וכן האוחז את העיניים ומדמה בפני הרואים שעושה
מעשה תימהון, והוא לא עשה - הרי זה בכלל מעונן ולוקה.

בספר המצוות מונה הרמב"ם את שני האיסורים
"זה המחשב עתים ושעות" ו"זה האוחז את העיניים"
תחת לאו אחד ,לא תעוננו -
כאשר העובר על כל אחד מהם לוקה.

 

[אשת נח]

האות ת' מסמלת את התמימות, המידה האלוהית,
כדרך שהביע זאת דוד המלך:
"האל תמים דרכו"
עלינו להשתדל להשיג מידה זו כמצווה בתורה
"תמים תהיה עם ה' אלוהיך"
(דברים יח יג)

תמימות היא אמונה מלאה בכח ה'
ןשלילת כוחות כישוף

כשנפרד משה מבני ישראל לפני מותו כתוב
"וידבר משה באוזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם"
מבאר הרב מונק בספרו "עולם האותיות"
שהמילה "תומם" אינה מתייחסת רק לשירה
אלא לעם עצמו
שאישיותם והשירה התמזגו להרמוניה בה חיו הגוף והנפש בתמימות(חידושי הרי"ם)
ודבר זה נרמז
בגימטריא של המילה "תמים" השווה למילים-"גוף ונשמה"

 

[alia1]

אין יום שאין בו טוב.

כותב הזהר הקדוש:

"תא חזי,לא תשכח יום דלית ביה טוב....

וכל יומא אית ליה גדר מלבר,דלא יעול כל בר נשלההוא טוב,

כגון חושך דכסיא לנהורא"--

אין יום שאין בו טוב,אך כל יום יש לו גדר מבחוץ,

שלא יכנס כל אדם לטוב ההוא,

כמו חשך המסתיר את האור.

ומסביר ר' נתן בשם ר' נחמן מברסלב,שכדי "להכנס" לטוב הזה,

צריך להיות ראוי,כי יש "גדר" המכסה,

מסתירה ומחשיכה את הטוב שבכל יום,

ואינה מאפשרת לכל אחד לגעת בו ולהנות מאורו.

שהגדר על הטוב שבכל יום,הן המחשבות המשוטטות לעבר

ולעתיד,לטרדות ומבוכות..........

האמונה בטוב שבכל יום,והידיעה שפזור המחשבה היא

החשך המסתיר את האור-כמו בסדר הבריאה:"ויהי ערב ויהי בקר"-

בכוחם לסייע לאדם ולהחליט ולבחור בטוב.

והחושך שקדם לאור נמצא בכל יום-ורק בכוחנו לשבור,

בכח המחשבה את החושך—ולגעת באור.

 

[alia1]

"תמים תהיה..."

ר' נחמן מברסלב לא היה גורס העיסוק בחקירה.

ופירש את דברי חז"ל(פתיחתא איכה)-הלוואי

אותי עזבו ותורתי שמרו,על אלה ההולכים

בדרכי החקירה:"הלוואי אותי עזבו--שהיו מפסיקים

לעסוק ולחקור בי--ותורתי שמרו--והיו לומדים

ושומרים את התורה בתמימות ובפשטות.

"ולגדולתו אין חקר,(תהלים קמ"ה,ג')-

גדולת הבורא אין להשיג בדרך חקירה.

האלשיך הקדוש היה אומר על פסוק זה:

גם בשעה שאתה לבדך,בחדרי חדרים,ואין איש עמך,

אלא,רק "ה' אלקיך"--גם אז "תמים תהיה"-ולא תתפתה להיכשל...

כי אף אם עין האדם אינה רואה מעשיך,ה' יתברך

נמצא תמיד על ידך וצופה בכל מעשיך כמובא בפרקי אבות(ב',א)-

"עין רואה ואזן שומעת,וכל מעשיך בספר נכתבים"

 

[alia1]

ואומר ר' נתן מברסלב זיע"א על:

לא ימצא בך ... מעונן ומנחש (יח,י)



ישראל עם קדוש הם למעלה מהטבע,
כי אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים
עפ"י הטבע של מערכת השמים, רק עפ"י השגחתו ית',
ועל כן הם מצווים שלא לדרוש באותות השמים ולא לעונן ולנחש.
כי באמת הא בהא תליא, כי כשישראל אינם דורשים באלו
השקרים והדמיונות כוזבים של המעוננים והדורשים באותות השמים
וחוזים בכוכבים וכיו', ע"י זה הם מכניעים זוהמת הנחש
ומדבקים את עצמם באמונה דקדושה,
ואזי זוכים על ידי האמונה לבחינת חידוש העולם,
בחינת ארץ ישראל, ואזי הנהגתם על ידי השגחה לבד,
בחינת נפלאות למעלה מהטבע של מערכת השמים,
ואז בודאי אין צריכין לירא כלל מאותות השמים,
מאחר שהם למעלה מהם,
כי הם מתנהגים על ידי השגחה לבד.
נמצא, שעל ידי זה בעצמו שהם מתרחקים מזה,
על ידי זה אינם צריכים לירא מזה.
אבל העכו"ם, הדורשים במעוננים וקוסמים
הנמשכין מזוהמת הנחש,
ואין להם אמונה בשלמות בהשם יתברך,
ועל ידי זה הם רחוקים מבחינת ארץ ישראל,
מבחינת השגחה, ומתנהגים על פי הטבע,
על כן בודאי יש להם לירא מאותות השמים
מחמת זה בעצמו שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדושה כלל.
וזה שכתוב אצל ישראל קדושים (ירמיה י, ב):
ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה,


(אוצר היראה, השגחה וטבע ז; על פי: יורה דעה, מעונן ומנחש ב)

 

[alia1]

ועוד מר' נתן זצ"ל על:

תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח,יג)



עיקר השלמות היא רק אמונה לבד.
ועל כן נקראת האמונה תמימות
בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך,
כי האמונה היא תמימה ושלמה בתכלית השלמות,
כי כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר,
לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע וכו'.
וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא.
ועל כן אין שלמות להדעת והתורה כי אם על ידי אמונה.
כי אי אפשר להשיג בהדעת שום דבר בשלמות כי אם על ידי האמונה,
כי מאחר שהוא מאמין בה' ית' ובצדיקיו ובמצוותיו ית' באמונה שלמה,
הוא שלם בתכלית השלמות כי האמונה היא בלתי גבול ,
כי הוא מאמין בהאמת שהוא עד אין סוף ותכלית.
ועל כן צריכים שתהיה האמונה בשלמות
בלי שום מום ופגם כלל, בבחינת כולך יפה רעייתי ומום אין בך,
ואז זוכה להשיג על ידי זה דעת גדול,
כי על ידי שלמות אמונה זוכים לדעת.

(יורה דעה, בכור בהמה טהורה ג,י)

 

[אשת נח]

וש

 

[alia1]

ל'בי ו'בשרי י'רננו אל אל חסדי"--ר"ת לוי

על הלוי נאמר(במדבר,ח',ט"ז)-

"כי נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל"-

ופירש רש"י-נתונים למשא נתונים לשיר.

הלוויים שהם מסיטרא דגבורה,ע"י שנתונים למשא,

ונתונים לסבול העובר עליהם-ע"י זה מוכנים לשיר

ולשמח אחרים-ודווקא על ידם נשלם התיקון.

ואומר הנביא(מלאכי,ב',ג')-

"וידעתם כי שילחתי אליכם את המצווה הזאת

להיות בריתי את לוי,אמר ה' צבאות.בריתי היתה אתו החיים והשלום

ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא.תורת אמת היתה בפיהו

ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"

וכן יש לנו"והנה פרח מטה אהרן לבית לוי"--השפעת החסד ע"י היראה--

דסטרא דלוי,שנמשך ע"י התגלות הרצון.

וכן"וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף

והיו לה' מגישי מנחה בצדקה"(מלאכי ג').

 

[אשת נח]

ולתת עליכם היום ברכה"
(שמות ל"ג)),
הלויים נבחרו בשל מעשיהם.
לאחר שראה משה רבנו את חטא העגל, הוא שאל: "מי לה' אליי" -
כלומר, מי מוכן להיות משרת ה' ולפעול בשליחותו - ובאופן וולונטרי נאספו אליו רק הלויים,
ולא בני השבטים האחרים. הלויים קיימו בגופם:
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'> "ובא בכל אוות נפשו"</span>

 

[alia1]

"שום תשים עליך מלך..." (דברים י"ז,טו)

אמר ר' אשי:מלך שמחל על כבודו,אין כבודו מחול.

וכתיב:"שום תשים עליך מלך"--שתהא אימתו עליך(קדושין ל"ב).

ומקשים:היכן מרומז בפסוק זה שאין כבודו מחול?

הדיוק הוא מכפילות הלשון:"שום תשים,-הרבה שימות בזה אחר זה,

והנה אם המלך מוחל על כבודו,אע"פ שנעשה ברגע זה הדיוט,

הרי תיכף חל החוב לשים אותו למלך מחדש,

וממילא מחילתו אינה מחילה.

 

[alia1]

"לא תוכל לתת עליך איש נכרי..."

--נכרי בגימטריה-"הורדוס".

"והיה כשבתו על כסא ממלכתו..."-כל התחדשות מעוררת התרגשות,

וכל מלך בתחילה הוא שפל ומקבל על עצמו עול מלכות שמים.

אולם במשך הזמן,ההרגל נעשה טבע,והוא מתנשא ומתגאה,

פוסע על ראשי עם קודש ופעמים אף מתריס כלפי מעלה.

וזה שהזהירה התורה:"והיה כ ש ב ת ו על כסא ממלכתו"-שיהיה

תמיד כמו בעת שבתו,ואת זה ישיג רק אם יקרא בתורה כל ימיו.

"והיתה עמו וקרא בו..."-מתחיל הכתוב בלשון נקבה:"והיתה עמו",

ומסיים בלשון זכר "וקרא בו".והכוונה שספר התורה יהיה עמו,

ויהיה מזוכך כל כך,שיקראו את התורה בפניו ובכל תנועותיו

של המלך,כי כל גופו יהפך לתורה,והיתה עמו--עד כדי כך--

וקרא בו--במלך,שכל מי שירצה להשיג יראת שמים,יסתכל במלך.

"למען ילמד ליראה את ה' אלקיו.."-כל אדם,לפי שרש נשמתו,

יש לו השגה משלו באלקות.

ולפי השגתו זו צריכה להיות מידת היראה שלו,

ולא יחקה יראתו של צדיק אחר שנאמר:"ליראה את ה' אלקיו".

 

[alia1]

"לבלתי רום לבבו מאחיו..."


"לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל"

יש כאן רמז למה שאמרו חז"ל(סוטה ו')-כל אדם שיש בו

גסות רוח,כאילו עובד עבודה זרה.

כי העושה מצוה ומתגאה בה,מסיר ממנו

את מידת הענווה,הנקראת "מה".

ואם נוריד מן "המצוה"אותיות "מה",נשאר "צו".

ובחז"ל(זהר,בראשית כ"ז,וסנהדרין נו')מצינו,כי אין צו

אלא,עבודה זרה שנאמר--צו לצו.

וזהו "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל"--

שלא יסיר ממילת "מצוה" אות ימין שהיא מ',ואות שמאל שהיא ה'.

 

[alia1]

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..."


שערי"ך ראשי תיבות:שינים,עיניים,ידיים,רגלים.
עלינו לשמור על איברים אלה ולהיות זהירים:
שיניים כדי לא לאכול נבלות וטרפות כדי לא לדבר
לשון הרע.
עיניים כדי שלא להסתכל על התועבות ועל העריות,
ולא לשים עין הרע על חברו.
רגלים שלא ירוצו לרעה-אלא למצוות ומעשים.
ידיים-למצוות ומעשים טובים.

 

[alia1]

וכן יש להפשיט מהתורה המלבוש החיצון
ולגלות הפנימי.ידוע כי התורה נקראת שער(יומא,ע"ג,ע"ב),
ולכן התחילה בפסוק "בראשית ברא אלהים"-שהוא
ראשי תיבות "בבא",שבארמית הוא-שער.
וידוע כי החושב שדברי תורה,אין בהם אלא פשוטם,
הרי זה מחריב עולם,שבזה נמצא כמה דברים של תורה
הם שיחה בטלה ח"ו,והרי זה-מקולל בדברי הזוהר הקדוש,
בקללות נמרצות(בהעלותך קמט' ע"ב,קנ"ב ע"א,תיקוני
זוהר תיקון מ"ג),אלא אנו עמ"י, אמונתנו חזקה שדברי התורה
כולה הם מלבוש,וגנוז בהם נסתר,וכל מילה,פסוק ואות ,עשאו
הקב"ה אוצר גדול,ועל-זה אמר דוד המלך ע"ה"גל עיני
ואביטה נפלאות מתורתך"(תהלים קי"ט,י"ח).
"לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד"
(עוד יוסף חי-דרושים,שופטים)

השופטים הם הדעת,הבינה והשכל,והשוטרים
הם ההוצאה לפועל,כוחות הנפש,המידות הטובות.

וכן,תמנה שופטים,דהיינו דרשנים ,חכמים,
צדיקים שיסבירו וידריכו אותך,עד שתבין ותכיר היטב
ש--ה' אלקיך.

 

[alia1]

ור' בונים מפשיסחא אומר-לכל ההשערות הטובות שלך,
וכל ההחלטות שאתה משער ומחליט בדעתך לעשות,
תמנה שופטים-לשפוט היטב ולשקול אם אינך שוגה,
ושוטרים-כהוצל"פ,כשוטר המחייב אדם לקיים
דברי השופט.
כי הרצון הטוב וההחלטות הטובות מתבזבזים
בגלל חוסר כח וחולשת רצון.


(ירחם עלינו ה' ית'-בדיוק אתמול-מחמירות
ההאשמות נגד נשיא המדינה.....
ומשה קצב-כבר אמרנו,עולה בגימטריה-חסר אנרגיה....)