**שיבעת המפגשים של רחל אימנו ע"ה זיע"א **

[~~בת מלך~~]

<span style='colorrange'>כדי להבין ולהכיר את גדולתה של רחל נצא ל-7 מפגשים עם רחל או עם שמה המוזכרים בתנ"ך:
מפגש א'. מפגש "על פי הבאר" האירוסין.
מפגש ב'. מפגש הנשואין.
מפגש ג'. מפגש עם האמהות, הולדת הבנים.
מפגש ד'. מפגש עם מקום הקבורה והקשר לא"י (צוואת יעקב ליוסף).
מפגש ה'. מפגש עם המלוכה- שאול, מרדכי ואסתר.
מפגש ו'. מפגש עם "השתיקה" החזקה מכל הצעקות.
מפגש ז'. מפגש עם העתיד עם המשיח (בן יוסף) יום שבת יום מנוחה.
ובסוף המפגשים "ושבו בנים לגבולם" לארץ בנימין.

דרך התחנות הללו בחייה נתחבר גם אנחנו עם אמא רחל כפי שקרויה בפי כל בניה: "ממה רוחל" ויהי הלימוד הזה נר זכרון לעלוי נשמתה ביום פטירתה. בכל מפגש ומפגש נגלה פן נוסף באשיותה ובתפקידה של רחל לקראת הגאולה ובואו של משיח.

מפגש א. הפגישה על פי הבאר- הארוסין מסופר בבראשית פרק כ"ט שיעקב מגיע לחרן, ומדוע הפגישה נעשית דוקא "על פי הבאר"? מהי המשמעות לכך שכל האבות והאמהות נפגשו על פי הבאר?
המים, מי הבאר, מסמלים תורה שנמשלה למים חיים ."אין מיים אלא תורה" וברגע שהפגישה זורמת ונובעת ממקור מים חיים הקשר, הוא קשר עדי עד.
בן כמה היה יעקב בזמן זה? לפי סדר העולם הוא היה בן 77 ואילו רחל בת 15 שנה בלבד. נאמר: "וישא את קולו ויבך" (פס' י"א) . על מה בוכה יעקב- המפרשים מביאים 2 ענינים האחד טכני- התביש שבא ללא מתנות חתונה לכלה (לעומת אליעזר עבד אברהם שבא עם כל טוב )- ומדוע בא כך ? מסופר שאליפז בנו של עשו רדף אחרי יעקב להורגו וכמעט שהצליח ואז יעקב מציע לו קח את כל כספי- הכל- כי הרי "עני חשוב כמת" וכך כאילו קיימת את צווי אביך. והענין השני נבואי- ידע שלא תבוא עמו לקבורה.
במפגש זה כבר יודע יעקב מי יהיה חותנו, דכתיב: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. וכי אחי אביה הוא, והלא בן אחות אביה? אלא, אמר לה: מינסבה לי (תתקדשי לי?) אמרה לו: כן. מיהו אבי רמאי הוא, ולא יכולת ליה (אבל אבי רמאי הוא ולא תוכל לו)אמר לה: אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות. ומה הרמאות שלו? אמרה לו יש לי אחות גדולה ממני ולא יתנני להנשא לפניה. מה עשה יעקב, מסר לה סימנים. וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים. (מגילה י"ג: ורש"י בתורה).

מפגש ב. מפגש הנישואין- זהו יום נישואיה של רחל יום שיכול היה להיות פסגת האושר האישי ונהפך ליום מבחן לכושר עמידתה בסבל האישי .
אמנם יעקב ידע מראש לבקש מלבן את "רחל בתך הקטנה" אבל המציאות חזקה מכל דמיון ולבן עושה משתה גדול כדי שישתכר יעקב ולא יבחין שזוהי לאה. אנשי העיר היודעים עם מי יש להם עסק צועקים ומרמזים ליעקב : "לאה, לאה" כפי קריאות השמחה, עד היום לזכר הענין "לולולו" שהיא אותה קריאת שמחה שנוהגים להשמיע בני עדות ספרד בחתונות. רחל תפסה פלך שתיקה- ראתה סבלותיה של אחותה ושותקת. לפעמים שתיקה מסמלת עוצמה שתיקה אינה חולשה והתפרסות שתיקה הינה הכוח להבליג הכוח לעשות חסד דרך השתיקה .
המקור במדרש רבה איכה -בזמן החורבן כשהכניסו פסל להיכל, באו כל האבות והאמהות להגן על עם ישראל כדי שה' לא ישמידם.
"... מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלושים ושבע שנים אמרת לי העלהו לעולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני בעצמי כפתתי אותו ולא תזכור לי זאת?! ולא תרחם על בני?! פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא: 'אלקים יראה לו השה לעולה בני' לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון על גבי המזבח, ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?! ... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה כשהיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן דכתיב- 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' וכתיב- 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' ' וכתיב- 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' ".
מדרש זה מסביר מדוע בעצם כעס מאד יעקב על לבן ששיקר לו, ואף על לאה שהיתה שותפה לשקר ומדוע בעצם לא כעס אף על השותפה השלישית והיא רחל? והתשובה- כי ידע יעקב את הקורבן הגדול שהקריבה רחל בשתיקתה למען אחותה וכן מבליט המדרש שוב ושוב אחותי אחותי- קשר האחווה הפשוט המשפחתי הוא זה שמביאה רחל בתביעה לבורא עולם, אתה אבינו אתה אבא ואינך יכול שלא לרחם על בניך.

מפגש ג. המפגש עם האמהות והולדת הבנים- נסיון קשה עומד בפני רחל, לאה יולדת, השפחות יולדות ורק רחל אינה יולדת, ברגע של כאב היא מתפרצת על בעלה ואומרת- "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל', א'). ויעקב כאילו אינו מבין לליבה ועונה לה: "התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן"?- לי יש בנים! ממך מנע ה' פרי בטן- בודאי יעקב שאוהבה לא אומר זאת אלא ללמדה פרק בתפילה- פני ישירות לה' והוא יושיעך זהו לימוד חשוב גם לנו, אין צורך במתווכים- התפילה קו ישיר לקב"ה.
ואכן: "ויזכר ה' את רחל וישמע אליה ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן" (בראשית ל', כב')
ותאמר: "אסף ה' את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר" לשם יוסף שתי משמעויות.
יוסף
לשון אסופה לשון הוספה
אסף ה' את חרפתי יוסף לי בן אחר
על העבר על העתיד

מדוע היא לא מודה לה', כי בתכונתה רחל מנסה לדחוף קדימה, עוד בן כדי להוסיף ליעוד האמיתי שלה כאמא וכאשה. יוסף ה' לי בן אחר ואכן "זוכה" רחל לבן נוסף אבל לידה זו מביאה גם למותה בדרך.
המקור בבראשית פרק ל"ה פס' טז'- יט'
"ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת רחל עד היום".
רחל מתה באמצע הדרך בית לחם באמצע החיים בת 36 שנה לפי החשבון של פגישה בגיל 15 +7 שנים עבודה בלאה +7 שנים עבודה ברחל =29 +הולדת הילדים בחרן 6 שנים =35 +שנה 1 בדרך סה"כ 36 שנה כך שמתה בת 36 =ל"ו.

מפגש ד. מפגש עם מקום הקבורה והקשר לא"י
בני ישראל נמצאים במצרים יעקב עומד לפני מותו ומצווה את יוסף בנו לקוברו במערת המכפלה.
המקור- בבראשית פרק מ"ח פס' ז'
"ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם".
המקור- ברש"י במקום
ד"ה-"ואקברה שם": "ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנא'- 'קול ברמה נשמע וגו' ' והקב"ה משיבה- 'יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם' ".

מפגש ה. המפגש עם המלוכה- שאול, מרדכי ואסתר
"אמר רב חמא" מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עינו"?
בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר... ומאי צניעות היתה בה ברחל? סימנין שמסרה רחל ללאה… לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול. ומה צניעות היתה בשאול? דכתיב: "ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל" זכה ויצאה ממנו אסתר… שנאמר: "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" (שלא הגידה עמה ומולדתה) (הגמ' במסכת מגילה יג'.
א. כששמואל רוצה להמליך את שאול משבט בנימין נאמרשמואל א' פרק י', פס' א'-ב') "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד בלכתך היו מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין. רמז לו שמצא מלוכה בזכות סבתא רחל, הקבורה בגבול בנימין.
ב. ומרדכי איש ימיני- משבט בנימין, לא יכרע ולא ישתחוה.

מפגש ו. מפגש עם "השתיקה" החזקה מכל הצעקות
א) רחל תפסה פלך שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מסטירין (לשון סתר), בנימין- ישפה (ישפה היא אחת מאבני החושן ועליו חקוק שמו של בנימין)- יש-פה יודע היה במכירתו של יוסף ושותק" (בראשית רבה עא', ח').
ב) אין אסתר מגדת מולדתה... - מלמד שתפסה שתיקה בעצמה, כרחל זקנתה, שתפסה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה. רחל תפסה פלך שתיקה- ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושותקת. בנימין בנה תפס בשתיקה, תדע שאבנו שהיתה בחושן ישפה לומר: יודע היה במכירת יוסף ושותק. ישפה - יש פה ושותק. ושאול בן בנה- ואת דבר המלוכה לא הגיד. אסתר- אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. (אסתר רבה ו', טז').
ג) "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (אסתר ג', ד').- אמרו לו... מה ראית לבטל קלבסים (היינו גורל גזירה). של מלך? אמר: שאני יהודי. אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו, שנאמר: וישתחו ארצו שבע פעמים? אמר לו: בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו שנאמר: איש ימיני, וכשם שלא כרע אבי, כך אני איני כורע ולא משתחוה"(ילקוט שמעוני שם)
ד) מסקנה: ממעשיו של בנימין ושל צאצאיו- מרדכי ואסתר, אפשר ללמוד על תכונתה של האם, ששתיקה אינה כניעה וביטול היישות העצמית בפני התקיף הפעיל, אלא כח וגבורה אישית.

מפגש ז. מפגש עם המשיח- משיח בן יוסף
בגמרא במסכת סוכה נב' מסופר על ההספד של משיח בן יוסף שנהרג, למעשה כלל לא ברור מדוע צריכים אנו לשני משיחים?
האחד: משיח בן יוסף מזרע יוסף בן רחל,
והשני: משיח בן דוד מזרע יהודה בן לאה.
שני המשיחים מבטאים מהלך של שני שלבים בגאולה:
א. משיח בן יוסף – כמו יוסף הצדיק, ששלח אותו ה' להיות משביר בארץ מצרים, כך גם ההתעוררות של תקומת ישראל בארצו, התעוררות שהיא תחיית האומה במובן הפיזי – גשמי, גאולה המבטאת את כח החיים הממשיים (תקומת הארץ, הציונות וכו').
ב. שלב שני: משיח בן דוד – עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלוקים (ישעיה סב') בתקופת משיח בן דוד תתגבר הרוחניות על העולם "והיה שורש ישי אשר עומד לנס עמים – אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד (ירמיה ה').
משיח בן יוסף סולל את למשיח בן דוד, אבל לא זוכה לראות את הגאולה הסופית – כי הוא נהרג בדרך. כל כך מתאים לצאצא של רחל לסלול את הדרך אבל למות בדרך "מעשה אבות סימן לבנים" (מתוך ההספד שנשא הרב קוק לאחר מותו של הרצל).
כנבואה לאחרית הימים אומר ירמיה:
"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא', יד' – יז').
אבל רחל עדין לא מוותרת היא אינה שוכחת גם את בנה הקטן אפרים, [שמוע שמעתי אפרים מתנודד, יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי: כי אחרי שובי ונחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ד' "].
אפרים הוא אותו שבט שנעלם בין הגלויות שאי אפשר לזהות אותו וכשהוא חוזר הוא כ"כ שונה- אבל רחל המביטה למרחוק אומרת . נכון כמעט ולא ניתן לזהות את השבט הזה, את אפרים אבל גם עליו אני לא מוותרת וממשיכה להתפלל לשובו לא"י לשובו לה'.
"כה אמר ד' קול ברמה נשמע נהי בכי תמורורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: כה אמר ד' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ד' ושבו מארץ אויב: ויש תקוה לאחריתך נאם ד' ושבו בנים לגבולם: אני רוצה גם אותו זה הבן שהוא כמו "עגל לא לומד" לא אוותר עד אחרון הבנים יהיה בבית.
אמר ר' חיים שמואלביץ (ראש ישיבת מיר):
אמא רחל, הקב"ה מבקש ממך- מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה- האב שבשמיים מבקש ממך שתפסיקי לבכות. אבל אני מבקש ממך, אנא אמא אל תפסיקי לבכות, עלי לפני כסא הכבוד ובקשי רחמים על בניך הנמצאים בצרה, עד ישובו בנים לגבולם, עד ישכון ישראל לבטח בארצו עד ישובו בנים אל אביהם שבשמים, ואז יתקיים: אם הבנים שמחה.
יודעים אף אנו עד כמה הזעקה הזאות אקטואלית, אמא רחל, לעולם על קברך לא נוותר, תני לנו כח להמשיך ולהתפלל עד שתהיי אם הבנים שמחה. </span>