בס"ד
מהג'יאהד הקטן לג'יאהד הגדול
האם לא הגיע הזמן להבין שהדרך המדינית הקודמת בה הלכנו - נכשלה? האם לא הגיע העת לחפש מסלול אחר, חלופי, שלא נוסה עדיין? הרב מנחם פרומן
8/10/2006
המצב קשה ומסובך: תוצאות המלחמה מחזקות את הגורמים הקיצוניים הטוענים שרק דרך ה"התנגדות" הטרוריסטית הוכיחה את עצמה, המצב ברשות הפלסטינאית עקב החרמת ממשלת החמאס הוא בלתי אפשרי מבחינה הומניטרית וכמובן שישראל מתקשה לערוך עסקת שבויים שרוה"מ הצהיר מעל כל במה שהיא עלולה לעודד חטיפות בעתיד.
האם לא הגיע הזמן להבין שהדרך המדינית הקודמת בה הלכנו - נכשלה? האם לא הגיע העת לחפש מסלול אחר, חלופי, שלא נוסה עדיין?
כבר לפני יותר מעשור עמדנו בדילמה דומה עם חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד. כותב שורות אלו פנה לרוה"מ דאז רבין בהצעה שהוסכמה עם החאמס. ההצעה היתה להודנה [מעין שביתת נשק דתית]. ההודנה הייתה אמורה להוביל גם למחוות הדדיות שבהן ישראל הייתה אמורה לשחרר את השיח' יאסין והחמאס את נחשון וקסמן.
לכאורה עסקת החלפת שבויים- אבל היכרות לעומק עם מושג ה"הודנה" מלמד ששחרור השבויים היה אמור להיות רק מחווה הנלוית לריטואל הדתי העיקרי של ההודנה עצמה [במידה מסויימת דומה לנהוג בהסכמי שלום בכל העולם].
רבין ז"ל דחה אז את ההצעה על הסף, העדיף לשלוח את חיילי סיירת מטכ"ל והתוצאה הטרגית ידועה.
מהלך דומה החילונו עתה. משיחותי המשותפות עם אנשי חאמס בולטים שאותם אנו מכירים היטב במשך שנים רבות, הסכם כזה אפשרי גם עתה. לשם כך עלינו להכיר בכך שבין ישראל לפלסטינים יש תהום בלתי ניתנת לגישור בסכסוך הלאומי אבל דווקא בסכסוך הדתי [שממבט ראשון נראה קשה יותר] יש דרך לדיאלוג.
כך למשל, מנסה הרב עובדיה יוסף, להיפגש עם אנשי דת מוסלמים כדי לייצר תחילת דיאלוג מסוג אחר.
אתה שלום ושמך שלום
יש להבין את הסיכוי הקיים דווקא במהלך דתי:
השנאה היוקדת של המוסלמי לישראל נובעת מכך שהיא נתפסת כ"שטן הקטן" שנשלח על ידי "השטן הגדול": ישראל הציונית החילונית מגיעה מאירופה וכובשת את פלסטין - נתפסת כשלוחה של המערב החוטא בבוז ובהתנשאות המערבית ויש לומר גם החילונית כלפי האיסלאם. לכן , דווקא פנייה יהודית דתית, אל המוסלמי המאמין בשפתו הדתית יש לה סיכוי טוב יותר. אם ישלחו למול החמאס, לא פוליטיקאים , אלא דווקא אנשי דת יהודים, המוקירים ומעריכים את האסלאם כדת הקרובה ביותר ליהדות. ניתן יהיה להגיע להודנה דתית.
בהודנה שתושג יודיע החמאס על הפסקת דרך ה"התנגדות" [ובכך ינטרל את השפעות "ניצחון" החיזבללה], בכך לא רק יווצרו התנאים למחוות שחרור השבויים אלא גם יאפשר לישראל לפתור את הבעיות ההומניטריות החיוניות ברשות ויבלום את שפיכות הדמים.
נשמע הזוי? אולי. אבל האם הדרך הנוכחית, ה"הגיונית", הוכיחה את עצמה?
מאחינו המוסלמים למדנו שהנביא מוחמד אמר לחוזרים מן המלחמה: "סיימתם את הג'יהאד הקטן עכשיו אתם יוצאים לג'יהאד הגדול: המלחמה נגד יצר הרע". האם לא הגיע העת לנטוש את הגיהאד הקטן - המלחמה הלאומית, לטובת הגיהאד הגדול- מאבקו הדתי של האדם מול יצרו? יצר ההשתלטות והכיבוש?
עם אינו יכול לוותר על ארצו. אמונה ,לעומת זאת, יכולה לאפשר השהייה של תביעות. כשם שאנו היהודים ידענו להשהות את ייחולנו "לשנה הבאה לירושלים הבנוייה" מבלי לתבוע פרעון מיידי , כך ההודנה יכולה לאפשר למוסלמי את ההשהייה לתביעתו על הארץ. במיוחד כשמדובר על תביעה של האדמה שהיא של מי שכל האדמה שלו, בורא העולם.
אותו בורא ששמו גם באיסלאם וגם ביהדות הוא שלום.
הרב מנחם פרומן הוא רב היישוב תקוע.
מהג'יאהד הקטן לג'יאהד הגדול
האם לא הגיע הזמן להבין שהדרך המדינית הקודמת בה הלכנו - נכשלה? האם לא הגיע העת לחפש מסלול אחר, חלופי, שלא נוסה עדיין? הרב מנחם פרומן
8/10/2006
המצב קשה ומסובך: תוצאות המלחמה מחזקות את הגורמים הקיצוניים הטוענים שרק דרך ה"התנגדות" הטרוריסטית הוכיחה את עצמה, המצב ברשות הפלסטינאית עקב החרמת ממשלת החמאס הוא בלתי אפשרי מבחינה הומניטרית וכמובן שישראל מתקשה לערוך עסקת שבויים שרוה"מ הצהיר מעל כל במה שהיא עלולה לעודד חטיפות בעתיד.
האם לא הגיע הזמן להבין שהדרך המדינית הקודמת בה הלכנו - נכשלה? האם לא הגיע העת לחפש מסלול אחר, חלופי, שלא נוסה עדיין?
כבר לפני יותר מעשור עמדנו בדילמה דומה עם חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד. כותב שורות אלו פנה לרוה"מ דאז רבין בהצעה שהוסכמה עם החאמס. ההצעה היתה להודנה [מעין שביתת נשק דתית]. ההודנה הייתה אמורה להוביל גם למחוות הדדיות שבהן ישראל הייתה אמורה לשחרר את השיח' יאסין והחמאס את נחשון וקסמן.
לכאורה עסקת החלפת שבויים- אבל היכרות לעומק עם מושג ה"הודנה" מלמד ששחרור השבויים היה אמור להיות רק מחווה הנלוית לריטואל הדתי העיקרי של ההודנה עצמה [במידה מסויימת דומה לנהוג בהסכמי שלום בכל העולם].
רבין ז"ל דחה אז את ההצעה על הסף, העדיף לשלוח את חיילי סיירת מטכ"ל והתוצאה הטרגית ידועה.
מהלך דומה החילונו עתה. משיחותי המשותפות עם אנשי חאמס בולטים שאותם אנו מכירים היטב במשך שנים רבות, הסכם כזה אפשרי גם עתה. לשם כך עלינו להכיר בכך שבין ישראל לפלסטינים יש תהום בלתי ניתנת לגישור בסכסוך הלאומי אבל דווקא בסכסוך הדתי [שממבט ראשון נראה קשה יותר] יש דרך לדיאלוג.
כך למשל, מנסה הרב עובדיה יוסף, להיפגש עם אנשי דת מוסלמים כדי לייצר תחילת דיאלוג מסוג אחר.
אתה שלום ושמך שלום
יש להבין את הסיכוי הקיים דווקא במהלך דתי:
השנאה היוקדת של המוסלמי לישראל נובעת מכך שהיא נתפסת כ"שטן הקטן" שנשלח על ידי "השטן הגדול": ישראל הציונית החילונית מגיעה מאירופה וכובשת את פלסטין - נתפסת כשלוחה של המערב החוטא בבוז ובהתנשאות המערבית ויש לומר גם החילונית כלפי האיסלאם. לכן , דווקא פנייה יהודית דתית, אל המוסלמי המאמין בשפתו הדתית יש לה סיכוי טוב יותר. אם ישלחו למול החמאס, לא פוליטיקאים , אלא דווקא אנשי דת יהודים, המוקירים ומעריכים את האסלאם כדת הקרובה ביותר ליהדות. ניתן יהיה להגיע להודנה דתית.
בהודנה שתושג יודיע החמאס על הפסקת דרך ה"התנגדות" [ובכך ינטרל את השפעות "ניצחון" החיזבללה], בכך לא רק יווצרו התנאים למחוות שחרור השבויים אלא גם יאפשר לישראל לפתור את הבעיות ההומניטריות החיוניות ברשות ויבלום את שפיכות הדמים.
נשמע הזוי? אולי. אבל האם הדרך הנוכחית, ה"הגיונית", הוכיחה את עצמה?
מאחינו המוסלמים למדנו שהנביא מוחמד אמר לחוזרים מן המלחמה: "סיימתם את הג'יהאד הקטן עכשיו אתם יוצאים לג'יהאד הגדול: המלחמה נגד יצר הרע". האם לא הגיע העת לנטוש את הגיהאד הקטן - המלחמה הלאומית, לטובת הגיהאד הגדול- מאבקו הדתי של האדם מול יצרו? יצר ההשתלטות והכיבוש?
עם אינו יכול לוותר על ארצו. אמונה ,לעומת זאת, יכולה לאפשר השהייה של תביעות. כשם שאנו היהודים ידענו להשהות את ייחולנו "לשנה הבאה לירושלים הבנוייה" מבלי לתבוע פרעון מיידי , כך ההודנה יכולה לאפשר למוסלמי את ההשהייה לתביעתו על הארץ. במיוחד כשמדובר על תביעה של האדמה שהיא של מי שכל האדמה שלו, בורא העולם.
אותו בורא ששמו גם באיסלאם וגם ביהדות הוא שלום.
הרב מנחם פרומן הוא רב היישוב תקוע.
