תוכחה

[אשת נח]

דברי הגר"א לגבי מצוות תוכחה.
מה שאנו מכנים: חינוך, השפעה, השבה בתשובה – נקרא בתורה: תוכחה.
"תוכחה. שלא לדבר קשות, ודברים קשים אינן נשמעין, רק יאמר בלשון רכה, ואם אין טבעו בשום אופן לדבר רכות, פטור הוא מלהוכיח"
(סידור הגר"א, אורחות חיים, כתר ראש אות קמג).
כי לכל מצווה יש תנאים. למצוות תוכחה יש תנאי – לדבר רכות.

 

[אשת נח]

אומר שלמה המלך
"נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"
(משלי כ"ז, ו),
ומסביר ה"מצודת דוד":
"האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת,
הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה,
כי בעבורם ייטיב דרכו. אבל מן השונא, אפילו (ש)הנשיקות מרובות המה,
הנם למשא, הואיל ואין בהם תועלת".

 

[אשת נח]

"הוכח תוכיח את עמיתך"
איך אנו יודעים שתוכחה היא נכונה רק מאהבה?

כי הפסוק הקודם להוכח תוכיח את עמיתך הוא:
"לא תשנא את אחיך בלבבך".

על זה אומר הזוהר:
צריך ללמוד מרבש"ע איך מוכיחים.
בתחילה כשאדם חוטא - הקב"ה מוכיח אותו ע"י ייסורים שרק החוטא יודע עליהם,
פצעים במקומות נסתרים, כאבים שאינם נראים כלפי חוץ.
אם אדם לא משים ליבו לכך - הקב"ה עושה אותו חולה ואז באים אליו קרוביו וחבריו הטובים
והם יעוררו אותו לעשות חשבון נפש.
ואם עדיין לא חזר בתשובה הקב"ה מוכיח אותו בגלוי,
ואם גם זה לא עוזר - הקב"ה עוזב אותו לנפשו.
כך אנו צריכים להוכיח:
באהבה ובסתר, הכל ע"מ שלא יפגע.
ואם לא שמע - יש להוכיח אותו בין קרוביו, וכן הלאה. הכל מתוך אהבה.
ומוסיף הזוהר,
ואם לא מזדמן לאדם להוכיח את חבירו בסתר - יוכיח אותו בצורה עקיפה,
הכל ע"מ לחוס על כבוד האדם - אפילו על הרשעים.
מה יעשה?
יגיד לו: פלוני עשה ככה וככה וקבל עונש כזה וכזה,
שיבין האדם בעצמו שהוא חוטא. והדברים פשוטים.

 

[אשת נח]

כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר (ליקוטי-דיבורים חלק א עמ' צב):
"'הוכח תוכיח' הוא כמו 'המול יימול' (בראשית יז,יג).
כשם שבמצוות מילה דרשו רז"ל (מנחות מב,א) 'המל – יימול' (מי שמהול יימול אחרים),
כן בתוכחה, תחילה 'הוכח' את עצמך ולאחר מכן 'תוכיח' את עמיתך".

אמר על כך אחד החסידים הראשונים:
מתי מועילה התוכחה? כשקדמה לה תוכחה עצמית.
חסידים אומרים:
"אדם צריך להוכיח את עצמו עד שגם השני ישמע"
(ספר המאמרים תש"ח עמ' 252).

 

[alia1]

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל "-
כל הדברים שבספר זה אמרם משה רבינו
לישראל,בשלשים וששה הימים האחרונים לימי חייו,
כאשר שכינה היתה מדברת מתוך גרונו,והיה קולו
הולך וחזק מאד,ונכנס באזני כל ישראל"משה ידבר
והאלקים יעננו בקול".אלה דברי משה רבינו האחרונים
שהוא מדבר עמנו,ודברו אשר יצא מפיו לא ישוב ריקם.

לא בכדי היה הרה"ק רבי בונים מפרשיסחא("הכלי יקר)
לומד בכל יום איזה פסוקים בספר"משנה תורה"-חומש
דברים,ואמר שהוא כספר מוסר עבורו שהרי הוא כשומע
מפי המוכיח משה רבינו ולא כקורא בספר גרידא....