"ואתחנן"- תפילה
תפילה-שרש פלל,כמו מילים דומות
סלל,צלל,הכוונה לחתירה ליעד מסוים
להתפלל אומר שהיעד הוא להתחבר למי שאמר והיה העולם
להתפלל במדויק,לא למלמל
כתוב במסכת ברכות דף ב':
"אל תעש תפילתך קבע, אלא תחנונים".
לא להתרגל אלא לכוון.
תחנונים לשון חן
להתפלל עם חן,חכמה נסתרת.
תפילה עם כוונות הלב
כתוב בתלמוד הבבלי
"תפילה ללא כוונה כגוף בלא נשמה"
התפילה היא לא למען בורא עולם אלא למעננו,
כאשר אנו מתפללים ומבקשים מאלוקים,
אנו בעצם מחזקים את אמונתנו שהכל ממנו יתברך.
ושרק הוא יכול למלא את חסרוננו
חז"ל אמרו שהתפילה היא "עבודה שבלב".
שעבודת התפילה מביאה לידי גילוי של המתרחש בלבו של האדם פנימה.
התפילה נותנת פורקן לנטיות הגנוזות בעומק הלב.
המביט בספרו בית אלוקים (שער התפילה פרק ב') למד:
כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה,
אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל ית'.
ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם,
ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא ית',
ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה הענין,
וסוף השכר לבוא.
אבל לא שתהיה התפלה לתכלית השגת המבוקש,
שנראה שאם היה יודע שלא יהיה נענה באותה התפלה לא היה אומר אותה.
ובפרק יב שם:
כוונתו בתפלה לא להשגת תועלת המושג,
כי אם שמודיע ומכיר כי אין מי שיוכל להפיק רצון איש ואיש כי אם הוא יתברך.
כך הגדיר הרב דסלר (מכתב מאליהו ד' 33) את עבודת התפילה:
בתפילה מכיר האדם את בוראו שהוא המשפיע לו כל חיותו,
וגם את אנוכיותו, ולומד להכניע את עצמו לפניו.
התפילה באה להשפיע על המתפלל, ולחזק את הכרתו בגדלות הבורא ובתלותנו בו,
ולא להשפיע על הקבה.
או כלשון העלי שור (חב שמח):
להתחנן לפניו ית' כדי לחזק את אמונתנו.
תפילה-שרש פלל,כמו מילים דומות
סלל,צלל,הכוונה לחתירה ליעד מסוים
להתפלל אומר שהיעד הוא להתחבר למי שאמר והיה העולם
להתפלל במדויק,לא למלמל
כתוב במסכת ברכות דף ב':
"אל תעש תפילתך קבע, אלא תחנונים".
לא להתרגל אלא לכוון.
תחנונים לשון חן
להתפלל עם חן,חכמה נסתרת.
תפילה עם כוונות הלב
כתוב בתלמוד הבבלי
"תפילה ללא כוונה כגוף בלא נשמה"
התפילה היא לא למען בורא עולם אלא למעננו,
כאשר אנו מתפללים ומבקשים מאלוקים,
אנו בעצם מחזקים את אמונתנו שהכל ממנו יתברך.
ושרק הוא יכול למלא את חסרוננו
חז"ל אמרו שהתפילה היא "עבודה שבלב".
שעבודת התפילה מביאה לידי גילוי של המתרחש בלבו של האדם פנימה.
התפילה נותנת פורקן לנטיות הגנוזות בעומק הלב.
המביט בספרו בית אלוקים (שער התפילה פרק ב') למד:
כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה,
אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל ית'.
ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם,
ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא ית',
ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה הענין,
וסוף השכר לבוא.
אבל לא שתהיה התפלה לתכלית השגת המבוקש,
שנראה שאם היה יודע שלא יהיה נענה באותה התפלה לא היה אומר אותה.
ובפרק יב שם:
כוונתו בתפלה לא להשגת תועלת המושג,
כי אם שמודיע ומכיר כי אין מי שיוכל להפיק רצון איש ואיש כי אם הוא יתברך.
כך הגדיר הרב דסלר (מכתב מאליהו ד' 33) את עבודת התפילה:
בתפילה מכיר האדם את בוראו שהוא המשפיע לו כל חיותו,
וגם את אנוכיותו, ולומד להכניע את עצמו לפניו.
התפילה באה להשפיע על המתפלל, ולחזק את הכרתו בגדלות הבורא ובתלותנו בו,
ולא להשפיע על הקבה.
או כלשון העלי שור (חב שמח):
להתחנן לפניו ית' כדי לחזק את אמונתנו.