<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>הסתלקותו של רבי נחמן היתה באומן, עיירה באוקראינה, ביום י"ח בתשרי, שזהו היום השני של חול המועד סוכות, 5571 (16/10/1810). על פי בקשתו, רבי נחמן נקבר בבית העלמין הישן שבאומן, ביחד עם למעלה מ-20,000 יהודים קדושים שנטבחו על ידי ההידמקים בשנת 5528 (1768). בני משפחתו, כולל אשתו השנייה, הקימו את אוהל הציון מעל קברו (מבנה עץ שהוקם עבור אותם אנשים שהגיעו לרבי כדי להתפלל סמוך אליו), בנותיו אדל, שרה, מרים וחיה, ומספר נכדים. על פי גרסה נוספת מסופר שגם אביו של רבי נחמן, רבי שמחה, היה ממקימי האוהל.
חסידי ברסלב נוהגים להנציח ביום "ח"י בתשרי" את יום פטירתו של רבי נחמן. לרוב, בקהילות ברסלב לא נוהגים במנהגים מיוחדים ביום זה, פרט להדלקת נר ונתינת צדקה לעילוי נשמתו של הרבי, וכן עוסקים בלימוד בספריו של רבי נחמן.</span>
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>תיאור הסתלקותו של הרבי:
שבת, ט"ו בתשרי, היום הראשון של סוכות, 1810
הרבי ישב בכיסאו כל היום ולא נכנס לסוכה. חסידיו של רבינו היו עומדים לפניו בכל עת ומחליפים משמרות כדי לשהות ליד הרבי. בבוקר, הם עזרו לו להתעטף בטלית והוא התפלל בישיבה על כיסאו.
מוצאי שבת, ט"ז תשרי, ערב יום שני של חג סוכות
הרבי ביקש לעבור למיטתו. הוא הזכיר לרבי נתן את הסיפור של הבעל-שם-טוב זצ"ל, אותו סיפר בדרכו לאומן. הוא אמר: "כאן באומן יש רבבות של נשמות שהמתינו שאבוא לכאן".
לפני שהוא נפטר, הרבי אמר: "הגעתי לדרגה כל כך גבוהה ואינני יכול להתקדם כל עוד אני לבוש בגוף הזה. אני משתוקק להניח את הגוף הזה בצד, משום שאיני יכול להישאר באותה מדרגה".
הרבי הועבר לסירוגין מכיסאו אל מיטתו כדי לנוח. פעם, כשהוא ישב בכיסאו, היתה לו התקפת שיעול קשה מאוד והוא היה חלש מאוד. אולם, למרות חולשתו הגדולה, הרבי הניח את אגרופו בנחישות ואמר "עדיין יש לי כוח". אחר כך לפת את מעילו ואמר "איזה כוח יש לי".
שני בערב, י"ח בתשרי, 15 באוקטובר
עד אחר חצות, היו אלה רבי נפתלי ורבי שמעון שהחליפו משמרות ביניהם ושהו ליד הרבי. הרבי חזר על מה שאמר במוצאי שבת: "כמה משפטים יש כאן כמה קדושים היו כאן". רבי נפתלי אמר: "הלא אמרתם בהתורה "ויאמר בועז אל רות" שהצדיק הגדול המופלג במעלה מאוד יכול לגמור העניין בחייו", והרבי השיב שישנם הרבה דברים בעניין זה, "אמרתי לכם כי אם איזה בחינה מזה כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה". ואז נתן להם את המפתח של השידה שלו, והורה להם לשרוף את כל כתביו תיכף כשיסתלק בעודו מונח על הארץ. רבי נפתלי ורבי שמעון היו המומים ומפוחדים מדבריו של הרבי, מכך שהוא מכין את עצמו לפטירתו והיו מתלחשים ביניהם על דבריו. הרבי אמר להם: "אין צורך ללחוש. אני לא מפחד למות. אבל אתם, מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם. קשה יותר לתקן את נשמותיהם של אלה שנפטרו, אבל לכם אין ממה לפחד".
לקראת אחת בלילה, רבי נתן הגיע. הרבי ישב בכיסאו, רבי נפתלי סיפר לו על המפתח. רבי נתן רעד והשתומם מכך שהרבי מכין את עצמו להסתלקותו, וסירב להאמין שהרבי עומד להיפטר. הרבי ישב בשקט. ורבי נפתלי הלך לישון.
מהשעה שתיים לפנות בוקר ועד שהאיר היום, רבי שמעון ישן על הרצפה בחדרו של הרבי. רבי נתן היה לבד עם הרבי. הוא לא רצה להאמין שהרבי יילקח מהעולם ולכן לא רצה לשאול אותו שאלות, כגון מה יעשו ומה יפעלו וכו'. הרבי לא דיבר, אבל הביט על רבי נתן. אחר כך רבי נתן השכיב את הרבי במיטתו. הרבי אמר: "לאט לאט", והסביר שהוא כבד עתה (מכיוון שכשאדם קרוב למיתתו הוא כבד משום שהחיות מתחילה להסתלק ממנו).
שלישי בבוקר, י"ח בתשרי, 16 באוקטובר
בשעות המוקדמות של הבוקר, רבי נתן הכין לרבי תה עם חלמון ביצה (שהקל עליו את השיעולים). משרתו של הרבי התעורר והחל לטפל בו. רבי נתן הלך אל המקווה וכשהוא חזר, הרבי ישב במיטתו, עטוף בטליתו, והתפלל. אחר כך בירך את הברכה על האתרוג והלולב, וסידורו של האר"י היה מנוח על ברכיו. הוא אמר את ההלל ואת ההושענות בקול רם, כך שכל האנשים ששהו בבית באותו זמן יכלו לשמוע אותו. שאר הקהל התפלל בחדר הסמוך.
לאחר התפילות, רבי נתן הוצרך לעבור דרך חדרו של הרבי. הרבי הסתכל עליו. רבי נתן שוחח עם אחיו של רבינו, רבי יחיאל ז"ל, ואמר לו שעתה הוא מתחיל להאמין ולהעלות בדעתו שמותו של הרבי קרוב, וביקש מרבי יחיאל שיעזור לו ויחזק אותו בזה. רבי יחיאל אכן חיזק אותו. אחר כך הלך רבי נתן לאכסניה שלו, כדי לנוח מעט ולאכול וכן לעסוק בכתיבת התורה שהיה צריך לתקן בה איזה דבר. למרות עייפותו, רבי נתן חזר לביתו של הרבי.
כאשר נכנס לחדרו של הרבי, היה קול רעש גדול בחדר. הרבי ישב בכיסאו אבל נשמתו וחיותו הלכו ופסקו. אדם שהגיע לפתע מטראוויצע עמד ליד הרבי, והחל לעסוק ולטפל ברבי יותר משאר האנשים שהיו שם. הרבי הבטיח לו כבר בחייו שהוא יעשה את זה. ביחד עם האיש מטראוויצע, השכיבו את הרבי במיטתו. רבי נתן אחז בידו של הרבי.
שלישי אחר הצהריים, י"ח בתשרי, 16 באוקטובר
בשעות אחר הצהריים המוקדמות הרבי שכב במיטתו, לבוש בבגד נאה של משי. אחר כך הוא אמר לרבי שמעון שילבישו יפה בבגדיו וציוה עליו לרחוץ את זקנו מהדם. הוא שכב על מיטתו בחרות גדולה. הוא גלגל כדור שעווה בין אצבעותיו, כפי שהיה נהוג אצל אנשים גדולים, וחשב מחשבות נוראות. הוא שתה מעט מרק. ואחרי זה הוא לא אכל כלל.
בזמן שהרבי שכב במיטתו, היתה רוח סערה גדולה מאוד בחוץ, דבר שלא היה מוכר כלל, ורוח סערה זו היתה ממש מפרקת הרים ושוברת סלעים, והסוכה של רבי נחמן אף היא נפלה מעוצמת הרוח, ואז פרצה שריפה גדולה באומן. כולם, כולל רבי נתן, רצו לכיוון השריפה כדי לכבות אותה, אולם בדרך נס השריפה דעכה לבד עוד בטרם רבי נתן הגיע אליה.
רבי נתן חזר לעמוד ליד מיטת הרבי. הרבה אנשים באו לשהות במחיצת הרבי בשעתו האחרונה, ואמרו 'מעבר יבוק' פסוקים שאומרים על הצדיקים לפני פטירתם.
האנשים חשבו שהרבי נפטר. רבי נתן החל לבכות ולצעוק "רבי! רבי! עם מי אתם עוזבים אותנו?" הרבי שמע את הקול והתעורר, הרים מעט את ראשו ומבט פניו היה כאומר: "איני עוזב אתכם חס ושלום!"
אבל הסוף הגיע. הרבי נפטר ונאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה. כל הנוכחים, כולל אנשי "חברא קדישא", אמרו שכבר ראו כמה שנפטרו בשלווה, בנקיות ובדעת, אבל מעולם לא ראו פטירה כזאת.
הרבי נפטר ביום שלישי אחר הצהריים, ביום השני של חול המועד סוכות, י"ח בתשרי, (16/10/1810).
בחדר נעשה קול רעש גדול ואנשים החלו לצעוק ולבכות. שום אישה לא היתה בבית בשעת פטירתו. רק אשתו השנייה ששהתה בחדר אחר בכתה עליו. בנותיו חזרו לבתיהן כבר אחרי יום כיפור, משום שלא תיארו כלל שפטירתו קרובה כל כך.
מיד לאחר שיצאה נשמתו של הרבי, רבי שמעון לקח את המפתח שהרבי נתן לו ושרף את כל הכתבים כפי שהורה לו.
בינתיים, החלו להסיר מהרבי את בגדיו והניחו אותו על הרצפה כשרגליו מופנות אל הדלת, כפי שנהוג. היום החל להחשיך והוסכם כי אין זה ראוי להוביל אדם גדול לקבורה בחשכת לילה, אלא ראוי לקבור אותו רק ביום.
למחרת, כולם נצטוו ללכת למקווה ואחר כך להתפלל. רבי נתן נשאל כיצד לנהוג עם הרבי, והוא השיב שינהגו עמו כפי שנוהגים עם כל עם ישראל, ושאנשי החברא קדישא יטפלו בו, "עשו עמו רק כמו שעושין עם שאר בני ישראל". רבי נתן עדיין לא הספיק להתפלל מוסף ולברך על האתרוג. הוא התיישב על הרצפה ליד הרבי ודיבר אליו באוזנו כשהוא בוכה. אנשי החברא קדישא הגיעו והחלו לעסוק בטהרה ובהכנת הגוף לקבורה. הם עטפו אותו בטלית שלו והניחו אותו על השולחן.
קבורת הרבי בבית העלמין הישן עוררה בעיה גדולה, משום שכבר לא נקברו שם אנשים יותר. רבי נתן התעקש, והירש בער טיפל, בעזרת השפעתו והיכרותו עם גורמים שונים, בכל הדברים הכרוכים בעניין קבורה בבית העלמין הישן.
כאשר הוציאו את הרבי מחוץ לבית, רבי נתן תפס בכנף בגדו של הרבי ונשא אותו ביחד עם שאר האנשים שנשאו את מיטתו של הרבי. ברגעים אלה, רבי נתן חש התנוצצות גדולה על גדולת הבורא, ואמר שאי אפשר בכלל לספר על כך כלל אפילו לעצמו. את המיטה עליה נשאו את הרבי עשו מהכיסא, כפי שהורה רבי נתן, עליו אמר רבי נחמן את התורה האחרונה באותו ראש השנה באומן.
רבבות של אנשים השתתפו בהלווייתו של הרבי. הא נקבר במקום בו בחר, בין הקדושים שהיו קבורים בבית העלמין של אומן.
האדם המסתורי שהיה בהלווייתו של הרבי, מאוחר יותר פשוט נעלם.
רבי נתן בכה. הירש בער פניו אליו ואמר: "אתה איבדת את רבי? אנחנו איבדנו את הרבי! אם הרבי היה נשאר בחיים, היינו חוזרים בתשובה שלמה והופכים לצדיקים גמורים".
כאשר הרבי שוחח על פטירתו הקרבה בחודש אלול, החסידים נאנחו ושאלו: "מה נעשה? עם מי אתה משאיר אותנו?" הרבי השיב: "רק הישארו יחד ותהיו יהודים טובים. ולא רק זה, אלא תוכלו להיות צדיקים, וה' תמיד עזר לי שדברים יהיו תמיד כפי שרציתי. ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור". </span>
חסידי ברסלב נוהגים להנציח ביום "ח"י בתשרי" את יום פטירתו של רבי נחמן. לרוב, בקהילות ברסלב לא נוהגים במנהגים מיוחדים ביום זה, פרט להדלקת נר ונתינת צדקה לעילוי נשמתו של הרבי, וכן עוסקים בלימוד בספריו של רבי נחמן.</span>
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>תיאור הסתלקותו של הרבי:
שבת, ט"ו בתשרי, היום הראשון של סוכות, 1810
הרבי ישב בכיסאו כל היום ולא נכנס לסוכה. חסידיו של רבינו היו עומדים לפניו בכל עת ומחליפים משמרות כדי לשהות ליד הרבי. בבוקר, הם עזרו לו להתעטף בטלית והוא התפלל בישיבה על כיסאו.
מוצאי שבת, ט"ז תשרי, ערב יום שני של חג סוכות
הרבי ביקש לעבור למיטתו. הוא הזכיר לרבי נתן את הסיפור של הבעל-שם-טוב זצ"ל, אותו סיפר בדרכו לאומן. הוא אמר: "כאן באומן יש רבבות של נשמות שהמתינו שאבוא לכאן".
לפני שהוא נפטר, הרבי אמר: "הגעתי לדרגה כל כך גבוהה ואינני יכול להתקדם כל עוד אני לבוש בגוף הזה. אני משתוקק להניח את הגוף הזה בצד, משום שאיני יכול להישאר באותה מדרגה".
הרבי הועבר לסירוגין מכיסאו אל מיטתו כדי לנוח. פעם, כשהוא ישב בכיסאו, היתה לו התקפת שיעול קשה מאוד והוא היה חלש מאוד. אולם, למרות חולשתו הגדולה, הרבי הניח את אגרופו בנחישות ואמר "עדיין יש לי כוח". אחר כך לפת את מעילו ואמר "איזה כוח יש לי".
שני בערב, י"ח בתשרי, 15 באוקטובר
עד אחר חצות, היו אלה רבי נפתלי ורבי שמעון שהחליפו משמרות ביניהם ושהו ליד הרבי. הרבי חזר על מה שאמר במוצאי שבת: "כמה משפטים יש כאן כמה קדושים היו כאן". רבי נפתלי אמר: "הלא אמרתם בהתורה "ויאמר בועז אל רות" שהצדיק הגדול המופלג במעלה מאוד יכול לגמור העניין בחייו", והרבי השיב שישנם הרבה דברים בעניין זה, "אמרתי לכם כי אם איזה בחינה מזה כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה". ואז נתן להם את המפתח של השידה שלו, והורה להם לשרוף את כל כתביו תיכף כשיסתלק בעודו מונח על הארץ. רבי נפתלי ורבי שמעון היו המומים ומפוחדים מדבריו של הרבי, מכך שהוא מכין את עצמו לפטירתו והיו מתלחשים ביניהם על דבריו. הרבי אמר להם: "אין צורך ללחוש. אני לא מפחד למות. אבל אתם, מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם. קשה יותר לתקן את נשמותיהם של אלה שנפטרו, אבל לכם אין ממה לפחד".
לקראת אחת בלילה, רבי נתן הגיע. הרבי ישב בכיסאו, רבי נפתלי סיפר לו על המפתח. רבי נתן רעד והשתומם מכך שהרבי מכין את עצמו להסתלקותו, וסירב להאמין שהרבי עומד להיפטר. הרבי ישב בשקט. ורבי נפתלי הלך לישון.
מהשעה שתיים לפנות בוקר ועד שהאיר היום, רבי שמעון ישן על הרצפה בחדרו של הרבי. רבי נתן היה לבד עם הרבי. הוא לא רצה להאמין שהרבי יילקח מהעולם ולכן לא רצה לשאול אותו שאלות, כגון מה יעשו ומה יפעלו וכו'. הרבי לא דיבר, אבל הביט על רבי נתן. אחר כך רבי נתן השכיב את הרבי במיטתו. הרבי אמר: "לאט לאט", והסביר שהוא כבד עתה (מכיוון שכשאדם קרוב למיתתו הוא כבד משום שהחיות מתחילה להסתלק ממנו).
שלישי בבוקר, י"ח בתשרי, 16 באוקטובר
בשעות המוקדמות של הבוקר, רבי נתן הכין לרבי תה עם חלמון ביצה (שהקל עליו את השיעולים). משרתו של הרבי התעורר והחל לטפל בו. רבי נתן הלך אל המקווה וכשהוא חזר, הרבי ישב במיטתו, עטוף בטליתו, והתפלל. אחר כך בירך את הברכה על האתרוג והלולב, וסידורו של האר"י היה מנוח על ברכיו. הוא אמר את ההלל ואת ההושענות בקול רם, כך שכל האנשים ששהו בבית באותו זמן יכלו לשמוע אותו. שאר הקהל התפלל בחדר הסמוך.
לאחר התפילות, רבי נתן הוצרך לעבור דרך חדרו של הרבי. הרבי הסתכל עליו. רבי נתן שוחח עם אחיו של רבינו, רבי יחיאל ז"ל, ואמר לו שעתה הוא מתחיל להאמין ולהעלות בדעתו שמותו של הרבי קרוב, וביקש מרבי יחיאל שיעזור לו ויחזק אותו בזה. רבי יחיאל אכן חיזק אותו. אחר כך הלך רבי נתן לאכסניה שלו, כדי לנוח מעט ולאכול וכן לעסוק בכתיבת התורה שהיה צריך לתקן בה איזה דבר. למרות עייפותו, רבי נתן חזר לביתו של הרבי.
כאשר נכנס לחדרו של הרבי, היה קול רעש גדול בחדר. הרבי ישב בכיסאו אבל נשמתו וחיותו הלכו ופסקו. אדם שהגיע לפתע מטראוויצע עמד ליד הרבי, והחל לעסוק ולטפל ברבי יותר משאר האנשים שהיו שם. הרבי הבטיח לו כבר בחייו שהוא יעשה את זה. ביחד עם האיש מטראוויצע, השכיבו את הרבי במיטתו. רבי נתן אחז בידו של הרבי.
שלישי אחר הצהריים, י"ח בתשרי, 16 באוקטובר
בשעות אחר הצהריים המוקדמות הרבי שכב במיטתו, לבוש בבגד נאה של משי. אחר כך הוא אמר לרבי שמעון שילבישו יפה בבגדיו וציוה עליו לרחוץ את זקנו מהדם. הוא שכב על מיטתו בחרות גדולה. הוא גלגל כדור שעווה בין אצבעותיו, כפי שהיה נהוג אצל אנשים גדולים, וחשב מחשבות נוראות. הוא שתה מעט מרק. ואחרי זה הוא לא אכל כלל.
בזמן שהרבי שכב במיטתו, היתה רוח סערה גדולה מאוד בחוץ, דבר שלא היה מוכר כלל, ורוח סערה זו היתה ממש מפרקת הרים ושוברת סלעים, והסוכה של רבי נחמן אף היא נפלה מעוצמת הרוח, ואז פרצה שריפה גדולה באומן. כולם, כולל רבי נתן, רצו לכיוון השריפה כדי לכבות אותה, אולם בדרך נס השריפה דעכה לבד עוד בטרם רבי נתן הגיע אליה.
רבי נתן חזר לעמוד ליד מיטת הרבי. הרבה אנשים באו לשהות במחיצת הרבי בשעתו האחרונה, ואמרו 'מעבר יבוק' פסוקים שאומרים על הצדיקים לפני פטירתם.
האנשים חשבו שהרבי נפטר. רבי נתן החל לבכות ולצעוק "רבי! רבי! עם מי אתם עוזבים אותנו?" הרבי שמע את הקול והתעורר, הרים מעט את ראשו ומבט פניו היה כאומר: "איני עוזב אתכם חס ושלום!"
אבל הסוף הגיע. הרבי נפטר ונאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה. כל הנוכחים, כולל אנשי "חברא קדישא", אמרו שכבר ראו כמה שנפטרו בשלווה, בנקיות ובדעת, אבל מעולם לא ראו פטירה כזאת.
הרבי נפטר ביום שלישי אחר הצהריים, ביום השני של חול המועד סוכות, י"ח בתשרי, (16/10/1810).
בחדר נעשה קול רעש גדול ואנשים החלו לצעוק ולבכות. שום אישה לא היתה בבית בשעת פטירתו. רק אשתו השנייה ששהתה בחדר אחר בכתה עליו. בנותיו חזרו לבתיהן כבר אחרי יום כיפור, משום שלא תיארו כלל שפטירתו קרובה כל כך.
מיד לאחר שיצאה נשמתו של הרבי, רבי שמעון לקח את המפתח שהרבי נתן לו ושרף את כל הכתבים כפי שהורה לו.
בינתיים, החלו להסיר מהרבי את בגדיו והניחו אותו על הרצפה כשרגליו מופנות אל הדלת, כפי שנהוג. היום החל להחשיך והוסכם כי אין זה ראוי להוביל אדם גדול לקבורה בחשכת לילה, אלא ראוי לקבור אותו רק ביום.
למחרת, כולם נצטוו ללכת למקווה ואחר כך להתפלל. רבי נתן נשאל כיצד לנהוג עם הרבי, והוא השיב שינהגו עמו כפי שנוהגים עם כל עם ישראל, ושאנשי החברא קדישא יטפלו בו, "עשו עמו רק כמו שעושין עם שאר בני ישראל". רבי נתן עדיין לא הספיק להתפלל מוסף ולברך על האתרוג. הוא התיישב על הרצפה ליד הרבי ודיבר אליו באוזנו כשהוא בוכה. אנשי החברא קדישא הגיעו והחלו לעסוק בטהרה ובהכנת הגוף לקבורה. הם עטפו אותו בטלית שלו והניחו אותו על השולחן.
קבורת הרבי בבית העלמין הישן עוררה בעיה גדולה, משום שכבר לא נקברו שם אנשים יותר. רבי נתן התעקש, והירש בער טיפל, בעזרת השפעתו והיכרותו עם גורמים שונים, בכל הדברים הכרוכים בעניין קבורה בבית העלמין הישן.
כאשר הוציאו את הרבי מחוץ לבית, רבי נתן תפס בכנף בגדו של הרבי ונשא אותו ביחד עם שאר האנשים שנשאו את מיטתו של הרבי. ברגעים אלה, רבי נתן חש התנוצצות גדולה על גדולת הבורא, ואמר שאי אפשר בכלל לספר על כך כלל אפילו לעצמו. את המיטה עליה נשאו את הרבי עשו מהכיסא, כפי שהורה רבי נתן, עליו אמר רבי נחמן את התורה האחרונה באותו ראש השנה באומן.
רבבות של אנשים השתתפו בהלווייתו של הרבי. הא נקבר במקום בו בחר, בין הקדושים שהיו קבורים בבית העלמין של אומן.
האדם המסתורי שהיה בהלווייתו של הרבי, מאוחר יותר פשוט נעלם.
רבי נתן בכה. הירש בער פניו אליו ואמר: "אתה איבדת את רבי? אנחנו איבדנו את הרבי! אם הרבי היה נשאר בחיים, היינו חוזרים בתשובה שלמה והופכים לצדיקים גמורים".
כאשר הרבי שוחח על פטירתו הקרבה בחודש אלול, החסידים נאנחו ושאלו: "מה נעשה? עם מי אתה משאיר אותנו?" הרבי השיב: "רק הישארו יחד ותהיו יהודים טובים. ולא רק זה, אלא תוכלו להיות צדיקים, וה' תמיד עזר לי שדברים יהיו תמיד כפי שרציתי. ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור". </span>