א'באלול בקהילות האשכנזים מתחילים לתקוע בשופר כל יו
שופר השופר הוא כלי נגינה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש להודעות, אזהרה והפחדה. ביהדות השופר הוא תשמיש קדושה המשמש לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה וככזה הפך לסמל יהודי שימוש בשופר בימי קדם בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר בפעמים הרבות ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם.וכן במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף [1]. ביהדות השופר משמש ביהדות לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה. התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע". בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר במהלך חודש אלול למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה. אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת שלוש עשרה מידות שבסליחות ו/או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות. במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול. התקיעה בחודש אלול היא סדר תשר"ת. גם במוצאי יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של היובל. רוב הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת פעם אחת, לאחר מכן תש"ת פעם אחת ולאחר מכן תר"ת פעם אחת, ולאחר הקדיש תוקעים תרועה גדולה. יהודי תימן, איטליה והספרדים במערב אירופה נוהגים לתקוע תשר"ת בלבד, וכך נוהגים חלק מיהודי אשכנז. בקהילות אשכנזיות אחרות נהוג לתקוע תקיעה בלבד. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. פעולות דתיות נוספות המתקיימות בשופר הן: מצוות התקיעה בשופר בשנת היובל, והתקיעה בשופר בתעניות. בנוסף, הרבנות הראשית לישראל קבעה לתקוע בשופר ביום העצמאות. מיני שופרות השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של א
שופר השופר הוא כלי נגינה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש להודעות, אזהרה והפחדה. ביהדות השופר הוא תשמיש קדושה המשמש לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה וככזה הפך לסמל יהודי שימוש בשופר בימי קדם בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר בפעמים הרבות ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם.וכן במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף [1]. ביהדות השופר משמש ביהדות לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה. התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע". בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר במהלך חודש אלול למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה. אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת שלוש עשרה מידות שבסליחות ו/או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות. במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול. התקיעה בחודש אלול היא סדר תשר"ת. גם במוצאי יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של היובל. רוב הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת פעם אחת, לאחר מכן תש"ת פעם אחת ולאחר מכן תר"ת פעם אחת, ולאחר הקדיש תוקעים תרועה גדולה. יהודי תימן, איטליה והספרדים במערב אירופה נוהגים לתקוע תשר"ת בלבד, וכך נוהגים חלק מיהודי אשכנז. בקהילות אשכנזיות אחרות נהוג לתקוע תקיעה בלבד. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. פעולות דתיות נוספות המתקיימות בשופר הן: מצוות התקיעה בשופר בשנת היובל, והתקיעה בשופר בתעניות. בנוסף, הרבנות הראשית לישראל קבעה לתקוע בשופר ביום העצמאות. מיני שופרות השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של א