רבי נחמן מברסלב ("נחמן מאומן"), (א' בניסן ה'תקל"ב - י"ח בתשרי ה'תקע"א; 4 באפריל 1772 16 באוקטובר 1810) היה אדמו"ר חסידי בדור הרביעי לחסידות, מייסד חסידות ברסלב, אחד הזרמים המרכזיים והתוססים בחסידות וביהדות בכלל. להגותו וכתיבתו המקורית השפעה ניכרת (ביהדות) [בחסידות] עד ימינו.
תולדות חייו
שנותיו הראשונות וצעירותו
רבי נחמן נולד בא' בניסן ה'תקל"ב 1772. אביו שמחה היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, ועל שמו קרוי ר' נחמן. אמו פיגה הייתה בתה של אדל - בתו היחידה של הבעל שם טוב.
נולד בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה שם גר הבעש"ט, אבי סבתו. רבי נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, וכבר בהיותו ילד קבע את יעודו. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו המיוחדים. הירבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו עם סשיה, בתו של ר' אפרים, חוכר אדמות מהפריץ מאוסטין, פלך קייב. אחרי חתונתו, עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון.
לאחר מות חותנו עבר למדודיוקה שבפלך קייב, שם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והתחילו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה, שבעוד שהבעל שם טוב ניסה לעשות מהפכה רוחנית דרך יסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו"רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד כבוד ומנהיג, החזיקו מכספי חסידיהם את חצרם, ובזה תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על כל העולם, להביאו אל תיקונו ולהחזיר עטרת החסידות ליושנה. במדוודווקה חי עד שנת ה'תקנ"ח 1798.
הביקור בארץ ישראל
בשנת ה'תקנ"ח 1798 החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג על ידה התעלות והשתלמות נפשית. ר' נחמן התעכב זמן מה בקושטא, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט, 1798 ושם גם עשה את החג. לאחר מכן הלך לטבריה שבה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב. כמו כן ביקר בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל, וחזר אחרי הרפתקאות באוניית קרב טורקית, בתקופת פסח, לאחר ששהה בארץ כחצי שנה.
הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו של ר' נחמן. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אימרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. ר' נחמן נהג מאז לומר: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" על משנתו ביחס לארץ ישראל נכתב הספר "זו ארצי" של הרב חיים מנחם קרמר.
החל מחזרתו ועד שנותיו האחרונות
לאחר חזרתו העתיק את מגוריו לעיר זלטופול, ושהה בה כשנתיים. שם החל לנהוג כאדמו"ר והמשיך בביקורתו החריפה כלפי צדיקי דורו. הוא נהג לומר שליצר הרע קשה לעבוד לבד כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הוא הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות השונות שיעזרו לו. דרכו החדשה הביאה עליו מבקרים רבים, במיוחד את אריה לייב משפולה, הנקרא "הסבא משפולה" - עליו נהג ר' נחמן להגיד, שאסור להזדקן רמז לזיקנותו, ועל האדם תמיד להתחדש, כהוראה לחסידיו. מפאת המחלוקת נאלץ ר' נחמן שוב לנדוד. בעוברו בעיר אומן, נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים 30 שנה לפני הגיעו למקום, אשר בו נהרגו קרוב ל-30,000 יהודים, והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קיצו יקברוהו שם עם ההרוגים. בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' התקבל כאדמו"ר בברסלב 1802, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, ביניהם ר' נתן שטרנהרץ, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת והגיע עד לבוב 1808, כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התייאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד את נחמן אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיע הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה ב-16 באוקטובר בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש כפי שהוא ציוה שהוא רוצה לעשות משהו נצחי ולא כמו שאר האדמורי"ם שפעלו בחייהם, ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שהוא מדריך אותם ועוזר להם להתקרב לה' יתברך גם לאחר שהוא נפטר. לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה בראש השנה לאומן.
[עריכה] דרכיו באמונה
רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות.
רבי נחמן הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית על אף שבסוף ימיו התידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האומנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.
רבי נחמן הדגיש את חשיבות הישיבה בארץ ישראל. אמר "כל העניין שלי זה ארץ ישראל" הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע "ליקוטי מוהר"ן" נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר"ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".
הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:
ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל.
ליקוטי מוהר"ן חלק ב', תנינא, מח
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.
ליקוטי מוהר"ן, תנינא, סימן כד
אין ייאוש בעולם כלל.
ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, עח
כשאדם יודע שכל מא
תולדות חייו
שנותיו הראשונות וצעירותו
רבי נחמן נולד בא' בניסן ה'תקל"ב 1772. אביו שמחה היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, ועל שמו קרוי ר' נחמן. אמו פיגה הייתה בתה של אדל - בתו היחידה של הבעל שם טוב.
נולד בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה שם גר הבעש"ט, אבי סבתו. רבי נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, וכבר בהיותו ילד קבע את יעודו. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו המיוחדים. הירבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו עם סשיה, בתו של ר' אפרים, חוכר אדמות מהפריץ מאוסטין, פלך קייב. אחרי חתונתו, עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון.
לאחר מות חותנו עבר למדודיוקה שבפלך קייב, שם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והתחילו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה, שבעוד שהבעל שם טוב ניסה לעשות מהפכה רוחנית דרך יסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו"רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד כבוד ומנהיג, החזיקו מכספי חסידיהם את חצרם, ובזה תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על כל העולם, להביאו אל תיקונו ולהחזיר עטרת החסידות ליושנה. במדוודווקה חי עד שנת ה'תקנ"ח 1798.
הביקור בארץ ישראל
בשנת ה'תקנ"ח 1798 החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג על ידה התעלות והשתלמות נפשית. ר' נחמן התעכב זמן מה בקושטא, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט, 1798 ושם גם עשה את החג. לאחר מכן הלך לטבריה שבה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב. כמו כן ביקר בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל, וחזר אחרי הרפתקאות באוניית קרב טורקית, בתקופת פסח, לאחר ששהה בארץ כחצי שנה.
הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו של ר' נחמן. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אימרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. ר' נחמן נהג מאז לומר: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" על משנתו ביחס לארץ ישראל נכתב הספר "זו ארצי" של הרב חיים מנחם קרמר.
החל מחזרתו ועד שנותיו האחרונות
לאחר חזרתו העתיק את מגוריו לעיר זלטופול, ושהה בה כשנתיים. שם החל לנהוג כאדמו"ר והמשיך בביקורתו החריפה כלפי צדיקי דורו. הוא נהג לומר שליצר הרע קשה לעבוד לבד כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הוא הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות השונות שיעזרו לו. דרכו החדשה הביאה עליו מבקרים רבים, במיוחד את אריה לייב משפולה, הנקרא "הסבא משפולה" - עליו נהג ר' נחמן להגיד, שאסור להזדקן רמז לזיקנותו, ועל האדם תמיד להתחדש, כהוראה לחסידיו. מפאת המחלוקת נאלץ ר' נחמן שוב לנדוד. בעוברו בעיר אומן, נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים 30 שנה לפני הגיעו למקום, אשר בו נהרגו קרוב ל-30,000 יהודים, והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קיצו יקברוהו שם עם ההרוגים. בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' התקבל כאדמו"ר בברסלב 1802, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, ביניהם ר' נתן שטרנהרץ, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת והגיע עד לבוב 1808, כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התייאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד את נחמן אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיע הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה ב-16 באוקטובר בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש כפי שהוא ציוה שהוא רוצה לעשות משהו נצחי ולא כמו שאר האדמורי"ם שפעלו בחייהם, ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שהוא מדריך אותם ועוזר להם להתקרב לה' יתברך גם לאחר שהוא נפטר. לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה בראש השנה לאומן.
[עריכה] דרכיו באמונה
רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות.
רבי נחמן הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית על אף שבסוף ימיו התידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האומנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.
רבי נחמן הדגיש את חשיבות הישיבה בארץ ישראל. אמר "כל העניין שלי זה ארץ ישראל" הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע "ליקוטי מוהר"ן" נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר"ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".
הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:
ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל.
ליקוטי מוהר"ן חלק ב', תנינא, מח
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.
ליקוטי מוהר"ן, תנינא, סימן כד
אין ייאוש בעולם כלל.
ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, עח
כשאדם יודע שכל מא