אברהם יהושע השל (או העשל ביידיש; ובאנגלית: Abraham Joshua Heschel) (כ"ה בטבת ה'תרס"ז - י"ח בטבת ה'תשל"ג, 11 בינואר 1907 - 23 בדצמבר 1972), מההוגים החשובים של המחשבה היהודית הדתית בדור השלישי של יהדות ארצות הברית במאה ה-20. תאולוג, חוקר מחשבת ישראל, משורר ופילוסוף, בעל ספרי הגות ושירה רבים.
קורות חייונולד בשנת 1907 בוורשה, נצר למשפחת רבנים חסידיים מיוחסת בפולין. מצד אביו היה צאצא של רבי אברהם יהושע השל מאפטא (ה"אוהב ישראל") ומצד אמו - של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. היה הבן הצעיר מבין שישה ילדים. כבר בצעירותו נועד לגדולות ובחוג החסידים היו שרצו לראות בו מחייה החסידות בעת החדשה.[דרוש מקור]
כשהיה בן עשר התייתם מאביו ועבר לחסותו החינוכית של דודו, רבי אלתר פרלוב, הרבי מנובומינסק. דודו היה קרוב לאדמו"ר מגור ומינה לו מלמד בשיטת חסידות קוצק, שהייתה שונה בתכלית מדרכה של חסידות רוז'ין, לה הורגל מצד אביו. לפני שמלאו לו 16 שנה, קיבל סמיכה מרבי מנחם זמבא[1]. בעקבות כישלון השידוך עם בת דודו נשלח השל לאבחון פסיכותרפי אצל פישל שניאורסון[2]. המטפל טען שהשל זקוק לאווירה פתוחה יותר ואמו הסכימה שיישלח ללמוד בברלין, בירת ההשכלה המודרנית.
כדי להתקבל לאוניברסיטה, השל היה צריך ללמוד קודם לכן בגימנסיה מוכרת ולקבל תעודת בגרות. בגיל 18, החל ללמוד בגימנסיה הריאלית יהודית-חילונית בוילנה ובמקביל, הצטרף לקבוצת משוררים והחל לפרסם שירים. בגיל 20 נרשם ללימודי פילוסופיה, היסטוריה של האומנות ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברלין.
בברלין, השל הצטרף לבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות (Die Hochschule für die Wissenschaft des Judentums). שם החל לעבוד על הדוקטורט שלו בנושא הנבואה, שאף יצא לאור כספר, וזכה בסמיכה רבנית נוספת מטעם היהדות הליברלית. בבית המדרש הליברלי לימדו באותה תקופה הוגים יהודיים בעלי שם כגון חנוך אלבק, ליאו בק, יוליוס גוטמן ועד מהרה גם השל הפך לאחד המורים לתלמוד במוסד. בנובמבר 1936 הציע לו ידידו הקרוב מרטין בובר, למלא את מקומו כמנהל הסמינר היהודי בפרנקפורט.
בסוף אוקטובר 1938 נעצר השל על ידי הנאצים וגורש לפולין במסגרת גירוש זבונשין והגיע לוורשא, שם לימד במכון למדעי היהדות. ביולי 1939, כחודש וחצי לפני פלישת גרמניה לפולין, עקר ללונדון ובמרס 1940 הגר לארצות הברית, שם החל את דרכו בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי.
השל לא היה מרוצה מהזלזול במצוות המעשיות אותו מצא בבית המדרש הרפורמי. הוא חיפש בית מדרש אקדמי המתיר מחקר ביקורתי ומודרני של התנ"ך והמקורות, ובכל זאת מחזיק בגישה המחויבת להלכה. בשנת 1945, השל מצא את מבוקשו בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (JTS) ונעתר להצעתם לשמש כפרופסור לאתיקה יהודית וקבלה. השל החזיק בתפקיד זה עד יומו האחרון בשנת 1972.
השל התחתן עם הפסנתרנית סילביה שטראוס, ב-10 בדצמבר 1946, בעיר לוס אנג'לס. נולדה להם בת אחת, שושנה (סוזנה), שהייתה לחוקרת יהדות בעלת שם מצד עצמה שאף הוציאה מחדש את כתבי אביה.
בשנות ה-50, השל ביקש לעלות לישראל. שמואל אבידור הכהן, ידידו של השל, טען כי האוניברסיטה העברית סירבה לתת לו משרה בארץ בהמלצתו של פרופ' אפרים אלימלך אורבך. לטענת ידידה אחרת, פרופ' רבקה הורביץ, מי שעמד למעשה מאחורי הסירוב היה פרופ' גרשום שלום, שאולי נעזר לשם כך באורבך, ומעמדו הרם גרם לכך שהשל לא התקבל בשום מוסד אקדמי אחר בישראל.
התנועה לזכויות האזרחהשל היה פעיל נלהב של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. פעל למען השגת זכויות ושיויון מלא לשחורים באמריקה, ורקם ידידות עמוקה עם מנהיג המאבק, ד"ר מרטין לותר קינג. תמונה מפורסמת מ-1965, בה נראה השל צועד יד ביד עם ד"ר קינג בהפגנה הגדולה בסלמה, הפכה לסמל לשיתוף הפעולה האפשרי בין יהודים לשחורים בארצות הברית, והודפסה בבתי כנסת, ספרי לימוד וכרזות. השל אמר לאחר אותה הפגנה שחש כי רגליו הצועדות "מתפללות", כלומר מקיימות פעולה דתית. ד"ר קינג עצמו נרצח באפריל 1968, ימים ספורים לפני שעמד לחגוג את ליל הסדר בביתו של השל.
שיח בין-דתיהשל פעל רבות לקידום דו-שיח ושיתוף פעולה בין-דתי, בעיקר יהודי-נוצרי, והשתתף בכנס ההיסטורי שעסק בנושא ב-1963. היה חבר קרוב של ההוגה הנוצרי, ריינהולד ניבור. ציטוט מפורסם של השל בנושא הוא גם כותרת לאחד מהספרים עליו: "אף דת איננה אי".
על שמוכיום פועל במנהטן בית ספר יהודי-פלורליסטי, הנושא את שמו של השל ומחנך ברוחו.
ב-1997 נקרא מוסד ציבורי ראשון על שמו בישראל: "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית", העוסק בחינוך לתודעה אקולוגית (נושא שהשל לאו דווקא הרבה לעסוק בו, אבל לטענת מקימי המוסד, מתאים לרוחו ובוודאי היה חשוב לו אילו חי כעת).
על שמוכיום פועל במנהטן בית ספר יהודי-פלורליסטי, הנושא את שמו של השל ומחנך ברוחו.
ב-1997 נקרא מוסד ציבורי ראשון על שמו בישראל: "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית", העוסק בחינוך לתודעה אקולוגית (נושא שהשל לאו דווקא הרבה לעסוק בו, אבל לטענת מקימי המוסד, מתאים לרוחו ובוודאי היה חשוב לו אילו חי כעת).
חיבורים מרכזיים
השבתמסה קצרה בה מנסה השל למצוא משמעות רוחנית במהות השבת ובהלכותיה הרבות עבור האדם בן ימינו. השל מפתח בספר זה גישה פילוסופית עצמאית למשמעות ה"זמן". התזה המרכזית בספר היא על חשיבות הקדושה שבזמן, ששיאה השבת, בניגוד לקדושת המרחב, אותה השל רואה כהקדשה אנושית. הספר תורגם לעברית על ידי יהודה יערי בשנת 1980, ולאחרונה (1999) יצא בתרגום חדש (של אלכסנדר אבן-חן) בסדרת "יהדות כאן ועכשיו" של ידיעות אחרונות.
תורה מן השמים באספקלריה של הדורותנחשבת בעיני רבים ליצירת המופת של השל, אך בוקרה בחריפות בעולם האקדמי של זמנו. בשלושת הכרכים של הספר מנתח השל ביסודיות את שיטת חז"ל באגדה ובמחשבה. הוא בוחן גישות שונות כלפי המושג "תורה מן השמים", ומוצא ברבי עקיבא וברבי ישמעאל ברי פלוגתא עקביים המייצגים עמדות מנוגדות לגבי אופי ההתגלות האלוקית, נבואה, והתפתחות תורה שבעל פה.
שני כרכים של החיבור יצאו בעברית בהוצאת שונצינו ב-1972 וכרך שלישי יצא לאחר מותו על ידי JTS בשנות ה-90. תרגום לאנגלית של שלושת הכרכים יצא לאור, בתוספת הערות, מבואות ואפילוג, על ידי הרב גורדון טוקר.
כאמור, בספר הוטחה ביקורת רבה מכיוון האקדמיה והמחלקות לחקר התלמוד, בפרט זו של האוניברסיטה העברית בירושלים. טענו כי למרות חזותו האקדמית לכאורה, הספר אינו עומד בסטנדרטים של המחקר המקובל והשוו אותו לדרשה של אדמו"ר חסידי בעלמא. נראה כי בעומק הביקורת אינה סגנונית בלבד. גישתו של השל כה מהפכנית בחקר חז"ל, ואם אפילו רק גרעינה היסודי אמיתי, הרי שמסורת שלמה של מחקר כשלה בהנחות היסוד שלה. למרות הביקורת, הספר זכה לפופולריות רבה וממשיך להוות מושא למחקר מצד עצמו בעיקר בזכות כשרונו הספרותי והחדשנות של השל המגולמים בו.
אלוהים מבקש את האדם"אלוהים מבקש את האדם: פילוסופיה של היהדות", נכתב כבן זוג לספר "האדם אינו לבד: פילוסופיה של הדת". בספר מנתח השל את תהליך הבשלת מחשבה דתית ראשונית אל אמונה שלמה ומבוססת. הוא בוחן דרכים בהם האדם יכול למצוא את נוכחתו של אלוהים בעולם, ואת הפליאה העזה שהוא חש כשהוא פוגש אותו. התמה המרכזית של הספר היא הרעיון שגם האלוהים מבקש וצריך את האדם, שמצידו צריך רק לפתוח את הלב כדי לפגוש בו. חלקו הראשון של הספר - "אלוהים" - מבקש לחדור לתודעת האדם הדתי הניצבת לפני נוכחות אלוהים בעולם, ואף להצביע על תקפותה של האמונה בממשות אלוהים. החלק השני - "התגלות" - מבקש לחדד את המשמעות והממשות של היות האדם לנביא, וכן לגלות את נוכחות אלוהים בתנ"ך. החלק השלישי - "מענה" - עוסק במשמעותו העמוקה של קיום מצוות ובשאלות אתיות. השל מדגיש כי קיום מצוות כולל קוטביות של פנים-חוץ, אגדה-הלכה, וכוונה-מעשה, שאין לטשטשה. הוא דן בערכה של ה"כוונה" בקיום המצוות ובחוסר הפשר של "ביהביוריזם" דתי, בו יהודים מקיימים את האות הכתובה של ההלכה אך לא מנסים לרדת לעומק הרוחני העומד לדבריו מאחורי החוק.
מחיבוריו"אלהים מבקש את האדם" (God in Search of Man), הוצאת מאגנס 2003
"השבת", (תרגום: אלכסנדר אבן-חן), הוצאת ידיעות ספרים, 2004
"תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", לונדון 1962, הוצאת שונצינו
"Man Is Not Alone"
"A passion for truth", השוואה בין הרבי מקוצק לקירקגור , 1973, יצא מחדש בהוצאת Jewish Lights.
"ישראל, הווה ונצח", תרגם דוד בר-לבב, הספרייה הציונית, ירושלים תשל"ג. על ההתרגשות הדתית לאחר מלחמת ששת הימים והיחס הראוי לפלסטינים.
"קאצק - אין געראנגל פאר אמתדיקייט" (ביידיש), הוצאת מנורה, ירושלים תשל"ג
ראוי לציין כי כתיבתו האנגלית של השל נדירה ביופיה ובעוצמתה, והתרגומים לעברית לא מצליחים תמיד להעבירה במלואה
קורות חייונולד בשנת 1907 בוורשה, נצר למשפחת רבנים חסידיים מיוחסת בפולין. מצד אביו היה צאצא של רבי אברהם יהושע השל מאפטא (ה"אוהב ישראל") ומצד אמו - של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. היה הבן הצעיר מבין שישה ילדים. כבר בצעירותו נועד לגדולות ובחוג החסידים היו שרצו לראות בו מחייה החסידות בעת החדשה.[דרוש מקור]
כשהיה בן עשר התייתם מאביו ועבר לחסותו החינוכית של דודו, רבי אלתר פרלוב, הרבי מנובומינסק. דודו היה קרוב לאדמו"ר מגור ומינה לו מלמד בשיטת חסידות קוצק, שהייתה שונה בתכלית מדרכה של חסידות רוז'ין, לה הורגל מצד אביו. לפני שמלאו לו 16 שנה, קיבל סמיכה מרבי מנחם זמבא[1]. בעקבות כישלון השידוך עם בת דודו נשלח השל לאבחון פסיכותרפי אצל פישל שניאורסון[2]. המטפל טען שהשל זקוק לאווירה פתוחה יותר ואמו הסכימה שיישלח ללמוד בברלין, בירת ההשכלה המודרנית.
כדי להתקבל לאוניברסיטה, השל היה צריך ללמוד קודם לכן בגימנסיה מוכרת ולקבל תעודת בגרות. בגיל 18, החל ללמוד בגימנסיה הריאלית יהודית-חילונית בוילנה ובמקביל, הצטרף לקבוצת משוררים והחל לפרסם שירים. בגיל 20 נרשם ללימודי פילוסופיה, היסטוריה של האומנות ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברלין.
בברלין, השל הצטרף לבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות (Die Hochschule für die Wissenschaft des Judentums). שם החל לעבוד על הדוקטורט שלו בנושא הנבואה, שאף יצא לאור כספר, וזכה בסמיכה רבנית נוספת מטעם היהדות הליברלית. בבית המדרש הליברלי לימדו באותה תקופה הוגים יהודיים בעלי שם כגון חנוך אלבק, ליאו בק, יוליוס גוטמן ועד מהרה גם השל הפך לאחד המורים לתלמוד במוסד. בנובמבר 1936 הציע לו ידידו הקרוב מרטין בובר, למלא את מקומו כמנהל הסמינר היהודי בפרנקפורט.
בסוף אוקטובר 1938 נעצר השל על ידי הנאצים וגורש לפולין במסגרת גירוש זבונשין והגיע לוורשא, שם לימד במכון למדעי היהדות. ביולי 1939, כחודש וחצי לפני פלישת גרמניה לפולין, עקר ללונדון ובמרס 1940 הגר לארצות הברית, שם החל את דרכו בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי.
השל לא היה מרוצה מהזלזול במצוות המעשיות אותו מצא בבית המדרש הרפורמי. הוא חיפש בית מדרש אקדמי המתיר מחקר ביקורתי ומודרני של התנ"ך והמקורות, ובכל זאת מחזיק בגישה המחויבת להלכה. בשנת 1945, השל מצא את מבוקשו בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (JTS) ונעתר להצעתם לשמש כפרופסור לאתיקה יהודית וקבלה. השל החזיק בתפקיד זה עד יומו האחרון בשנת 1972.
השל התחתן עם הפסנתרנית סילביה שטראוס, ב-10 בדצמבר 1946, בעיר לוס אנג'לס. נולדה להם בת אחת, שושנה (סוזנה), שהייתה לחוקרת יהדות בעלת שם מצד עצמה שאף הוציאה מחדש את כתבי אביה.
בשנות ה-50, השל ביקש לעלות לישראל. שמואל אבידור הכהן, ידידו של השל, טען כי האוניברסיטה העברית סירבה לתת לו משרה בארץ בהמלצתו של פרופ' אפרים אלימלך אורבך. לטענת ידידה אחרת, פרופ' רבקה הורביץ, מי שעמד למעשה מאחורי הסירוב היה פרופ' גרשום שלום, שאולי נעזר לשם כך באורבך, ומעמדו הרם גרם לכך שהשל לא התקבל בשום מוסד אקדמי אחר בישראל.
התנועה לזכויות האזרחהשל היה פעיל נלהב של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. פעל למען השגת זכויות ושיויון מלא לשחורים באמריקה, ורקם ידידות עמוקה עם מנהיג המאבק, ד"ר מרטין לותר קינג. תמונה מפורסמת מ-1965, בה נראה השל צועד יד ביד עם ד"ר קינג בהפגנה הגדולה בסלמה, הפכה לסמל לשיתוף הפעולה האפשרי בין יהודים לשחורים בארצות הברית, והודפסה בבתי כנסת, ספרי לימוד וכרזות. השל אמר לאחר אותה הפגנה שחש כי רגליו הצועדות "מתפללות", כלומר מקיימות פעולה דתית. ד"ר קינג עצמו נרצח באפריל 1968, ימים ספורים לפני שעמד לחגוג את ליל הסדר בביתו של השל.
שיח בין-דתיהשל פעל רבות לקידום דו-שיח ושיתוף פעולה בין-דתי, בעיקר יהודי-נוצרי, והשתתף בכנס ההיסטורי שעסק בנושא ב-1963. היה חבר קרוב של ההוגה הנוצרי, ריינהולד ניבור. ציטוט מפורסם של השל בנושא הוא גם כותרת לאחד מהספרים עליו: "אף דת איננה אי".
על שמוכיום פועל במנהטן בית ספר יהודי-פלורליסטי, הנושא את שמו של השל ומחנך ברוחו.
ב-1997 נקרא מוסד ציבורי ראשון על שמו בישראל: "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית", העוסק בחינוך לתודעה אקולוגית (נושא שהשל לאו דווקא הרבה לעסוק בו, אבל לטענת מקימי המוסד, מתאים לרוחו ובוודאי היה חשוב לו אילו חי כעת).
על שמוכיום פועל במנהטן בית ספר יהודי-פלורליסטי, הנושא את שמו של השל ומחנך ברוחו.
ב-1997 נקרא מוסד ציבורי ראשון על שמו בישראל: "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית", העוסק בחינוך לתודעה אקולוגית (נושא שהשל לאו דווקא הרבה לעסוק בו, אבל לטענת מקימי המוסד, מתאים לרוחו ובוודאי היה חשוב לו אילו חי כעת).
חיבורים מרכזיים
השבתמסה קצרה בה מנסה השל למצוא משמעות רוחנית במהות השבת ובהלכותיה הרבות עבור האדם בן ימינו. השל מפתח בספר זה גישה פילוסופית עצמאית למשמעות ה"זמן". התזה המרכזית בספר היא על חשיבות הקדושה שבזמן, ששיאה השבת, בניגוד לקדושת המרחב, אותה השל רואה כהקדשה אנושית. הספר תורגם לעברית על ידי יהודה יערי בשנת 1980, ולאחרונה (1999) יצא בתרגום חדש (של אלכסנדר אבן-חן) בסדרת "יהדות כאן ועכשיו" של ידיעות אחרונות.
תורה מן השמים באספקלריה של הדורותנחשבת בעיני רבים ליצירת המופת של השל, אך בוקרה בחריפות בעולם האקדמי של זמנו. בשלושת הכרכים של הספר מנתח השל ביסודיות את שיטת חז"ל באגדה ובמחשבה. הוא בוחן גישות שונות כלפי המושג "תורה מן השמים", ומוצא ברבי עקיבא וברבי ישמעאל ברי פלוגתא עקביים המייצגים עמדות מנוגדות לגבי אופי ההתגלות האלוקית, נבואה, והתפתחות תורה שבעל פה.
שני כרכים של החיבור יצאו בעברית בהוצאת שונצינו ב-1972 וכרך שלישי יצא לאחר מותו על ידי JTS בשנות ה-90. תרגום לאנגלית של שלושת הכרכים יצא לאור, בתוספת הערות, מבואות ואפילוג, על ידי הרב גורדון טוקר.
כאמור, בספר הוטחה ביקורת רבה מכיוון האקדמיה והמחלקות לחקר התלמוד, בפרט זו של האוניברסיטה העברית בירושלים. טענו כי למרות חזותו האקדמית לכאורה, הספר אינו עומד בסטנדרטים של המחקר המקובל והשוו אותו לדרשה של אדמו"ר חסידי בעלמא. נראה כי בעומק הביקורת אינה סגנונית בלבד. גישתו של השל כה מהפכנית בחקר חז"ל, ואם אפילו רק גרעינה היסודי אמיתי, הרי שמסורת שלמה של מחקר כשלה בהנחות היסוד שלה. למרות הביקורת, הספר זכה לפופולריות רבה וממשיך להוות מושא למחקר מצד עצמו בעיקר בזכות כשרונו הספרותי והחדשנות של השל המגולמים בו.
אלוהים מבקש את האדם"אלוהים מבקש את האדם: פילוסופיה של היהדות", נכתב כבן זוג לספר "האדם אינו לבד: פילוסופיה של הדת". בספר מנתח השל את תהליך הבשלת מחשבה דתית ראשונית אל אמונה שלמה ומבוססת. הוא בוחן דרכים בהם האדם יכול למצוא את נוכחתו של אלוהים בעולם, ואת הפליאה העזה שהוא חש כשהוא פוגש אותו. התמה המרכזית של הספר היא הרעיון שגם האלוהים מבקש וצריך את האדם, שמצידו צריך רק לפתוח את הלב כדי לפגוש בו. חלקו הראשון של הספר - "אלוהים" - מבקש לחדור לתודעת האדם הדתי הניצבת לפני נוכחות אלוהים בעולם, ואף להצביע על תקפותה של האמונה בממשות אלוהים. החלק השני - "התגלות" - מבקש לחדד את המשמעות והממשות של היות האדם לנביא, וכן לגלות את נוכחות אלוהים בתנ"ך. החלק השלישי - "מענה" - עוסק במשמעותו העמוקה של קיום מצוות ובשאלות אתיות. השל מדגיש כי קיום מצוות כולל קוטביות של פנים-חוץ, אגדה-הלכה, וכוונה-מעשה, שאין לטשטשה. הוא דן בערכה של ה"כוונה" בקיום המצוות ובחוסר הפשר של "ביהביוריזם" דתי, בו יהודים מקיימים את האות הכתובה של ההלכה אך לא מנסים לרדת לעומק הרוחני העומד לדבריו מאחורי החוק.
מחיבוריו"אלהים מבקש את האדם" (God in Search of Man), הוצאת מאגנס 2003
"השבת", (תרגום: אלכסנדר אבן-חן), הוצאת ידיעות ספרים, 2004
"תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", לונדון 1962, הוצאת שונצינו
"Man Is Not Alone"
"A passion for truth", השוואה בין הרבי מקוצק לקירקגור , 1973, יצא מחדש בהוצאת Jewish Lights.
"ישראל, הווה ונצח", תרגם דוד בר-לבב, הספרייה הציונית, ירושלים תשל"ג. על ההתרגשות הדתית לאחר מלחמת ששת הימים והיחס הראוי לפלסטינים.
"קאצק - אין געראנגל פאר אמתדיקייט" (ביידיש), הוצאת מנורה, ירושלים תשל"ג
ראוי לציין כי כתיבתו האנגלית של השל נדירה ביופיה ובעוצמתה, והתרגומים לעברית לא מצליחים תמיד להעבירה במלואה