אגדה

[alia1]

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"

ראה בלעם שעושים בנ"י את מחייתם בעוה"ז,ארעי
כאהל,שאין זה מקום קבע של מגורים.

ואומר ר' א.קרן הי"ו,שהנה לפעמים הולך אדם לאותו עולם,
ומוצא אילנות שלו שנטע אותם-כרותים ונופלים,ונדהם-'מה
קורה פה.'למה שלו כרותים ושל חברו פורחים ומלבלבים.
עונים לו-כי שלח מחבל וכרת אותם.והוא נדהם:איזה מחבל שלח?

ואומרים לו-פה לא שמר טהרת המשפחה,שם נכשל בעוון נדה,
ובאו מזיקים והוא בוכה.
ולפעמים רואה כי אילנותיו טובים,אך לא מלבלבים ולא נותנים
ריחות טובים כשל חבריו,ושואל'מה נשתנה?'
ואומרים לו-כפי מעשיו כך פירותיו.עשה מצוותיו ברפיון-
כך פירותיו רפויים ואינם נותנים את הריחות הטובים.
ואילו חבריו התפללו בהתלהבות,שמחו במצוות ועסקו בתורה-
כך גם אילנותיהם.
ולפעמים רואה שאילנותיו יבשים-ועונים לו שחבריו עסקו
בתורה עם המצוות,והתורה הרי נמשלה למים-כל זמן
שעסק בתורה-שלח שם מים והם השקו את האילנות שלבלבו...
אם רק עסק במצוות ונטע אילנות-לא שלח מים-כי לא
עסק בתורה-ויבשו...
ולכן נאמר"מעשה ידי להתפאר"-כפי מעשיו כך גם תפארתו,
כי כל אלה הם מעשי ידיו של האדם,וזהו ש-
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"-
אבל החלק הזה לא מעובד,
וחלק זה אדם מעבד לפי מעשיו
בעולם הזה.

 

[אשת נח]

אותיות האלף בית-מהמדרש

ויהי כאשר חפץ ה' לברוא את העולם ותרדנה כל עשרים ושתיים האותיות
החרותות בעט שלהבת על כתרו, ותתייצבנה לפניו.
ותיגש האות ת ותאמר:
אנא ה' ברא נא את עולמך בי, כי נמצאה אנכי בראש המילה" תורה"
אשר אתה אומר לתתה לעמך ישראל על ידי משה בן עמרם!

ויען ה' ויאמר:
בעוד שלושת אלפים שנה ושלוש מאות שנה ושש שנים וציותיי
להתוות את התו על מצחות אנשים צדיקים:
והיה בבוא המשחית להכות את החטאים,
וראה את מצחות האנשים הצדיקים
וסר מהם ולא ישעה להם כל רע!
ותתעצב האות ת ותצא מאת פני ה".

ותבאנה יתר האותיות ותפצרנה בה' ותתחננה אליו לאמר:
אנא ברא נא את עולמך בנו! ולא עשה ה' את בקשתן.
עד אשר באה האות ב ותאמר:
ה'אלוהי! בניך ישבחוך בי יום יום כי יאמרו:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן!

ויאמר ה' אל האות ב:
ברוך הבא בשם ה'. ויקחה ויברא בה את העולם ויכתוב:

בראשית ברא.

והאות א עמדה בכל העת הזאת על מקומה ותחרש.
ויקרא ה' אליה ויאמר:
מדוע את מחרישה ואינך מבקשת ממני דבר?
ותען האות א ותאמר:
אדון כל העולמים!
הנה אנכי הדלה בכל האותיות
ומספרי אחד הוא ואיך אהין לגשת אליך,
ה' אלוהי, ולדבר דבר?
וישמע ה' את דברי האות א וייטבו בעיניו מאד
ויאמר!
יען כי עשית נקלות בעיניך מאד,
על כן ראשונה תהיי לכל האותיות,
כי מספרך אחד ואני אחד והתורה אחת:
והיה בתתי את התורה לעמי ישראל ואמרתי בך:
אנכי ה' אלוהיך!

 

[alia1]

מסופר על המשורר הדגול ר' יהודה הלוי
שהיו לו ויכוחים עם שכנו הגוי שאף הוא היה משורר-
על בריאת העולם.
הגוי ברב סכלותו טען שהעולם נברא מאליו,
ולעומתו טען ריה"ל שהעולם נברא בידי הקדוש ברוך הוא,
אך לא עלה בידי ר'יהודה לשכנעו ולשנות השקפתו.
באחד הימים חיבר המשורר הגוי שיר.
וכשהגיע לסיום,לא ידע כיצד לסיימו.יצא לטייל בגנו,
והיה מהרהר בשיר שחיבר וחשב על סיום מוצלח.
ובדיוק באותה שעה,עבר ריה"ל בסמוך לבית
המשורר הגוי,ומבעד לחלון ראה את השיר הבלתי
גמור מונח על השולחן.חיש מהר הוסיף בשולי
הגיליון שורות של סיום מוצלח ביותר.
הגוי שב מטיולו,מצא להפתעתו את השיר המושלם,
אך לא ידע כמובן מי עשה זאת.בהתרגשות מיהר
אל שכנו ר' יהודה וסיפר לו.
"מדוע אתה מתפלא?"צינן ר' יהודה את פליאתו.
"בודאי נעשה הדבר מאליו".
,לא יתכן כדבר הזה"פסק הגוי"שיר אינו יכול להכתב מאליו".
"ובכן",השיב לו ר' יהודה"שיר קטן אינו יכול לדעתך
להכתב מאליו,ואילו העולם כולו יתכן שנברא מאליו?"............

 

[alia1]

מספרים על ר' זושא שהיה אצל רבו המגיד,
ובאותה עת הגיעו בניו של ר' זושא לפרקם,וכמובן לא
היתה הפרוטה מצוייה בכיסו.נתן לו המגיד 300 רובל-
הון עתק באותם ימים-שיהיה לו לחתן את בניו.
בדרכו לביתו עבר דרך בית שנשמעו ממנו
קולות בכי.כשנכנס,התברר לו שבבית זה מצוייה כלה,
בת לאלמנה שעמדה באותה עת להכנס לחופה,ואמה
אבדה את כל הנדונייה שהיתה בסך 300 רובלים,ועתה
החתן מסרב להכנס לחופה עד שתנתן לו הנדונייה
המובטחת.כמובן שהשמחה הושבתה.
כששמע זאת ר' זושא,מיד קפץ והודיע שהנה
הוא מצא בדיוק סך של 300 רובלים,שאל את אם הכלה
באילו שטרות היה הכסף והודיע שהוא מיד הולך להביאו.
הלך לחנווני ופרט את כספו בדיוק לשטרות שהיו לאלמנה-
כדי שלא תחשוב שאין זה כספה,והלך והביא את הכסף.
הכל יצאו לקראתו בתופים ובמחולות והללוהו
על מעשהו,אך פתאום הודיע שהוא דורש סך של 25 רובל
כשכר טרחה.ואז החלו הכל לקללו:כיצד מעז לגזול אלמנה
זו?היו שרצו שיסתפק בפחות-אך הוא בשלו-25 רובלים
לא פחות!הצדיק המושיע הפך בן רגע לרשע וסחטן,
הביאוהו לרב-והוא פסק שלא מגיע לו שום רובל.
לימים,כשבא לרבו המגיד ממעזריטש,ידע
כבר רבו את אשר עשה ר' זושא ב-300 רובלים,ושאלו
רק-מדוע הוצרך לבקש שכר טרחה?אמר לו ר' זושא:
-כשויתרתי על 300 הרובלים כדי להכניס כלה ענייה
לחופתה,קפץ עלי יצרי ואמר:מצוות השבת אבידה כה
מושלמת עדיין לא קיים איש!וניסיתי להשתיקו בכל
מיני שידולים ולא עלתה בידי.אז החלטתי לבקש שכר
טרחה כדי שכולם יבזו אותי-והגאווה פרחה ונעלמה.

סיפור מאלף זה מוכיח שוב,כי לעשות דבר
נשגב עם גאוה והרגשת כבוד-הרי שכר המצווה וגודל מעלתה
מבוזבז ויכול לרדת לטמיון,ואין ספק שגדול מעשהו השני של ר' זושא
שביזה עצמו,ממעשהו הראשון-ויתור על כספו לטובת האלמנה.
לכן,בעשותנו דברים טובים,בוותרנו לזולת,
וכשמהללים אותנו על מעשינו,עלינו לזכור-שעה זו מנצל היצה"ר
לפתותנו בגאוה-להלחם בו להיות יכולים לו-זהו תפקידנו בעולם!

 

[אשת נח]

בוקר טוב ושבוע טוב!

האגדה מספרת כי כאשר חירם מלך צור,
שסיפק למלך שלמה את האומנים והבנאים לבניית בית המקדש בירושלים,
ראה את תכניות הבנייה של המקדש, וחייך לעצמו.
את החלונות שבקירותיו העבים של בית המקדש
שרטטו אדריכליו של שלמה המלך כשהם רחבים בחוץ
והולכים ונעשים יותר ויותר צרים בתוך הבית עצמו
חירם החזיר לשלמה את התכניות ובצדן הערה:
"כדי לאפשר לאור רב ככל האפשר להיכנס למקדש יש לבנות חלונות אשר יהיו צרים בחוץ
ורחבים בפנים.
אני מציע לשנות את הוראות הבנייה בהתאם".. ..

אדריכליו של שלמה החזירו לו את התכניות בלא כל שינוי.
"החלונות אינם אמורים להכניס למקדש אור מבחוץ", הסבירו.
"בית האלוקים אינו זקוק לשום אור חיצוני.
החלונות מיועדים להוציא את האור מבפנים החוצה,
מן המקדש אל ארץ הקודש וממנו לזרוח לעולם כולו.

 

[אשת נח]

בוקר טוב!

הגמרא מספרת:

"אמרה ביתו של הקיסר לר' יהושע בן חנניה:
איך אתה בעל חכמה מפוארת ואתה כל כך מכוער?!
ענה ר' יהושע:
גם אביך שומר את היין בכלי חרס מפוחמים.
אמרה לו:
ואיך נשמור את היין?
אמר לה:
חשובים ומכובדים כמוכם צריכים לשמור את היין בכלי זהב וכסף!!
הלכה ואמרה לאביה לעשות כך והיין החמיץ.
אמר הקיסר לביתו:
מי אמר לך לעשות זאת?
אמרה לו:
ר' יהושע בן חנניה.
קרא הקיסר לר' יהושע ושאל:
למה אמרת לה לעשות כך?
אמר ר' יהושע:
כמו שהיא אמרה לי עניתי לה.
שאלו:
והרי יש חכמים שהם גם יפים?
ענה:
אם היו מכוערים היו עוד יותר חכמים!

(מתורגם ממסכת תענית ז.)

 

[alia1]

קשה כשאול קנאה

חמדן וקנאי הלכו בדרך.
פגע בהם מלך ואמר להם:
"אחד מכם יבקש ממני משהו.ואתנהו לו,
ואז אתן לחברו כפליים.מי מכם מוכן לבקש?"

חשב החמדן:'אם אבקש אני,אקבל רק חלק אחד,
יבקש הוא-ואקבל כפליים!'נמנע מלבקש,כי חמד
את החלק הכפול.

והקנאי חשב אף הוא:'אם אני אבקש-יקבל הוא כפליים'
והוא קינא בו מראש,ונמנע מלבקש.

לבסוף,דחק החמדן והפציר בקנאי שיבקש הוא ראשון.
נענה הקנאי ואמר:"אדוני המלך.צווה לעבדיך לנקר לי עין אחת!"

הסכים הקנאי להקריב עין אחת שלו,ובלבד שינקרו לחברו את שתי עיניו.

(עוד יוסף חי,קרח)

 

[alia1]

לפרשת "חקת".

"זאת התורה אדם כי ימות באהל"(במדבר יט',י"ד)

"אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית
את עצמו עליהם(ברכות סג)
ובאבות פרק ו'"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה
ועל הארץ תישן וחיי צער
תחיה-כך היא דרכה של תורה"

ה"חפץ חיים"זצ"ל הביא משל נפלא על סוחר
שהיה טרוד בסחורתו כל הימים,הזקין והחל לחשוב כי יבוא
בקרוב למלך מלכי המלכים ומה יש לו בידיו לכשישאל....
והחל הלה הלהשכים קום לביה"כ לשחרית,ולהתעכב בבית המדרש
אח"כ ללימוד.התפלאה אשתו על היעדרויותיו הרבות,
עד שבוקר אחד,כשהחנות מלאה קונים,רצה לבית המדרש
וצעקה עליו'ההשתגעת?''אתה עוזב אותי לבדי
עם כל הסחורה והקונים וידי מלאות עבודה'..

ענה לה:'שמעי נא רעייתי.מה היית עושה לו בוקר
אחד היה בא מלאך המות ואומר לך שהגיע זמני
להיפטר מן העולם,כלום היית יכולה להגיד לו שאין
עתה פנאי לכך כי החנות מלאה קונים?
אם כך,חשבי מהיום ואילך,בכל בוקר כשאני נעדר
מהחנות,כאילו נלקחתי ע"י מלאך המות-ומה אכפת
לך שאחרי שעה או שעתיים אקום לתחיה ואבוא לעזור לך בחנות?"

זה הסיפור,יחשוב אדם כאילו הוא מת,
ואז ממילא יתבטלו כל התירוצים והסיבות
המעכבים מלימוד תורה וימצא זמן.............

 

[אשת נח]

בוקר טוב! שבוע טוב!

לפרשת בלק
בהפטרת השבוע כתוב
"אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיה יז-כג).

"מתפלא אני עליכם, היהודים", אמר המלך לרב היהודי,
"הן עם חכם הוא עמכם, שכן מאמינים אתם באלקים.
ואם כך, כיצד תופסים אתם בשכלכם, כי המשיח לכשיבוא יוכל לכפות את מרותו על כל העולם כולו?
כיצד יתכן דבר כזה: אדם יחיד יעמוד נגד טבעו של העולם, שאינו אוהב לקבל מרות!
אכן,לפלא בעיני כיצד אתם מאמינים בזאת"!
"אדוני המלך", השיב לו הרב, "המתן כמה ימים ואשיב לך תשובה על תמיהתך"!
המלך הסכים לבקשה. חלפו ימים מספר והרב הגיע לארמון המלך.
"אדוני המלך", היתה בפיו בקשה, "האם תסכים לקנות שבעים תרנגולים גדולים וחזקים,
ובנוסף אליהם עוד תרנגול אחד קטן ורך"?
גם לבקשה זו נאות המלך. משהובאו העופות הורה הרב להכניסם לתוך חדר סגור,
ושם להשאיר אותם משך יום שלם בלי מזון ובלי שתיה.
חלף היום, ובבוקר המחרת פנה הרב בלוויית המלך לחדר התרנגולים.
בידיהם אחזו מזון עבור העופות.
הם פתחו את חלון החדר ומבעדו השליכו פנימה שיבעה גרגרי מזון.............................................. ...............
התוכלו לשער את אשר התרחש בחדר באותו רגע?
עשרות עופות מורעבים התנפלו על הגרגרים,
כאילו היו הם חיות טרף ולא תרנגולים תמימים.
אכן, זה כוחו של הרעב! ואולם, מעט הגרגרים שפוזרו על הרצפה לא הספיקו לכולם,
על כן נערך מאבק קשה בין העופות,
כל אחד דחף וניקר את רעהו, נוצות נמרטו, ודם החל זב מגופותיהם.
בעוד שבעים התרנגולים פוצעים זה את זה ומשמעים קולות קרקור חזקים,
ניצב לו התרנגול הרך והקטן מן הצד, גם הוא ראה את הגרגרים,
אך ידע שהוא – החלש והקטן – לא יוכל להלחם עם שבעים התרנגולים החזקים,
ועל כן העדיף להתרחק מהמערכה הניטשת.
רועד מפחד הסתתר אפוא בצילו של כסא, שעמד בפינת החדר.
כך חלפו להן כמה דקות של מהומה. ואז, לאחר שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים, השתרר שקט בחדר. על הרצפה שכבו העופות, שבורי כנפים ומרוטי נוצות.
מידי פעם נשמע בחלל החדר קרקור של מכאוב, ................
או אז העז התרנגול הקטן להוציא ראשו מתחת לכסא.
במעט חשש הביט כה וכה, ומיד נעלם חששו:
כל התרנגולים שכבו כואבים ונאנקים, אף לא אחד מהם עמד או זז ממקומו!
"הגיעה העת"! אמר התרנגול לנפשו.
הוא הגיח ממחבואו, ובבטחון רב החל צועד לו מעודנות על פני החדר.
הוא ידע בדיוק להיכן עליו ללכת: במרכז החדר נחו להם עדיין גרגרי המזון,
שהתרנגולים הניצים אף לא טעמו מהם. אל הגרגרים הללו פסע התרנגול והחל לאכול מהם לתאבון,
בלי שאף אחד מחבריו יפריע לו....
כל אותה עת ניצבו הרב והמלך אצל החלון והביטו במחזה בדומיה.
ועתה, כשהחל התרנגול את סעודתו, אמר הרב:
"רואה אתה, אדוני המלך? התרנגול הזה משול הוא למשיח.
עתיד הקב"ה לסכסך את שבעים האומות זו בזו –
כל אומה תכה בחברתה עד זוב דם.
ואז, לכשיפלו האומות פצועות וחבולות, יבוא המשיח – שאינו אלא אדם אחד!
– ויגאל את כולנו.שנאמר
"ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון".
"מי יתן", סיים הרב דבריו,"כי נזכה לבואו במהרה בימינו"
אמן

 

[alia1]

אומר בלק לבלעם(במד',כד',י"א)

" ו

 

[alia1]

בס"ד,

פרשת וירא

" ו

 

[אשת נח]

מקסים אחותי!
מידה כנגד מידה,פרשת וירא-ראיה ויראה. elzam002

 

[alia1]

בס"ד,

מבואר במדרש לפרשה(ב"ר,פרשה מ"ח,ט'),
ששלושת האורחים של אברהם אבינו ע"ה
נדמו לו בדמות:אופה-מוכר פת,ובדמות
קברניט הספינה ובדמות ערבי וכו'.
ולמה נתלבשו המלאכים בשלשת לבושים אלו
דווקא ומה רצו לרמז לא"א ע"ה?
הלא מבואר במשנה(אבות א'):על שלשה דברים
העולם עומד-על התורה ועל העבודה
ועל גמילות חסדים,והם כנגד הג' אבות אברהם,
יצחק ויעקב.
כי אברהם אבינו היה עמוד החסד,ויצחק עמוד העבודה,
ויעקב עמוד התורה.אבל אברהם אבינו
שהיה האב הראשון בודאי היה כלול משלשתם
ביחד,כי כח הבן נמשך מכח האב,ולכן בודאי
היו משרשים באברהם אבינו כל ג' הכוחות
ביחד,ומכאן שאז,עיקר עמידת וקיום העולם
בכוחו ובזכותו,וזה הרמז בשלשת האורחים שבאו
לקראתו:כי האופה-מרמז על עמוד החסד,
כי הוא מכין אוכל לבני האדם,
ומשפיע להם מזון ומחיה,
שהוא עיקר קיום האדם בגשמיות-הרי העמוד הראשון.
והערבי-מרמז על עמוד העבודה שהוא עמוד התפילה,
כי ישמעאל נקרא על(בראשית ט"ז)-"כי שמע ה' אל ענייך",
ותרגם אונקלוס:'ארי קביל ה' ית' צלותיך'-
היינו עניין התפילה, הרי עמוד העבודה,
ומנהיג הספינה מרמז על עמוד התורה,
כי אמרו חז"ל(קידושין פ"ב)-"הספנים רובם חסידים",
כי אלו המפליגים תמיד בים רואים גדולת מעשי ה'
בכל עת,וזה מעוררם לחסידות,ומהו עיקרה?
זהו לימוד התורה,כי לא עם הארץ חסיד(אבות ב'),
וכדי להיות חסיד,מוכרח להיות בקי בדיני התורה,
וגם עיקר שלימות התורה הוא דווקא תורת חסד,
כמאמר חז"ל על הפסוק(משלי לא')-"ותורת חסד
על לשונה",זוהי תורה שלומד עם אחרים,כי העיקר
לגמול חסד עם התורה שלומד,וזהו שרמזו
לאברהם אבינו ע"ה את ג' העמודים שהעולם עומד
עליהם,ושזהו עיקר תענוג השכינה הקדושה-
כשאדם מוסר נפשו להכניס אורחים ולקרב רחוקים
תחת כנפי השכינה,ובזה נחשב לאדם כאילו
קיבל פני השכינה ממש.