אורי דביר
אוֹרי דביר (1931 – 3 ביולי 2011) היה סייר, גאוגרף, יושב ראש הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע ואיש תקשורת ומחבר מדריכים פופולריים בנושא הטיולים.
דביר החל לטייל לפני קום המדינה במסגרת תנועת השומר הצעיר ומאוחר יותר כנהג אגד. בשנות ה-50 הצטרף לחברה להגנת הטבע, והחל לעסוק בסימון שבילים. במשך שנות עבודתו סומנו רוב שבילי הארץ ומופו, מפעל שהציב את ישראל כמדינה היחידה שסימנה ומיפתה אחוז כה נכבד משטחה.
בשנות השבעים הוא ניצל את ניסיונו בתחום והגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שביל בצד", שעסקה בשבילי טיולים. התוכנית לא צלחה ודביר שינה גישה טלוויזיונית והחל להפיק ולהגיש את התוכנית הקצרה, בטלוויזיה הישראלית בשם נקודת חן, שעסקה בנקודות מעניינות לטיול ולא בשבילים שלמים. תוכנית זו הוגשה על ידו במשך שנים רבות ובה התגבש רוב החומר לספריו. דביר פרסם למעלה מ-30 ספרי טיולים, ביניהם "נקודת חן", "תל אביב נקודת חן", "נקודת חן מתחת לאף", "בין הטיפות" וכן ספרי תיירות בארצות הברית. חלק מספריו תורגמו לשפות שונות.
בתחילת שנות ה-80 יזם דביר את פרויקט שביל ישראל על פי הרעיון של העיתונאי אברהם תמיר. באותה תקופה הקים את החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל בראשו עמד עד 1990. דביר ערך גם את מפות הטיולים וסימון השבילים של החברה להגנת הטבע, מפות נייר מנויילנות בקנה מידה 1:50,000.
במסגרת עבודתו המגוונת הדריך דביר חניכים רבים, שהעניקו לו את הכינוי "המדריך המטייל", והקנה להם מאהבתו לארץ ולנופיה. שמו נקשר בתודעה הציבורית עם ידיעת הארץ, סימון ומיפוי שביליה. על מפעל חייו קיבל פרס מהחברה להגנת הטבע. באוגוסט 2008 קיבל אות על מפעל חיים בשל תרומתו לאיכות הסביבה.[1]
התגורר בתל אביב, היה נשוי ואב לארבעה.
אוֹרי דביר (1931 – 3 ביולי 2011) היה סייר, גאוגרף, יושב ראש הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע ואיש תקשורת ומחבר מדריכים פופולריים בנושא הטיולים.
דביר החל לטייל לפני קום המדינה במסגרת תנועת השומר הצעיר ומאוחר יותר כנהג אגד. בשנות ה-50 הצטרף לחברה להגנת הטבע, והחל לעסוק בסימון שבילים. במשך שנות עבודתו סומנו רוב שבילי הארץ ומופו, מפעל שהציב את ישראל כמדינה היחידה שסימנה ומיפתה אחוז כה נכבד משטחה.
בשנות השבעים הוא ניצל את ניסיונו בתחום והגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שביל בצד", שעסקה בשבילי טיולים. התוכנית לא צלחה ודביר שינה גישה טלוויזיונית והחל להפיק ולהגיש את התוכנית הקצרה, בטלוויזיה הישראלית בשם נקודת חן, שעסקה בנקודות מעניינות לטיול ולא בשבילים שלמים. תוכנית זו הוגשה על ידו במשך שנים רבות ובה התגבש רוב החומר לספריו. דביר פרסם למעלה מ-30 ספרי טיולים, ביניהם "נקודת חן", "תל אביב נקודת חן", "נקודת חן מתחת לאף", "בין הטיפות" וכן ספרי תיירות בארצות הברית. חלק מספריו תורגמו לשפות שונות.
בתחילת שנות ה-80 יזם דביר את פרויקט שביל ישראל על פי הרעיון של העיתונאי אברהם תמיר. באותה תקופה הקים את החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל בראשו עמד עד 1990. דביר ערך גם את מפות הטיולים וסימון השבילים של החברה להגנת הטבע, מפות נייר מנויילנות בקנה מידה 1:50,000.
במסגרת עבודתו המגוונת הדריך דביר חניכים רבים, שהעניקו לו את הכינוי "המדריך המטייל", והקנה להם מאהבתו לארץ ולנופיה. שמו נקשר בתודעה הציבורית עם ידיעת הארץ, סימון ומיפוי שביליה. על מפעל חייו קיבל פרס מהחברה להגנת הטבע. באוגוסט 2008 קיבל אות על מפעל חיים בשל תרומתו לאיכות הסביבה.[1]
התגורר בתל אביב, היה נשוי ואב לארבעה.