אין זכיה כתורה ואין חכמיה כישראל

[להיות יהודי זה יחודי]

בס"ד

"ויפרוץ האיש מאוד מאוד" – ארבע עשרה שנה עבד יעקב אבינו את לבן עבור בנותיו.
ועוד שש שנים, בהן עשקו לבן והחליף משכורתו עשרות מונים.
חשב להתעשר על חשבונו, כהודאתו "נחשתי, ויברכני ה' בגללך", וחש לעשקו.
ומה היה הסוף? יעקב אבינו יצא ממנו בעושר רב, "ויפרוץ האיש מאוד מאוד..
ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים".
ואילו לבן, בשובו למקומו לאחר שרדף אחרי יעקב, מצא שליסטים רוקנוהו ורוששוהו מכל וכל –
כך מובא במדרש בראשית רבה, זה סופו של עושק ורמאי.

*ובעניין זה נביא מעשה :
מעשה בסוחר יהודי שחצה את המדבר וצרור כספו בידו, לעשות בו סחורה.,
בדרכו התנפלו עליו שודדים ושללו כל ממונו.
עמד תוהה ואבל, חסר כל. לפתע ראה פרש חמוש.
שאלו הפרש : "מה לך?" סיפר כל אשר קרהו.
אמר לו הפרש : אם ארדוף ואשיגם – ואחלץ מהם שללם – מה יהיה שכרי?"
אמר לו : "אתן לך עשירית. מאן הפרש.
אמר : "אתן לך מחצית", ושוב סירב.
נענה הסוחר ואמר : "קח הכול, ותן לי מה שתרצה".
הסכים הפרש, בתנאי שההתחייבות תיכתב ותחתם. לאחר מכן מיהר אחריהם,
הרג מקצתם והכניע את השאר, וחילץ את ההון הרב.
נטל מתוכו זהוב, והשליך ליהודי.
אמר היהודי : "אנא בטובך, היה הוגן" – והפרש אטם אוזנו משמוע.
קראו הסוחר היהודי לדין לפני המלך אלפונסו. התיצבו לפני המלך, והיהודי טען שנעשק.
הוציא הפרש את ההתחייבות החתומה.
פנה המלך ליועצו, החכם רבי שמואל סקיל ואמר : "מה נעשה במקרה זה?
הלב ממאן לנשל את היהודי מכל רכושו, אבל ההתחייבות חתומה, גם אם הוצאה מידו באין ברירה".
אמר רבי שמואל למלך : "תן לי רשות", והרשות ניתנה. אמר לפרש : "בבקשה ממך,
תן לסוחר הזה עוד כמה זהובים". ענה הפרש : "לא רוצה!".
אמר רבי שמואל לפרש : "האמנם אתה רוצה את הכל, מלבד הזהוב שנתת?"
אמר הפרש : "אכן כך".
"אם כך", אמר רבי שמואל לסוחר, "החזר לו את הזהוב שקיבלת, והוא ישיב לך את כל הרכוש!".
"מדוע?", תמה הפרש.
"כי זו לשון ההתחייבות", אמר רבי שמואל : "קח הכל, ותן לי מה שתרצה". ו
ברגע שהודית שאתה רוצה בכל, מלבד אותו זהוב, הרי אתה חייב לתתו לסוחר, כי זה מה שאתה רוצה..."
חפו פני הפרש, שביקש לתפוס מרובה, ונאלץ לוותר על שללו...
-מתוך העלון "רועי לא אחסר".

(לישועתם ורפואתם השלימה מהרה של נורית בת רות\יצחק בן תמו\וטל חיה בת דוריס בתוך שאר חולי עם ישראל)