יחיא קאפח
הרב מארי יחיא קאפח בן רבי סלימאן אלקאפח (ה'תר"י - ה'תרצ"ב; 1850 - 1931), הנקרא בפי תלמידיו "הרב הישיש" או "מארי הישיש", מגדולי חכמי תימן בדורו, והלוחם הגדול למען חזרתה של יהדות תימן למקורותיה העתיקים, קרי פסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ומנהג תימן הקדום, ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין.
הרב יחיא קאפח היה סבו ומחנכו של הרב יוסף קאפח שהתייתם בילדותו וגדל בבית סבו.
אישיותו ופועלוהרב קאפח היה קנאי גדול לרוחו ולהשקפותיו של הרמב"ם וראשונים אחרים כדוגמת רס"ג ורבנו בחיי. דחה אמונות תפלות רבות שהיו בקרב יהדות תימן וביהדות בכלל כגון: שדים, לחשים וקמיעות וראה בהם עבודה זרה.
נלחם מלחמה עיקשת כנגד ספר הזוהר והקבלה. ספריו כדוגמת "מלחמות ה'", "עמל ורעות רוח" ו"דעת אלוקים" כיוונו כולם לביסוס השקפותיו כנגד ספר הזוהר והקבלה. בד בבד עם התנגדותו לקבלה, הקים תנועה אותה כינה "דור דעה", שחסידיה נודעו בכינוי דרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן. בנושא זה ניהל התכתבות עם הלל צייטלין ועם הרב קוק שניסו להוכיח את אמיתות הקבלה.
בבית מדרשו לימד תלמוד בבלי וירושלמי בהעמקה וכן ספרי מחשבה שנכתבו בערבית כגון: מורה נבוכים, אמונות ודעות, תורת חובת הלבבות, והכוזרי. בנוסף פיתח ועודד לימודי חול כגון אסטרונומיה, ביולוגיה, אנטומיה ושפות, וכן איסוף ושימור כתבי יד עתיקים לצורכי לימוד והשוואה. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת". שליטתו המופלאה בכל הש"ס והפוסקים וספרי המחשבה והקבלה היקנתה לו מעמד של "גאון הדור" בעיני מעריציו.
תלמידיו כינוהו "מארי יחיא לעולם" ובעיקר "הרב הישיש", תואר כבוד הניתן לו כנגד יריביו שהיו רבנים צעירים ממנו בהרבה ואף למדו אצלו.
המחלוקת על ספר הזוהרבשל מלחמתו העיקשת בקבלה ובספר הזוהר התעוררה מחלוקת גדולה בתימן. ראש מתנגדיו היה הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, שבצעירותו היה מבאי בית מדרשו של הרב קאפח. חלק גדול מחכמי תימן הצטרפו למאבק. בתקופה זו הודפס בתימן ספר "אמונת ה'", שיוחס לרב יוסף צובירי (יש המפקפקים בכך) התומך בקבלה, כמענה לספרו "מלחמות ה'". המחלוקת נמשכה ביתר עוז, ובשלב מסוים יצאה מבית המדרש וגלשה להלשנות אצל האימאם של תימן ולמאסרים. במחלוקת זו התערבו גם חכמי ישראל מחוץ לתימן, מהם רבני א"י ובהם הרב קוק שקיים התכתבות ארוכה עם הרב קאפח בנושאי הזוהר והקבלה. למרות המחלוקת הגדולה, המשיכו הרב יחיא יצחק הלוי והרב יחיא קאפח לכבד זה את זה ולשתף פעולה כבית הדין הגדול לכל יהודי תימן.
הרב יחיא קאפח נפטר ביום שבת י"א בכסלו ה'תרצ"ב, דצמבר 1931.
לאחר העלייה הגדולה שככה המחלוקת בקהילת תימן, ונעשה שלום בין הצדדים ביוזמתו של הרב שלום סעדיה גמליאל ובנוכחותו של הראשון לציון, הרב בן ציון חי עוזיאל.
מתלמידיוהרב יחיא אביץ, הרב שלום קורח, הרב יחיא גיאת, הרב יוסף קאפח (נכדו), הרב רצון צארום, הרב דוד עוואץ, הרב משה צארום, הרב ניסים מנצורה, הרב אהרון חמדי, הרב חיים כסאר, הרב אברהם צדוק (צאלח), הרב יוסף עמר (מנקד התלמוד) ועוד רבים.
הרב מארי יחיא קאפח בן רבי סלימאן אלקאפח (ה'תר"י - ה'תרצ"ב; 1850 - 1931), הנקרא בפי תלמידיו "הרב הישיש" או "מארי הישיש", מגדולי חכמי תימן בדורו, והלוחם הגדול למען חזרתה של יהדות תימן למקורותיה העתיקים, קרי פסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ומנהג תימן הקדום, ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין.
הרב יחיא קאפח היה סבו ומחנכו של הרב יוסף קאפח שהתייתם בילדותו וגדל בבית סבו.
אישיותו ופועלוהרב קאפח היה קנאי גדול לרוחו ולהשקפותיו של הרמב"ם וראשונים אחרים כדוגמת רס"ג ורבנו בחיי. דחה אמונות תפלות רבות שהיו בקרב יהדות תימן וביהדות בכלל כגון: שדים, לחשים וקמיעות וראה בהם עבודה זרה.
נלחם מלחמה עיקשת כנגד ספר הזוהר והקבלה. ספריו כדוגמת "מלחמות ה'", "עמל ורעות רוח" ו"דעת אלוקים" כיוונו כולם לביסוס השקפותיו כנגד ספר הזוהר והקבלה. בד בבד עם התנגדותו לקבלה, הקים תנועה אותה כינה "דור דעה", שחסידיה נודעו בכינוי דרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן. בנושא זה ניהל התכתבות עם הלל צייטלין ועם הרב קוק שניסו להוכיח את אמיתות הקבלה.
בבית מדרשו לימד תלמוד בבלי וירושלמי בהעמקה וכן ספרי מחשבה שנכתבו בערבית כגון: מורה נבוכים, אמונות ודעות, תורת חובת הלבבות, והכוזרי. בנוסף פיתח ועודד לימודי חול כגון אסטרונומיה, ביולוגיה, אנטומיה ושפות, וכן איסוף ושימור כתבי יד עתיקים לצורכי לימוד והשוואה. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת". שליטתו המופלאה בכל הש"ס והפוסקים וספרי המחשבה והקבלה היקנתה לו מעמד של "גאון הדור" בעיני מעריציו.
תלמידיו כינוהו "מארי יחיא לעולם" ובעיקר "הרב הישיש", תואר כבוד הניתן לו כנגד יריביו שהיו רבנים צעירים ממנו בהרבה ואף למדו אצלו.
המחלוקת על ספר הזוהרבשל מלחמתו העיקשת בקבלה ובספר הזוהר התעוררה מחלוקת גדולה בתימן. ראש מתנגדיו היה הרב יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, שבצעירותו היה מבאי בית מדרשו של הרב קאפח. חלק גדול מחכמי תימן הצטרפו למאבק. בתקופה זו הודפס בתימן ספר "אמונת ה'", שיוחס לרב יוסף צובירי (יש המפקפקים בכך) התומך בקבלה, כמענה לספרו "מלחמות ה'". המחלוקת נמשכה ביתר עוז, ובשלב מסוים יצאה מבית המדרש וגלשה להלשנות אצל האימאם של תימן ולמאסרים. במחלוקת זו התערבו גם חכמי ישראל מחוץ לתימן, מהם רבני א"י ובהם הרב קוק שקיים התכתבות ארוכה עם הרב קאפח בנושאי הזוהר והקבלה. למרות המחלוקת הגדולה, המשיכו הרב יחיא יצחק הלוי והרב יחיא קאפח לכבד זה את זה ולשתף פעולה כבית הדין הגדול לכל יהודי תימן.
הרב יחיא קאפח נפטר ביום שבת י"א בכסלו ה'תרצ"ב, דצמבר 1931.
לאחר העלייה הגדולה שככה המחלוקת בקהילת תימן, ונעשה שלום בין הצדדים ביוזמתו של הרב שלום סעדיה גמליאל ובנוכחותו של הראשון לציון, הרב בן ציון חי עוזיאל.
מתלמידיוהרב יחיא אביץ, הרב שלום קורח, הרב יחיא גיאת, הרב יוסף קאפח (נכדו), הרב רצון צארום, הרב דוד עוואץ, הרב משה צארום, הרב ניסים מנצורה, הרב אהרון חמדי, הרב חיים כסאר, הרב אברהם צדוק (צאלח), הרב יוסף עמר (מנקד התלמוד) ועוד רבים.