ברכת הלבנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סדר קידוש לבנה על קיר בית כנסת בשכונת כנסת ישראל בירושלים
סדר קידוש לבנה על קיר בית כנסת בשכונת כנסת ישראל בירושלים (ראשית התפילה)
סדר קידוש לבנה על קיר "השטיבלך" בשכונת שערי חסד בירושליםברכת הלבנה - תפילה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי, (לאשכנזים - החל משלשה ימים אחרי מולד הלבנה, ולספרדים, וקהילות החסידים, החל משבעה ימים אחרי המולד), ועד למילויה של הלבנה. התפילה כוללת ברכה שסיומה הוא "ברוך אתה ה' מחדש חודשים" וכן פרקי תהלים, וטקסטים אחרים.
בנוסח אשכנז מכונה הטקס בשם "קידוש לבנה".
את ברכת הלבנה יש לומר בעמידה.
משמעות הברכה
לפי נוסח הברכה בתלמוד ובמיוחד לאור מיקומה במסכת ברכות בתלמוד הירושלמי בין ברכות על תופעות טבע שונות (רעם, ברק וכו'), ברכת הלבנה היא מברכות הראייה. ברכת הראייה היא ברכה שצריך לברך על תופעות טבע. לברכות אלו יש תפקיד חינוכי ראשון במעלה - ציון האל כמקור כל הכוחות בעולם ושלילת ייחוס של כח עצמאי לתופעות טבע. מגמה שרווחה בעולם האלילי.
עם השנים קבלה ברכת הלבנה, משמעות נוספת ואף שונה. הלבנה והתחדשותה מסמלים את העם היהודי. כמו שהלבנה עוברת מסלולים של התחדשות ודעיכה, כך גם עובר העם היהודי במהלך ההיסטוריה תקופות שפל וגאות. מחזוריות זאת עתידה להמשך עד לגאולה העתידה שבה יזכה עם ישראל למעמדו הראוי, בדומה ללבנה שאף היא (על פי המדרש) בתחילת בריאת העולם, הייתה שווה בכוח האור לשמש והדרדרה מרום מעמדה והפכה למשנית בחשיבותה לשמש ועתידה לחזור למעמדה הראשון בעתיד
נוסח ברכת הלבנה
בתלמוד (הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי), מופיעה ברכת לבנה לבדה ללא תוספות כלשהן - כברכה על הראיה, כמו ברכה על הרעם או על הברק, אך כבר מזמן מוקדם מאוד נוספו תוספות שונות לברכה עצמה.
כך למשל, במסכת סופרים, פרק כ, הלכות א' וב' נכתב:
"ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה את ומיישר רגליו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים ... ברוך אתה ה' מקדש ראשי חדשים (הלכה ב) ואומר ג' פעמים סימן טוב, סימן טוב תהיה לכל ישראל. ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך. ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי. תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע. אמן אמן, סלה, הללויה. ואומר לחברו ג' פעמים, שלום. וילך לביתו בלב טוב".
לפי הכתוב במסכת סופרים אין מדובר עוד בברכה העומדת לבדה אלא בטקס שהברכה עומדת במרכזו. כך עם השנים גם נוספו לנוסח ברכת הלבנה אמירת מזמורי תהילים ותפילת עלינו לשבח.
הפניות אל הלבנה (ברוך יוצרך..., כשם שאני רוקד כנגדך...) שבנוסח ברכת הלבנה כמו שהוא מופיע במסכת סופרים, אינן מופיעות כלל בסידור של רס"ג, לא אצל הרמב"ם בספר משנה תורה (הלכות ברכות פרק י, הלכה יט) ואף לא בסידורי יהדות תימן העתיקים.
הרב יוסף קאפח, בפירושו למשנה תורה, מסביר זאת בכך שרס"ג והרמב"ם הסתייגו מהפנייה הישירה אל הלבנה, משום שיש בה שמץ של אלילות.
זמן אמירת ברכת הלבנה
בימינו נוהגים לומר את ברכת הלבנה בחצי הראשון של החודש העברי בזמן שמראה הלבנה גדל. אולם אין אומרים את ברכת הלבנה בתחילת החודש כאשר מראה הירח עדיין קטן מאוד, אף כי לפי הרמב"ם והגר"א ניתן ורצוי לברך על הלבנה מהרגע שרואים אותה. הפסיקה המקובלת היום מתירה לברך החל משלושה ימים מהמולד של החודש, וכן נוהגים האשכנזים הליטאים, ובקהילות מרוקו. בין קהילות גאורגיה המנהג הוא, שאם הגיע כבר מוצאי שבת, וכבר עברו שלושה ימים מאז המולד, נוהגים לברך, כי ברוב עם הדרת מלך, ואולם אם במוצאי שבת עדיין לא עברו שלושה ימים, ממתינים כבר עד שיעברו שבעה ימים. על פי הקבלה ראוי לברך רק לאחר שעברו שבעה ימים שלמים מהמולד, וכן נוהגים, על פי רוב, החסידים וחלק מהספרדים.
את ברכת הלבנה צריך לומר בעמידה[1]. ונהוג לומר אותה דווקא בקהל גדול ולא ביחידות, ומעדיפים לאומרה במנין. אחרי הברכה והמזמורים, אומרים האשכנזים את תפילת עלינו לשבח, וקדיש (במקרה שיש מניין). נהוג להסביר את אמירת תפילת עלינו לשבח כדי שלא ייראה הדבר כאילו מתפללים לירח, ועל כן מוסיפים תפילה זו שבה מודגש עניין העבודה לה' לבדו. עם זאת, בשאר העדות אומרים רק קדיש, ללא עלינו לשבח.
יש הנוהגים לנער את שולי הציצית בתום הברכה. בקהילות גאורגיה נוהגים לאחוז בשולי הציצית, כבר מתחילת "ברכת הלבנה" (כמנהג הרה"ג המקובל חכם בן ציון אפרמאשוילי), ולאחר "ברכת הלבנה", מוסיפים לומר "סימן טוב... והקטעים הידועים. אם כי, יש לציין, כי על פי נוסח קהילות מערב גאורגיה (כדוגמת קהילות: קולאשי, כוטאיסי, ואני),נוהגים לומר "סימן טוב ומזל טוב, תהא לנו ולכל ישראל, אמן". (וכן הוא הנוסח בסידור "תפילת אחים", להרה"ג חכם משה דבראשוילי). ואילו בקהילות מזרח גאורגיה (כדוגמת: קהילות טביליסי ואגפיה) אומרים "בסימן טוב ובמזל טוב, תהא לנו ולכל ישראל". ולאחר מכן המנהג להוסיף להוסיף את הפיוט: "אל אדון על כל המעשים" וכו', ולאחר מכן נוהגים להוסיף פסוק מספר ירמיהו הפותח במילים: "כדנא תאמרון להום, אלהיא, די שמיא וארקא...", ופסוקים נוספים שיש לקריאתם משמעות בחוכמת הנסתר.
לרוב נוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת כשלבושים בבגדי שבת חגיגיים, כפי הכתוב במסכת סופרים (כ, א). אולם לפי שיטת הרמב"ם (הלכות ברכות י, כ) והגר"א יש לומר את ברכת הלבנה בהזדמנות הראשונה האפשרית על פי הכלל זריזים מקדימים למצוות. בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור ולנצל את השמחה של מוצאי הצום. אולם יש הנוהגים לאומרו לפני יום כיפור כדי לצבור עוד מצווה לקראת יום הדין (יום כיפור). בחודש אב נוהגים לומר אותה אחרי תשעה באב, משום שהאבלות לפני הצום אינה מתאימה לאמירת הברכה.
שונות
כאשר האסטרונאוט הראשון עלה אל הירח, התעורר פולמוס הלכתי בקשר לטקסט הנאמר במהלך ברכת הלבנה: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך". עליית האדם לירח, הוכיחה, לכאורה כי ניתן לגעת לירח והברכה איננה מובנת. רבנים אחרים (בכללם הרבי מלובביץ') הגנו על נוסח הברכה, בטענה כי הברכה לא מתיימרת לקבוע שלא ניתן לגעת בירח בכלל, אלא בזמן הברכה בלבד.
בהרבה בתי כנסת נהוג לרשום את סדר "קידוש לבנה" על שלט התלוי מחוץ לבית הכנסת באותיות גדולות. על כן, הביטוי אותיות קידוש לבנה מציין אותיות גדולות במיוחד. אותיות אלה ניתן לקרוא בקלות גם בחוץ כאשר התאורה מועטה. זאת בניגוד לאותיות טל ומטר, שהן אותיות קטנות במיוחד.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סדר קידוש לבנה על קיר בית כנסת בשכונת כנסת ישראל בירושלים
סדר קידוש לבנה על קיר בית כנסת בשכונת כנסת ישראל בירושלים (ראשית התפילה)
סדר קידוש לבנה על קיר "השטיבלך" בשכונת שערי חסד בירושליםברכת הלבנה - תפילה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי, (לאשכנזים - החל משלשה ימים אחרי מולד הלבנה, ולספרדים, וקהילות החסידים, החל משבעה ימים אחרי המולד), ועד למילויה של הלבנה. התפילה כוללת ברכה שסיומה הוא "ברוך אתה ה' מחדש חודשים" וכן פרקי תהלים, וטקסטים אחרים.
בנוסח אשכנז מכונה הטקס בשם "קידוש לבנה".
את ברכת הלבנה יש לומר בעמידה.
משמעות הברכה
לפי נוסח הברכה בתלמוד ובמיוחד לאור מיקומה במסכת ברכות בתלמוד הירושלמי בין ברכות על תופעות טבע שונות (רעם, ברק וכו'), ברכת הלבנה היא מברכות הראייה. ברכת הראייה היא ברכה שצריך לברך על תופעות טבע. לברכות אלו יש תפקיד חינוכי ראשון במעלה - ציון האל כמקור כל הכוחות בעולם ושלילת ייחוס של כח עצמאי לתופעות טבע. מגמה שרווחה בעולם האלילי.
עם השנים קבלה ברכת הלבנה, משמעות נוספת ואף שונה. הלבנה והתחדשותה מסמלים את העם היהודי. כמו שהלבנה עוברת מסלולים של התחדשות ודעיכה, כך גם עובר העם היהודי במהלך ההיסטוריה תקופות שפל וגאות. מחזוריות זאת עתידה להמשך עד לגאולה העתידה שבה יזכה עם ישראל למעמדו הראוי, בדומה ללבנה שאף היא (על פי המדרש) בתחילת בריאת העולם, הייתה שווה בכוח האור לשמש והדרדרה מרום מעמדה והפכה למשנית בחשיבותה לשמש ועתידה לחזור למעמדה הראשון בעתיד
נוסח ברכת הלבנה
בתלמוד (הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי), מופיעה ברכת לבנה לבדה ללא תוספות כלשהן - כברכה על הראיה, כמו ברכה על הרעם או על הברק, אך כבר מזמן מוקדם מאוד נוספו תוספות שונות לברכה עצמה.
כך למשל, במסכת סופרים, פרק כ, הלכות א' וב' נכתב:
"ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה את ומיישר רגליו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים ... ברוך אתה ה' מקדש ראשי חדשים (הלכה ב) ואומר ג' פעמים סימן טוב, סימן טוב תהיה לכל ישראל. ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך. ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי. תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע. אמן אמן, סלה, הללויה. ואומר לחברו ג' פעמים, שלום. וילך לביתו בלב טוב".
לפי הכתוב במסכת סופרים אין מדובר עוד בברכה העומדת לבדה אלא בטקס שהברכה עומדת במרכזו. כך עם השנים גם נוספו לנוסח ברכת הלבנה אמירת מזמורי תהילים ותפילת עלינו לשבח.
הפניות אל הלבנה (ברוך יוצרך..., כשם שאני רוקד כנגדך...) שבנוסח ברכת הלבנה כמו שהוא מופיע במסכת סופרים, אינן מופיעות כלל בסידור של רס"ג, לא אצל הרמב"ם בספר משנה תורה (הלכות ברכות פרק י, הלכה יט) ואף לא בסידורי יהדות תימן העתיקים.
הרב יוסף קאפח, בפירושו למשנה תורה, מסביר זאת בכך שרס"ג והרמב"ם הסתייגו מהפנייה הישירה אל הלבנה, משום שיש בה שמץ של אלילות.
זמן אמירת ברכת הלבנה
בימינו נוהגים לומר את ברכת הלבנה בחצי הראשון של החודש העברי בזמן שמראה הלבנה גדל. אולם אין אומרים את ברכת הלבנה בתחילת החודש כאשר מראה הירח עדיין קטן מאוד, אף כי לפי הרמב"ם והגר"א ניתן ורצוי לברך על הלבנה מהרגע שרואים אותה. הפסיקה המקובלת היום מתירה לברך החל משלושה ימים מהמולד של החודש, וכן נוהגים האשכנזים הליטאים, ובקהילות מרוקו. בין קהילות גאורגיה המנהג הוא, שאם הגיע כבר מוצאי שבת, וכבר עברו שלושה ימים מאז המולד, נוהגים לברך, כי ברוב עם הדרת מלך, ואולם אם במוצאי שבת עדיין לא עברו שלושה ימים, ממתינים כבר עד שיעברו שבעה ימים. על פי הקבלה ראוי לברך רק לאחר שעברו שבעה ימים שלמים מהמולד, וכן נוהגים, על פי רוב, החסידים וחלק מהספרדים.
את ברכת הלבנה צריך לומר בעמידה[1]. ונהוג לומר אותה דווקא בקהל גדול ולא ביחידות, ומעדיפים לאומרה במנין. אחרי הברכה והמזמורים, אומרים האשכנזים את תפילת עלינו לשבח, וקדיש (במקרה שיש מניין). נהוג להסביר את אמירת תפילת עלינו לשבח כדי שלא ייראה הדבר כאילו מתפללים לירח, ועל כן מוסיפים תפילה זו שבה מודגש עניין העבודה לה' לבדו. עם זאת, בשאר העדות אומרים רק קדיש, ללא עלינו לשבח.
יש הנוהגים לנער את שולי הציצית בתום הברכה. בקהילות גאורגיה נוהגים לאחוז בשולי הציצית, כבר מתחילת "ברכת הלבנה" (כמנהג הרה"ג המקובל חכם בן ציון אפרמאשוילי), ולאחר "ברכת הלבנה", מוסיפים לומר "סימן טוב... והקטעים הידועים. אם כי, יש לציין, כי על פי נוסח קהילות מערב גאורגיה (כדוגמת קהילות: קולאשי, כוטאיסי, ואני),נוהגים לומר "סימן טוב ומזל טוב, תהא לנו ולכל ישראל, אמן". (וכן הוא הנוסח בסידור "תפילת אחים", להרה"ג חכם משה דבראשוילי). ואילו בקהילות מזרח גאורגיה (כדוגמת: קהילות טביליסי ואגפיה) אומרים "בסימן טוב ובמזל טוב, תהא לנו ולכל ישראל". ולאחר מכן המנהג להוסיף להוסיף את הפיוט: "אל אדון על כל המעשים" וכו', ולאחר מכן נוהגים להוסיף פסוק מספר ירמיהו הפותח במילים: "כדנא תאמרון להום, אלהיא, די שמיא וארקא...", ופסוקים נוספים שיש לקריאתם משמעות בחוכמת הנסתר.
לרוב נוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת כשלבושים בבגדי שבת חגיגיים, כפי הכתוב במסכת סופרים (כ, א). אולם לפי שיטת הרמב"ם (הלכות ברכות י, כ) והגר"א יש לומר את ברכת הלבנה בהזדמנות הראשונה האפשרית על פי הכלל זריזים מקדימים למצוות. בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור ולנצל את השמחה של מוצאי הצום. אולם יש הנוהגים לאומרו לפני יום כיפור כדי לצבור עוד מצווה לקראת יום הדין (יום כיפור). בחודש אב נוהגים לומר אותה אחרי תשעה באב, משום שהאבלות לפני הצום אינה מתאימה לאמירת הברכה.
שונות
כאשר האסטרונאוט הראשון עלה אל הירח, התעורר פולמוס הלכתי בקשר לטקסט הנאמר במהלך ברכת הלבנה: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך". עליית האדם לירח, הוכיחה, לכאורה כי ניתן לגעת לירח והברכה איננה מובנת. רבנים אחרים (בכללם הרבי מלובביץ') הגנו על נוסח הברכה, בטענה כי הברכה לא מתיימרת לקבוע שלא ניתן לגעת בירח בכלל, אלא בזמן הברכה בלבד.
בהרבה בתי כנסת נהוג לרשום את סדר "קידוש לבנה" על שלט התלוי מחוץ לבית הכנסת באותיות גדולות. על כן, הביטוי אותיות קידוש לבנה מציין אותיות גדולות במיוחד. אותיות אלה ניתן לקרוא בקלות גם בחוץ כאשר התאורה מועטה. זאת בניגוד לאותיות טל ומטר, שהן אותיות קטנות במיוחד.