ג'וליוס אקסלרודמתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וליוס אקסלרוד
Julius Axelrod
1912 – 2004
תרומות עיקריות
חקר המוליכים העצביים מסוג קטקולמינים. תרומה להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בויסות מחזור שינה-עירות.
[הצגה]נתונים נוספים
ענף מדעי ביוכימיה
ארצות מגורים ארצות הברית
פרסים והנצחה פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1970.
הערות יהודי
ג'וליוס אקסלרוד (אנגלית: Julius Axelrod) (30 במאי 1912 – 29 בדצמבר 2004). ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1970 על חקר המוליכים העצביים מסוג קטכולמינים, קבוצת כימיקלים במוח הכוללים את האפינפרין, נוראפינפרין וכפי שהתגלה מאוחר יותר גם דופמין. אקסלרוד תרם משמעותית גם להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות מחזור שינה-עירות.
תולדות חייואקסלרוד נולד וגדל בלואר איסט סייד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מגליציה. במקביל ללימודיו בבית הספר הוא היה קורא ספרים רבים בספרייה הציבורית ליד ביתו. בשנת 1930 החל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק אך לאחר שנה נגמר לו הכסף והוא עבר ללמוד ביולוגיה וכימיה במכללת העיר ניו יורק, בה הלימודים היו בחינם. מכיון שבערבים הוא עבד, את עיקר לימודיו עשה בנסיעה ברכבת התחתית של ניו יורק, דבר שהרגיל אותו להתרכז גם כשמסביב יש המולה. עם סיום התואר הראשון בשנת 1933הוא ניסה להתקבל למספר בתי ספר לרפואה אך נדחה על ידי כולם. הוא עבד בתחילה כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק עד שבשנת 1935 נגמר התקציב להעסקתו והוא התקבל לעבודה במחלקת התברואה של עיריית ניו יורק וביצע בדיקות של תוספי ויטמינים במזון. הוא איבד את עינו השמאלית כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה ומאז חבש רטייה על עינו. בעודו עובד במחלקת התברואה של העירייה, החל בלימודי ערב וסיים תואר שני במדעים באוניברסיטת ניו יורק, בשנת 1942 [1].
מחקר[עריכה] מחקר על משככי כאביםבשנת 1946 התקבל אקסלרוד למשרה במעבדת בית החולים גולווטר ממוריאל, תחת ניהולו של ברנרד ברודי. הניסיון שצבר בעבודתו שם שירת אותו בהמשך דרכו כחוקר. מחקריהם של ברודי ואקסלרוד התמקד בשאלה כיצד משככי כאבים פועלים. בתקופת שנות הארבעים, חולים שהשתמשו במשככי כאבים שלא הכילו אספירין פיתחו מחלת דם שנודעה בשם מתמוגלובינמיה (Methemoglobinemia). אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד (C8H9NO), שהיה המרכיב העיקרי באותם משככי כאבים, היה הגורם האחראי למחלה. הם מצאו כי אחד מחומרי הפירוק של התרכובת היה משכך כאבים. המלצתם הייתה כי יש להשתמש באותו מרכיב בלבד: אצטמינופן, הידוע בשם פרצטמול.
מחקר על קטכולמיניםבשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, אחד מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית (NIH). במכון הלאומי ללב חקר את המנגנון וההשפעה של קפאין, דבר שהובילו לגלות עניין במערכת העצבים הסימפתטית, המוליכים העצביים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. במהלך תקופה זו חקר אף את הקודאין, מורפין, מטאמפטמין ואפדרין וביצע מספר ניסויים גם ב-LSD. בשנת 1954, משהבין כי לא יוכל להתקדם במעמדו ללא תואר דוקטור, נטל חופשה ללא תשלום מעבודתו ב-NIH והחל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר הבירה. מוריו התירו לו להגיש חלק מעבודות המחקר, אותן ביצע עוד בטרם לימודיו, זאת כחלק מדרישות התואר, מה שאפשר לו להשלים את התואר בתוך שנה אחת. לאחר לימודיו שב ל-NIH והחל מכמה מן המחקרים החשובים ביותר שביצע.
לאקסלרוד הוענק פרס נובל על מחקרו המבהיר את השחרור, הקליטה והאכסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים אף בשם אדרנלין ונוראדרנלין.
בשנת 1957 כאשר חקר את המונואמין אוקסידאז הוא הראה כי מוליכים עצביים קטכולמיניים לא מפסיקים פשוט להשפיע לאחר שהם משוחררים לתוך הסינפסה. הפסקת ההשפעה באה לאחר שהמוליך העצבי נקלט מחדש בקצה העצב הפרה-סינפטי, וממוחזר להפרשה חוזרת. אקסלרוד שיער כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורתו הבלתי פעילה ומשוחרר על ידי מערכת העצבים לפי הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למחקרים מאוחרים יותר על תרופות נוגדות דיכאון כגון פרוזאק, החוסם את הקליטה מחדש של מוליך עצבי אחר, הסרוטונין.
בשנת 1958 אקסלרוד גם גילה ואיפיין את האנזים Catechol-O-methl transferase.
מחקר על בלוטת יותרת המוחחלק מעבודות המחקר המאוחרות יותר של אקסלרוד התמקדו בבלוטת יותרת המוח. הוא ועמיתיו הוכיחו כי ההורמון מלטונין מופק מחומצת האמינו טריפטופן, כמו גם המוליך העצבי סרוטונין. שיעור הסינתזה והשחרור של ההורמון עוקב אחר השעון הביולוגי הנשלט בהיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הראו גם כי למלטונין מגוון של השפעות במערכת העצבים המרכזית. אקסלרוד המשיך לעבוד ב-NIH עד יום מותו בשנת 2004.
דעותיו הפוליטיותלאחר שהוענק לו פרס נובל, בשנת 1970, ניצל אקסלרוד את הפרסום שקיבל כדי לצאת ולדבר בנושאים הנוגעים לחברה ולמדע. בשנת 1973 הקים הנשיא ריצ'רד ניקסון סוכנות שכל מטרתה לרפא סרטן. אקסלרוד, יחד עם שני זוכי פרס נובל אחרים, מרשל וורן נירנברג (1968, רפואה) וכריסטיאן אנפינסן (1972, כימיה) ארגנו עצומה של מדענים המתנגדים לסוכנות החדשה. הם טענו כי התמקדות במחלת הסרטן בלבד תגרום להזנחת המחקר על מחלות אחרות שניתן לרפאן. אקסלרוד אף חתם על מספר עצומות המתנגדות לכליאתם של מדענים בברית המועצות
ג'וליוס אקסלרוד
Julius Axelrod
1912 – 2004
תרומות עיקריות
חקר המוליכים העצביים מסוג קטקולמינים. תרומה להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בויסות מחזור שינה-עירות.
[הצגה]נתונים נוספים
ענף מדעי ביוכימיה
ארצות מגורים ארצות הברית
פרסים והנצחה פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1970.
הערות יהודי
ג'וליוס אקסלרוד (אנגלית: Julius Axelrod) (30 במאי 1912 – 29 בדצמבר 2004). ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1970 על חקר המוליכים העצביים מסוג קטכולמינים, קבוצת כימיקלים במוח הכוללים את האפינפרין, נוראפינפרין וכפי שהתגלה מאוחר יותר גם דופמין. אקסלרוד תרם משמעותית גם להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות מחזור שינה-עירות.
תולדות חייואקסלרוד נולד וגדל בלואר איסט סייד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מגליציה. במקביל ללימודיו בבית הספר הוא היה קורא ספרים רבים בספרייה הציבורית ליד ביתו. בשנת 1930 החל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק אך לאחר שנה נגמר לו הכסף והוא עבר ללמוד ביולוגיה וכימיה במכללת העיר ניו יורק, בה הלימודים היו בחינם. מכיון שבערבים הוא עבד, את עיקר לימודיו עשה בנסיעה ברכבת התחתית של ניו יורק, דבר שהרגיל אותו להתרכז גם כשמסביב יש המולה. עם סיום התואר הראשון בשנת 1933הוא ניסה להתקבל למספר בתי ספר לרפואה אך נדחה על ידי כולם. הוא עבד בתחילה כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק עד שבשנת 1935 נגמר התקציב להעסקתו והוא התקבל לעבודה במחלקת התברואה של עיריית ניו יורק וביצע בדיקות של תוספי ויטמינים במזון. הוא איבד את עינו השמאלית כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה ומאז חבש רטייה על עינו. בעודו עובד במחלקת התברואה של העירייה, החל בלימודי ערב וסיים תואר שני במדעים באוניברסיטת ניו יורק, בשנת 1942 [1].
מחקר[עריכה] מחקר על משככי כאביםבשנת 1946 התקבל אקסלרוד למשרה במעבדת בית החולים גולווטר ממוריאל, תחת ניהולו של ברנרד ברודי. הניסיון שצבר בעבודתו שם שירת אותו בהמשך דרכו כחוקר. מחקריהם של ברודי ואקסלרוד התמקד בשאלה כיצד משככי כאבים פועלים. בתקופת שנות הארבעים, חולים שהשתמשו במשככי כאבים שלא הכילו אספירין פיתחו מחלת דם שנודעה בשם מתמוגלובינמיה (Methemoglobinemia). אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד (C8H9NO), שהיה המרכיב העיקרי באותם משככי כאבים, היה הגורם האחראי למחלה. הם מצאו כי אחד מחומרי הפירוק של התרכובת היה משכך כאבים. המלצתם הייתה כי יש להשתמש באותו מרכיב בלבד: אצטמינופן, הידוע בשם פרצטמול.
מחקר על קטכולמיניםבשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, אחד מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית (NIH). במכון הלאומי ללב חקר את המנגנון וההשפעה של קפאין, דבר שהובילו לגלות עניין במערכת העצבים הסימפתטית, המוליכים העצביים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. במהלך תקופה זו חקר אף את הקודאין, מורפין, מטאמפטמין ואפדרין וביצע מספר ניסויים גם ב-LSD. בשנת 1954, משהבין כי לא יוכל להתקדם במעמדו ללא תואר דוקטור, נטל חופשה ללא תשלום מעבודתו ב-NIH והחל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר הבירה. מוריו התירו לו להגיש חלק מעבודות המחקר, אותן ביצע עוד בטרם לימודיו, זאת כחלק מדרישות התואר, מה שאפשר לו להשלים את התואר בתוך שנה אחת. לאחר לימודיו שב ל-NIH והחל מכמה מן המחקרים החשובים ביותר שביצע.
לאקסלרוד הוענק פרס נובל על מחקרו המבהיר את השחרור, הקליטה והאכסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים אף בשם אדרנלין ונוראדרנלין.
בשנת 1957 כאשר חקר את המונואמין אוקסידאז הוא הראה כי מוליכים עצביים קטכולמיניים לא מפסיקים פשוט להשפיע לאחר שהם משוחררים לתוך הסינפסה. הפסקת ההשפעה באה לאחר שהמוליך העצבי נקלט מחדש בקצה העצב הפרה-סינפטי, וממוחזר להפרשה חוזרת. אקסלרוד שיער כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורתו הבלתי פעילה ומשוחרר על ידי מערכת העצבים לפי הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למחקרים מאוחרים יותר על תרופות נוגדות דיכאון כגון פרוזאק, החוסם את הקליטה מחדש של מוליך עצבי אחר, הסרוטונין.
בשנת 1958 אקסלרוד גם גילה ואיפיין את האנזים Catechol-O-methl transferase.
מחקר על בלוטת יותרת המוחחלק מעבודות המחקר המאוחרות יותר של אקסלרוד התמקדו בבלוטת יותרת המוח. הוא ועמיתיו הוכיחו כי ההורמון מלטונין מופק מחומצת האמינו טריפטופן, כמו גם המוליך העצבי סרוטונין. שיעור הסינתזה והשחרור של ההורמון עוקב אחר השעון הביולוגי הנשלט בהיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הראו גם כי למלטונין מגוון של השפעות במערכת העצבים המרכזית. אקסלרוד המשיך לעבוד ב-NIH עד יום מותו בשנת 2004.
דעותיו הפוליטיותלאחר שהוענק לו פרס נובל, בשנת 1970, ניצל אקסלרוד את הפרסום שקיבל כדי לצאת ולדבר בנושאים הנוגעים לחברה ולמדע. בשנת 1973 הקים הנשיא ריצ'רד ניקסון סוכנות שכל מטרתה לרפא סרטן. אקסלרוד, יחד עם שני זוכי פרס נובל אחרים, מרשל וורן נירנברג (1968, רפואה) וכריסטיאן אנפינסן (1972, כימיה) ארגנו עצומה של מדענים המתנגדים לסוכנות החדשה. הם טענו כי התמקדות במחלת הסרטן בלבד תגרום להזנחת המחקר על מחלות אחרות שניתן לרפאן. אקסלרוד אף חתם על מספר עצומות המתנגדות לכליאתם של מדענים בברית המועצות