ברכת החמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה, ברכת החמה היא ברכה שמברכים כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים, שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה
הברכה במנהגי ישראל
עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם. כך הוא מנהג יהדות אשכנז בארץ ישראל [1]:
הרואה חמה בתקופתה, מברך בשם ומלכות "בא"ה אמ"ה עושה מעשה בראשית". בערב מכריזים להשכים בבוקר לתפילת הותיקין ולברכת החמה, ושמשים מעוררים את הקהל להשכמה. מיד אחר התפילה בלחש, קודם חזרת הש"ץ, יוצאים למקומות שרואים משם את החמה כדי לברך את הברכה.
החת"ם סופר כתב בתשובה (שו"ת חלק א סימן נו):
ברוך ה' כי הגיענו ליום ד' ז' ניסן וברכנו ברכה זו באסיפת עם ה' פה פ"ב (=פרשבורג) תקע"ג לפ"ק. קודם הברכה אמרנו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית, אמרנו פיוט 'אל אדון על כל המעשים' עד 'וחיות הקודש' ואח"כ מזמור 'השמים מספרים כבוד אל' ואח"כ 'עלינו לשבח' וקדיש
נהוג שכאשר ברכת החמה חלה בערב פסח, י"ד בניסן (וכן יהיה בשנת ה'תשס"ט - 2009), מקהילים את הציבור לאמירת הברכה (היות ובציבור עדיף מביחיד), אך לא עושים עצרות גדולות לעניין, היות שהזמן עד לביעור החמץ קצר ודחוק, והציבור עלול להיכשל באיסור חמץ.
כאשר חלה ברכת החמה ביום טוב (כמו למשל בשנת ה'תתפ"א - 2121, שאמורה לחול ברכת החמה בשביעי של פסח) - מברכים גם ביום טוב, ואף אז ראוי לעשות זאת ברוב עם.
זמנה של הברכה
לאור תלותה של הברכה בשנת החמה בלבד, דווקא בלוח הלועזי היא חלה בתאריך די קבוע, בלוח היוליאני המבוסס על אורך שנה של 365.25 יום בדומה ל"תקופת שמואל" היא חלה תמיד באותו תאריך - ה26 במרץ. בלוח הגריגוריאני המתוקן היא חלה ב-8 באפריל - עבור המאה ה-20 והמאה ה-21, אך ב-9 באפריל - עבור המאה ה-22, כתוצאה מהפער המתרחב בין שני הלוחות.
הדרך למציאת השנה שמברכים בה ברכת החמה, על פי לוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את ערכו של התאריך העברי, כולל אלפים (לדוגמה, התאריך העברי בשנת ה'תשס"ו הוא 5766), ולחלק ב-28. אם השארית היא 1, הרי שבשנה זו יש לברך.
הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה היא ב-ד' בניסן ה'תשמ"א (8 באפריל 1981), והפעם הבאה תהיה ב-י"ד בניסן - ערב פסח ה'תשס"ט (8 באפריל 2009).
הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, אחת ל-10,227 ימים (שהם 28 כפול 365.25 ימים).
מועדי קיום הברכה בין המאה ה-18 לבין המאה ה-22:
מאה מועדי הברכה
המאה ה-18 כ"ז באדר ב' ה'תס"א - 6 באפריל 1701
ז' בניסן ה'תפ"ט - 6 באפריל 1729
ט"ז בניסן ה'תקי"ז - 6 באפריל 1757
כ"ו בניסן ה'תקמ"ה - 6 באפריל 1785
המאה ה-19 ז' בניסן ה'תקע"ג - 7 באפריל 1813
ט"ז בניסן ה'תר"א - 7 באפריל 1841
כ"ו בניסן ה'תרכ"ט - 7 באפריל 1869
ה' בניסן ה'תרנ"ז - 7 באפריל 1897
המאה ה-20 י"ד בניסן ה'תרפ"ה - 8 באפריל 1925
כ"ג בניסן ה'תשי"ג - 8 באפריל 1953
ד' בניסן ה'תשמ"א - 8 באפריל 1981
המאה ה-21 י"ד בניסן ה'תשס"ט - 8 באפריל 2009
כ"ג בניסן ה'תשצ"ז - 8 באפריל 2037
ב' בניסן ה'תתכ"ה - 8 באפריל 2065
י"ב בניסן ה'תתנ"ג - 8 באפריל 2093
דעות אחרות לגבי זמן הברכה
ישנן דעות אחרות לגבי הזמן בו צריכה להאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי.
סידור רס"ג ורבנו בחיי על בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כלומר כאשר החמה בתוקפה.
הערוך, בערך "חמה", הביא פירוש אחר מן המקובל, שעל פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראתה השמש. ב"מוסף הערוך" פירש שם: "ודע דהא דאיתמר בירושלמי (שהביאו רבינו) אמר ר' הונא הדא דתימר בימות הגשמים ואחר שלושה ימים שנאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. - קאי על דאיתמר שם והרקיע בטהרתה על זה מפרש רב הונא... ואגב צריך טעם שהשמיטו כל הראשונים והאחרונים דצריך לברך כשרואה חמה אחר שהיו ג' ימי מעוננין כדאיתא בירושלמי להדיא באין חולק. ואולי משום דגמ' דילן (דף נ"ט) מפרש אביי ענין רקיע בטהרתה באופן אחר".
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה, ברכת החמה היא ברכה שמברכים כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים, שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה
הברכה במנהגי ישראל
עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם. כך הוא מנהג יהדות אשכנז בארץ ישראל [1]:
הרואה חמה בתקופתה, מברך בשם ומלכות "בא"ה אמ"ה עושה מעשה בראשית". בערב מכריזים להשכים בבוקר לתפילת הותיקין ולברכת החמה, ושמשים מעוררים את הקהל להשכמה. מיד אחר התפילה בלחש, קודם חזרת הש"ץ, יוצאים למקומות שרואים משם את החמה כדי לברך את הברכה.
החת"ם סופר כתב בתשובה (שו"ת חלק א סימן נו):
ברוך ה' כי הגיענו ליום ד' ז' ניסן וברכנו ברכה זו באסיפת עם ה' פה פ"ב (=פרשבורג) תקע"ג לפ"ק. קודם הברכה אמרנו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית, אמרנו פיוט 'אל אדון על כל המעשים' עד 'וחיות הקודש' ואח"כ מזמור 'השמים מספרים כבוד אל' ואח"כ 'עלינו לשבח' וקדיש
נהוג שכאשר ברכת החמה חלה בערב פסח, י"ד בניסן (וכן יהיה בשנת ה'תשס"ט - 2009), מקהילים את הציבור לאמירת הברכה (היות ובציבור עדיף מביחיד), אך לא עושים עצרות גדולות לעניין, היות שהזמן עד לביעור החמץ קצר ודחוק, והציבור עלול להיכשל באיסור חמץ.
כאשר חלה ברכת החמה ביום טוב (כמו למשל בשנת ה'תתפ"א - 2121, שאמורה לחול ברכת החמה בשביעי של פסח) - מברכים גם ביום טוב, ואף אז ראוי לעשות זאת ברוב עם.
זמנה של הברכה
לאור תלותה של הברכה בשנת החמה בלבד, דווקא בלוח הלועזי היא חלה בתאריך די קבוע, בלוח היוליאני המבוסס על אורך שנה של 365.25 יום בדומה ל"תקופת שמואל" היא חלה תמיד באותו תאריך - ה26 במרץ. בלוח הגריגוריאני המתוקן היא חלה ב-8 באפריל - עבור המאה ה-20 והמאה ה-21, אך ב-9 באפריל - עבור המאה ה-22, כתוצאה מהפער המתרחב בין שני הלוחות.
הדרך למציאת השנה שמברכים בה ברכת החמה, על פי לוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את ערכו של התאריך העברי, כולל אלפים (לדוגמה, התאריך העברי בשנת ה'תשס"ו הוא 5766), ולחלק ב-28. אם השארית היא 1, הרי שבשנה זו יש לברך.
הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה היא ב-ד' בניסן ה'תשמ"א (8 באפריל 1981), והפעם הבאה תהיה ב-י"ד בניסן - ערב פסח ה'תשס"ט (8 באפריל 2009).
הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, אחת ל-10,227 ימים (שהם 28 כפול 365.25 ימים).
מועדי קיום הברכה בין המאה ה-18 לבין המאה ה-22:
מאה מועדי הברכה
המאה ה-18 כ"ז באדר ב' ה'תס"א - 6 באפריל 1701
ז' בניסן ה'תפ"ט - 6 באפריל 1729
ט"ז בניסן ה'תקי"ז - 6 באפריל 1757
כ"ו בניסן ה'תקמ"ה - 6 באפריל 1785
המאה ה-19 ז' בניסן ה'תקע"ג - 7 באפריל 1813
ט"ז בניסן ה'תר"א - 7 באפריל 1841
כ"ו בניסן ה'תרכ"ט - 7 באפריל 1869
ה' בניסן ה'תרנ"ז - 7 באפריל 1897
המאה ה-20 י"ד בניסן ה'תרפ"ה - 8 באפריל 1925
כ"ג בניסן ה'תשי"ג - 8 באפריל 1953
ד' בניסן ה'תשמ"א - 8 באפריל 1981
המאה ה-21 י"ד בניסן ה'תשס"ט - 8 באפריל 2009
כ"ג בניסן ה'תשצ"ז - 8 באפריל 2037
ב' בניסן ה'תתכ"ה - 8 באפריל 2065
י"ב בניסן ה'תתנ"ג - 8 באפריל 2093
דעות אחרות לגבי זמן הברכה
ישנן דעות אחרות לגבי הזמן בו צריכה להאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי.
סידור רס"ג ורבנו בחיי על בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כלומר כאשר החמה בתוקפה.
הערוך, בערך "חמה", הביא פירוש אחר מן המקובל, שעל פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראתה השמש. ב"מוסף הערוך" פירש שם: "ודע דהא דאיתמר בירושלמי (שהביאו רבינו) אמר ר' הונא הדא דתימר בימות הגשמים ואחר שלושה ימים שנאמר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. - קאי על דאיתמר שם והרקיע בטהרתה על זה מפרש רב הונא... ואגב צריך טעם שהשמיטו כל הראשונים והאחרונים דצריך לברך כשרואה חמה אחר שהיו ג' ימי מעוננין כדאיתא בירושלמי להדיא באין חולק. ואולי משום דגמ' דילן (דף נ"ט) מפרש אביי ענין רקיע בטהרתה באופן אחר".