ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה, לא יודעת מה אתם מרגישים אבל אני בהחלט מתחילה להרגיש אווירה הזאת של ה'לפני' וזאת תקופה לפחות בשבילי שעושה רק טוב בנשמה, בעיקר אחרי השנים האחרונות שהיו מאוד קשות נפשית ופיזית לי ולאמא שלי (-רחל)
אני מתחילה לחשוב על אבא שלי, כל קשה שזאת השנה השנייה מאז שהוא לא בבית והראשונה מאז שנפטר, כל הזכרונות שהיינו עושים חגים ביחד ובזמנים כאלה שנמצאים עם המשפחה יש הרגשה מאוד טובה ורוחנית כזאת - ככה הרגשתי ומרגישה גם כיום, אבל השנה שכמו שכבר הזכרתי נהיה בחגים בבית לבד (אני מניחה שהשכנים יזמינו אותנו) אבל זה לא יהיה אותו דבר - זה לגבי החגים ראש השנה, סוכות ושמחת תורה.
עכשיו יום כיפור, היום וחצי האלה תמיד היה מגיע לי עם תחושות של יום קצת מיוחד שאין מחשב, טלויזיה ושאר מותרות של שאר הימים, ותמיד שמרתי בגלל המסורת וגם מתוך רצון שלי, כי לא יקרה שום אסון אם במשך היממה וחצי אני אהיה בבית הכנסת, בין לבין אולי אקרא ספר וכו'...
אבל זה לא הכל, עניין הסליחות השנה...אני לא יודעת מאיפה להתחיל, וזה לא שאני טיפוס רע או משהו, פשוט יש את המצבים האלה ביום כיפור שמרוב חוסר תעסוקה מתחילים לבוא מחשבות וכל מה שהדחקנו במשך השנה ועל זה אני רוצה לדבר, אסור...פשוט אסור להתייחס למשפחה ו/או חברים ואפילו חיות המחמד שלנו כאל מובן מאליו!
למה אני מתכוונת? לדוגמא אבא שלי ז"ל, אני אתוודה במשהו קטן, הקשר בינינו אף פעם לא היה כל-כך קרוב, היינו מדברים מדי פעם אבל זה לא שהקדשנו זמן מיוחד לדבר על היום שלנו או משהו כזה, ככה בערך היה עם אמא שלי גם, אבל איתה הייתי יותר זמן בבית בזמן שאבא היה עובד משהו כמו 9-5...
טוב לעניין הסליחות, לכולנו יש ממי לבקש סליחה, אז נכון, לא הרמנו יד ו/או רצחנו ילדים ואנשים אבל החטאים שלנו יכולים להיות לא דווקא של לפגוע ע"מ להרוג (חס וחלילה), אם גם לכם יש מה לכתוב ו/או להוסיף למה שכתבתי אני אשמח לשמוע את דעתכם
ועכשיו לסליחות שלי:
אבא - איך ומאיפה להתחיל? רוצה לבקש סליחה על כל השנים וכל הזמן שהתייחסתי אליך כמובן מאליו, לא הקדשתי לך הרבה זמן והייתי די חסרת סבלנות אליך, גם בשנים האחרונות כשהיית תלוי בנו עם הטיפול שלך, ובשביל להבין את זה (מאוחר מדי) ה' אסף אותך אליו, ואני נשארתי עם החוסר אונים הזה, שלא הספקתי להגיד לך שתשמע שתמיד היה אכפת לי ממך ואהבתי אותך, בכל זאת אבא
כל לילה שבין שלישי לרביעי מזכיר לי את הלילה הנורא הזה שהודיעו לשתינו שעזבת אותנו וזה כואב בפנים, לא ידעת ו/או חשבתי אף פעם שבכל זאת אתה חשוב לי ויש לך משמעות גדולה בעיניי.
בחדר ובסלון אצלנו שמנו תמונה שלך, ככה זה גורם לי להרגיש שהנוכחות שלך עדיין מורגשת ולא שוכחת אותך.
אני מתפללת לקב"ה שישלח לי סימן כלשהו שאני אדע שאתה לא כועס וסולח לי, אולי אז אני מקווה שאוכל לסגור "פרק" ולא להמשיך להצליף בעצמי על ההתייחסות שלי אליך כי זה מאוד קשה.
אז שוב אני חוזרת ואומרת לכולם, תזכירו למשפחה ולחברים שאתם אוהבים אותם ושמעריכים את ההימצאות ונוכחות שלהם בחיים שלכם, אני הולכת לעשות אותו הדבר.
אפילו לגבי החיות מחמד שלכם, אז נכון הם לא יכולים לענות לכם, אבל תאמינו לי שמספיק ליטוף, לדבר אליהם (תאמינו לי מניסיון הם מבינים!), טיול בשכונה ו/או בפארק הקרוב לבית זה הקדשת זמן בשבילם ותראו שהם יחזירו לכם אהבה, מספיק להסתכל עליהם ולראות את המבטים שלהם שמלאים באהבה והערכה אליכם...מה עוד אפשר לבקש??
לילה טוב (נו טוב כמעט לפנות בוקר) ממני הכותבת- גלית
קרדיט לרחל קרינסקי מרשת חברתית קליקות.
<a href='http://www.klikot.com/Discussion.aspx?discussion_id=22936&klika_id=29520' target='_blank'>http://www.klikot.com/Discussion.aspx?d ... a_id=29520</a>
אני מתחילה לחשוב על אבא שלי, כל קשה שזאת השנה השנייה מאז שהוא לא בבית והראשונה מאז שנפטר, כל הזכרונות שהיינו עושים חגים ביחד ובזמנים כאלה שנמצאים עם המשפחה יש הרגשה מאוד טובה ורוחנית כזאת - ככה הרגשתי ומרגישה גם כיום, אבל השנה שכמו שכבר הזכרתי נהיה בחגים בבית לבד (אני מניחה שהשכנים יזמינו אותנו) אבל זה לא יהיה אותו דבר - זה לגבי החגים ראש השנה, סוכות ושמחת תורה.
עכשיו יום כיפור, היום וחצי האלה תמיד היה מגיע לי עם תחושות של יום קצת מיוחד שאין מחשב, טלויזיה ושאר מותרות של שאר הימים, ותמיד שמרתי בגלל המסורת וגם מתוך רצון שלי, כי לא יקרה שום אסון אם במשך היממה וחצי אני אהיה בבית הכנסת, בין לבין אולי אקרא ספר וכו'...
אבל זה לא הכל, עניין הסליחות השנה...אני לא יודעת מאיפה להתחיל, וזה לא שאני טיפוס רע או משהו, פשוט יש את המצבים האלה ביום כיפור שמרוב חוסר תעסוקה מתחילים לבוא מחשבות וכל מה שהדחקנו במשך השנה ועל זה אני רוצה לדבר, אסור...פשוט אסור להתייחס למשפחה ו/או חברים ואפילו חיות המחמד שלנו כאל מובן מאליו!
למה אני מתכוונת? לדוגמא אבא שלי ז"ל, אני אתוודה במשהו קטן, הקשר בינינו אף פעם לא היה כל-כך קרוב, היינו מדברים מדי פעם אבל זה לא שהקדשנו זמן מיוחד לדבר על היום שלנו או משהו כזה, ככה בערך היה עם אמא שלי גם, אבל איתה הייתי יותר זמן בבית בזמן שאבא היה עובד משהו כמו 9-5...
טוב לעניין הסליחות, לכולנו יש ממי לבקש סליחה, אז נכון, לא הרמנו יד ו/או רצחנו ילדים ואנשים אבל החטאים שלנו יכולים להיות לא דווקא של לפגוע ע"מ להרוג (חס וחלילה), אם גם לכם יש מה לכתוב ו/או להוסיף למה שכתבתי אני אשמח לשמוע את דעתכם
ועכשיו לסליחות שלי:
אבא - איך ומאיפה להתחיל? רוצה לבקש סליחה על כל השנים וכל הזמן שהתייחסתי אליך כמובן מאליו, לא הקדשתי לך הרבה זמן והייתי די חסרת סבלנות אליך, גם בשנים האחרונות כשהיית תלוי בנו עם הטיפול שלך, ובשביל להבין את זה (מאוחר מדי) ה' אסף אותך אליו, ואני נשארתי עם החוסר אונים הזה, שלא הספקתי להגיד לך שתשמע שתמיד היה אכפת לי ממך ואהבתי אותך, בכל זאת אבא
כל לילה שבין שלישי לרביעי מזכיר לי את הלילה הנורא הזה שהודיעו לשתינו שעזבת אותנו וזה כואב בפנים, לא ידעת ו/או חשבתי אף פעם שבכל זאת אתה חשוב לי ויש לך משמעות גדולה בעיניי.
בחדר ובסלון אצלנו שמנו תמונה שלך, ככה זה גורם לי להרגיש שהנוכחות שלך עדיין מורגשת ולא שוכחת אותך.
אני מתפללת לקב"ה שישלח לי סימן כלשהו שאני אדע שאתה לא כועס וסולח לי, אולי אז אני מקווה שאוכל לסגור "פרק" ולא להמשיך להצליף בעצמי על ההתייחסות שלי אליך כי זה מאוד קשה.
אז שוב אני חוזרת ואומרת לכולם, תזכירו למשפחה ולחברים שאתם אוהבים אותם ושמעריכים את ההימצאות ונוכחות שלהם בחיים שלכם, אני הולכת לעשות אותו הדבר.
אפילו לגבי החיות מחמד שלכם, אז נכון הם לא יכולים לענות לכם, אבל תאמינו לי שמספיק ליטוף, לדבר אליהם (תאמינו לי מניסיון הם מבינים!), טיול בשכונה ו/או בפארק הקרוב לבית זה הקדשת זמן בשבילם ותראו שהם יחזירו לכם אהבה, מספיק להסתכל עליהם ולראות את המבטים שלהם שמלאים באהבה והערכה אליכם...מה עוד אפשר לבקש??
לילה טוב (נו טוב כמעט לפנות בוקר) ממני הכותבת- גלית
קרדיט לרחל קרינסקי מרשת חברתית קליקות.
<a href='http://www.klikot.com/Discussion.aspx?discussion_id=22936&klika_id=29520' target='_blank'>http://www.klikot.com/Discussion.aspx?d ... a_id=29520</a>