הטלאי הצהוב היה מעין אות קלון שיהודים היו חייבים לשאת על בגדיהם כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית
סקירה היסטוריתבמשך הדורות היו צורות רבות של סימון היהודים על ידי לבוש מיוחד או נשיאת סמל על בגדיהם.
הראשונים שהנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים- טלאי כחול ולפרסים- טלאי שחור.
במאה ה-13 האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס התשיעי הנהיגה חובת לבישת צלב צהוב על בגדיהם החיצוניים של הקתרים בדרום צרפת. באותה התקופה הונהגה חובת לבישת הטלאי הצהוב על היהודים על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה, לואי התשיעי מלך צרפת ובמספר ממלכות נוצריות נוספות.
בעיקר נודע הטלאי הצהוב מתקופת השואה. יהודים באזורים שהיו תחת הכיבוש הנאצי הוכרחו לענוד על הבגד העליון טלאי בצורת מגן דוד, שעליו נכתבה התיבה "יהודי" בשפה המקומית (בגרמנית Jude, בצרפתית Juif, בהולנדית Jood וכיוצא בזה), בגופן המזכיר במקצת אותיות עבריות. הטלאי היה אות קלון, שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, להבדילם מן האוכלוסייה המקומית ולהשפילם.
את ההצעה לשים אות היכר ביהודים, העלה לראשונה ריינהרד היידריך בדיון שהתקיים בעקבות פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938.
בתקנות נקבע שגודלו של הטלאי הצהוב יהיה לפחות בגודל של עשרה סנטימטרים או בגודל אגרוף. יהודים שלא ענדו את הטלאי, היו צפויים לעונשי קנס, מאסר וירי. גרמניה ניסתה להשליט את ענידת הטלאי הצהוב בארצות שכבשה, אך נתקלה בחלק מהן (צרפת, דנמרק ובולגריה) בהתנגדות מסוגים שונים. במקרה שהייתה התנגדות חזקה מדי כמו בצרפת ודנמרק (הדנים עצמם, ואף מלך דנמרק, ענדו טלאי צהוב כהזדהות עם היהודים), השלטונות הגרמניים לא כפו בחוזקה את הטלאי הצהוב.
בשלהי שנות התשעים הורה משטר הטליבאן באפגניסטן על חובת נשיאת טלאי צהוב להינדים.
הטלאי הצהוב בתרבות הישראליתהטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. כך למשל, אנדרטת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" של האמן גרשון קניספל (הממוקמת בחיפה) מעוצבת בצורת טלאי צהוב.
בעבר היו גורמים פוליטיים שונים בישראל שעשו שימוש בסמל הטלאי הצהוב על מנת לזעזע את דעת הקהל בארץ ובכך להעביר את מסריהם הפוליטיים:
לקראת ביצוע תוכנית ההינתקות, וכן במהלך הפינוי עצמו, ענדו חלק ממתנגדי ההתנתקות טלאי כתום בצורת מגן דוד, כדי להשוות את פינוי היהודים מרצועת עזה לגירוש יהודים במהלך השואה, ובכך לזעזע את דעת הקהל בארץ. צבע הטלאי היה כתום, כיוון שצבע זה סימל את המאבק נגד הפינוי.
לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה הציעה הגר צימרמן, מועמדת מפלגת עלה ירוק שלא עברה את אחוז החסימה, אקט מחאה לפיו תומכי המפלגה ילבשו טלאי צהוב בצורה של עלה מריחואנה. לדבריה, "אני חושבת שעושים לנו שואה. סליחה על האנלוגיה האיומה, אבל הגיעו מים עד נפש". הצעה זו ספגה ביקורת קשה מאוד הן מחברי המפלגה ומחוצה לה.
סקירה היסטוריתבמשך הדורות היו צורות רבות של סימון היהודים על ידי לבוש מיוחד או נשיאת סמל על בגדיהם.
הראשונים שהנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים- טלאי כחול ולפרסים- טלאי שחור.
במאה ה-13 האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס התשיעי הנהיגה חובת לבישת צלב צהוב על בגדיהם החיצוניים של הקתרים בדרום צרפת. באותה התקופה הונהגה חובת לבישת הטלאי הצהוב על היהודים על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה, לואי התשיעי מלך צרפת ובמספר ממלכות נוצריות נוספות.
בעיקר נודע הטלאי הצהוב מתקופת השואה. יהודים באזורים שהיו תחת הכיבוש הנאצי הוכרחו לענוד על הבגד העליון טלאי בצורת מגן דוד, שעליו נכתבה התיבה "יהודי" בשפה המקומית (בגרמנית Jude, בצרפתית Juif, בהולנדית Jood וכיוצא בזה), בגופן המזכיר במקצת אותיות עבריות. הטלאי היה אות קלון, שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, להבדילם מן האוכלוסייה המקומית ולהשפילם.
את ההצעה לשים אות היכר ביהודים, העלה לראשונה ריינהרד היידריך בדיון שהתקיים בעקבות פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938.
בתקנות נקבע שגודלו של הטלאי הצהוב יהיה לפחות בגודל של עשרה סנטימטרים או בגודל אגרוף. יהודים שלא ענדו את הטלאי, היו צפויים לעונשי קנס, מאסר וירי. גרמניה ניסתה להשליט את ענידת הטלאי הצהוב בארצות שכבשה, אך נתקלה בחלק מהן (צרפת, דנמרק ובולגריה) בהתנגדות מסוגים שונים. במקרה שהייתה התנגדות חזקה מדי כמו בצרפת ודנמרק (הדנים עצמם, ואף מלך דנמרק, ענדו טלאי צהוב כהזדהות עם היהודים), השלטונות הגרמניים לא כפו בחוזקה את הטלאי הצהוב.
בשלהי שנות התשעים הורה משטר הטליבאן באפגניסטן על חובת נשיאת טלאי צהוב להינדים.
הטלאי הצהוב בתרבות הישראליתהטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה המובהקים של השואה. כך למשל, אנדרטת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" של האמן גרשון קניספל (הממוקמת בחיפה) מעוצבת בצורת טלאי צהוב.
בעבר היו גורמים פוליטיים שונים בישראל שעשו שימוש בסמל הטלאי הצהוב על מנת לזעזע את דעת הקהל בארץ ובכך להעביר את מסריהם הפוליטיים:
לקראת ביצוע תוכנית ההינתקות, וכן במהלך הפינוי עצמו, ענדו חלק ממתנגדי ההתנתקות טלאי כתום בצורת מגן דוד, כדי להשוות את פינוי היהודים מרצועת עזה לגירוש יהודים במהלך השואה, ובכך לזעזע את דעת הקהל בארץ. צבע הטלאי היה כתום, כיוון שצבע זה סימל את המאבק נגד הפינוי.
לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה הציעה הגר צימרמן, מועמדת מפלגת עלה ירוק שלא עברה את אחוז החסימה, אקט מחאה לפיו תומכי המפלגה ילבשו טלאי צהוב בצורה של עלה מריחואנה. לדבריה, "אני חושבת שעושים לנו שואה. סליחה על האנלוגיה האיומה, אבל הגיעו מים עד נפש". הצעה זו ספגה ביקורת קשה מאוד הן מחברי המפלגה ומחוצה לה.