שלושת ימי ההגבלה
שלושת ימי ההגבלה הינם שלושת הימים שלפני מתן תורה (חג השבועות), בהם הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני. ימים אלו נקראו "ימי ההגבלה" - על שם האיסורים המיוחדים שנהגו בהם, ועל פי הפסוק "והיו נכונים ליום השלישי ... והגבלת את העם סביב"[1]. כיום חלים ימים אלה בתאריכים ג' - ה' בחודש סיון, והם קרויים גם כן 'ימי ההגבלה', על שם ימים אלו בעבר. (אף שאין נוהגים בהם האיסורים שנהגו בעבר)
ביום ג' בסיוון בשנה שבה יצאו בני ישראל ממצרים, ציווה הקב"ה את משה להכין את בני ישראל לקבלת התורה "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות יט, י-יא), וכן ציווה את משה שיגביל את העם מלהתקרב להר סיני בימים אלו. כן נאסר על עם ישראל לקיים יחסי אישות, על מנת שיהיו טהורים לקבלת התורה, וכן הם נצטוו לטהר עצמם מטומאות קודמות.
למעשה, ישנה מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי, האם היו שלושה ימי הגבלה או רק שניים. לדעת חכמים, נהגו רק שני ימי הגבלה ובבוקר היום השלישי, ניתנה התורה במעמד הר סיני. לדעת רבי יוסי, היו שלושה ימי הגבלה, והתורה ניתנה בבוקר היום הרביעי[2].
בימים אלו שהם ימי הכנה לקבלת התורה, אין נוהגים כיום מנהגי האבילות של ספירת העומר (לנוהגים את מנהגי האבלות של ספירת העומר עד שבועות) וכן מותר להסתפר ולעשות שמחת נישואין. יש הנוהגים בימים אלו להשתדל יותר ולהימנע מדיבורים אסורים ומשיחות בטלות ולהרבות בלימוד תורה, כדי להתכונן כראוי ליום קבלת התורה. בימים אלו אין אומרים תחנון בתפילה
ום המיוחס
יום לפני שלושת ימי ההגבלה נקרא יום המיוחס. נראה שהוא קרוי כך, משום שלפי המסורת ביום זה, שבו הגיעו בנ"י למרגלות הר סיני, והיו מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד", יוחסו בני ישראל משאר אומות העולם.
שלושת ימי ההגבלה הינם שלושת הימים שלפני מתן תורה (חג השבועות), בהם הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני. ימים אלו נקראו "ימי ההגבלה" - על שם האיסורים המיוחדים שנהגו בהם, ועל פי הפסוק "והיו נכונים ליום השלישי ... והגבלת את העם סביב"[1]. כיום חלים ימים אלה בתאריכים ג' - ה' בחודש סיון, והם קרויים גם כן 'ימי ההגבלה', על שם ימים אלו בעבר. (אף שאין נוהגים בהם האיסורים שנהגו בעבר)
ביום ג' בסיוון בשנה שבה יצאו בני ישראל ממצרים, ציווה הקב"ה את משה להכין את בני ישראל לקבלת התורה "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות יט, י-יא), וכן ציווה את משה שיגביל את העם מלהתקרב להר סיני בימים אלו. כן נאסר על עם ישראל לקיים יחסי אישות, על מנת שיהיו טהורים לקבלת התורה, וכן הם נצטוו לטהר עצמם מטומאות קודמות.
למעשה, ישנה מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי, האם היו שלושה ימי הגבלה או רק שניים. לדעת חכמים, נהגו רק שני ימי הגבלה ובבוקר היום השלישי, ניתנה התורה במעמד הר סיני. לדעת רבי יוסי, היו שלושה ימי הגבלה, והתורה ניתנה בבוקר היום הרביעי[2].
בימים אלו שהם ימי הכנה לקבלת התורה, אין נוהגים כיום מנהגי האבילות של ספירת העומר (לנוהגים את מנהגי האבלות של ספירת העומר עד שבועות) וכן מותר להסתפר ולעשות שמחת נישואין. יש הנוהגים בימים אלו להשתדל יותר ולהימנע מדיבורים אסורים ומשיחות בטלות ולהרבות בלימוד תורה, כדי להתכונן כראוי ליום קבלת התורה. בימים אלו אין אומרים תחנון בתפילה
ום המיוחס
יום לפני שלושת ימי ההגבלה נקרא יום המיוחס. נראה שהוא קרוי כך, משום שלפי המסורת ביום זה, שבו הגיעו בנ"י למרגלות הר סיני, והיו מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד", יוחסו בני ישראל משאר אומות העולם.