ילדה של הבiרא
New Member
בס"ד
הלכות תשובה
שאלה: האם יש מעלה מיוחדת בתשובה של עשרת ימי תשובה?
תשובה: אמנם מצוות התשובה מתקיימת בכל ימות השנה, מכל מקום בעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים הנקראים "עשרת ימי תשובה",
יש בה מעלה יתירה שהיא מתקבלת מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ודרשו רבותינו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים,
והמתאחר מלשוב בימים אלו, רעתו רבה היא, מפני שאינו מנצל את קרבתו של הקב"ה ואינו נענה לקריאתו "שובו בנים שובבים", ולא עוד אלא שאינו
בורח מפחת מעשיו בחתירה שחתר לו הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואין לך מורד במלכו של עולם יותר גדול מזה.
שאלה: האם התשובה מכפרת על כל העבירות?
תשובה: בזמן הזה שאין לנו בית מקדש ולא קרבן שיכפר, אין לך דבר העומד בפני התשובה. אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו,
שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה מיום שובו מרשעו". אלא שתהליך הכפרה משתנה לפי חומרת העבירות: יש עבירות שמתכפרין לו מיד, ויש מהם שהתשובה
תולה ויום הכיפורים מכפר, ויש מהם שהתשובה ויום הכיפורים תולין ויסורים מכפרים. ועוון חילול ה' חמור מכולם, שתשובה ויום הכיפורים ויסורים אינם מכפרים עד שימות,
שנאמר "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון". במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם למקום, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו אין לו כפרה עד שישלם
לו דמי נזקו ויפייסנו.
שאלה:אם לא רצה חבירו למחול לו, כיצד ינהג החוטא?
תשובה: צריך להיות האדם נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שביקש ממנו חבירו מחילה, ימחול לו בלב שלם ובנפש חפיצה. וזו הסגולה המובחרת לזכות ביום הדין,
כמאמר התלמוד: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, וכל מי שאינו מעביר על מידותיו אין מעבירין לו על פשעיו, שנאמר "נוש עוון ועובר על פשע" - למי נושא עוון למי שעובר על פשע.
ועל כל פנים אם לא רצה למחול לו, מביא לו שלושה אנשים ומבקש ממנו מחילה בפניהם, ואם עדיין לא התרצה יחזור לעשות כן שלוש פעמים ואחר כך יעזבנו. במה דברים אמורים בחבירו,
אבל אם היה רבו, הולך ובא לפניו אפילו אלף פעמים.
שאלה: המבזה את חבירו ברבים, האם צריך לפייסו ברבים?
תשובה: הפוגע בחבירו ברבים וכל שכן אם הוציא עליו שם רע ברבים, רשאי חבירו שלא למחול לו עד שיחזור בו מדבריו ברבים ויתקן מה שהזיק לו.
ויש אומרים שאין אדם חייב למחול על הוצאת לעז ושן רע ברבים. ואם ביזה חלילה תלמיד חכם ברבים, דינו מפורש בפוסקים ועונשו גדול עד כדי נידוי וחרם לשמים ולבריות רח"ל
שאלה: המחטיא את הרבים, מהי תשובתו?
תשובה: אמנם התשובה מועילה בכל העבירות, מכל מקום יש עבירות אשר עקב חומרתם והיקפם, אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. והחמור שבכולם הוא המחטיא את הרבים,
ובכלל זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, כגון המפריע לזיכוי הרבים או המרפה ידי עושי מצוה, שכן לא זו בלבד שעוונו גדול ולכן אין הקב"ה חפץ בתשובתו, אלא שגם יקשה עליו לתקן את עוונו,
שהרי חטא כנגד רבים וכיצד יוכל להכיר את כולם כדי לבקש את מחילתם. ועל כל פנים, תקנתו בתשובת המשקל, והיינו שירבה בזיכוי הרבים הן בגופו והן בממונו.
שאלה: חטא שאין בו מעשה כגון מידות רעות או דעות פסולות, האם חייב בתשובה?
תשובה: כשם שחייב לשוב בתשובה גמורה על מעשיו הרעים, כך עליו לשוב מדרכו ובכלל זה דעות פסולות ומידות רעות,שנאמר "יעזוב רשע דרכו". זאת ועוד,
שאלו העבירות קשים הם מעבירות שיש בהם מעשה, שכן טבע הוא באדם שבזמן שנשקע בהם קשה הוא לפרוש מהם.
הלכות תשובה
שאלה: האם יש מעלה מיוחדת בתשובה של עשרת ימי תשובה?
תשובה: אמנם מצוות התשובה מתקיימת בכל ימות השנה, מכל מקום בעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים הנקראים "עשרת ימי תשובה",
יש בה מעלה יתירה שהיא מתקבלת מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ודרשו רבותינו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים,
והמתאחר מלשוב בימים אלו, רעתו רבה היא, מפני שאינו מנצל את קרבתו של הקב"ה ואינו נענה לקריאתו "שובו בנים שובבים", ולא עוד אלא שאינו
בורח מפחת מעשיו בחתירה שחתר לו הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואין לך מורד במלכו של עולם יותר גדול מזה.
שאלה: האם התשובה מכפרת על כל העבירות?
תשובה: בזמן הזה שאין לנו בית מקדש ולא קרבן שיכפר, אין לך דבר העומד בפני התשובה. אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו,
שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה מיום שובו מרשעו". אלא שתהליך הכפרה משתנה לפי חומרת העבירות: יש עבירות שמתכפרין לו מיד, ויש מהם שהתשובה
תולה ויום הכיפורים מכפר, ויש מהם שהתשובה ויום הכיפורים תולין ויסורים מכפרים. ועוון חילול ה' חמור מכולם, שתשובה ויום הכיפורים ויסורים אינם מכפרים עד שימות,
שנאמר "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון". במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם למקום, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו אין לו כפרה עד שישלם
לו דמי נזקו ויפייסנו.
שאלה:אם לא רצה חבירו למחול לו, כיצד ינהג החוטא?
תשובה: צריך להיות האדם נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שביקש ממנו חבירו מחילה, ימחול לו בלב שלם ובנפש חפיצה. וזו הסגולה המובחרת לזכות ביום הדין,
כמאמר התלמוד: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, וכל מי שאינו מעביר על מידותיו אין מעבירין לו על פשעיו, שנאמר "נוש עוון ועובר על פשע" - למי נושא עוון למי שעובר על פשע.
ועל כל פנים אם לא רצה למחול לו, מביא לו שלושה אנשים ומבקש ממנו מחילה בפניהם, ואם עדיין לא התרצה יחזור לעשות כן שלוש פעמים ואחר כך יעזבנו. במה דברים אמורים בחבירו,
אבל אם היה רבו, הולך ובא לפניו אפילו אלף פעמים.
שאלה: המבזה את חבירו ברבים, האם צריך לפייסו ברבים?
תשובה: הפוגע בחבירו ברבים וכל שכן אם הוציא עליו שם רע ברבים, רשאי חבירו שלא למחול לו עד שיחזור בו מדבריו ברבים ויתקן מה שהזיק לו.
ויש אומרים שאין אדם חייב למחול על הוצאת לעז ושן רע ברבים. ואם ביזה חלילה תלמיד חכם ברבים, דינו מפורש בפוסקים ועונשו גדול עד כדי נידוי וחרם לשמים ולבריות רח"ל
שאלה: המחטיא את הרבים, מהי תשובתו?
תשובה: אמנם התשובה מועילה בכל העבירות, מכל מקום יש עבירות אשר עקב חומרתם והיקפם, אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה. והחמור שבכולם הוא המחטיא את הרבים,
ובכלל זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, כגון המפריע לזיכוי הרבים או המרפה ידי עושי מצוה, שכן לא זו בלבד שעוונו גדול ולכן אין הקב"ה חפץ בתשובתו, אלא שגם יקשה עליו לתקן את עוונו,
שהרי חטא כנגד רבים וכיצד יוכל להכיר את כולם כדי לבקש את מחילתם. ועל כל פנים, תקנתו בתשובת המשקל, והיינו שירבה בזיכוי הרבים הן בגופו והן בממונו.
שאלה: חטא שאין בו מעשה כגון מידות רעות או דעות פסולות, האם חייב בתשובה?
תשובה: כשם שחייב לשוב בתשובה גמורה על מעשיו הרעים, כך עליו לשוב מדרכו ובכלל זה דעות פסולות ומידות רעות,שנאמר "יעזוב רשע דרכו". זאת ועוד,
שאלו העבירות קשים הם מעבירות שיש בהם מעשה, שכן טבע הוא באדם שבזמן שנשקע בהם קשה הוא לפרוש מהם.