ט´ חשון יחול יום פטירתו של ר´ ישראל קרדונר זצ"ל בשנת תרע"ט- דור שלישי לתלמידיו של ר´ נחמן- איש פלא נעלם ונסתר מקום מנוחתו בבית העלמין העתיק של העיר הטבריה.
מספר עליו תלמידו ר´ ישראל בער אודסר זצ"ל:
" בציון של רבי שמעון הוא לא היה נכנס עם נעליים. היה בחורף, בוקר, כשהיה קור כזה.. בלי נעליים, כמו בקודש הקודשים.
והוא היה בוכה.. אני לא יכול לתאר.
יכולים לחשוב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל-כך דמעות, כל-כך קול, איך?!
אבל אני ראיתי שבכל פעם היה יותר חזק הבכי, הדמעות. אדרבא, היה מתגבר.
זה היה בחורף, קר מאד. והוא במקום שעמד, וכשהוא גמר, הוא הלך מהציון, יצא.. כמו כמו שפותחים דלת של תנור, בית מרחץ.
היה יוצא חום מהציון.
והציון היה רטוב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים.
ואני עומד שם, "איך זוכים לזה, אני רוצה גם-כן לבכות, אני רוצה גם-כן. מאיפה לוקחים את זה?!"
הוא היה דואג תמיד על עם ישראל. תמיד היה לו צער כזה על ישראל, "איפה, איפה עם ישראל, איפה התורה, איפה?"
איך אנחנו יכולים לנוח לאכול ולישן בצער בצרות כאלה של עם ישראל?!
אחרי הפטירה אני ראיתי את אשתו של רבי ישראל...
אני הלכתי אחרי התפלה להגיד לה שבת שלום, מה רוצים הילדים, מה נשמע. היא קברה כל הילדים וגם הבן יחיד מרדכי, הוא היה הגדול, הוא גם-כן מת.
כשחזרנו מהקבורה, מהבית-הקברות, כל הילדים נפטרו ורבי ישראל גם-כן נפטר. היא אמרה לי: "ישראל בער, מה אתה אומר על זה, ישראל בא, ועשה לי קידוש, והלך! ראית בעולם דבר כזה?"
"הוא בא ועמד על-יד השולחן, ורקד, ועשה לי קידוש, והלך!"
היא ספרה לי שהוא בא ועשה לה קידוש, ויותר אני לא יודע. זה היה אחרי הקבורה, הוא בא ועשה קידוש לאשה. הוא ידע שהוא נפטר אז מי יעשה קידוש? אז הוא עשה קידוש, והלך!
אם היית שמה, היית שותה את כל היין של הקידוש..."
מספרת אישתו של ר´ ישראל קרדונר,מרת גיטל ע"ה:
"הוא כבר שמע שהאנגלים נכנסים, אז הוא אמר שתהיה אפיקורסות גדולה על העולם ושהוא חייב להיות נע ונד. הוא רצה לבטל הגזרה מעל היהדות, אז אני התישבתי בבית קטנטן והוא בכל מקום ששהה בו ביום לא נשאר בלילה. אחר-כך הוא ראה שהגיעה מחלה גדולה שהאדם חי 24 שעות ולא יותר ואני אז חליתי בחולירע, והוא בקש עלי ונעשיתי בריאה.
אחר-כך מתו אצלי הילדים ואחר-כך הוא מת כעבור שלשה ימים. לפני שנעשה חולה הוא אמר שהוא יהיה כפרה על העיר עם ילדיו והוא נעשה חולה במחלת החולירע ולקחו אותו לבית-החולים בשבת לפנות-ערב, לא נתנו לאף אחד מהאנשים להיכנס אליו רק אני התגנבתי דרך החלון, אז הוא אמר: "תני לי מעט מים על הידים, אני אלמד תורה. איני דואג שאני מסתלק מן העולם כי אני הולך עם זקן ופאות והיסורים יכפרו לי על העוונות, ואני מאד שמח".
מספר עליו תלמידו ר´ ישראל בער אודסר זצ"ל:
" בציון של רבי שמעון הוא לא היה נכנס עם נעליים. היה בחורף, בוקר, כשהיה קור כזה.. בלי נעליים, כמו בקודש הקודשים.
והוא היה בוכה.. אני לא יכול לתאר.
יכולים לחשוב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל-כך דמעות, כל-כך קול, איך?!
אבל אני ראיתי שבכל פעם היה יותר חזק הבכי, הדמעות. אדרבא, היה מתגבר.
זה היה בחורף, קר מאד. והוא במקום שעמד, וכשהוא גמר, הוא הלך מהציון, יצא.. כמו כמו שפותחים דלת של תנור, בית מרחץ.
היה יוצא חום מהציון.
והציון היה רטוב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים.
ואני עומד שם, "איך זוכים לזה, אני רוצה גם-כן לבכות, אני רוצה גם-כן. מאיפה לוקחים את זה?!"
הוא היה דואג תמיד על עם ישראל. תמיד היה לו צער כזה על ישראל, "איפה, איפה עם ישראל, איפה התורה, איפה?"
איך אנחנו יכולים לנוח לאכול ולישן בצער בצרות כאלה של עם ישראל?!
אחרי הפטירה אני ראיתי את אשתו של רבי ישראל...
אני הלכתי אחרי התפלה להגיד לה שבת שלום, מה רוצים הילדים, מה נשמע. היא קברה כל הילדים וגם הבן יחיד מרדכי, הוא היה הגדול, הוא גם-כן מת.
כשחזרנו מהקבורה, מהבית-הקברות, כל הילדים נפטרו ורבי ישראל גם-כן נפטר. היא אמרה לי: "ישראל בער, מה אתה אומר על זה, ישראל בא, ועשה לי קידוש, והלך! ראית בעולם דבר כזה?"
"הוא בא ועמד על-יד השולחן, ורקד, ועשה לי קידוש, והלך!"
היא ספרה לי שהוא בא ועשה לה קידוש, ויותר אני לא יודע. זה היה אחרי הקבורה, הוא בא ועשה קידוש לאשה. הוא ידע שהוא נפטר אז מי יעשה קידוש? אז הוא עשה קידוש, והלך!
אם היית שמה, היית שותה את כל היין של הקידוש..."
מספרת אישתו של ר´ ישראל קרדונר,מרת גיטל ע"ה:
"הוא כבר שמע שהאנגלים נכנסים, אז הוא אמר שתהיה אפיקורסות גדולה על העולם ושהוא חייב להיות נע ונד. הוא רצה לבטל הגזרה מעל היהדות, אז אני התישבתי בבית קטנטן והוא בכל מקום ששהה בו ביום לא נשאר בלילה. אחר-כך הוא ראה שהגיעה מחלה גדולה שהאדם חי 24 שעות ולא יותר ואני אז חליתי בחולירע, והוא בקש עלי ונעשיתי בריאה.
אחר-כך מתו אצלי הילדים ואחר-כך הוא מת כעבור שלשה ימים. לפני שנעשה חולה הוא אמר שהוא יהיה כפרה על העיר עם ילדיו והוא נעשה חולה במחלת החולירע ולקחו אותו לבית-החולים בשבת לפנות-ערב, לא נתנו לאף אחד מהאנשים להיכנס אליו רק אני התגנבתי דרך החלון, אז הוא אמר: "תני לי מעט מים על הידים, אני אלמד תורה. איני דואג שאני מסתלק מן העולם כי אני הולך עם זקן ופאות והיסורים יכפרו לי על העוונות, ואני מאד שמח".