פנחס רוטנברג
פנחס רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי מהמפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.
קורות חייופנחס רוטנברג נולד ברומְנִי שבאוקראינה. הוא למד במכון הטכנולוגי בסנקט פטרבורג, ועבד בבית חרושת כחשמלאי. לאחר מכן הכיר את האב גאורגי גפון, שהכניס אותו לפעילות מהפכנית. רוטנברג היה שותף למהפכת 1905 יחד עם גפון ברוסיה, ולאחר שגפון נחשד בהיותו סוכן שתול, הוצא להורג בתלייה על ידי רוטנברג, בהתאם לגזר-דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית.
לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג לאיטליה, שם עבד כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית סכרים מ- 1907 עד שנת 1915. עם נפילתו של הצאר בשנת 1917 שב לרוסיה ומילא תפקיד בממשלה בראשות אלכסנדר קרנסקי. רוטנברג הבין את הסכנה שטמונה בסיעה הבולשביקית והציע לקרנסקי לתלות את לנין וטרוצקי, אך הלה סרב. לאחר מהפכת אוקטובר נאסר על ידי הבולשביקים. בפלישה הגרמנית לסנקט פטרבורג שוחרר. לאחר מכן היה ממשתפי הפעולה עם צרפת שפלשה לרוסיה כתגובת נגד למהפכת אוקטובר. לאחר פינוי הכוחות הצרפתיים עזב את רוסיה והיה אחד מהיוזמים של הקמת הגדודים העבריים.
בשנת 1919 עלה רוטנברג לארץ ישראל, ערך סקר מקורות מים והציע תוכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים, ניקוז מים, סיכור ופיתוח קרקע, לצד הקמת תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח. בשנת 1920 אירגן הגנה עצמית של יהודי ירושלים עם זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1921 היה מפקד ארגון "ההגנה" בתל אביב. היה חבר מספר פעמים בוועד הלאומי. ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים. היה נשיא הוועד הלאומי בתחילת מלחמת העולם השנייה.
רוטנברג יסד בשנת 1923 את חברת החשמל לארץ ישראל. את המימון הראשוני, בסך 1000 לירות שטרלינג, לעריכת המדידות הראשונות של ספיקת הירדן ולהכנת השרטוטים הראשונית של תוכנית המפעל ההידרו-חשמלי, קיבל רוטנברג מברל כצנלסון (מכספי קפא"י - "קרן פועלי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי פועלי ציון). בשנות העשרים, עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים (ומכאן בא כינויו "הזקן מנהריים") וכן הקים תחנות חשמל שסיפקו חשמל לתל אביב, יפו, חיפה וטבריה. ב-1932 נחנך מפעל תל-אור לשימוש בחשמל, ואחרי זמן מה הקים רוטנברג את תחנות הכוח המנועיות "רדינג" בתל אביב ו"חיפה א" בחיפה.
רוטנברג ראה חשיבות בחינוך הנוער וכתב בצוואתו: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו". את מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל.
רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה, בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים על שמו. תחנת הכוח באשקלון נקראת על שם אחיו, שהיה מנהל חברת החשמל אחריו.
חיבוריופנחס בן-עמי (שם עט) תחיתו הלאומית של העם היהודי, תורגם מיידיש לעברית על ידי אהרן ראובני, נכתב בג'נובה ב-1915, יצא לאור בעברית בתש"ג.
פנחס רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי מהמפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.
קורות חייופנחס רוטנברג נולד ברומְנִי שבאוקראינה. הוא למד במכון הטכנולוגי בסנקט פטרבורג, ועבד בבית חרושת כחשמלאי. לאחר מכן הכיר את האב גאורגי גפון, שהכניס אותו לפעילות מהפכנית. רוטנברג היה שותף למהפכת 1905 יחד עם גפון ברוסיה, ולאחר שגפון נחשד בהיותו סוכן שתול, הוצא להורג בתלייה על ידי רוטנברג, בהתאם לגזר-דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית.
לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג לאיטליה, שם עבד כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית סכרים מ- 1907 עד שנת 1915. עם נפילתו של הצאר בשנת 1917 שב לרוסיה ומילא תפקיד בממשלה בראשות אלכסנדר קרנסקי. רוטנברג הבין את הסכנה שטמונה בסיעה הבולשביקית והציע לקרנסקי לתלות את לנין וטרוצקי, אך הלה סרב. לאחר מהפכת אוקטובר נאסר על ידי הבולשביקים. בפלישה הגרמנית לסנקט פטרבורג שוחרר. לאחר מכן היה ממשתפי הפעולה עם צרפת שפלשה לרוסיה כתגובת נגד למהפכת אוקטובר. לאחר פינוי הכוחות הצרפתיים עזב את רוסיה והיה אחד מהיוזמים של הקמת הגדודים העבריים.
בשנת 1919 עלה רוטנברג לארץ ישראל, ערך סקר מקורות מים והציע תוכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים, ניקוז מים, סיכור ופיתוח קרקע, לצד הקמת תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח. בשנת 1920 אירגן הגנה עצמית של יהודי ירושלים עם זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1921 היה מפקד ארגון "ההגנה" בתל אביב. היה חבר מספר פעמים בוועד הלאומי. ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים. היה נשיא הוועד הלאומי בתחילת מלחמת העולם השנייה.
רוטנברג יסד בשנת 1923 את חברת החשמל לארץ ישראל. את המימון הראשוני, בסך 1000 לירות שטרלינג, לעריכת המדידות הראשונות של ספיקת הירדן ולהכנת השרטוטים הראשונית של תוכנית המפעל ההידרו-חשמלי, קיבל רוטנברג מברל כצנלסון (מכספי קפא"י - "קרן פועלי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי פועלי ציון). בשנות העשרים, עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים (ומכאן בא כינויו "הזקן מנהריים") וכן הקים תחנות חשמל שסיפקו חשמל לתל אביב, יפו, חיפה וטבריה. ב-1932 נחנך מפעל תל-אור לשימוש בחשמל, ואחרי זמן מה הקים רוטנברג את תחנות הכוח המנועיות "רדינג" בתל אביב ו"חיפה א" בחיפה.
רוטנברג ראה חשיבות בחינוך הנוער וכתב בצוואתו: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו". את מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל.
רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה, בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים על שמו. תחנת הכוח באשקלון נקראת על שם אחיו, שהיה מנהל חברת החשמל אחריו.
חיבוריופנחס בן-עמי (שם עט) תחיתו הלאומית של העם היהודי, תורגם מיידיש לעברית על ידי אהרן ראובני, נכתב בג'נובה ב-1915, יצא לאור בעברית בתש"ג.