אסון המסוקים
אסון המסוקים הוא תאונה אווירית שהתרחשה בליל 4 בפברואר 1997, כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, כאשר שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים מחטיבת הנח"ל ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים.
אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה ששימש כצימר לנופשים במושב שאר ישוב, ואילו השני התרסק בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה. לא היו נפגעים על הקרקע.
אסון המסוקים היה תאונת המסוקים הקטלנית ביותר בתולדות התעופה בעולם, עד שנת 2002 שבה הופל מסוק צבאי רוסי מעל צ'צ'ניה וגבה 127 קורבנות. ישראל החזיקה בשיא עגום נוסף טרם 1997 והוא המקום השני בחללי מסוקים אשר הוא אסון הנ"ד, בו נהרגו 54 חיילים ב-10 במאי 1977 (אחרי התרסקות מי-6 רוסי שנגמרה ב-61 חללים).
האסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאה לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון שבדרום לבנון, [1] פינוי שהתבצע לבסוף, במאי 2000.
ועדת החקירה
בעקבות ההתרסקות הכריזה ממשלת ישראל על יום אבל לאומי. שר הביטחון, יצחק מרדכי, מינה ועדת חקירה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, על מנת לחקור את נסיבות התאונה. ב-17 באפריל 1997 פורסמו מסקנות הוועדה, שכללו מסקנות מבצעיות ומסקנות אישיות נגד בכירים בטייסת היסעורים, נגד קצין המבצעים של פיקוד הצפון ונגד מפקד בסיס חיל האוויר תל נוף, בסיסה של טייסת היסעורים. כמו כן המליצה הוועדה על שינוי מבני בחיל האוויר, במסגרתו ימונה קצין בדרגת תא"ל כמפקד מערך המסוקים בחיל האוויר (להק אוויר למסוקים).
עקב אי מציאתה של הקופסה השחורה, לא הייתה יכולה הוועדה להסיק את סיבת ההתרסקות המדויקת. בדו"ח הוועדה נכתב: "האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה". עם זאת, ההערכה היא שסיבת התאונה הייתה אי הקפדה על כללי הבטיחות בטיסה. לאחר פרסום מסקנות הוועדה יצאה קבוצה של משפחות שכולות נגד צה"ל, בטענות של קיפוח ואי מיצוי החקירה, בין השאר עקב הגילוי כי במסוקים הוחזק חומר נפץ לצורך השמדה עצמית במקרה התרסקות בתוך שטח האויב. גם לאחר אסון הנ"ד עלה גילוי דומה, אך רק לאחר אסון המסוקים ניתנה הנחיה שלא לטוס עם חומר הנפץ בזמן העברת כוחות.
הנצחה
האנדרטה הרשמית לזכר ההרוגים נחנכה בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. במחנה בית ליד הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים באסון המסוקים מחטיבת הנח"ל ובמקומות שונים בארץ ישנם עוד אתרי הנצחה לאסון: בפתח תקווה (בשכונת הדר גנים), בחיפה (בשדרות הנשיא), במודיעין-מכבים-רעות "גן איתמר" לזכרו של איתמר שי, בשמורת הר מירון (לחלל דרוזי), ליד קיבוץ נגבה (גבעת תום ותומר) וברחובות הוקם בית כנסת לזכרם על ידי משפחתו של גיל שרעבי שנהרג באסון. משפחת אפנר עורכת בשנים האחרונות מסע בשביל ישראל לזכרו של בנם אבי.
ב-2001 נענה בג"ץ לבקשת משפחות הנופלים, וחייב את משרד הביטחון לשנות את הכיתוב על מצבות הנופלים מהנוסח "נהרג בתאונת המסוקים בשאר יישוב" לנוסח "נהרג באסון המסוקים, בדרך לפעילות מבצעית בלבנון". [2] [3]
אסון המסוקים הוא תאונה אווירית שהתרחשה בליל 4 בפברואר 1997, כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, כאשר שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים מחטיבת הנח"ל ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים.
אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה ששימש כצימר לנופשים במושב שאר ישוב, ואילו השני התרסק בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה. לא היו נפגעים על הקרקע.
אסון המסוקים היה תאונת המסוקים הקטלנית ביותר בתולדות התעופה בעולם, עד שנת 2002 שבה הופל מסוק צבאי רוסי מעל צ'צ'ניה וגבה 127 קורבנות. ישראל החזיקה בשיא עגום נוסף טרם 1997 והוא המקום השני בחללי מסוקים אשר הוא אסון הנ"ד, בו נהרגו 54 חיילים ב-10 במאי 1977 (אחרי התרסקות מי-6 רוסי שנגמרה ב-61 חללים).
האסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאה לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון שבדרום לבנון, [1] פינוי שהתבצע לבסוף, במאי 2000.
ועדת החקירה
בעקבות ההתרסקות הכריזה ממשלת ישראל על יום אבל לאומי. שר הביטחון, יצחק מרדכי, מינה ועדת חקירה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, על מנת לחקור את נסיבות התאונה. ב-17 באפריל 1997 פורסמו מסקנות הוועדה, שכללו מסקנות מבצעיות ומסקנות אישיות נגד בכירים בטייסת היסעורים, נגד קצין המבצעים של פיקוד הצפון ונגד מפקד בסיס חיל האוויר תל נוף, בסיסה של טייסת היסעורים. כמו כן המליצה הוועדה על שינוי מבני בחיל האוויר, במסגרתו ימונה קצין בדרגת תא"ל כמפקד מערך המסוקים בחיל האוויר (להק אוויר למסוקים).
עקב אי מציאתה של הקופסה השחורה, לא הייתה יכולה הוועדה להסיק את סיבת ההתרסקות המדויקת. בדו"ח הוועדה נכתב: "האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה". עם זאת, ההערכה היא שסיבת התאונה הייתה אי הקפדה על כללי הבטיחות בטיסה. לאחר פרסום מסקנות הוועדה יצאה קבוצה של משפחות שכולות נגד צה"ל, בטענות של קיפוח ואי מיצוי החקירה, בין השאר עקב הגילוי כי במסוקים הוחזק חומר נפץ לצורך השמדה עצמית במקרה התרסקות בתוך שטח האויב. גם לאחר אסון הנ"ד עלה גילוי דומה, אך רק לאחר אסון המסוקים ניתנה הנחיה שלא לטוס עם חומר הנפץ בזמן העברת כוחות.
הנצחה
האנדרטה הרשמית לזכר ההרוגים נחנכה בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. במחנה בית ליד הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים באסון המסוקים מחטיבת הנח"ל ובמקומות שונים בארץ ישנם עוד אתרי הנצחה לאסון: בפתח תקווה (בשכונת הדר גנים), בחיפה (בשדרות הנשיא), במודיעין-מכבים-רעות "גן איתמר" לזכרו של איתמר שי, בשמורת הר מירון (לחלל דרוזי), ליד קיבוץ נגבה (גבעת תום ותומר) וברחובות הוקם בית כנסת לזכרם על ידי משפחתו של גיל שרעבי שנהרג באסון. משפחת אפנר עורכת בשנים האחרונות מסע בשביל ישראל לזכרו של בנם אבי.
ב-2001 נענה בג"ץ לבקשת משפחות הנופלים, וחייב את משרד הביטחון לשנות את הכיתוב על מצבות הנופלים מהנוסח "נהרג בתאונת המסוקים בשאר יישוב" לנוסח "נהרג באסון המסוקים, בדרך לפעילות מבצעית בלבנון". [2] [3]