ה'תשס"ג - אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, נספה באסון מעבורת החלל קולומביה
ביוגרפיה[עריכה] נעוריו ותחילת דרכורמון נולד ב־20 ביוני 1954 ברמת גן לטוניה ולאליעזר וולפרמן. בשנת 1962, בעת שלמד בבית הספר היסודי, עברה המשפחה לגור בבאר שבע. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון מקיף ג' בעיר בשנת 1972.
שירותו בחיל האווירבאוגוסט 1972 התגייס לחיל האוויר והחל קורס טיס, שאותו עזב לאחר שמונה חודשים עקב בעיית בריאות. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית בבסיס אום חשיבה שבסיני. הוא חזר לקורס הטיס, ובמהלכו הצליח לבצע נטישה ממטוס פוגה מגיסטר (לפוגה אין מושב מפלט). בשנת 1974 סיים את הקורס במגמת קרב כחניך מצטיין. רמון שירת כטייס קרב, וטס במטוסי מיראז' 3 וסקייהוק. ב־1980 נמנה עם הטייסים הראשונים שנסעו לארצות הברית כדי ללמוד להטיס את מטוס ה־F-16, וקלט את המטוס בחיל האוויר.
לרמון היה ניסיון קרבי עשיר: ב־1981 השתתף בהפצצת הכור שהחל להיבנות בעיראק בתור הזוטר והצעיר מבין הטייסים. הוא היה האחרון במבנה ולאחר שלא ענה למספר קריאות בקשר חבריו חששו לחייו אך בסופו של דבר השיב להם. שנה לאחר מכן הוא השתתף במלחמת לבנון. רמון צבר יותר מ־3,000 שעות טיסה על מטוסי סקייהוק, מיראז' ופנטום, ויותר מ־1,000 שעות טיסה על F-16.
ב־20 בינואר 1982 התנגשו שני מטוסי F-16A ישראליים מטייסת 253 (מספרי זנב: 276 ו־266), באחד מהמטוסים היה סרן אילן רמון, שהצליח לנטוש בהצלחה. שני המטוסים התרסקו.
ב־1983 פנה ללימודים באוניברסיטת תל אביב, וכעבור ארבע שנים קיבל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. עם סיום לימודיו הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא.
ב-1988, חזר רס"ן רמון לחיל האוויר והתמנה לסגן מפקד טייסת העטלף, טייסת מטוסי קורנס (פנטום), בתפקידו זה, הוביל מבצעי צילום מיוחדים ורגישים ברחבי המזרח התיכון ומעבר אליו[1]. הוא המשיך להתקדם במהירות בחיל: ב-1990, מונה סא"ל רמון בן ה-36 לפקד על טייסת ברק (F-16), "טייסת הסילון הראשונה", שברמת-דוד. ב-1992, מונה לראש ענף מטוסים במטה חיל האוויר וב-1994 קודם לדרגת אלוף משנה. בתפקידו האחרון בחיל האוויר היה ראש מחלקת אמצעי לחימה (1994–1997).
טייס החלל הישראלי הראשוןרמון נבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון על ידי חיל האוויר, בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לבין ארצות הברית ב־1995 לשלב ישראלי בטיסה לחלל של נאס"א. סוכנות החלל הישראלית פנתה לחיל האוויר בבקשה שיבחר בעבורה את המשתתף, וב־1997 בחר החיל ברמון. ב־1998 רמון ומשפחתו: אשתו רונה, וארבעת ילדיהם - העתיקו את מושבם אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים בארצות הברית. אימוניו של רמון לקראת הטיסה היו אמורים להימשך כשנה, אך נאס"א דחתה את שיגור קולומביה מספר פעמים. בתפקידו במשימת STS-107 במעבורת השתתף רמון בתפעול ניסוי האבק הישראלי, שתוכנן באוניברסיטת תל אביב במטרה לחקור כיצד משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון, וכן ניסויים נוספים בתחומי הביולוגיה והפיזיקה. אילן רמון לקח עימו לחלל חפצים שונים המייצגים את החברה הישראלית. בהם:
נס הנשיא
דגל חיל האוויר הישראלי
דגלון עם סמל סוכנות החלל הישראלית
אבן עם סמל אוניברסיטת תל אביב
דגלון עם סמל מוזיאון חיל האוויר
דגלון עם סמל העיר רמת גן, עיר הולדתו
דגלון עם סמל העיר באר שבע, העיר בה גדל
דגלון עם סמל בית הספר "בליך", הממוקם בשכונת מגוריו של רמון, רמת חן, ובו למדו ילדיו כשחזרו לישראל
העתק של ציור שצייר פטר גינז, נער בטרזין, "כדור הארץ במבט מהירח", שפורסם בעיתון הנוער ודם. הציור המקורי מוצג במוזיאון האמנות של "יד ושם"
ספר תורה זעיר שקיבל מניצול השואה פרופסור יהויכין יוסף[2][3]
ספר תנ"ך מוקטן שהודפס על מיקרופילם שקיבל מנשיא המדינה משה קצב
מטבע של שמינית השקל מהמרד הגדול
מספר מזוזות
דולר מהרבי מליובאוויטש[4] שהעניק לו שליח הרבי מליובאוויטש במרכז החלל בפלורידה
ב־1 בפברואר 2003 נספה אילן רמון יחד עם כל צוות המעבורת, שהתפוצצה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ. כלי התקשורת דיווחו בהרחבה על האסון וסרטי הנצחה שונים שודרו.
היומן האישי (יומן האסטרונאוט)
במהלך שהותו בחלל כתב רמון יומן. זה התגלה בטקסס שבועות אחדים לאחר האסון, לאחר ששמונה עמודים מתוכו שרדו את הפיצוץ, שהתחולל כאשר המעבורת טסה בגובה 60 ק"מ, והגיע לקרקע כמעט בשלום, כשהוא חרוך מעט. בעמודים שנמצאו תיעד רמון את חוויותיו מאז השיגור ועד היום הששי למסעו בחלל. אחד הדפים ששוחזרו בעזרת המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, היה דף שעליו כתב אילן רמון את מילות הקידוש לליל שבת. הוא גם טרח לנקד בכתב ידו את האותיות כדי שלא לטעות בהגייתן.[5]
הנצחתואחרי מותו רמון עוטר באות הערכה מטעם הרמטכ"ל ומדליית הכבוד החללית של הקונגרס. בשנת 2007 הוקמה אנדרטה לזכרו של אילן רמון בבית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע. גם מטוס מיסטר שאילן רמון טס בו הוצב בכיכר סמוכה. היישוב הקהילתי מצפה אילן הנמצא באזור ואדי ערה, 4 ק"מ מערבית לחריש, קרוי על שמו. נמל התעופה המתוכנן בתמנע ייקרא על שם רמון ובנו.[6]
רמון וחבריו לטיסה הונצחו במצפור בהר רמון, אשר צופה אל "קרני רמון", גבעות בזלת במערב מכתש רמון.[7] עוד הונצח בבול.
על שמו של רמון נקראו מספר בתי ספר ופארקים, וכן אסטרואיד 51828 אילנרמון.
ביוגרפיה[עריכה] נעוריו ותחילת דרכורמון נולד ב־20 ביוני 1954 ברמת גן לטוניה ולאליעזר וולפרמן. בשנת 1962, בעת שלמד בבית הספר היסודי, עברה המשפחה לגור בבאר שבע. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון מקיף ג' בעיר בשנת 1972.
שירותו בחיל האווירבאוגוסט 1972 התגייס לחיל האוויר והחל קורס טיס, שאותו עזב לאחר שמונה חודשים עקב בעיית בריאות. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית בבסיס אום חשיבה שבסיני. הוא חזר לקורס הטיס, ובמהלכו הצליח לבצע נטישה ממטוס פוגה מגיסטר (לפוגה אין מושב מפלט). בשנת 1974 סיים את הקורס במגמת קרב כחניך מצטיין. רמון שירת כטייס קרב, וטס במטוסי מיראז' 3 וסקייהוק. ב־1980 נמנה עם הטייסים הראשונים שנסעו לארצות הברית כדי ללמוד להטיס את מטוס ה־F-16, וקלט את המטוס בחיל האוויר.
לרמון היה ניסיון קרבי עשיר: ב־1981 השתתף בהפצצת הכור שהחל להיבנות בעיראק בתור הזוטר והצעיר מבין הטייסים. הוא היה האחרון במבנה ולאחר שלא ענה למספר קריאות בקשר חבריו חששו לחייו אך בסופו של דבר השיב להם. שנה לאחר מכן הוא השתתף במלחמת לבנון. רמון צבר יותר מ־3,000 שעות טיסה על מטוסי סקייהוק, מיראז' ופנטום, ויותר מ־1,000 שעות טיסה על F-16.
ב־20 בינואר 1982 התנגשו שני מטוסי F-16A ישראליים מטייסת 253 (מספרי זנב: 276 ו־266), באחד מהמטוסים היה סרן אילן רמון, שהצליח לנטוש בהצלחה. שני המטוסים התרסקו.
ב־1983 פנה ללימודים באוניברסיטת תל אביב, וכעבור ארבע שנים קיבל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. עם סיום לימודיו הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא.
ב-1988, חזר רס"ן רמון לחיל האוויר והתמנה לסגן מפקד טייסת העטלף, טייסת מטוסי קורנס (פנטום), בתפקידו זה, הוביל מבצעי צילום מיוחדים ורגישים ברחבי המזרח התיכון ומעבר אליו[1]. הוא המשיך להתקדם במהירות בחיל: ב-1990, מונה סא"ל רמון בן ה-36 לפקד על טייסת ברק (F-16), "טייסת הסילון הראשונה", שברמת-דוד. ב-1992, מונה לראש ענף מטוסים במטה חיל האוויר וב-1994 קודם לדרגת אלוף משנה. בתפקידו האחרון בחיל האוויר היה ראש מחלקת אמצעי לחימה (1994–1997).
טייס החלל הישראלי הראשוןרמון נבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון על ידי חיל האוויר, בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לבין ארצות הברית ב־1995 לשלב ישראלי בטיסה לחלל של נאס"א. סוכנות החלל הישראלית פנתה לחיל האוויר בבקשה שיבחר בעבורה את המשתתף, וב־1997 בחר החיל ברמון. ב־1998 רמון ומשפחתו: אשתו רונה, וארבעת ילדיהם - העתיקו את מושבם אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים בארצות הברית. אימוניו של רמון לקראת הטיסה היו אמורים להימשך כשנה, אך נאס"א דחתה את שיגור קולומביה מספר פעמים. בתפקידו במשימת STS-107 במעבורת השתתף רמון בתפעול ניסוי האבק הישראלי, שתוכנן באוניברסיטת תל אביב במטרה לחקור כיצד משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון, וכן ניסויים נוספים בתחומי הביולוגיה והפיזיקה. אילן רמון לקח עימו לחלל חפצים שונים המייצגים את החברה הישראלית. בהם:
נס הנשיא
דגל חיל האוויר הישראלי
דגלון עם סמל סוכנות החלל הישראלית
אבן עם סמל אוניברסיטת תל אביב
דגלון עם סמל מוזיאון חיל האוויר
דגלון עם סמל העיר רמת גן, עיר הולדתו
דגלון עם סמל העיר באר שבע, העיר בה גדל
דגלון עם סמל בית הספר "בליך", הממוקם בשכונת מגוריו של רמון, רמת חן, ובו למדו ילדיו כשחזרו לישראל
העתק של ציור שצייר פטר גינז, נער בטרזין, "כדור הארץ במבט מהירח", שפורסם בעיתון הנוער ודם. הציור המקורי מוצג במוזיאון האמנות של "יד ושם"
ספר תורה זעיר שקיבל מניצול השואה פרופסור יהויכין יוסף[2][3]
ספר תנ"ך מוקטן שהודפס על מיקרופילם שקיבל מנשיא המדינה משה קצב
מטבע של שמינית השקל מהמרד הגדול
מספר מזוזות
דולר מהרבי מליובאוויטש[4] שהעניק לו שליח הרבי מליובאוויטש במרכז החלל בפלורידה
ב־1 בפברואר 2003 נספה אילן רמון יחד עם כל צוות המעבורת, שהתפוצצה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ. כלי התקשורת דיווחו בהרחבה על האסון וסרטי הנצחה שונים שודרו.
היומן האישי (יומן האסטרונאוט)
במהלך שהותו בחלל כתב רמון יומן. זה התגלה בטקסס שבועות אחדים לאחר האסון, לאחר ששמונה עמודים מתוכו שרדו את הפיצוץ, שהתחולל כאשר המעבורת טסה בגובה 60 ק"מ, והגיע לקרקע כמעט בשלום, כשהוא חרוך מעט. בעמודים שנמצאו תיעד רמון את חוויותיו מאז השיגור ועד היום הששי למסעו בחלל. אחד הדפים ששוחזרו בעזרת המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, היה דף שעליו כתב אילן רמון את מילות הקידוש לליל שבת. הוא גם טרח לנקד בכתב ידו את האותיות כדי שלא לטעות בהגייתן.[5]
הנצחתואחרי מותו רמון עוטר באות הערכה מטעם הרמטכ"ל ומדליית הכבוד החללית של הקונגרס. בשנת 2007 הוקמה אנדרטה לזכרו של אילן רמון בבית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע. גם מטוס מיסטר שאילן רמון טס בו הוצב בכיכר סמוכה. היישוב הקהילתי מצפה אילן הנמצא באזור ואדי ערה, 4 ק"מ מערבית לחריש, קרוי על שמו. נמל התעופה המתוכנן בתמנע ייקרא על שם רמון ובנו.[6]
רמון וחבריו לטיסה הונצחו במצפור בהר רמון, אשר צופה אל "קרני רמון", גבעות בזלת במערב מכתש רמון.[7] עוד הונצח בבול.
על שמו של רמון נקראו מספר בתי ספר ופארקים, וכן אסטרואיד 51828 אילנרמון.