רפאל איתן
רפאל איתן ("רפול") (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, ח"כ ושר בממשלת ישראל.
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכונולד ב-1929 בתל עדשים, בן זקונים לאליהו ומרים איתן. אליהו היה מראשוני ארגון "השומר" ומרים נצר למשפחת סובותניקים.[1] חמשת אחיו של רפאל איתן הם: שמואל, ניצב במשטרה, מתתיהו, חבר בארגון "ההגנה", יוסף (נפטר בהיותו תינוק), נחמה וציפורה.
רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו. אביו אליהו הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת - דבר אשר ליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבע מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.
רפול נשא לאישה בראשונה את מרים, אם חמשת ילדיו: יוחנן, נפטר בהיותו ילד מהתקף אסטמה. יורם, טייס חיל האוויר, נהרג כאשר מטוסו התרסק בתאונה, ימים ספורים לאחר נישואיו לאופיר, בתו של אלוף משנה זוריק לב.[2] שלוש בנותיו - רותי, גליה ונורית. בתו רותי מקיימת אורח חיים דתי. בנה גיא הוא חרדי אברך כולל, ונשוי לנכדתו של יעקב בר-אור, מצאצאי הרב שמשון רפאל הירש מפרנקפורט.
בשנים האחרונות שלפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאשה את עפרה מאירסון.
הצבאיב-1944, בגיל 15, הצטרף לפלמ"ח. הוכשר במחלקת הסיור של הפלמ"ח - מחלקת משמרות, על ידי חיים פוזננסקי (פוזה) שהשפיע עליו עמוקות. במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל. תחילה בגדוד הרביעי ולאחר מכן בגדוד העשירי. נלחם בקרב נבי סמואל ובקרב על מנזר סן סימון בירושלים שם נפצע קשה בראשו. לאחר המלחמה חזר לתקופה קצרה למשקו בתל עדשים, אך לאחר תקופה קצרה התגייס שנית לצה"ל. בפשיטה על משטרת כונתילה ב-28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש הלוחמים, בעודו מטפס על צוק תלול, מול אש האויב, וחיסל עמדת ירי אשר הפריעה להתקדמות הלוחמים. על כך הוענק לו עיטור העוז.
במבצע קדש, עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה"ל ("מבצע מכבש"), במעבר המיתלה בחצי האי סיני ב-29 באוקטובר 1956.
בשנות השישים עבר קורס טייס מקוצר על מטוסים קלים, כמו קצינים בכירים אחרים בצה"ל באותה תקופה. בתום קורס הוא זכה לענוד כנפי "ק", טייס קישור וסיור. מאוחר יותר (בתום שנות ה-70') הומרו כנפיים אלו בכנפי טיס רגילות.
במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות בפתחת רפיח שברצועת עזה. בהמשך הלחימה נפצע קשה בראשו במבואות רומני שבצפון מערב סיני. לאחר החלמתו, התמנה איתן למפקד חטיבת הבקעה וניהל את הלחימה בטרור בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מסתננים.
ב-24 ביוני 1968 מונה אל"מ רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"מ אהרון דוידי. בתפקידו זה היה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות שהיו בו. ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה 36 - אוגדת מילואים ברמת הגולן, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי שחדר לרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה, מונה לאלוף פיקוד הצפון, והיה בין מקימי הגדר הטובה, ולאחר מכן באוגוסט 1977 לראש אג"מ. הוא מונה בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-16 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.
כרמטכ"ל צה"לרפאל איתן
כינוי רפוּל
השתייכות פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 - אפריל 1983
דרגה רב אלוף
תפקידים צבאיים מפקד חטיבת הצנחנים, קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מפקד אוגדה 36, אלוף פיקוד הצפון, רמטכ"ל
מלחמות וקרבות מלחמת העצמאות
מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים
מבצע תשורה
מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים
עיטורים עיטור העוז
תפקידים אזרחיים חבר כנסת, שר
כבר בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. כחלק מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית.[3] במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות.
כמפקד העליון של הצבא, המוסמך להעניק חנינות לחיילים, קיצר איתן, בצעד שנוי במחלוקת, את עונשם של שני חיילים שפגעו בערבים: סגן דניאל פינטו, חתנו של דני מט, שהורשע בהרג שבויים בלבנון, וישראל לדרמן, שהורשע ברצח פלסטיני בירושלים בהיותו חייל מילואים.
בשירותו כרמטכ"ל פיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982. ב-3 ביוני 1982 ניסה ארגונו של אבו נידאל להתנקש בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של הפלסטינים בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל", הוא מלחמת לבנון, שהחלה ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, שתכניותיה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו"אורנים קטן", היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, והתחברות אל הפלנגות הנוצריות בראשות בשיר ג'ומייל, על מנת להשליט אותן על לבנון, ולהפוך אותה למדינה ידידותית לישראל. בפועל הייתה תוכנית זו רחוקה ממימוש. צה"ל הסתבך במלחמה קשה, שבה נהרגו מאות חיילים, תוך לחימה בשטח בנוי בערים, עימות חזיתי עם הצבא הסורי, מצור על ביירות, וכניסה לתוך פוליטיקה לבנונית מסובכת ובלתי צפויה.
הייתה זו מלחמה שבה לא הותקפה ישראל או הגיבה על איום קיומי, אלא פתחה בעימות יזום מתוך מטרה להשיג תוצאות מדיניות. תומכי המלחמה טוענים כי מלחמה זו הייתה נערכת במוקדם או במאוחר עקב התבססות אש"ף בלבנון והאיום הממשי שלו על יישובי הצפון, למרות הפסקת האש.
מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בהשמדת מערך טילי הנ"מ הסורים בלבנון בימים הראשונים של המלחמה, תחת פיקודו של מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר אחד החמורים בהם הוא הקרב בסולטאן יעקוב. בתחילת המלחמה היה המסר שהגיע לציבור כי המדובר במבצע של "ארבעים ושמונה שעות", במהלכו ייכנס צה"ל למרחק של "ארבעים קילומטר". לאחר כניסת הצבא ללבנון, התמשכות המלחמה והעומק בלבנון אליו הגיעו הכוחות, איבדה המלחמה חלק ניכר מהתמיכה הציבורית, והחל גל של מחאה שהגיע לשיאו עם התפטרותו של אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה. רפול היה מזוהה ציבורית ופוליטית עם המלחמה, אופן ביצועה ומטרותיה, על אף שכחייל, היה לכאורה מעבר לפוליטיקה.
האות הסופי לכשלונה היחסי של המלחמה היה רציחתו של בשיר ג'ומייל, שבעקבותיה נכנסו לוחמים נוצרים למחנות סברה ושתילה, ורצחו מאות פלסטינים. הייתה זו קריסתה של המדיניות שהובילה למלחמת לבנון. הזעם הציבורי על המלחמה ותוצאותיה, ועל מאות ההרוגים שגבתה, הוביל להפגנות המונים, ולקיטוב של ממש בין הימין והשמאל. לבסוף הוחלט, תחת לחץ ציבורי כבד למנות ועדת חקירה, היא ועדת כהן, לבדיקת האחראים לטבח בסברה ושתילה. ועדה זו נתנה את מסקנותיה ביום 7 בפברואר 1983, ואלו היו כי אמנם אין גורם ישראלי הנושא באחריות ישירה לטבח, שכן זה בוצע על ידי מיליציות נוצריות ללא השתתפות פעילה של צה"ל, אך אלו נכנסו למחנות הפליטים בידיעת הממשלה ובעידודו של הצבא. כן הוסקו מסקנות בנוגע לדיווח הלקוי של הדרג הצבאי בכל הרמות לדרג המדיני. בין המסקנות היו מסקנות אישיות חמורות נגד רפאל איתן, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו למילוי תפקידו, הומלץ שלא לנקוט נגדו בצעדים כלשהם.
הכניסה לפוליטיקהאיתן שובץ במקום ה-25 הסמלי ברשימת שלומציון לכנסת ה-9, אך פרש מהמשך דרכו הפוליטית, שרק החלה, על מנת להמשיך לתפקד כאלוף פיקוד צפון, ובעתיד - גם כרמטכ"ל. לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב-אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה בשנית. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאייה בדאון (רפול היה אף בעל רישיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעתים בו התבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן בלט בדאגתו לעניינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק.
טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".[4]
בתחילה היה פעיל במסגרת חוג עין ורד, חוג רעיוני בתחיה ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1990–1991.
בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את עברו כרמטכ"ל, את התכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאה בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן וביהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור[5].
בבחירות עצמן הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת, אשר פרט לרפאל איתן לא היו ידועים במיוחד לציבור בפעילות קודמת. רפאל איתן השאיר את תנועתו באופוזיציה ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין. איתן לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לממשלת יצחק רבין בינואר 1995.
בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, שהיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול החליט לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם מפלגתו "צומת" ועם מפלגת גשר שבראשות דוד לוי. לאחר ניצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו את תפקיד השר לביטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה נגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים, שלאחריה הוא הועמד לדין וזוכה, אולם הוא היה מנוע מלכהן בתפקיד זה בגלל החקירה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה.
הפרישה מהפוליטיקה ומותו
פסל של איתן בתיאטרון היהלום ברמת גןבבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.
ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.
הפרישה מהפוליטיקה ומותו
פסל של איתן בתיאטרון היהלום ברמת גןבבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.
ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.
קטע כביש 60 הנקרא על שמו של רפאל איתןאחר מותו נקראו מספר פרויקטים מרכזיים בישראל על שמו. הנמל בו מצא את מותו נחנך באוגוסט 2005 ונקרא על שמו "נמל איתן". קטע כביש בכביש 60 העובר מצומת תל עדשים ומגיע עד למבואות נצרת עילית, כשהוא עובר בדרכו מעל גשר ודרך מנהרה שנחצבה בהר הקפיצה, נקרא אף הוא על שמו. הכביש נחנך בנובמבר 2008, אך כאשר הסתבר לראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי כי הכביש נקרא על שם איתן, נטש ג'ראיסי את הטקס.
עמותת "רפול" להנצחתו יזמה מספר רב של פעילויות - מפעל של מלגות שניתנות על שמו ופרס שנתי, הקמת אתר מבקרים בתל עדשים, הקמת מכון מחקר בנושא התיישבות וביטחון במכללת עמק יזרעאל ופעילויות נוספות ברוח זו. שמו של איתן הונצח ביום 28 באוקטובר 2010 בתיכון מקיף רמת גן הנקרא על שמו.
ספריורפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985 (נכתב עם דב גולדשטיין)
מצנח רביעי נפתח, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
בונים פה נמל - מכתבים מסבא נודניק, הוצאת תמוז, 2004
רפאל איתן ("רפול") (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, ח"כ ושר בממשלת ישראל.
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכונולד ב-1929 בתל עדשים, בן זקונים לאליהו ומרים איתן. אליהו היה מראשוני ארגון "השומר" ומרים נצר למשפחת סובותניקים.[1] חמשת אחיו של רפאל איתן הם: שמואל, ניצב במשטרה, מתתיהו, חבר בארגון "ההגנה", יוסף (נפטר בהיותו תינוק), נחמה וציפורה.
רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו. אביו אליהו הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת - דבר אשר ליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבע מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.
רפול נשא לאישה בראשונה את מרים, אם חמשת ילדיו: יוחנן, נפטר בהיותו ילד מהתקף אסטמה. יורם, טייס חיל האוויר, נהרג כאשר מטוסו התרסק בתאונה, ימים ספורים לאחר נישואיו לאופיר, בתו של אלוף משנה זוריק לב.[2] שלוש בנותיו - רותי, גליה ונורית. בתו רותי מקיימת אורח חיים דתי. בנה גיא הוא חרדי אברך כולל, ונשוי לנכדתו של יעקב בר-אור, מצאצאי הרב שמשון רפאל הירש מפרנקפורט.
בשנים האחרונות שלפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאשה את עפרה מאירסון.
הצבאיב-1944, בגיל 15, הצטרף לפלמ"ח. הוכשר במחלקת הסיור של הפלמ"ח - מחלקת משמרות, על ידי חיים פוזננסקי (פוזה) שהשפיע עליו עמוקות. במלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל. תחילה בגדוד הרביעי ולאחר מכן בגדוד העשירי. נלחם בקרב נבי סמואל ובקרב על מנזר סן סימון בירושלים שם נפצע קשה בראשו. לאחר המלחמה חזר לתקופה קצרה למשקו בתל עדשים, אך לאחר תקופה קצרה התגייס שנית לצה"ל. בפשיטה על משטרת כונתילה ב-28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש הלוחמים, בעודו מטפס על צוק תלול, מול אש האויב, וחיסל עמדת ירי אשר הפריעה להתקדמות הלוחמים. על כך הוענק לו עיטור העוז.
במבצע קדש, עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה"ל ("מבצע מכבש"), במעבר המיתלה בחצי האי סיני ב-29 באוקטובר 1956.
בשנות השישים עבר קורס טייס מקוצר על מטוסים קלים, כמו קצינים בכירים אחרים בצה"ל באותה תקופה. בתום קורס הוא זכה לענוד כנפי "ק", טייס קישור וסיור. מאוחר יותר (בתום שנות ה-70') הומרו כנפיים אלו בכנפי טיס רגילות.
במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות בפתחת רפיח שברצועת עזה. בהמשך הלחימה נפצע קשה בראשו במבואות רומני שבצפון מערב סיני. לאחר החלמתו, התמנה איתן למפקד חטיבת הבקעה וניהל את הלחימה בטרור בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מסתננים.
ב-24 ביוני 1968 מונה אל"מ רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"מ אהרון דוידי. בתפקידו זה היה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמדת מטוסי נוסעים של חברות תעופה לבנוניות שהיו בו. ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי (קחצ"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה 36 - אוגדת מילואים ברמת הגולן, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי שחדר לרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה, מונה לאלוף פיקוד הצפון, והיה בין מקימי הגדר הטובה, ולאחר מכן באוגוסט 1977 לראש אג"מ. הוא מונה בהמלצת שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-16 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.
כרמטכ"ל צה"לרפאל איתן
כינוי רפוּל
השתייכות פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1948 - אפריל 1983
דרגה רב אלוף
תפקידים צבאיים מפקד חטיבת הצנחנים, קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מפקד אוגדה 36, אלוף פיקוד הצפון, רמטכ"ל
מלחמות וקרבות מלחמת העצמאות
מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים
מבצע תשורה
מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים
עיטורים עיטור העוז
תפקידים אזרחיים חבר כנסת, שר
כבר בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להכניס רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר מטווחי ירי, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. כחלק מתפיסתו את תפקידי הצבא כחורגים מביטחון בלבד, דאג איתן לפיתוח פרויקט חיילי מקא"ם (שנודעו בכינוי "נערי רפול"), במסגרתו גויסו נערים משולי החברה במטרה לשלבם בחברה הישראלית.[3] במקביל, קיבל רפול את הצעת פרופסור פליקס דותן ופרופסור שאול יציב מן האוניברסיטה העברית להקים את תוכנית תלפיות, שמטרתה לשלב את בוגריה ביחידות מחקר ופיתוח בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות.
כמפקד העליון של הצבא, המוסמך להעניק חנינות לחיילים, קיצר איתן, בצעד שנוי במחלוקת, את עונשם של שני חיילים שפגעו בערבים: סגן דניאל פינטו, חתנו של דני מט, שהורשע בהרג שבויים בלבנון, וישראל לדרמן, שהורשע ברצח פלסטיני בירושלים בהיותו חייל מילואים.
בשירותו כרמטכ"ל פיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על פינוי והריסת העיר ימית בסוף אפריל 1982. ב-3 ביוני 1982 ניסה ארגונו של אבו נידאל להתנקש בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של הפלסטינים בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל", הוא מלחמת לבנון, שהחלה ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, שתכניותיה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו"אורנים קטן", היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, והתחברות אל הפלנגות הנוצריות בראשות בשיר ג'ומייל, על מנת להשליט אותן על לבנון, ולהפוך אותה למדינה ידידותית לישראל. בפועל הייתה תוכנית זו רחוקה ממימוש. צה"ל הסתבך במלחמה קשה, שבה נהרגו מאות חיילים, תוך לחימה בשטח בנוי בערים, עימות חזיתי עם הצבא הסורי, מצור על ביירות, וכניסה לתוך פוליטיקה לבנונית מסובכת ובלתי צפויה.
הייתה זו מלחמה שבה לא הותקפה ישראל או הגיבה על איום קיומי, אלא פתחה בעימות יזום מתוך מטרה להשיג תוצאות מדיניות. תומכי המלחמה טוענים כי מלחמה זו הייתה נערכת במוקדם או במאוחר עקב התבססות אש"ף בלבנון והאיום הממשי שלו על יישובי הצפון, למרות הפסקת האש.
מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בהשמדת מערך טילי הנ"מ הסורים בלבנון בימים הראשונים של המלחמה, תחת פיקודו של מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר אחד החמורים בהם הוא הקרב בסולטאן יעקוב. בתחילת המלחמה היה המסר שהגיע לציבור כי המדובר במבצע של "ארבעים ושמונה שעות", במהלכו ייכנס צה"ל למרחק של "ארבעים קילומטר". לאחר כניסת הצבא ללבנון, התמשכות המלחמה והעומק בלבנון אליו הגיעו הכוחות, איבדה המלחמה חלק ניכר מהתמיכה הציבורית, והחל גל של מחאה שהגיע לשיאו עם התפטרותו של אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה. רפול היה מזוהה ציבורית ופוליטית עם המלחמה, אופן ביצועה ומטרותיה, על אף שכחייל, היה לכאורה מעבר לפוליטיקה.
האות הסופי לכשלונה היחסי של המלחמה היה רציחתו של בשיר ג'ומייל, שבעקבותיה נכנסו לוחמים נוצרים למחנות סברה ושתילה, ורצחו מאות פלסטינים. הייתה זו קריסתה של המדיניות שהובילה למלחמת לבנון. הזעם הציבורי על המלחמה ותוצאותיה, ועל מאות ההרוגים שגבתה, הוביל להפגנות המונים, ולקיטוב של ממש בין הימין והשמאל. לבסוף הוחלט, תחת לחץ ציבורי כבד למנות ועדת חקירה, היא ועדת כהן, לבדיקת האחראים לטבח בסברה ושתילה. ועדה זו נתנה את מסקנותיה ביום 7 בפברואר 1983, ואלו היו כי אמנם אין גורם ישראלי הנושא באחריות ישירה לטבח, שכן זה בוצע על ידי מיליציות נוצריות ללא השתתפות פעילה של צה"ל, אך אלו נכנסו למחנות הפליטים בידיעת הממשלה ובעידודו של הצבא. כן הוסקו מסקנות בנוגע לדיווח הלקוי של הדרג הצבאי בכל הרמות לדרג המדיני. בין המסקנות היו מסקנות אישיות חמורות נגד רפאל איתן, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו למילוי תפקידו, הומלץ שלא לנקוט נגדו בצעדים כלשהם.
הכניסה לפוליטיקהאיתן שובץ במקום ה-25 הסמלי ברשימת שלומציון לכנסת ה-9, אך פרש מהמשך דרכו הפוליטית, שרק החלה, על מנת להמשיך לתפקד כאלוף פיקוד צפון, ובעתיד - גם כרמטכ"ל. לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב-אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה בשנית. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאייה בדאון (רפול היה אף בעל רישיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעתים בו התבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן בלט בדאגתו לעניינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק.
טיפוסית היא התבטאותו ב-12 באפריל 1983 בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת לפיה יש להגיב לזריקת אבנים בכבישי יהודה ושומרון בתגובה ציונית הולמת של הקמת יישובים עד שהערבים יוכלו רק "להתרוצץ כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".[4]
בתחילה היה פעיל במסגרת חוג עין ורד, חוג רעיוני בתחיה ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת. רפול ייצג קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1990–1991.
בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את עברו כרמטכ"ל, את התכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאה בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן וביהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור[5].
בבחירות עצמן הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת, אשר פרט לרפאל איתן לא היו ידועים במיוחד לציבור בפעילות קודמת. רפאל איתן השאיר את תנועתו באופוזיציה ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין. איתן לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לממשלת יצחק רבין בינואר 1995.
בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, שהיו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול החליט לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם מפלגתו "צומת" ועם מפלגת גשר שבראשות דוד לוי. לאחר ניצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו את תפקיד השר לביטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה נגדו על שימוש פוליטי בפרטים אישיים שהוצאו ממאגרים צבאיים, שלאחריה הוא הועמד לדין וזוכה, אולם הוא היה מנוע מלכהן בתפקיד זה בגלל החקירה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה.
הפרישה מהפוליטיקה ומותו
פסל של איתן בתיאטרון היהלום ברמת גןבבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.
ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.
הפרישה מהפוליטיקה ומותו
פסל של איתן בתיאטרון היהלום ברמת גןבבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.
ב-23 בנובמבר 2004 הגיע, כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו, עם מכוניתו לנמל אשדוד, מתוקף תפקידו בהנהלת החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת "נמל היובל" כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים.
קטע כביש 60 הנקרא על שמו של רפאל איתןאחר מותו נקראו מספר פרויקטים מרכזיים בישראל על שמו. הנמל בו מצא את מותו נחנך באוגוסט 2005 ונקרא על שמו "נמל איתן". קטע כביש בכביש 60 העובר מצומת תל עדשים ומגיע עד למבואות נצרת עילית, כשהוא עובר בדרכו מעל גשר ודרך מנהרה שנחצבה בהר הקפיצה, נקרא אף הוא על שמו. הכביש נחנך בנובמבר 2008, אך כאשר הסתבר לראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראיסי כי הכביש נקרא על שם איתן, נטש ג'ראיסי את הטקס.
עמותת "רפול" להנצחתו יזמה מספר רב של פעילויות - מפעל של מלגות שניתנות על שמו ופרס שנתי, הקמת אתר מבקרים בתל עדשים, הקמת מכון מחקר בנושא התיישבות וביטחון במכללת עמק יזרעאל ופעילויות נוספות ברוח זו. שמו של איתן הונצח ביום 28 באוקטובר 2010 בתיכון מקיף רמת גן הנקרא על שמו.
ספריורפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985 (נכתב עם דב גולדשטיין)
מצנח רביעי נפתח, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
בונים פה נמל - מכתבים מסבא נודניק, הוצאת תמוז, 2004