ביוגרפיה
נולד בעיר אורשה (Орша) שבפלך מוגילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ויטבסק בבלארוס) בשנת 1894, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1906.
היה בוגר המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה". החל משנת 1909 היה חלק מחבורה שארגנה את השמירה על העיר תל אביב. לחבורה זו השתייכו "ארבעת הגיסים": שאול אביגור, אליהו גולומב ומשה שרת.
בין השנים 1913–1914 עבד כפועל בקבוצת דגניה (לימים דגניה א'). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא העות'מאני, ונידון למוות משום שפעל במקביל בענייני ביטחון היישוב העברי. הוא נמלט לדרום הארץ, שכבר נכבש על ידי הבריטים, וכך ניצל ממוות. היה ממארגני ההתנדבות לגדוד העברי.
בשנים 1920 עד 1930 היה חבר הוועד המרכזי של ההגנה. בשנים 1931 עד 1940 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה. במהלך תקופה זו היה אחד מראשי תנועת העבודה, וחלק מהקבוצה שהקימה את מפלגת אחדות העבודה. בשנת 1935 התמנה לתפקיד סגן ראש עיריית תל אביב. לאחר מכן היה ראש המחלקה המדינית בהסתדרות.
היה מקים ומנכ"ל חברת "אווירון", שמטרתה הייתה להקים תעופה עברית בארץ ישראל, בעיקר לצורכי ביטחון, על ידי הכשרת טייסים, הקמת קווי תעופה בארץ ומחוץ לה. חברה זו שימשה כיסוי ל"שירות האוויר" של ההגנה.
תאונת הדרכיםנהרג בתאונת דרכים ב-29 בדצמבר 1940 (כ"ט בכסלו ה'תש"א), בכביש חיפה-תל אביב ("הישן") בדרכו חזרה מהצפון, בו ביקר את מ"ג אסירי ההגנה בכלא עכו. איתו במכונית היו אשתו רבקה (אחותו של משה שרת); בתו תרצה; גיסתו צִבְיה שרת, (אשת יהודה שרת); אחותו חוה בורודובסקי ובתה אורה, וכן שותפו לרעיון ולחברה, יצחק בן יעקב. פרט לחוה בורודובסקי, שנפצעה קשה, נהרגו בתאונה כל יושבי המכונית. דב הוז שהיה הנהג, איבד את השליטה על ההגה והרכב התהפך לתעלה בצד הדרך. במקום התאונה, ליד צומת פרדסיה, הוקמה אנדרטה בשנת 1950.
הנצחתואוניית המעפילים "Fede", שיצאה מנמל לה ספציה ב-1946, נקראה על שמו דב הוז. קיבוץ דורות בנגב נקרא על שם בני משפחת דב הוז: השם מורכב מראשי התיבות של דב ורבקה ותרצה. גם נמל התעופה דב הוז (שדה דב) שבתל אביב נקרא על שמו. כמו כן עמותת דרור בתי חינוך מפעילה בתל אביב בית ספר תיכון הקרוי על שמו. שמו הונצח גם בחולון ובת-ים - שם קראו לרחוב על שמו - שדרות דב הוז.
נולד בעיר אורשה (Орша) שבפלך מוגילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ויטבסק בבלארוס) בשנת 1894, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1906.
היה בוגר המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה". החל משנת 1909 היה חלק מחבורה שארגנה את השמירה על העיר תל אביב. לחבורה זו השתייכו "ארבעת הגיסים": שאול אביגור, אליהו גולומב ומשה שרת.
בין השנים 1913–1914 עבד כפועל בקבוצת דגניה (לימים דגניה א'). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא העות'מאני, ונידון למוות משום שפעל במקביל בענייני ביטחון היישוב העברי. הוא נמלט לדרום הארץ, שכבר נכבש על ידי הבריטים, וכך ניצל ממוות. היה ממארגני ההתנדבות לגדוד העברי.
בשנים 1920 עד 1930 היה חבר הוועד המרכזי של ההגנה. בשנים 1931 עד 1940 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה. במהלך תקופה זו היה אחד מראשי תנועת העבודה, וחלק מהקבוצה שהקימה את מפלגת אחדות העבודה. בשנת 1935 התמנה לתפקיד סגן ראש עיריית תל אביב. לאחר מכן היה ראש המחלקה המדינית בהסתדרות.
היה מקים ומנכ"ל חברת "אווירון", שמטרתה הייתה להקים תעופה עברית בארץ ישראל, בעיקר לצורכי ביטחון, על ידי הכשרת טייסים, הקמת קווי תעופה בארץ ומחוץ לה. חברה זו שימשה כיסוי ל"שירות האוויר" של ההגנה.
תאונת הדרכיםנהרג בתאונת דרכים ב-29 בדצמבר 1940 (כ"ט בכסלו ה'תש"א), בכביש חיפה-תל אביב ("הישן") בדרכו חזרה מהצפון, בו ביקר את מ"ג אסירי ההגנה בכלא עכו. איתו במכונית היו אשתו רבקה (אחותו של משה שרת); בתו תרצה; גיסתו צִבְיה שרת, (אשת יהודה שרת); אחותו חוה בורודובסקי ובתה אורה, וכן שותפו לרעיון ולחברה, יצחק בן יעקב. פרט לחוה בורודובסקי, שנפצעה קשה, נהרגו בתאונה כל יושבי המכונית. דב הוז שהיה הנהג, איבד את השליטה על ההגה והרכב התהפך לתעלה בצד הדרך. במקום התאונה, ליד צומת פרדסיה, הוקמה אנדרטה בשנת 1950.
הנצחתואוניית המעפילים "Fede", שיצאה מנמל לה ספציה ב-1946, נקראה על שמו דב הוז. קיבוץ דורות בנגב נקרא על שם בני משפחת דב הוז: השם מורכב מראשי התיבות של דב ורבקה ותרצה. גם נמל התעופה דב הוז (שדה דב) שבתל אביב נקרא על שמו. כמו כן עמותת דרור בתי חינוך מפעילה בתל אביב בית ספר תיכון הקרוי על שמו. שמו הונצח גם בחולון ובת-ים - שם קראו לרחוב על שמו - שדרות דב הוז.