אברהם שטרן (יאיר)
אברהם שטרן ("יאיר") (23 בדצמבר 1907, י"ח בטבת ה'תרס"ח – 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב) היה לוחם מחתרת ומשורר יהודי, מייסדו ומפקדו הראשון של ארגון "לוחמי חירות ישראל" (לח"י). נודע גם בשם "יאיר", שהיה כינויו המחתרתי (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).
שטרן, פעיל אצ"ל, עמד בשנת 1940 בראש קבוצת פורשים שהסתייגו מהתמתנות גישתו של הארגון בכל הקשור למאבק בשלטון המנדט הבריטי והתפלגו לארגון עצמאי שלימים נקרא לח"י. לכל אורך הדרך נרדפו חברי הארגון, ושטרן בראשם, בידי הבולשת הבריטית, שראתה מטרה עליונה בחיסול פעילותו. המצור הלך והתהדק סביב שטרן, עד שבפברואר 1942 נתפס בידי אנשי הבולשת ונרצח בירייה עם מעצרו.
ביוגרפיה[עריכה] ילדותו ונעוריואברהם שטרן נולד ב-23 בדצמבר 1907 בעיירה סובאלק (תצלום ביתו) שבצפון-מזרח פולין (במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית). אביו מרדכי היה רופא שיניים, ואמו הדסה-לאה (בתו של רפאל גרושקין, ממשכילי ליטא) הייתה מיילדת. ביתה של משפחת שטרן היה בית יהודי חילוני, שבו השכלה ולימודים הובילו את קו חינוכם של שני הבנים, אברהם ואחיו הצעיר דוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הגרמנים, ואמם עזבה את העיירה יחד עם בניה ועברה לבית אחותה בעיר סרנסק שבגוברניית פֶּנְזַה ברוסיה (כיום בירת רפובליקת מורדוביה שבפדרציה הרוסית). אברהם נהג לספר על אומץ לבה של דודתו "מן הדודה שלי למדתי לשרוד גם בעיתות המצוקה הקשות ביותר".[1]
כאשר היה אברהם בן עשר התקבל ללימודים בגימנסיה הרוסית בסרנסק, ובה נחל הצלחה רבה ובמקביל קיבל שיעורים פרטיים בעברית. עם תום המלחמה חזרה אמו לסובאלק ביחד עם דוד, ואילו אברהם נשאר בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. לאחר המהפכה הבולשביקית, בהיותו בן 14, החליט שטרן לשוב אל בית הוריו בסובאלק, ושם המשיך ללמוד בגימנסיה העברית - אז הושפע מרוחה של הספרות הרומנטית הפולנית ומגדולי משורריה של פולין. בגימנסיה היה אברהם ידוע כקונדסן עם היותו מוכשר. מנהל הגמנסיה, עפרון, אמר עליו: "שטרן זה, כשיגדל, יהיה או גאון או שודד על אם הדרך" [2].
בגרותו בארץ ישראלשטרן עלה לארץ ישראל בשנת 1926 וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים, שזיכו אותו בתעודת בגרות. ניכרו בו כשרונות אמנותיים רבים: ציור, משחק, כתיבה ואף דקלום שירה בשפת המקור. הוא שאף ללמוד משחק ב"הבימה", אך הוריו גילו התנגדות נחרצת, ולבסוף נכנע לפני רצונם. החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לתלמיד מצטיין, אשר גם גילה מעורבות פוליטית ארגונית.
דרכו כסטודנט לא הייתה קלה: הוריו התקיימו בדוחק ולא היה באפשרותם לסייע לו כספית. שטרן התפרנס בזכות עצמו, ממלגות שקיבל ושיעורים פרטיים שהעביר. הייתה זו בעיקר תקופה מרובת יצירה לשטרן, בה כתב את מרבית שיריו ובה עוצבה השקפת עולמו במערכה על חירות ישראל. בראשית ימיו באוניברסיטה הכיר את רוני בורנשטיין, לימים אשתו ואם בנו (שנולד ארבעה חודשים לאחר מותו ונקרא על שמו, יאיר אברהם). אהבתם של הזוג עמדה בתהפוכות הרבות של הדרכים שבהן בחר שטרן ללכת.
גלגולי פעילותו הפוליטיתחיילים אלמונים, המנון לח"י
חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמות.
כולנו גויסנו לכל החיים:
משורה משחרר רק המות.
פזמון:
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש,
בערים, בכפרים את דגלנו נרים
ועליו: הגנה וכבוש.
אברהם שטרן-יאיר
ראשית מעורבותו הפוליטת של שטרן היא בייסוד אגודת הסטודנטים "חולדה", על שמו של היישוב חולדה שמגיניו עמדו בגבורה כנגד מתקפות הערבים ב"מאורעות תרפ"ט" (1929). במהלך פעילותו פגש את דוד רזיאל, פעיל אגודת "אל על", ובין השניים נרקמה ידידות אמיצה - זאת על אף שרזיאל הגיע מרקע שונה מזה של שטרן (רזיאל גדל בבית דתי והחל ללמוד באוניברסיטה לאחר שנתיים של לימוד בישיבת מרכז הרב בירושלים). למרות השוני בין השניים, הם השלימו זה את זה בחלומם המשותף.[3] באותם ימים פעלו רזיאל ושטרן בשורות ההגנה בירושלים בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ'ברסקי. כאשר הוביל אברהם תהומי את פילוג הארגון עקב חילוקי דעות בתוך ההנהגה לגבי אופי פעילותו, היו רזיאל ושטרן מראשוני תומכיו של תהומי והצטרפו אליו בהקמת ארגון "הגנה ב'", אשר נקרא מאוחר יותר ארגון צבאי לאומי. שירו של שטרן, "חיילים אלמונים", שנכתב בזמן פרעות תרפ"ט, היה להמנון הארגון (ולימים להמנון ארגון הלח"י), ואף פורסם בבטאון המחתרתי "המצודה".
בשנת 1933 השלים יאיר את לימודיו באוניברסיטה וקיבל מלגה להשתלמות באיטליה. בן 26 היה כאשר יצא מהארץ ובפניו פתוחה הדרך לקריירה אקדמית מזהירה. בזמן שהותו הקצרה באיטליה שקד יאיר לא רק על מחקרו, אלא גם על עריכת עשרות שירים אשר חיבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה. התפנית מן המסלול האקדמי לפעילות מרכזית במחתרת חלה בשנת 1934, כאשר הגיע לאיטליה מפקד האצ"ל אברהם תהומי במטרה לגייס אותו לתפקיד מחתרתי מרכזי - רכישת נשק בפולין והעברתו ארצה. יאיר נענה בחיוב לתפקיד זה, ובכך נטש את הקריירה האקדמית ונרתם כולו לפעילות המחתרת. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) העמידו את הארגון בדילמות קשות לגבי המשך פעילותו. תהומי החליט לחבור ל"הגנה", בתנאים נוחים. החלטה זו הובילה לסכסוך בתוך האצ"ל, אשר התפתח לפילוג שהובילו שטרן ורזיאל יחדיו. כמחצית מחברי הארגון הלכו בעקבותיהם, בהאמינם כי המדינה העברית לא תוכל לקום מבלי להישען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי.
תקופת המלחמה והפילוגעם פרוץ המלחמה הופסקה הפעילות בפולין. ערב המלחמה נתפסו כל חברי מפקדת האצ"ל, כולל יאיר, על ידי הבריטים, והובאו למאסר. הארגון החל לגלות סימני התפוררות עקב החלטתו של דוד רזיאל לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר כל פעילות צבאית כנגד הבריטים. יאיר ראה צעד זה כבגידה מצד ידידו הטוב והחל להוביל מרד בתוך המפקדה. הפילוג לא איחר להגיע, ובאוגוסט 1940 נפרד יאיר מהאצ"ל וייסד את "לוחמי חירות ישראל" (לאחר מותו נקרא הארגון בשמו הנודע עד היום, לח"י). אלו שנשארו לצד יאיר והלכו בדרכו, ידעו את אשר לפניהם והיו מוכנים לכל.
ההיערכות הארגונית החדשה שהוביל יאיר הייתה מנותקת מן הממסד ומהמורשת הרוויזיוניסטית, הרעיון והדרך היו אלו שהובילו את לוחמי החרות. שטרן גיבש את מצעו האידאולוגי של הארגון החדש במסגרת 18 סעיפים, שנקראו "עיקרי התחייה". מסמך זה הבהיר את מטרות ואמצעי הארגון. חלק מן הסעיפים הביעו את רעיון כיבוש הארץ מידי שלטון זרים, עיקרון האדונות העברית על הארץ, ופריסת הגבולות שבידי היהודים. שטרן יצר מגע עם השלטונות הגרמנים, מתוך אמונה שהם יעדיפו לקיים שיתוף פעולה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהוצאת היהודים מאירופה; בכך גם יסייעו לערער את מעמדה של בריטניה. במכתב שהועבר בינואר 1941 לשגרירות גרמניה בטורקיה כתב שטרן :
קיימים אינטרסים משותפים לכינון סדר חדש באירופה בהתאם לתפיסה הגרמנית להגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות...כינונה של מדינה יהודית על בסיס לאומי וטוטליטארי הקשורה בהסכם עם הרייך הגרמני תחזק את מעמדה של גרמניה כמעצמה במזרח הקרוב
המגעים שקיים יאיר עם נציגי גרמניה לא נשאו פרי והמכתב נשאר בשגרירות באנקרה שם נמצא לאחר המלחמה.
בתחילת חודש דצמבר 1941 פשטה המשטרה הבריטית על דירה בסמוך לתחנה המרכזית של תל אביב; אנשי מפתח רבים של המחתרת נמצאו ונאסרו בפעולה זאת, ועל כן החליט יאיר כי יש לפגוע בחוזקה במנגנון הבילוש הבריטי. הייתה זו תקופה קשה למחתרת: הקופה הייתה כמעט ריקה לגמרי בשלב זה, ואנשיה נאלצו לבצע נסיונות שוד שכשלו. רבים הושלכו למאסר עקב הלשנות, ואף בעל ברית לא נראה באופק. גם היישוב העברי גילה איבה כלפי המחתרת, אשר נתפסה כקיצונית מדי ואף פגעה בשוגג בקצינים יהודים. בין הפעולות שיזם שטרן כנגד הבולשת הבריטית הייתה ההתנקשות ברחוב יעל 8. המטרה הייתה לחסל את הקצין הבריטי ג'פרי מורטון, שהוביל את הפעילות נגד הלח"י. התוכנית הייתה להטמין מלכודת בגג הבניין של רחוב יעל 8 בתל אביב. אחד מאנשי הלח"י הפעיל מטען נפץ בכמות קטנה ופיזר דם (של חיה) בחדר שבגג ועל המדרגות, מה שגרם לבהלה בקרב השכנים אשר הזעיקו את המשטרה. ג'פרי מורטון היה עסוק באותה עת ולכן ביקש מהקצין שיף, שהיה מפקד מחוז תל אביב, לצאת אל המקום. שיף וקצינים נוספים שהתלוו אליו נכנסו לחדר בעליית הגג ומטען שני שהוטמן מראש הופעל על ידי איש לח"י מבניין סמוך. שיף נהרג במקום, ושני קצינים יהודים שהיו עמו מתו מפצעיהם למחרת היום. הפעולה גרמה לזעזוע רב בישוב היהודי, והעיתונות העברית גינתה את הרצח.
בינואר 1942 פורסמו תמונותיהם של יאיר וחבריו ועל ראשו הוצא פרס של 1,000 לא"י.[4] יאיר נאלץ לנדוד ברחבי תל אביב וסביבתה כאשר הוא נושא עמו מיטה מתקפלת ומזוודה אחת, שהכילה תנ"ך ומילון עברי. פגישותיו עם חברי המחתרת התרחשו באישון לילה. הייתה זו הדרך היחידה שבה יכול היה לקבל מידע, להעביר הוראות, לעודד את רוחם של האחראים ולטעת בהם אמונה שלא תעורער מכובד המכות שספגו. היה זה גם הזמן היחיד שבו יכול היה להיפגש עם רוני. יאיר הבין כי גם אם אין סיוע חיצוני, יש להמשיך בקרב ולהפגין התנגדות בנחישות ובלחימה. הוא החל לשדר בתחנת השידור החשאית של המחתרת ("קול ציון הלוחמת") במוצאי שבתות. הוא ראה את תפקידה המרכזי של המחתרת בהכשרתה של המלחמה שתבוא לצורך תקומתה של מדינה יהודית וחופשית בארץ ישראל. יאיר ידע כי המחיר יהיה כבד ויכלול גם את נפשו-שלו. בשיחה עם אנשי המחתרת אמר:
אפילו עלינו, קבוצה קטנה כמו שהננו, למלא תפקיד אחד בלבד, דיינו. כי זהו תפקיד היסטורי. עלינו להופיע כחיידק ראשון שבארסו יכניס רקב באותה אימפריה עולמית, שהרימה עתה ידה עלינו. וזאת כדאי לעשות, אפילו נגווע במורסת הפצע האנוש שנגרום לה.
לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
דבר אחד ברור: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא;
דרך "פסולה", שסופה ניצחון, כשרה למהדרין.
– אברהם שטרן
כתב ידו של אברהם "הרי את מקודשת לי מולדת" באנדרטת לח"י[עריכה] ימיו האחרוניםיאיר היה לאדם המבוקש והנרדף ביותר בארץ ישראל. הבולשת הבריטית השקיעה זמן ומאמצים רבים על מנת למצוא את מקום היחבאו. הוא דחה ללא הרהור שתי הצעות להסתירו עד סוף המלחמה. הצעה אחת הגיעה בשם התנועה הרוויזיוניסטית, שאף הציעה לנקום את דם נרצחי דיזנגוף 30. הצעה אחרת הגיעה מפי גיסו (אחיה של רוני, אשתו) שהיה מפקד ב"הגנה". הוא נימק החלטתו כך:
אין ראש מחתרת יכול לקיים בידו את זכות המנהיגות אם יעדיף את ביטחונו האישי על צרכי התנועה.
– לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר יאיר בדירתם של טובה ומשה סבוראי, ברחוב מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. דירתם נחשבה כפסולה מטעמי ביטחון - משה סבוראי היה אסיר נמלט באותם ימים והיה לדמות מבוקשת על ידי המשטרה. טובה סבוראי התחזתה לאישה חולה אשר בעלה נעדר לעתים קרובות מביתם, וחיסיה שפירא, שהייתה המקשרת של יאיר, התחזתה לעוזרת של טובה, הדואגת לסידורים השוטפים של תחזוק הבית. אברהם נהג להעביר את זמנו בקריאה, בניסוח רעיונות פוליטיים שהרהר לגביהם ובמענה על דואר שקיבל בעזרת המקשרת שלו חיסיה. מאז שפורסמו תמונותיו בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות, הוחלט שיפסיק לצאת לטיוליו הליליים על אף החושך ששרר ברחובות בתקופה זו של מלחמה. כמו כן שוּנה מקום היחבאו בתוך הבית. בכל פעם שנשמעה דפיקה על הדלת היה נכנס יאיר למטבחון, ועתה הוחלט שמוטב שייכנס לארון הבגדים וטובה סבוראי תסגור את דלת הארון אחריו. יאיר ידע כי קצו קרב, וכי היום שבו יתפסו אותו הבריטים יהיה היום בו ימות. לרוני אשתו כתב באגרת קצרה:
לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך.
– לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות
[עריכה] הרצח
מוזיאון "בית יאיר", פלורנטין, בו נרצח אברהם שטרן.ביום 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט תש"ב, לאחר ביקורה של חיסיה השכם בבוקר, חש יאיר כי מתבוננים בביתם דרך שלבי התריס הפתוחים. טובה סגרה את השלבים במחשבה שאלו הם בעל הבית ואשתו התולים את כביסתם על הגג, ויאיר פנה לכתיבה כהרגלו מדי יום ביומו. מספר דקות אחר כך, בשעה 9 בבוקר לערך, נשמעה דפיקה קלה בדלת. יאיר פנה ישירות לארון, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שסגרה את הארון אחריו. בפתח עמד הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין, ששלט היטב בשפה העברית, ביחד עם שני בלשים אנגלים. וילקין הודיע לטובה כי הגיע על מנת לקחת עמו מספר פרטי לבוש עבור משה בעלה שיעבור היום לבית הסוהר בירושלים (משה סבוראי שכב פצוע בבית החולים לאחר שנפצע באירוע "דיזנגוף 30"). טובה נכנסה לחדר הפנימי, אספה מספר לבנים וחליפה שתלו על דלת החדר, והגישה אותם לוילקין. וילקין ניסה לפתח שיחה עם טובה באשר לפעילותו של בעלה, וכאשר זו השיבה בשלוות נפש איבד וילקין את קור רוחו ובבת אחת התפרץ ואמר כי סוף "אנשי שטרן" יהיה דומה לסופם של נרצחי "דיזנגוף 30". לשמע שמותיהם של הנרצחים השיבה טובה לקצין כי היא עוד תזכה לראות את הבריטים בורחים מהארץ.
וילקין העצבני הורה לפתוח בחיפוש בתוך הבית. שני הבלשים החלו בחיפוש, ווילקין ניגש לשולחן בו ישב יאיר לפני מספר דקות וקרא את תוכן הפתקים שהיו עליו. אחד הבלשים פנה לחפש בארון הבגדים הגבוה, נתקל בגופו של יאיר ומיד משך אותו החוצה. טובה הבחינה בבלש מושיט יד אל אקדחו, קפצה ממקומה ונעמדה בין הקצין ליאיר. "לא לירות, לא לירות או שתירה בי",[5] הפצירה טובה בבלש. וילקין הגיע מיד למשמע השיח והבחין ביאיר. כעבור מספר דקות הגיעו שני בחורים צעירים ובידם כבלים. אחד הבלשים מיהר לכבול את יאיר בעוד שאקדחו ואקדח הבלש השני מופנים אליו. מהר מאוד התמלא הבית בבלשים אנגלים. את טובה סבוראי הובילו החוצה לאחר שנערך עליה חיפוש והיא החליפה את בגדיה.
כאשר הגיע ג'פרי מורטון, הוא הורה ליאיר להתקרב לכיוון החלון. יאיר נשמע למורטון ולפתע נשמעו שלוש יריות. טובה, שהייתה בניידת משטרה מחוץ לבית ושמעה את היריות, הבינה מיד: יאיר נרצח[5]. גופתו של יאיר הורדה לרכב הצלב האדום, והלוויתו נערכה לפנות ערב בבית העלמין בנחלת יצחק שבתל אביב. אנשי משפחה ספורים נכחו בהלוויה תחת אבטחה כבדה של המשטרה הבריטית, שחששה מניסיון פעולה מצד המחתרת.
לאחר הירצחו נולד בנו, יאיר שטרן, שהיה לעיתונאי ולימים מנהל הטלוויזיה הישראלית.
[עריכה] מחלוקות לגבי הרצח"דבר", בטאונה של ההסתדרות הכללית, דיווח על מותו של שטרן: "אברהם שטרן, ראש הכנופיה שעסקה בזמן האחרון במעשי שוד ורצח ואשר אנשיה גרמו למותם הטראגי של שלושה קצינים בתל אביב, נהרג אתמול ב-11.45 בהתנגשות עם המשטרה" ובהמשך: "בנסותו להימלט נאלצה המשטרה לירות בו".[6]
בספרו של ג'פרי מורטון, "פשוט-המלאכה", מתוארת עדות שלפיה הוּצא שטרן מן הארון, ובשעה שרכן לקשור את שרוכי נעליו זינק לעבר החלון שהוליך אל גג שטוח. מורטון טוען כי חש באיום והאמין כי יאיר רץ לעבר מטען שכנראה החביא מבעוד מועד ושאליו ניסה לברוח בשעת הימלטו כדי להתפוצץ ולקחת עמו אנשים נוספים. לכן כאשר החל להימלט, החליט מורטון לירות ביאיר למוות. כך סיפר מורטון גם בראיון לעיתון "הטיימס".[7]
ישנם קשיים רבים בעדות זו: יאיר היה כבול בידיו, ולכן לא יכול היה לנסות לקשור את שרוכיו. מאותה סיבה לא יכֹל לזנק לעבר החלון בעוד בלש אנגלי שומר עליו. בעייתיות נוספת קיימת בהנחה לקיום הפצצה: אם באמת הייתה פצצה, מדוע לא השאיר אותה יאיר במקום קרוב יותר, כמו למשל איתו בארון? מורטון גם לא הסביר מה עשה הבלש ששמר על יאיר בזמן שניסה להימלט, ומדוע לא היה זה הוא שירה בו.[8] שנים רבות לאחר הרצח החליט סרג'נט דניאל דיי, השוטר היחידי שנותר עם מורטון בחדר, לספר את מה שהתרחש:
לאחר שציווה מורטון על כולם לעזוב את הדירה ולקחת איתם את טובה סבוראי, נשארנו עם שטרן רק שנינו, מורטון ואני. ואז ניגש מורטון אל מאחורי גבו של שטרן, דחף אותו אל החלון וירה בראשו. שטרן נפל ומורטון המשיך לירות בחזה. אחר כך הפנה את ראשו אליי ואמר: אתה ראית שהוא ניסה לברוח.
– לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
[עריכה] הנצחה
קברו של אברהם שטרן, בבית הקברות נחלת יצחקעל שמו של אברהם שטרן-יאיר רחובות בערי ישראל. כן נקראים על שמו היישוב כוכב יאיר בשרון ומאחז חוות יאיר בשומרון. מוזיאון הלח"י הנמצא בבית בו נרצח נקרא "בית יאיר". מדי שנה, בכ"ה בשבט, יום הרצח, מתקיימת אזכרה ממלכתית לחללי הלח"י בסמוך לקברו בבית העלמין בנחלת יצחק.
[עריכה] כתביוספר השירים / של אברהם שטרן המכונה יאיר, [תל אביב]: סולם, תש"י.
ספר השירים של אברהם שטרן (יאיר): מחולל מלחמת החרות העברית, [תל אביב]: הוועד להוצאת כתבי לח"י, 1964.
בדמי לעד תחיי: שירים, [תל אביב]: יאיר, תשל"ו.
מכתבים לרוני / אברהם שטרן (יאיר); עורך: אהרן אמיר, תל אביב: יאיר, תש"ס-2000.
[עריכה] לקריאה נוספתילין-מור, נ. לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות. (ירושלים): שקמונה, (1974).
נדבה, י. אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י.
סבוראי, ט. ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן.
סבוראי, מ. מאצ"ל ללח"י: סיפור אישי. (שקד): המחברים, (1989).
סבוראי, מ. משפט הדיבה. (שקד): המחברים, (1997).
סבוראי, מ. משפט הדיבה 2. (שקד): המחברים, (1997).
משה שמיר, יאיר - אברהם שטרן: חייו - מלחמתו - מותו. רומן ביוגרפי. (לוד): זמורה ביתן (תשס"א; 2001)
נחמיה בן תור, ספר תולדות הלח"י (חמישה כרכים), הוצאת "יאיר", 2010.
לח"י - אנשים, הוצאת "יאיר", 2002
[עריכה] קישורים חיצונייםמיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם שטרן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם שטרן
מאצ"ל ללח"י חייהם של משה וטובה סבוראי
אברהם שטרן
תצלום בית ילדותו של שטרן, ועליו לוח זיכרון (בפולנית)
יואל יעקובי, רוח ולחימה, באתר בשבע - ערוץ 7, סיפורו של אברהם שטרן
יוסף נדבה, אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י
יפה נקר, אברהם שטרן ("יאיר") - 60 שנה להירצחו
אברהם שטרן "יאיר" - מסלול חיים באתר "לחיות את ההיסטוריה".
סיפור חייו של אברהם שטרן (יאיר), באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
עדה אושפיז, הבוקר האחרון שלא נגמר, באתר הארץ - תיאור היום האחרון בחייו של שטרן
אברהם שטרן (יאיר) באתר שירונט.
אברהם שטרן (יאיר) בלקסיקון הספרות העברית החדשה
"ימים אדומים" - 100 שנה להולדתו של מנהיג האצ"ל, מיקי סגל, באתר "אומדיה"
יוסף הלר, לח"י בין ימין לשמאל - הערות לבקורת
"חיילים אלמונים" בבצוע שלמה ארצי, יוטיוב
אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, "דבר", 13 בפברואר 1948
[עריכה] הערות שוליים^ רם אורן, ימים אדומים, הוצאת קשת, 2006.
^ שרה שנר נשמית, ואל המנוחה לא באתי, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986, עמוד 19
^ לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות.
^ עיתון פלסטין פוסט, 3 בפברואר 1942
^ 5.0 5.1 ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן
^ אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, "דבר", 13 בפברואר 1942
^ הורגו של "יאיר" שטרן משחזר נסיבות המקרה, "דבר", 17 בפברואר 1967
^ לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות.
מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%99%D7%A8)
אברהם שטרן ("יאיר") (23 בדצמבר 1907, י"ח בטבת ה'תרס"ח – 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב) היה לוחם מחתרת ומשורר יהודי, מייסדו ומפקדו הראשון של ארגון "לוחמי חירות ישראל" (לח"י). נודע גם בשם "יאיר", שהיה כינויו המחתרתי (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).
שטרן, פעיל אצ"ל, עמד בשנת 1940 בראש קבוצת פורשים שהסתייגו מהתמתנות גישתו של הארגון בכל הקשור למאבק בשלטון המנדט הבריטי והתפלגו לארגון עצמאי שלימים נקרא לח"י. לכל אורך הדרך נרדפו חברי הארגון, ושטרן בראשם, בידי הבולשת הבריטית, שראתה מטרה עליונה בחיסול פעילותו. המצור הלך והתהדק סביב שטרן, עד שבפברואר 1942 נתפס בידי אנשי הבולשת ונרצח בירייה עם מעצרו.
ביוגרפיה[עריכה] ילדותו ונעוריואברהם שטרן נולד ב-23 בדצמבר 1907 בעיירה סובאלק (תצלום ביתו) שבצפון-מזרח פולין (במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית). אביו מרדכי היה רופא שיניים, ואמו הדסה-לאה (בתו של רפאל גרושקין, ממשכילי ליטא) הייתה מיילדת. ביתה של משפחת שטרן היה בית יהודי חילוני, שבו השכלה ולימודים הובילו את קו חינוכם של שני הבנים, אברהם ואחיו הצעיר דוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הגרמנים, ואמם עזבה את העיירה יחד עם בניה ועברה לבית אחותה בעיר סרנסק שבגוברניית פֶּנְזַה ברוסיה (כיום בירת רפובליקת מורדוביה שבפדרציה הרוסית). אברהם נהג לספר על אומץ לבה של דודתו "מן הדודה שלי למדתי לשרוד גם בעיתות המצוקה הקשות ביותר".[1]
כאשר היה אברהם בן עשר התקבל ללימודים בגימנסיה הרוסית בסרנסק, ובה נחל הצלחה רבה ובמקביל קיבל שיעורים פרטיים בעברית. עם תום המלחמה חזרה אמו לסובאלק ביחד עם דוד, ואילו אברהם נשאר בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. לאחר המהפכה הבולשביקית, בהיותו בן 14, החליט שטרן לשוב אל בית הוריו בסובאלק, ושם המשיך ללמוד בגימנסיה העברית - אז הושפע מרוחה של הספרות הרומנטית הפולנית ומגדולי משורריה של פולין. בגימנסיה היה אברהם ידוע כקונדסן עם היותו מוכשר. מנהל הגמנסיה, עפרון, אמר עליו: "שטרן זה, כשיגדל, יהיה או גאון או שודד על אם הדרך" [2].
בגרותו בארץ ישראלשטרן עלה לארץ ישראל בשנת 1926 וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים, שזיכו אותו בתעודת בגרות. ניכרו בו כשרונות אמנותיים רבים: ציור, משחק, כתיבה ואף דקלום שירה בשפת המקור. הוא שאף ללמוד משחק ב"הבימה", אך הוריו גילו התנגדות נחרצת, ולבסוף נכנע לפני רצונם. החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לתלמיד מצטיין, אשר גם גילה מעורבות פוליטית ארגונית.
דרכו כסטודנט לא הייתה קלה: הוריו התקיימו בדוחק ולא היה באפשרותם לסייע לו כספית. שטרן התפרנס בזכות עצמו, ממלגות שקיבל ושיעורים פרטיים שהעביר. הייתה זו בעיקר תקופה מרובת יצירה לשטרן, בה כתב את מרבית שיריו ובה עוצבה השקפת עולמו במערכה על חירות ישראל. בראשית ימיו באוניברסיטה הכיר את רוני בורנשטיין, לימים אשתו ואם בנו (שנולד ארבעה חודשים לאחר מותו ונקרא על שמו, יאיר אברהם). אהבתם של הזוג עמדה בתהפוכות הרבות של הדרכים שבהן בחר שטרן ללכת.
גלגולי פעילותו הפוליטיתחיילים אלמונים, המנון לח"י
חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמות.
כולנו גויסנו לכל החיים:
משורה משחרר רק המות.
פזמון:
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש,
בערים, בכפרים את דגלנו נרים
ועליו: הגנה וכבוש.
אברהם שטרן-יאיר
ראשית מעורבותו הפוליטת של שטרן היא בייסוד אגודת הסטודנטים "חולדה", על שמו של היישוב חולדה שמגיניו עמדו בגבורה כנגד מתקפות הערבים ב"מאורעות תרפ"ט" (1929). במהלך פעילותו פגש את דוד רזיאל, פעיל אגודת "אל על", ובין השניים נרקמה ידידות אמיצה - זאת על אף שרזיאל הגיע מרקע שונה מזה של שטרן (רזיאל גדל בבית דתי והחל ללמוד באוניברסיטה לאחר שנתיים של לימוד בישיבת מרכז הרב בירושלים). למרות השוני בין השניים, הם השלימו זה את זה בחלומם המשותף.[3] באותם ימים פעלו רזיאל ושטרן בשורות ההגנה בירושלים בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ'ברסקי. כאשר הוביל אברהם תהומי את פילוג הארגון עקב חילוקי דעות בתוך ההנהגה לגבי אופי פעילותו, היו רזיאל ושטרן מראשוני תומכיו של תהומי והצטרפו אליו בהקמת ארגון "הגנה ב'", אשר נקרא מאוחר יותר ארגון צבאי לאומי. שירו של שטרן, "חיילים אלמונים", שנכתב בזמן פרעות תרפ"ט, היה להמנון הארגון (ולימים להמנון ארגון הלח"י), ואף פורסם בבטאון המחתרתי "המצודה".
בשנת 1933 השלים יאיר את לימודיו באוניברסיטה וקיבל מלגה להשתלמות באיטליה. בן 26 היה כאשר יצא מהארץ ובפניו פתוחה הדרך לקריירה אקדמית מזהירה. בזמן שהותו הקצרה באיטליה שקד יאיר לא רק על מחקרו, אלא גם על עריכת עשרות שירים אשר חיבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה. התפנית מן המסלול האקדמי לפעילות מרכזית במחתרת חלה בשנת 1934, כאשר הגיע לאיטליה מפקד האצ"ל אברהם תהומי במטרה לגייס אותו לתפקיד מחתרתי מרכזי - רכישת נשק בפולין והעברתו ארצה. יאיר נענה בחיוב לתפקיד זה, ובכך נטש את הקריירה האקדמית ונרתם כולו לפעילות המחתרת. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) העמידו את הארגון בדילמות קשות לגבי המשך פעילותו. תהומי החליט לחבור ל"הגנה", בתנאים נוחים. החלטה זו הובילה לסכסוך בתוך האצ"ל, אשר התפתח לפילוג שהובילו שטרן ורזיאל יחדיו. כמחצית מחברי הארגון הלכו בעקבותיהם, בהאמינם כי המדינה העברית לא תוכל לקום מבלי להישען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי.
תקופת המלחמה והפילוגעם פרוץ המלחמה הופסקה הפעילות בפולין. ערב המלחמה נתפסו כל חברי מפקדת האצ"ל, כולל יאיר, על ידי הבריטים, והובאו למאסר. הארגון החל לגלות סימני התפוררות עקב החלטתו של דוד רזיאל לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר כל פעילות צבאית כנגד הבריטים. יאיר ראה צעד זה כבגידה מצד ידידו הטוב והחל להוביל מרד בתוך המפקדה. הפילוג לא איחר להגיע, ובאוגוסט 1940 נפרד יאיר מהאצ"ל וייסד את "לוחמי חירות ישראל" (לאחר מותו נקרא הארגון בשמו הנודע עד היום, לח"י). אלו שנשארו לצד יאיר והלכו בדרכו, ידעו את אשר לפניהם והיו מוכנים לכל.
ההיערכות הארגונית החדשה שהוביל יאיר הייתה מנותקת מן הממסד ומהמורשת הרוויזיוניסטית, הרעיון והדרך היו אלו שהובילו את לוחמי החרות. שטרן גיבש את מצעו האידאולוגי של הארגון החדש במסגרת 18 סעיפים, שנקראו "עיקרי התחייה". מסמך זה הבהיר את מטרות ואמצעי הארגון. חלק מן הסעיפים הביעו את רעיון כיבוש הארץ מידי שלטון זרים, עיקרון האדונות העברית על הארץ, ופריסת הגבולות שבידי היהודים. שטרן יצר מגע עם השלטונות הגרמנים, מתוך אמונה שהם יעדיפו לקיים שיתוף פעולה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהוצאת היהודים מאירופה; בכך גם יסייעו לערער את מעמדה של בריטניה. במכתב שהועבר בינואר 1941 לשגרירות גרמניה בטורקיה כתב שטרן :
קיימים אינטרסים משותפים לכינון סדר חדש באירופה בהתאם לתפיסה הגרמנית להגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות...כינונה של מדינה יהודית על בסיס לאומי וטוטליטארי הקשורה בהסכם עם הרייך הגרמני תחזק את מעמדה של גרמניה כמעצמה במזרח הקרוב
המגעים שקיים יאיר עם נציגי גרמניה לא נשאו פרי והמכתב נשאר בשגרירות באנקרה שם נמצא לאחר המלחמה.
בתחילת חודש דצמבר 1941 פשטה המשטרה הבריטית על דירה בסמוך לתחנה המרכזית של תל אביב; אנשי מפתח רבים של המחתרת נמצאו ונאסרו בפעולה זאת, ועל כן החליט יאיר כי יש לפגוע בחוזקה במנגנון הבילוש הבריטי. הייתה זו תקופה קשה למחתרת: הקופה הייתה כמעט ריקה לגמרי בשלב זה, ואנשיה נאלצו לבצע נסיונות שוד שכשלו. רבים הושלכו למאסר עקב הלשנות, ואף בעל ברית לא נראה באופק. גם היישוב העברי גילה איבה כלפי המחתרת, אשר נתפסה כקיצונית מדי ואף פגעה בשוגג בקצינים יהודים. בין הפעולות שיזם שטרן כנגד הבולשת הבריטית הייתה ההתנקשות ברחוב יעל 8. המטרה הייתה לחסל את הקצין הבריטי ג'פרי מורטון, שהוביל את הפעילות נגד הלח"י. התוכנית הייתה להטמין מלכודת בגג הבניין של רחוב יעל 8 בתל אביב. אחד מאנשי הלח"י הפעיל מטען נפץ בכמות קטנה ופיזר דם (של חיה) בחדר שבגג ועל המדרגות, מה שגרם לבהלה בקרב השכנים אשר הזעיקו את המשטרה. ג'פרי מורטון היה עסוק באותה עת ולכן ביקש מהקצין שיף, שהיה מפקד מחוז תל אביב, לצאת אל המקום. שיף וקצינים נוספים שהתלוו אליו נכנסו לחדר בעליית הגג ומטען שני שהוטמן מראש הופעל על ידי איש לח"י מבניין סמוך. שיף נהרג במקום, ושני קצינים יהודים שהיו עמו מתו מפצעיהם למחרת היום. הפעולה גרמה לזעזוע רב בישוב היהודי, והעיתונות העברית גינתה את הרצח.
בינואר 1942 פורסמו תמונותיהם של יאיר וחבריו ועל ראשו הוצא פרס של 1,000 לא"י.[4] יאיר נאלץ לנדוד ברחבי תל אביב וסביבתה כאשר הוא נושא עמו מיטה מתקפלת ומזוודה אחת, שהכילה תנ"ך ומילון עברי. פגישותיו עם חברי המחתרת התרחשו באישון לילה. הייתה זו הדרך היחידה שבה יכול היה לקבל מידע, להעביר הוראות, לעודד את רוחם של האחראים ולטעת בהם אמונה שלא תעורער מכובד המכות שספגו. היה זה גם הזמן היחיד שבו יכול היה להיפגש עם רוני. יאיר הבין כי גם אם אין סיוע חיצוני, יש להמשיך בקרב ולהפגין התנגדות בנחישות ובלחימה. הוא החל לשדר בתחנת השידור החשאית של המחתרת ("קול ציון הלוחמת") במוצאי שבתות. הוא ראה את תפקידה המרכזי של המחתרת בהכשרתה של המלחמה שתבוא לצורך תקומתה של מדינה יהודית וחופשית בארץ ישראל. יאיר ידע כי המחיר יהיה כבד ויכלול גם את נפשו-שלו. בשיחה עם אנשי המחתרת אמר:
אפילו עלינו, קבוצה קטנה כמו שהננו, למלא תפקיד אחד בלבד, דיינו. כי זהו תפקיד היסטורי. עלינו להופיע כחיידק ראשון שבארסו יכניס רקב באותה אימפריה עולמית, שהרימה עתה ידה עלינו. וזאת כדאי לעשות, אפילו נגווע במורסת הפצע האנוש שנגרום לה.
לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
דבר אחד ברור: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא;
דרך "פסולה", שסופה ניצחון, כשרה למהדרין.
– אברהם שטרן
כתב ידו של אברהם "הרי את מקודשת לי מולדת" באנדרטת לח"י[עריכה] ימיו האחרוניםיאיר היה לאדם המבוקש והנרדף ביותר בארץ ישראל. הבולשת הבריטית השקיעה זמן ומאמצים רבים על מנת למצוא את מקום היחבאו. הוא דחה ללא הרהור שתי הצעות להסתירו עד סוף המלחמה. הצעה אחת הגיעה בשם התנועה הרוויזיוניסטית, שאף הציעה לנקום את דם נרצחי דיזנגוף 30. הצעה אחרת הגיעה מפי גיסו (אחיה של רוני, אשתו) שהיה מפקד ב"הגנה". הוא נימק החלטתו כך:
אין ראש מחתרת יכול לקיים בידו את זכות המנהיגות אם יעדיף את ביטחונו האישי על צרכי התנועה.
– לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר יאיר בדירתם של טובה ומשה סבוראי, ברחוב מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. דירתם נחשבה כפסולה מטעמי ביטחון - משה סבוראי היה אסיר נמלט באותם ימים והיה לדמות מבוקשת על ידי המשטרה. טובה סבוראי התחזתה לאישה חולה אשר בעלה נעדר לעתים קרובות מביתם, וחיסיה שפירא, שהייתה המקשרת של יאיר, התחזתה לעוזרת של טובה, הדואגת לסידורים השוטפים של תחזוק הבית. אברהם נהג להעביר את זמנו בקריאה, בניסוח רעיונות פוליטיים שהרהר לגביהם ובמענה על דואר שקיבל בעזרת המקשרת שלו חיסיה. מאז שפורסמו תמונותיו בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות, הוחלט שיפסיק לצאת לטיוליו הליליים על אף החושך ששרר ברחובות בתקופה זו של מלחמה. כמו כן שוּנה מקום היחבאו בתוך הבית. בכל פעם שנשמעה דפיקה על הדלת היה נכנס יאיר למטבחון, ועתה הוחלט שמוטב שייכנס לארון הבגדים וטובה סבוראי תסגור את דלת הארון אחריו. יאיר ידע כי קצו קרב, וכי היום שבו יתפסו אותו הבריטים יהיה היום בו ימות. לרוני אשתו כתב באגרת קצרה:
לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך.
– לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות
[עריכה] הרצח
מוזיאון "בית יאיר", פלורנטין, בו נרצח אברהם שטרן.ביום 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט תש"ב, לאחר ביקורה של חיסיה השכם בבוקר, חש יאיר כי מתבוננים בביתם דרך שלבי התריס הפתוחים. טובה סגרה את השלבים במחשבה שאלו הם בעל הבית ואשתו התולים את כביסתם על הגג, ויאיר פנה לכתיבה כהרגלו מדי יום ביומו. מספר דקות אחר כך, בשעה 9 בבוקר לערך, נשמעה דפיקה קלה בדלת. יאיר פנה ישירות לארון, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שסגרה את הארון אחריו. בפתח עמד הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין, ששלט היטב בשפה העברית, ביחד עם שני בלשים אנגלים. וילקין הודיע לטובה כי הגיע על מנת לקחת עמו מספר פרטי לבוש עבור משה בעלה שיעבור היום לבית הסוהר בירושלים (משה סבוראי שכב פצוע בבית החולים לאחר שנפצע באירוע "דיזנגוף 30"). טובה נכנסה לחדר הפנימי, אספה מספר לבנים וחליפה שתלו על דלת החדר, והגישה אותם לוילקין. וילקין ניסה לפתח שיחה עם טובה באשר לפעילותו של בעלה, וכאשר זו השיבה בשלוות נפש איבד וילקין את קור רוחו ובבת אחת התפרץ ואמר כי סוף "אנשי שטרן" יהיה דומה לסופם של נרצחי "דיזנגוף 30". לשמע שמותיהם של הנרצחים השיבה טובה לקצין כי היא עוד תזכה לראות את הבריטים בורחים מהארץ.
וילקין העצבני הורה לפתוח בחיפוש בתוך הבית. שני הבלשים החלו בחיפוש, ווילקין ניגש לשולחן בו ישב יאיר לפני מספר דקות וקרא את תוכן הפתקים שהיו עליו. אחד הבלשים פנה לחפש בארון הבגדים הגבוה, נתקל בגופו של יאיר ומיד משך אותו החוצה. טובה הבחינה בבלש מושיט יד אל אקדחו, קפצה ממקומה ונעמדה בין הקצין ליאיר. "לא לירות, לא לירות או שתירה בי",[5] הפצירה טובה בבלש. וילקין הגיע מיד למשמע השיח והבחין ביאיר. כעבור מספר דקות הגיעו שני בחורים צעירים ובידם כבלים. אחד הבלשים מיהר לכבול את יאיר בעוד שאקדחו ואקדח הבלש השני מופנים אליו. מהר מאוד התמלא הבית בבלשים אנגלים. את טובה סבוראי הובילו החוצה לאחר שנערך עליה חיפוש והיא החליפה את בגדיה.
כאשר הגיע ג'פרי מורטון, הוא הורה ליאיר להתקרב לכיוון החלון. יאיר נשמע למורטון ולפתע נשמעו שלוש יריות. טובה, שהייתה בניידת משטרה מחוץ לבית ושמעה את היריות, הבינה מיד: יאיר נרצח[5]. גופתו של יאיר הורדה לרכב הצלב האדום, והלוויתו נערכה לפנות ערב בבית העלמין בנחלת יצחק שבתל אביב. אנשי משפחה ספורים נכחו בהלוויה תחת אבטחה כבדה של המשטרה הבריטית, שחששה מניסיון פעולה מצד המחתרת.
לאחר הירצחו נולד בנו, יאיר שטרן, שהיה לעיתונאי ולימים מנהל הטלוויזיה הישראלית.
[עריכה] מחלוקות לגבי הרצח"דבר", בטאונה של ההסתדרות הכללית, דיווח על מותו של שטרן: "אברהם שטרן, ראש הכנופיה שעסקה בזמן האחרון במעשי שוד ורצח ואשר אנשיה גרמו למותם הטראגי של שלושה קצינים בתל אביב, נהרג אתמול ב-11.45 בהתנגשות עם המשטרה" ובהמשך: "בנסותו להימלט נאלצה המשטרה לירות בו".[6]
בספרו של ג'פרי מורטון, "פשוט-המלאכה", מתוארת עדות שלפיה הוּצא שטרן מן הארון, ובשעה שרכן לקשור את שרוכי נעליו זינק לעבר החלון שהוליך אל גג שטוח. מורטון טוען כי חש באיום והאמין כי יאיר רץ לעבר מטען שכנראה החביא מבעוד מועד ושאליו ניסה לברוח בשעת הימלטו כדי להתפוצץ ולקחת עמו אנשים נוספים. לכן כאשר החל להימלט, החליט מורטון לירות ביאיר למוות. כך סיפר מורטון גם בראיון לעיתון "הטיימס".[7]
ישנם קשיים רבים בעדות זו: יאיר היה כבול בידיו, ולכן לא יכול היה לנסות לקשור את שרוכיו. מאותה סיבה לא יכֹל לזנק לעבר החלון בעוד בלש אנגלי שומר עליו. בעייתיות נוספת קיימת בהנחה לקיום הפצצה: אם באמת הייתה פצצה, מדוע לא השאיר אותה יאיר במקום קרוב יותר, כמו למשל איתו בארון? מורטון גם לא הסביר מה עשה הבלש ששמר על יאיר בזמן שניסה להימלט, ומדוע לא היה זה הוא שירה בו.[8] שנים רבות לאחר הרצח החליט סרג'נט דניאל דיי, השוטר היחידי שנותר עם מורטון בחדר, לספר את מה שהתרחש:
לאחר שציווה מורטון על כולם לעזוב את הדירה ולקחת איתם את טובה סבוראי, נשארנו עם שטרן רק שנינו, מורטון ואני. ואז ניגש מורטון אל מאחורי גבו של שטרן, דחף אותו אל החלון וירה בראשו. שטרן נפל ומורטון המשיך לירות בחזה. אחר כך הפנה את ראשו אליי ואמר: אתה ראית שהוא ניסה לברוח.
– לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות
[עריכה] הנצחה
קברו של אברהם שטרן, בבית הקברות נחלת יצחקעל שמו של אברהם שטרן-יאיר רחובות בערי ישראל. כן נקראים על שמו היישוב כוכב יאיר בשרון ומאחז חוות יאיר בשומרון. מוזיאון הלח"י הנמצא בבית בו נרצח נקרא "בית יאיר". מדי שנה, בכ"ה בשבט, יום הרצח, מתקיימת אזכרה ממלכתית לחללי הלח"י בסמוך לקברו בבית העלמין בנחלת יצחק.
[עריכה] כתביוספר השירים / של אברהם שטרן המכונה יאיר, [תל אביב]: סולם, תש"י.
ספר השירים של אברהם שטרן (יאיר): מחולל מלחמת החרות העברית, [תל אביב]: הוועד להוצאת כתבי לח"י, 1964.
בדמי לעד תחיי: שירים, [תל אביב]: יאיר, תשל"ו.
מכתבים לרוני / אברהם שטרן (יאיר); עורך: אהרן אמיר, תל אביב: יאיר, תש"ס-2000.
[עריכה] לקריאה נוספתילין-מור, נ. לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות. (ירושלים): שקמונה, (1974).
נדבה, י. אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י.
סבוראי, ט. ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן.
סבוראי, מ. מאצ"ל ללח"י: סיפור אישי. (שקד): המחברים, (1989).
סבוראי, מ. משפט הדיבה. (שקד): המחברים, (1997).
סבוראי, מ. משפט הדיבה 2. (שקד): המחברים, (1997).
משה שמיר, יאיר - אברהם שטרן: חייו - מלחמתו - מותו. רומן ביוגרפי. (לוד): זמורה ביתן (תשס"א; 2001)
נחמיה בן תור, ספר תולדות הלח"י (חמישה כרכים), הוצאת "יאיר", 2010.
לח"י - אנשים, הוצאת "יאיר", 2002
[עריכה] קישורים חיצונייםמיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם שטרן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם שטרן
מאצ"ל ללח"י חייהם של משה וטובה סבוראי
אברהם שטרן
תצלום בית ילדותו של שטרן, ועליו לוח זיכרון (בפולנית)
יואל יעקובי, רוח ולחימה, באתר בשבע - ערוץ 7, סיפורו של אברהם שטרן
יוסף נדבה, אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י
יפה נקר, אברהם שטרן ("יאיר") - 60 שנה להירצחו
אברהם שטרן "יאיר" - מסלול חיים באתר "לחיות את ההיסטוריה".
סיפור חייו של אברהם שטרן (יאיר), באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
עדה אושפיז, הבוקר האחרון שלא נגמר, באתר הארץ - תיאור היום האחרון בחייו של שטרן
אברהם שטרן (יאיר) באתר שירונט.
אברהם שטרן (יאיר) בלקסיקון הספרות העברית החדשה
"ימים אדומים" - 100 שנה להולדתו של מנהיג האצ"ל, מיקי סגל, באתר "אומדיה"
יוסף הלר, לח"י בין ימין לשמאל - הערות לבקורת
"חיילים אלמונים" בבצוע שלמה ארצי, יוטיוב
אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, "דבר", 13 בפברואר 1948
[עריכה] הערות שוליים^ רם אורן, ימים אדומים, הוצאת קשת, 2006.
^ שרה שנר נשמית, ואל המנוחה לא באתי, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986, עמוד 19
^ לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות.
^ עיתון פלסטין פוסט, 3 בפברואר 1942
^ 5.0 5.1 ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן
^ אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, "דבר", 13 בפברואר 1942
^ הורגו של "יאיר" שטרן משחזר נסיבות המקרה, "דבר", 17 בפברואר 1967
^ לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות.
מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%99%D7%A8)