אנצו סרני
אֶנצו חיים סרני (Enzo Sereni; רומא 17 באפריל 1905 י"ב בניסן תרס"ה - 18 בנובמבר 1944), מקבוצת צנחני היישוב - צנחנים יהודים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה
תולדות המשפחה
אנצו סרני נולד ברומא בי"ב בניסן תרס"ה (17 באפריל 1905). היה נצר למשפחה עתיקה ומיוחסת של יהודים איטלקים. משפחתו ישבה ברומא לפני גרוש ספרד.[1] אביו, שמואל סרני, היה רופא בית המלך. דודו, עורך דין אנג'לו סרני, היה יושב ראש הקהילה היהודית ברומא במשך 35 שנה. הוא היה מראשוני העסקנים הציוניים באיטליה. הוא התגאה בהיותו יועץ מינהלי לבנק "מונטה דה-פיטה", אשר הוקם במטרה לחסל את עסקי המלווים היהודים בתקופת ימי הביניים. גם במשפחת אימו, אלפונסה פונטקורבו, היו אישים מפורסמים מבין יהודי איטליה.
סרני למד ברומא בבית ספר עירוני, סיים את לימודיו בהצטיינות ולמד בגימנסיה על שם ויסקונטי. קבל תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה של רומא.
התנועה הציונית
המגע הראשון של סרני עם התנועה הציונית היה באמצעות אחיו, אשר ארגן את המשלחת האיטלקית לוועידה שדנה בגורל ארץ ישראל. התנועה הציונית הסכימה כי שני נציגים מטעם יהדות איטליה יצטרפו למשלחת בראשות חיים ויצמן. הדבר נעשה בתיאום עם ממשלת איטליה אשר חששה מהתוצאות.
בתום המלחמה סרני הצטרף לתנועת נוער ברומא שנקראה "ג'ורנלינו". זו הייתה תנועה לא יהודית, אך רוב חבריה היו יהודים. מטרתה המוצהרת הייתה לחנך אזרחים בעלי רגש לאומי ולהקנות להם ידע בניהול דמוקרטי של המדינה.
מגעו הבא עם התנועה הציונית היה בשנת 1921. הוא החליט לטייל בגרמניה ובאוסטריה. שם נודע לו על קיום של הקונגרס הציוני בקרלסבד בצ'כוסלובקיה. הוא החליט לבקר באזור ונשאר בו כל ימי הקונגרס. בסוף שנת 1921, בעקבות ביקור של ישראל רייכרט, מורה לטבע בארץ ישראל, שהיה במסע השתלמות לקראת הקמת תחנת ניסיונות בארץ, הוקמה ברומא ובפירנצה תנועת הנוער בשם "עבודה" לפי מתכונת הפועל הצעיר. סרני, שהיה בגיל 17, נבחר למזכיר התנועה. בשנת 1922 הקבוצה זכתה להכרה מהקהילה וניתן לה טור קבוע בבטאון יהדות איטליה "ישראל". הוא הכיר את עורך הבטאון, אלפונסו פצ'יפיצ'י, אשר כונה על ידי מוסוליני "הנביא של היהודים", בשל השפעתו הרבה על יהודי איטליה. עקב קרבתו אליו, הפך סרני לשומר מסורת.
ביולי 1922 הוא החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת לה ספציה שבליגוריה. הוא המשיך במגעיו עם התנועה הציונית ובשנת 1923 השתתף בקונגרס הציוני נוסף. בשנת 1925 הופיע במפגש סטודנטים בפירנצה וטען נגד הנאמנות הכפולה של הבונד לעם ישראל מחד ולמולדת האיטלקית מאידך. עם זאת, הוא התגייס לצבא ועבר בהצטיינות קורס קצינים בחיל רגלים.
במרוצת שרותו הצבאי, בשנת 1926, הוא התחתן עם עדה לבית אסקרלי. שנה לאחר מכן, ב-17 בפברואר 1927 השניים עלו לארץ יחד עם בתם הקטנה חנה. תחילה הגיעו למכרם משה בלינסון שגר בתל אביב, ואחרי זמן קצר התיישבו ברחובות. באותה שנה הקימו ביחד עם חברי פלוגת העבודה של רחובות את קיבוץ גבעת ברנר.
שליחות לגרמניה
בשנת 1931 יצא סרני לגרמניה כשליח תנועת ברית עולים כדי לשכנע את הנוער היהודי-גרמני לעלות ארצה. בשנת 1936 נסע לארצות הברית בשליחות עלייה. בשנת 1940 יצא לחלקי אירופה שלא נכבשו עדיין על ידי הנאצים כדי לשכנע את היהודים שם לעלות ארצה. עם שובו לארץ נסע למצרים לפעולות הסברה בקרב שבויי המלחמה האיטלקים-פשיסטים.
בשנת 1942[3] יצא לבגדד, במסווה של איש הקשר בין משרד סולל בונה בעיראק לבין הצבא הבריטי, תפקידו היה לארגן קבוצות ציוניות בעיראק ולהכשיר קבוצת מדריכים מבין חניכי תנועת החלוץ ותנועות נוער נספחות, לארגן הוראת עברית לצעירים אלו, לארגן העפלה של צעירים מתאימים ולעזור בארגון הגנה עצמית.
בשנת 1944, בהיותו בן 39, יצא, חרף התנגדות ראשי היישוב העברי בארץ ישראל, עם קבוצת צנחנים מקרב היישוב שהוא ארגן בעצמו, לחלקי אירופה הכבושה על מנת לארגן שם קבוצות פרטיזניות להגנה עצמית. הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה עבודה ואחר כך למחנה הריכוז דכאו. שם, ב-18 בנובמבר 1944 נרצח בירייה בעקבות הוראה מיוחדת.[4]
על שמו נקרא הקיבוץ נצר סרני.
באסון מעגן, שאירע ב-29 ביולי 1954, בעת גילוי אנדרטה שהוקמה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין, נספו דניאל סרני, בנו של אנצו, ועופרה, אשתו ההרה של דניאל.
מספריו
•ערבים ויהודים בארץ ישראל - 1936
•מקורות הפשיזם האיטלקי - 1951
•האביב הקדוש - אסופת מכתבים ויומנים, שערך כלב קסטלבולונזי פורסמה בהוצאת עם עובד אחרי מותו
אֶנצו חיים סרני (Enzo Sereni; רומא 17 באפריל 1905 י"ב בניסן תרס"ה - 18 בנובמבר 1944), מקבוצת צנחני היישוב - צנחנים יהודים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה
תולדות המשפחה
אנצו סרני נולד ברומא בי"ב בניסן תרס"ה (17 באפריל 1905). היה נצר למשפחה עתיקה ומיוחסת של יהודים איטלקים. משפחתו ישבה ברומא לפני גרוש ספרד.[1] אביו, שמואל סרני, היה רופא בית המלך. דודו, עורך דין אנג'לו סרני, היה יושב ראש הקהילה היהודית ברומא במשך 35 שנה. הוא היה מראשוני העסקנים הציוניים באיטליה. הוא התגאה בהיותו יועץ מינהלי לבנק "מונטה דה-פיטה", אשר הוקם במטרה לחסל את עסקי המלווים היהודים בתקופת ימי הביניים. גם במשפחת אימו, אלפונסה פונטקורבו, היו אישים מפורסמים מבין יהודי איטליה.
סרני למד ברומא בבית ספר עירוני, סיים את לימודיו בהצטיינות ולמד בגימנסיה על שם ויסקונטי. קבל תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה של רומא.
התנועה הציונית
המגע הראשון של סרני עם התנועה הציונית היה באמצעות אחיו, אשר ארגן את המשלחת האיטלקית לוועידה שדנה בגורל ארץ ישראל. התנועה הציונית הסכימה כי שני נציגים מטעם יהדות איטליה יצטרפו למשלחת בראשות חיים ויצמן. הדבר נעשה בתיאום עם ממשלת איטליה אשר חששה מהתוצאות.
בתום המלחמה סרני הצטרף לתנועת נוער ברומא שנקראה "ג'ורנלינו". זו הייתה תנועה לא יהודית, אך רוב חבריה היו יהודים. מטרתה המוצהרת הייתה לחנך אזרחים בעלי רגש לאומי ולהקנות להם ידע בניהול דמוקרטי של המדינה.
מגעו הבא עם התנועה הציונית היה בשנת 1921. הוא החליט לטייל בגרמניה ובאוסטריה. שם נודע לו על קיום של הקונגרס הציוני בקרלסבד בצ'כוסלובקיה. הוא החליט לבקר באזור ונשאר בו כל ימי הקונגרס. בסוף שנת 1921, בעקבות ביקור של ישראל רייכרט, מורה לטבע בארץ ישראל, שהיה במסע השתלמות לקראת הקמת תחנת ניסיונות בארץ, הוקמה ברומא ובפירנצה תנועת הנוער בשם "עבודה" לפי מתכונת הפועל הצעיר. סרני, שהיה בגיל 17, נבחר למזכיר התנועה. בשנת 1922 הקבוצה זכתה להכרה מהקהילה וניתן לה טור קבוע בבטאון יהדות איטליה "ישראל". הוא הכיר את עורך הבטאון, אלפונסו פצ'יפיצ'י, אשר כונה על ידי מוסוליני "הנביא של היהודים", בשל השפעתו הרבה על יהודי איטליה. עקב קרבתו אליו, הפך סרני לשומר מסורת.
ביולי 1922 הוא החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת לה ספציה שבליגוריה. הוא המשיך במגעיו עם התנועה הציונית ובשנת 1923 השתתף בקונגרס הציוני נוסף. בשנת 1925 הופיע במפגש סטודנטים בפירנצה וטען נגד הנאמנות הכפולה של הבונד לעם ישראל מחד ולמולדת האיטלקית מאידך. עם זאת, הוא התגייס לצבא ועבר בהצטיינות קורס קצינים בחיל רגלים.
במרוצת שרותו הצבאי, בשנת 1926, הוא התחתן עם עדה לבית אסקרלי. שנה לאחר מכן, ב-17 בפברואר 1927 השניים עלו לארץ יחד עם בתם הקטנה חנה. תחילה הגיעו למכרם משה בלינסון שגר בתל אביב, ואחרי זמן קצר התיישבו ברחובות. באותה שנה הקימו ביחד עם חברי פלוגת העבודה של רחובות את קיבוץ גבעת ברנר.
שליחות לגרמניה
בשנת 1931 יצא סרני לגרמניה כשליח תנועת ברית עולים כדי לשכנע את הנוער היהודי-גרמני לעלות ארצה. בשנת 1936 נסע לארצות הברית בשליחות עלייה. בשנת 1940 יצא לחלקי אירופה שלא נכבשו עדיין על ידי הנאצים כדי לשכנע את היהודים שם לעלות ארצה. עם שובו לארץ נסע למצרים לפעולות הסברה בקרב שבויי המלחמה האיטלקים-פשיסטים.
בשנת 1942[3] יצא לבגדד, במסווה של איש הקשר בין משרד סולל בונה בעיראק לבין הצבא הבריטי, תפקידו היה לארגן קבוצות ציוניות בעיראק ולהכשיר קבוצת מדריכים מבין חניכי תנועת החלוץ ותנועות נוער נספחות, לארגן הוראת עברית לצעירים אלו, לארגן העפלה של צעירים מתאימים ולעזור בארגון הגנה עצמית.
בשנת 1944, בהיותו בן 39, יצא, חרף התנגדות ראשי היישוב העברי בארץ ישראל, עם קבוצת צנחנים מקרב היישוב שהוא ארגן בעצמו, לחלקי אירופה הכבושה על מנת לארגן שם קבוצות פרטיזניות להגנה עצמית. הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה עבודה ואחר כך למחנה הריכוז דכאו. שם, ב-18 בנובמבר 1944 נרצח בירייה בעקבות הוראה מיוחדת.[4]
על שמו נקרא הקיבוץ נצר סרני.
באסון מעגן, שאירע ב-29 ביולי 1954, בעת גילוי אנדרטה שהוקמה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין, נספו דניאל סרני, בנו של אנצו, ועופרה, אשתו ההרה של דניאל.
מספריו
•ערבים ויהודים בארץ ישראל - 1936
•מקורות הפשיזם האיטלקי - 1951
•האביב הקדוש - אסופת מכתבים ויומנים, שערך כלב קסטלבולונזי פורסמה בהוצאת עם עובד אחרי מותו