ה'תש"ט - מנורת שבעת הקנים, בעיצוב האחים שמיר, נבחרת כסמל מדינת ישראל
מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת בבית המקדש היהודי, הכהן הגדול היה מדליק בה כל ערב נרות
המנורה במקראצורתה של המנורה מתוארת בספר שמות (כה, לא-מ). שם מתואר כי המנורה כולה צריכה להיות מקשה אחת של זהב טהור שמשקלו כיכר, ובה יש עמוד מרכזי ממנו יוצאים ששה קנים, שלשה לכל צד. המנורה מעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים בכל אחד משבעת הקנים שבה. על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במ' ח,ב-ד). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.
לפי ספר מלכים א' (פרק ז) הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.
המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד, א-יד) בחזון זה הוא רואה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו 7 הקנים. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבנין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה דגם לסימלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה.
המנורה בבית שני
מנורת בית המקדש בתבליט על שער טיטוסבזמן מלחמת החשמונאים נשדדה המנורה מבית המקדש, ובעת חידוש המקדש יצרו מנורה משיפודי מתכת. בתקופה מאוחרת יותר נבנתה מנורה חדשה מזהב.
אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.
הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים יהודים שבויים הנושאים את המנורה לרומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.
[עריכה] מבנה המנורה וצורתה
מנורה עגולת קנים במטבע שהוטבע על ידי המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני (40-37 לפנה"ס)
שרטוט המנורה בכתב יד הרמב"םחז"ל מספרים שגובה המנורה היה 18 טפחים (133-173 ס"מ). נתון זה בעייתי אם מניחים שמשקלה של המנורה היה כיכר זהב (42.5 ק"ג) כמתואר במקרא, מאחר שככל הידוע לנו, מבחינה טכנית לא ניתן לבנות מנורה כה גדולה מכמות כה מעטה של זהב.
בתבליט בשער טיטוס מופיע תבליט של המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם תבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל.[1] הרמב"ם באחד מחיבוריו שרטט את צורת המנורה כשקניה אלכסוניים ולא מעוגלים, (וכך גם סבר רש"י[2]). לגבי האיור של הרמב"ם, סבורים החוקרים, כי מעבר לכך שלא אמור היה להיות לו הידע על צורת המנורה המקורית, הרי שהוא גם כלל לא התכוון ליצור איור מדויק, אלא כל כוונתו הייתה רק ליצור סכימה מקורבת. עם זאת, בנו של הרמב"ם, רבי אברהם, העיד בחיבורו כי אביו כן התכוון לתאר את צורת הקנים: "ששיה קנים... נמשכים בגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מרי, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו". גם מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויץ', תמך בדעה שציורו של הרמב"ם הוא דווקני, ואף נתן סיבות לכך שגביעי המנורה אצל הרמב"ם הפוכים מהמקובל - מה שבדרך כלל נתפס כראיה לכך שהציור של הרמב"ם אינו אלא סכמטי בלבד. באשר לממצאים הארכאולוגיים, תירץ האדמו"ר מליובאוויץ' בכך שיהודים ציירו את מנורות העזרה שהיו לנוי, כיוון שלא רצו לבזות את המנורה ולחקוק את צורתה על מטבע. בעקבותיו, מקפידים חסידי חב"ד לבנות ולצייר את דגמי המנורה בקווים ישרים דווקא, ובצורה זו הם גם מעצבים את חנוכיותיהם כאשר הן מעוצבות בצורת המנורה. אולם מחקר השוואתי שבחן את איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות רבות, מצא כי באף אחת מהן לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, וכולם מעוגלים. הן באיורים של אנשים מקומיים והן באיורים של גופי שלטון יהודיים, הן בתקופות מאוחרות והן בתקופת הבית. כאשר דומה לכך היא מטבע שהוטבע על ידי המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני ובו מופיעה מנורה עגולת קנים. משום כך סבורים החוקרים שהצורה אותה שרטט הרמב"ם אינה נכונה.[3]
דגם של המנורה נבנה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי המקורות ההלכתיים וההיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. אך מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור בלבד, אלא מברונזה המצופה בזהב. בנוסף, מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח. החל מדצמבר 2007 המנורה הנ"ל מוצגת בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי.
המנורה כסמלבהיסטוריה היהודית המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, וכיום היא הסמל הרשמי של מדינת ישראל, המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת.
מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת בבית המקדש היהודי, הכהן הגדול היה מדליק בה כל ערב נרות
המנורה במקראצורתה של המנורה מתוארת בספר שמות (כה, לא-מ). שם מתואר כי המנורה כולה צריכה להיות מקשה אחת של זהב טהור שמשקלו כיכר, ובה יש עמוד מרכזי ממנו יוצאים ששה קנים, שלשה לכל צד. המנורה מעוטרת בגביעים, כפתורים ופרחים בכל אחד משבעת הקנים שבה. על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במ' ח,ב-ד). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.
לפי ספר מלכים א' (פרק ז) הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.
המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד, א-יד) בחזון זה הוא רואה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו 7 הקנים. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבנין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה דגם לסימלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה.
המנורה בבית שני
מנורת בית המקדש בתבליט על שער טיטוסבזמן מלחמת החשמונאים נשדדה המנורה מבית המקדש, ובעת חידוש המקדש יצרו מנורה משיפודי מתכת. בתקופה מאוחרת יותר נבנתה מנורה חדשה מזהב.
אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.
הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים יהודים שבויים הנושאים את המנורה לרומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.
[עריכה] מבנה המנורה וצורתה
מנורה עגולת קנים במטבע שהוטבע על ידי המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני (40-37 לפנה"ס)
שרטוט המנורה בכתב יד הרמב"םחז"ל מספרים שגובה המנורה היה 18 טפחים (133-173 ס"מ). נתון זה בעייתי אם מניחים שמשקלה של המנורה היה כיכר זהב (42.5 ק"ג) כמתואר במקרא, מאחר שככל הידוע לנו, מבחינה טכנית לא ניתן לבנות מנורה כה גדולה מכמות כה מעטה של זהב.
בתבליט בשער טיטוס מופיע תבליט של המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם תבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל.[1] הרמב"ם באחד מחיבוריו שרטט את צורת המנורה כשקניה אלכסוניים ולא מעוגלים, (וכך גם סבר רש"י[2]). לגבי האיור של הרמב"ם, סבורים החוקרים, כי מעבר לכך שלא אמור היה להיות לו הידע על צורת המנורה המקורית, הרי שהוא גם כלל לא התכוון ליצור איור מדויק, אלא כל כוונתו הייתה רק ליצור סכימה מקורבת. עם זאת, בנו של הרמב"ם, רבי אברהם, העיד בחיבורו כי אביו כן התכוון לתאר את צורת הקנים: "ששיה קנים... נמשכים בגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מרי, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו". גם מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויץ', תמך בדעה שציורו של הרמב"ם הוא דווקני, ואף נתן סיבות לכך שגביעי המנורה אצל הרמב"ם הפוכים מהמקובל - מה שבדרך כלל נתפס כראיה לכך שהציור של הרמב"ם אינו אלא סכמטי בלבד. באשר לממצאים הארכאולוגיים, תירץ האדמו"ר מליובאוויץ' בכך שיהודים ציירו את מנורות העזרה שהיו לנוי, כיוון שלא רצו לבזות את המנורה ולחקוק את צורתה על מטבע. בעקבותיו, מקפידים חסידי חב"ד לבנות ולצייר את דגמי המנורה בקווים ישרים דווקא, ובצורה זו הם גם מעצבים את חנוכיותיהם כאשר הן מעוצבות בצורת המנורה. אולם מחקר השוואתי שבחן את איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות רבות, מצא כי באף אחת מהן לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, וכולם מעוגלים. הן באיורים של אנשים מקומיים והן באיורים של גופי שלטון יהודיים, הן בתקופות מאוחרות והן בתקופת הבית. כאשר דומה לכך היא מטבע שהוטבע על ידי המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני ובו מופיעה מנורה עגולת קנים. משום כך סבורים החוקרים שהצורה אותה שרטט הרמב"ם אינה נכונה.[3]
דגם של המנורה נבנה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי המקורות ההלכתיים וההיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. אך מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור בלבד, אלא מברונזה המצופה בזהב. בנוסף, מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח. החל מדצמבר 2007 המנורה הנ"ל מוצגת בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי.
המנורה כסמלבהיסטוריה היהודית המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, וכיום היא הסמל הרשמי של מדינת ישראל, המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת.