ליל הגלשונים
ליל הגלשונים הוא הכינוי לאירוע טרור שהתרחש ב-25 בנובמבר 1987 בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון בו נהרגו 6 חיילי צה"ל מאש מחבל שחדר לישראל בעזרת גלשן אוויר.
ב-25 בנובמבר 1987 יצאו מלבנון לעבר ישראל על גלשני אוויר שני מחבלים מארגונו של אחמד ג'יבריל, "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית". אחד המחבלים נחת בטעות ברצועת הביטחון ונהרג על ידי כוחות צה"ל, אך המחבל השני הצליח לחדור לתחום ישראל, ונחת בשדה קוצים ממזרח לקריית שמונה בסמוך למנחת המסוקים גיבור. הוא פתח באש לעבר טנדר צבאי שהיה בקרבת מקום, הרג את נהגו, קצין צה"ל, ופצע חיילת נוספת שישבה לצידו. לאחר מכן הסתער המחבל על מאהל צבאי קטן סמוך (בקרבת בסיס "גיבור"), אשר אויש בחיילי נח"ל. השומר שבשער המחנה נס מעמדתו כשזיהה את המחבל, ואפשר בכך למחבל לחדור למאהל ללא קושי. המחבל פתח בירי והשליך רימוני יד אל עבר החיילים ששהו במקום. המחבל הספיק להרוג עוד 5 חיילים ולפצוע 7 נוספים עד שנהרג מאש שירה האפסנאי גדעון בשארי (שנפצע אף הוא במהלך האירוע).
תגובות לאירוע
האירוע סימל, לדעת רבים, את השאננות וחוסר המוכנות של צה"ל. כמו כן, בדיעבד התברר כי הייתה התרעה מודיעינית על הפעולה, אך חשיבותה לא הובנה בזמן[1].
ימים ספורים לאחר האירוע פרצה האינתיפאדה הראשונה.
בעקבות האירוע הדיח הרמטכ"ל דן שומרון את מפקד חטיבת הנח"ל, אך תשומת הלב הציבורית התמקדה בתפקודו של הש"ג, רוני אלמוג. בעקבות הביקורת הציבורית והצבאית הקשה שהוטחה באלמוג, הסתנן אביו, יצחק, אל תוך מפקדת פיקוד צפון. לאחר מעשה אמר האב כי עשה זאת על מנת להוכיח שניתן לחדור אל המחנה גם ללא היתקלות ישירה בש"ג שבשער, ועל כן יש להסיק מסקנות חמורות גם כלפי גורמים אחרים שכשלו בתחומי המודיעין והאבטחה ולא להתמקד בבנו דווקא. רוני אלמוג עצמו נשפט לשנה וחצי מאסר בפועל ולאחר שריצה את עונשו עזב את ישראל. הביטוי תסמונת הש"ג, המשמש ככינוי ביקורתי לנטייה להעביר אחריות למחדל לגורמים הזוטרים ביותר בשרשרת הפיקוד, מקורו בתקרית ליל הגלשונים.[2]
סמוך לקריית שמונה ישנה אנדרטה לזכר הנופלים אשר הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות
ליל הגלשונים הוא הכינוי לאירוע טרור שהתרחש ב-25 בנובמבר 1987 בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון בו נהרגו 6 חיילי צה"ל מאש מחבל שחדר לישראל בעזרת גלשן אוויר.
ב-25 בנובמבר 1987 יצאו מלבנון לעבר ישראל על גלשני אוויר שני מחבלים מארגונו של אחמד ג'יבריל, "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית". אחד המחבלים נחת בטעות ברצועת הביטחון ונהרג על ידי כוחות צה"ל, אך המחבל השני הצליח לחדור לתחום ישראל, ונחת בשדה קוצים ממזרח לקריית שמונה בסמוך למנחת המסוקים גיבור. הוא פתח באש לעבר טנדר צבאי שהיה בקרבת מקום, הרג את נהגו, קצין צה"ל, ופצע חיילת נוספת שישבה לצידו. לאחר מכן הסתער המחבל על מאהל צבאי קטן סמוך (בקרבת בסיס "גיבור"), אשר אויש בחיילי נח"ל. השומר שבשער המחנה נס מעמדתו כשזיהה את המחבל, ואפשר בכך למחבל לחדור למאהל ללא קושי. המחבל פתח בירי והשליך רימוני יד אל עבר החיילים ששהו במקום. המחבל הספיק להרוג עוד 5 חיילים ולפצוע 7 נוספים עד שנהרג מאש שירה האפסנאי גדעון בשארי (שנפצע אף הוא במהלך האירוע).
תגובות לאירוע
האירוע סימל, לדעת רבים, את השאננות וחוסר המוכנות של צה"ל. כמו כן, בדיעבד התברר כי הייתה התרעה מודיעינית על הפעולה, אך חשיבותה לא הובנה בזמן[1].
ימים ספורים לאחר האירוע פרצה האינתיפאדה הראשונה.
בעקבות האירוע הדיח הרמטכ"ל דן שומרון את מפקד חטיבת הנח"ל, אך תשומת הלב הציבורית התמקדה בתפקודו של הש"ג, רוני אלמוג. בעקבות הביקורת הציבורית והצבאית הקשה שהוטחה באלמוג, הסתנן אביו, יצחק, אל תוך מפקדת פיקוד צפון. לאחר מעשה אמר האב כי עשה זאת על מנת להוכיח שניתן לחדור אל המחנה גם ללא היתקלות ישירה בש"ג שבשער, ועל כן יש להסיק מסקנות חמורות גם כלפי גורמים אחרים שכשלו בתחומי המודיעין והאבטחה ולא להתמקד בבנו דווקא. רוני אלמוג עצמו נשפט לשנה וחצי מאסר בפועל ולאחר שריצה את עונשו עזב את ישראל. הביטוי תסמונת הש"ג, המשמש ככינוי ביקורתי לנטייה להעביר אחריות למחדל לגורמים הזוטרים ביותר בשרשרת הפיקוד, מקורו בתקרית ליל הגלשונים.[2]
סמוך לקריית שמונה ישנה אנדרטה לזכר הנופלים אשר הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות