"<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:blue'>מן המצר קראתי י-ה</span></span>"
מצוותו העיקרית של ראש השנה-תקיעת שופר,
ובהישמעה,לביטול הדין,
תפעל בלב ובנפש,
לביטולהדין והצמצום,
ליציאה אל המרחב.
"כי בראש השנה,שאז דן(הקב"ה)את העולם ברחמים,
כי הוא מקומו של עולם,ויודע מקום של כל אחד ואחד,
ואזי מעלה כל אחד ממקום המצר לו לבחינת הרחבה,
לבחינת למעלה מהמקום,בבחינת "מן המצר קראתי י-ה
ענני במרחב י-ה"(תהלים קי"ח)שזה אומרים בראש השנה
קודם תקיעת השופר,כי זה עיקר הרחמנות,
להרחיב לכל אחד ממקום המיצר לו"
(ליקוטי הלכות,הל'ציצית ג',ט"ז).
"ועל כן שופר צר מלמטה ורחב מלמעלה,
וצריך לתקוע במקום הצר דייקא,ואם תקע
במקום הרחב לא יצא(ידי חובת התקיעה כהלכה),
כי הרוצה לכנוס(בשערי הקדושה),
צריך לכנוס דרך הפתח הצר דייקא"(ליקוה"ל,ר"ה,א',א).
כאדם הנכנע,המכיר בקטנות ערכו,
אנו תוקעים בשופר כאומרים:אין לנו מה לומר.
רק לזעוק מעומק הלב בבקשת רחמים.בלי מילים.
מהפתח הצר אדם קורא לאלקיו,ומבטיחו הכתוב:
"..ענני במרחב י-ה"-ובאמצעות השופר יוצאים
למרחב האינסופי של הרחמים.
ועוד אומר ר' נתן זצ"ל(תלמידו של ר' נחמן זיע"א)-
שבראש השנה,בעומדו לפני כסא המשפט,
חש אדם שלא נהג כראוי
ומרגיש"אין לי פה לדבר ולא מצח להרים ראש"
(וכמו שאנו אומרים בתפילת 'נפילת אפים'
"מה נאמר ומה נדבר,ומה נצטדק)
שמרב בושה על פחיתות מעשיו נאלם דם,
וכל מה שיש בכחו להוציא מפיו
הוא רק צעקה פשוטה של כאב וכיסופים לתקון.
והודאה זו,
שאדם מודה שאין לו דעת והוא ריק ממעשים,
היא היא זו שממתיקה את הדין מעליו,
יותר מאשר אילו היה מנסה
לטעון ולהצדיק עצמו בדין,וכמו שאמר שלמה הע"ה:
"מודה(בחטאו)ועוזב(פשעיו)ירוחם(מן השמים ימחלו לו)".(משלי כ"ה).
כי "עיקר התשובה הוא בחינת "דום לה' והתחולל לו"(תהלים ל"ז,ז')-
והוא יפיל לך חללים"-וזה בחינת שופר-קול בלא דיבור...........