שבט חודש כסלו
חודש כסלו שייך לשבט בנימין שהוא ביחד עם אפרים ומנשה, בני יוסף ורחל, קובעים את תקופת תשרי המקבילה למחנה השלישי של שבטי ישראל במדבר. ולמה לא קבעו את בנימין בחודש חשוון בו נולד? מפני שבנימין הוא הסמל של שמחה, שמחת המקדש השוכן על כתפיו של בנימין ולא רצו לקשרו לחודש חשוון שהוא חודש מר בגלל מיתת רחל האם של ישראל בכלל.
אחת הפעולות הרוחניות שאליהן הקדשתי וממשיך להקדיש את ימי, היא העלאת זכרם של אבות ישראל וגדולי ישראל בכל הדורות, כדי לקשר את דורנו עם העבר ולחזק את השורשים שמהם אנו יונקים את ישותנו. בפעולה זו מתייחס אני לתאריכים הקשורים עם גדולי ישראל שבל הדורות, ועם המקומות הקשורים אתם במידה שהם בישראל ומעמיקים את הזיקה למורשת הארץ. בהקשר לכך הקדשתי פעילות רבה למקומות הקדושים בארץ ובמיוחד לקברי האבות, הנביאים, התנאים והאמוראים הנמצאים למאות בארץ. ברצוני להעלות לפני הקוראים בכל חודש אישיות מרכזית, אחת או שתיים, הקשורים לארץ.
הפעם נקדיש את המאמר לבנימין ראש שבת ישראל.
י"א חשוון מקובל בעם כיומה של רחל אמנו שמתה בדרך לאפרת. אלפי יהודים עולים ביום זה לקברה שליד בית לחם, לצרף את דמעותיהם לבכייתה הנשמעת ברמה, והרבה נכתב על האם, המקום היום והעליות. ובצלה מתעלמים מבנימין הצעיר של יעקב, הבן הנכסף שנולד באותו היום ברגע שמתה כשהתקשתה בלדתה. אנו זוכרים ובצדק באם רחל הבוכה על בניה, סמל הציפיה לגאולה, אבל בזכרונה עלינו לכלול את זיכרון הבן, לשמענו מסרה, לפי האגדה, את נפשה.
מבחינה חיצונית נראה בנימין כרחל, כשיוסף ראה אותו תיכף הכיר אותו מפני שראה בו דמות דיוקנה של אמו (בר"ר צ"ב), וגם מבחינה נפשית, כפי שזה משתמע מן השם שרחל נתנה לו "בן אוני", זהות נפשית, לשבח וגם לגנאי, כפי שעשו זאת האחים, בשעה שנמצא הגביע של יוסף באמתחת בנימין, היו אחיו עומדים ומחבטים לבנימין על כתפיו ואומרים לו "גנב בנה של גנבת. ביישתנו, כך ביישה אמך את אבינו".
בשעה שמזכירים את רחל מזכירים גם אותו ביודעים ובלא יודעים ורצוי שנעלה אותו ביום זה ביודעים ולזה מכוון מאמרי זה.
לבנימין יש שני שמות "בן אוני" שניתן לו על ידי האם ברגע שמתה, שם שנבלע ברחל עצמה ושנעלם מן החיים, שם שני בנימין שניתן לו באותו הרגע על ידי יעקב כמסופר. (בבראשית לה, יט. בן אוני נעלם עם רחל שמתה והשם בנימין נמשך והשתרש עם חייו של יעקב. מעשה יעקב לשנות את השם עורר תמיהה, הייתכן? שיעקב הקשור לרחל בלב ובנפש קוראת לילד שלה, הנולד בצאת נפשה, בשם בן אוני והוא באותו הרגע מבטל רצונה וקורא אותו בשם אחר, בנימין? מפרשים אומרים שיעקב שידע שהמקדש צריך לשכון בין כתפיו של בנימין, חשש שהשם בן אוני, שם מלא צער כזכר לאם האהובה שמתה, תשרה כטראומה נפשית עצבות תמידית על נפשו של בנימין ולא יוכל למלא משימתו שאין השכינה שורה בעצבות, מיהר והרחיק את העצבות ממנו לעודדו בימין ה' נאדרי בכח שיוכל לשאת את המקדש על כתפיו. יעקב הצליח במשימתו. השם בן אוני של צער נתרחק ממנו, והשם בנימין נדבק אליו.
ויש אומרים שהשם בנימין מכוון להטיח לרחל שהוא יטפל בו ביד ימינו ולא יהיה עזוב וגלמוד כמו יתום בן צערי.
השם בנימין הרבה פירושים לו. רש"י מפרש בנימין בן הדרום מפני שנולד בנגב א"י. הרשב"ם מפרש בן ימין מפני שנולד האחרון כבן זקונים של יעקב. ואחרים מפרשים בן ימין כאשפזכן לקדושת ד', ימין ה' על שם המקדש שעמד בחלקו ושכן בין כתפיו, כפי שנאמר "ידיד ה' ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים לג יג).
בנימין נמנה בין הארבעה שמתו בעטיו של נחש, ובין השבעה שלא שלטו בהם רימה ותולעה (ב"ב יז) בהקשר למקדש נקרא בנימין בשם ידיד ה', כמו ששלמה נקרא בשם ידידיה, ועליו נאמר יבוא ידיד זה שלמה המלך, בן ידיד זה אברהם, ויבנה ידיד זה בית המקדש. בחלקו של ידיד זה בנימין (מנחות כג).
הרב קוק זצ"ל אמר שהשם הזה בהקשר למקדש, רומז שידיד אחד ישנו בעולם שעל ידידותו יכול האדם להישען בבטחון מלא והוא הקב"ה בהתאם לברכה של משה לבנימין, ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
תפקידים חשובים היו לבנימין, והעיקריים שבהם הם התחלת מלכות ישראל, מחיית עמלק ע"י שאול ומרדכי, והמקדש ששכן בין כתפיו.
ולמה זכה בנימין למקדש?
הרבה הסברים ואגדות בדבר:
יש אומרים שבגלל שהוא הבן היחיד שנולד בא"י, ולא חי בבית לבן ולא הושפע כלל מדרכיו תרבותו וערמתו שכל השבטים נולדו בחוץ לארץ ובנימין נולד בא"י.
ויש מפרשים שאומרים כי היה בכך פיוס ללעג האחים, שהיו עומדים ומחבטים לבנימין על כתפיו ואומרים לו גנב בנה של גנבת כפי שסיפרנו, וכך מספר המדרש "ובשביל אותן המכות שהיכוהו בכתפיו זכה שתשרה שכינה בין כתפיו".
אחרים רואים את זכותו של בנימין במצוות כיבוד אב. במדרש נאמר כי כל הבנים של יעקב תפסו כל אחד את מקומו. ובנה לו את ביתו ומשפחתו, רק בנימין שהיה הצעיר נשאר אצל יעקב, והיה אביו אוהבו, אוכל ושותה עמו, נכנס נשען עליו, יוצא נשען עליו, יעקב נשען על כתפיו זכה הוא ומקדש ד' נשען אף הוא על כתפיו.
יש אומרים שהוא זכה לכך משום שלא השתתף במכירת יוסף. חז"ל מספרים, בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש, היו השבטים רבים ומתדיינים אלו עם אלו, זה אומר בתחומי ייבנה, וזה אומר בתחומי ייבנה. אמר להם הקב"ה כולכם הייתם שותפים במכירתו של יוסף אבל בנימין שלא השתתף במכירתו בחלקו ייבנה המקדש.
ויש אומרים שהוא זכה לכך בפני שהוא נולד בא"י. אחרי המפגש עם עשו בפרשת וישלח, הוא היחיד שלא השתחווה לעשו, שלא החניף לעשו ותרבותו, והוא גם הוכשר למלחמת עמלק שלאחרי מחייתו נבנה המקדש. וכפי שהיה בעבר יהיה לעתיד לבוא.
ואת הסוד הזה גילה לו מרדכי להמן בשעה ששאל אותו למה אין הוא משתחווה אליו כמו שעושים כל גדולי ישראל? וכשהזכיר לו בלעג שזקנו יעקב וכל בניו השתחוו לזקנו עשו, השיב לו מרדכי שהוא איש ימיני, וזקנו בנימין לא השתחווה לעשו וגם הוא לא משתחווה ולא ישתחווה. הוא כאיש ימיני בדומה לשאול המלך, ערך את המלחמה עם עמלק ויכול לו, ועל ידי כך סללו השניים את הדרך להקמת המקדש הבא אחרי מחיית עמלק, כפי שנאמר בחז"ל.
מקובל אחד, אתו נפגשתי כפי שאספר אחרי כן בכפר סבא, במקום המיוחס לקבר בנימין, אמר שאנשי סוד קושרים את יום י"א חשוון עם היום של י"א אדר שנקבע כיום ראשון לקריאת המגילה של מרדכי איש ימיני הנקראת חמשה ימים י"א-ט"ו כמספר חמשת החליפות שנתן לו יוסף, וכמספר חמשת לבושי המלכות שנתן לו אחשורוש, והוא גם קשר את הסוד של הערים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון שנקבעו כערי חומה לקריאת המגילה בקשר שבין יוסף ואחיו כפי שאספר אחרי כן.
שותפיו של בנימין
בנימין נקרא גם במסורת בנימין הצדיק. הזוהר מספר, שכשנמכר יוסף הצדיק למצרים, בנימין אחיו היה הצדיק למטה ונטל מקומו שלא יהיה חסר צדיק בעולם (ח"א רנט). וכל השמות שנתן לעשרת בניו רומזים לפי דעת חז"ל (סוטה לו) על הגלגולים של חיי יוסף ואחיו, אולם יחד עם זה לא התחבר בעת פילוג המדינה שבין ישראל ויהודה ליוסף שאתו הלכו כל עשרת השבטים. הוא היחיד שהצטרף ליהודה שערב בשבילו "בזה ובבא" כפי שאמר ליוסף "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי". ההצטרפות ליהודה מתבטאת גם במרדכי איש ימיני, שאביו מבנימין ואמו מיהודה. שנועד לגאולה ונשאר נאמן למלכות בית דוד, ולזה התכוון יעקב בשעה שקרא לו בנימין.
מקום קבורתו
לא נשארו בארץ הרבה מקומות קשורים בזכרונו של בנימין, אולם המסורת היהודית והמסורת הערבית, שיש להניח שיונקת ממסורת יהודית קדומה, מציינת מקומות אחדים כמקום מגוריו ומקום קבורתו. בספר הישר מסופר שבנימין מת במצרים וקברו אותו בירושלים נגד היבוסי אשר ניתן לבני בנימין. המקום הנקרא אצל הערבים בשם קדר "בנימין" ארמון בנימין, בצד הדרך אל קבר רחל רומז על מסורת עתיקה המתייחסת למקום קבורתו.
עולי הרגל מימי הביניים, בעל תוצאות א"י ואוצר המסעות מספרים שברומי הקטנה ("זעירתא" להבדיל מרומי הבירה) ליד צפורי שבגליל, נמצא קברו של בנימין הצדיק.
בתקופה יותר מאוחרת נתקבלה המסורת שקברו של בנימין נמצא בשפלה ליד כפר סבא בשטח הנקרא "סראקה", בהיותי מנכ"ל משרד הדתות פנו אלי קבוצת חסידים מאנשי ברסלב לטיהורו וייהודו של הקבר שהיה בימי המנדט בידי הערבים, שאף הם ציינו אותו לפי מסורת שלהם כקברו של בנימין הצדיק.
בחפץ לב מילאתי את בקשתם, יצאתי למקום, שיפצתי אותו, סידרתי שם קבוצת לימוד, וחידשתי את העלייה המסורתית למקום אני מצטער שעם פרישתי ממשרד הדתות לא נמצא ממשיך שיקיים את העליות למקום זה. פעם אף הציע לי אחד האדמו"רים להקים שם שכונה מיוחדת, רעיון שנתפסתי לו מאוד בגלל מפגש מוזר, שהיה לי פעם במקום עם אחד ממקובלי ירושלים העתיקה.
הייתי פעם במקום זה ביחד עם קבוצת חסידים ומקובלים מירושלים וסיפרתי להם שהמסורת הערבית קוראת למקום בשם קבורת השייך "סראקה", כפי שהוא גם נקרא בספר המייחס אותו לקברו של בנימין.
אחד המקובלים שהשתתף בעלייה אמר לי בדרך רמז שייתכן שנבואת יעקב על מלכות יהודה "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו" מתייחסת אף היא לבנימין שהוא השבט היחיד שהתקשר ליהודה והוא נקרא בשם שרקה בני אתנו, על שם האתונות שחיפש שאול מבני בנימין שעל ידן מצא את המלכות. הוא אמר לי את זה בדרך סודית ורמזית והוסיאומר הכתוב ואנכי נטעתיך שורק. חצי שעה שלימה דרש על השם שרקה וקשר, בהתלהבות נפשית, פסוק לפסוק ורעיון לרעיון וגילה את סודו של יהושע בן נון בסודות ורמזים. לא פגשתיו יותר אבל דבריו נשארו לי חרותים בלב.
נמצאים גם מקובלים המזהים את בנימין עם המקדש ואמרים שבנימין כמו המקדש אין לו קבר. שניהם תלויים ועומדים למעלה ומחכים לרדת בכל הדרם למטה וזה בהתאם למסורת החז"לית המונה את בנימין בין התשעה שעלו לגן עדן בחייהם (גרינהוט, לקוטים ג, פרקי רבנו הקדוש).
ישפה
לכל השבטים היתה אבן שסימלה את סגולותיו, והאבנים שלהן מילאו כאבני מלואים את החושן והאפוד, אנו נתייחס להם במאמרינו על ראשי השבטים, דעות שונות על סגולות האבנים הללו אם הן מתייחסות רק לשבטים, או לכל מי שמשתמש בהן ונושא אותם, אולם מבלי להיכנס לבירורה של שאלה זו נזכיר את דעת רבנו בחיי שסגולת האבנים פועלת כשהנושאים אותה הם טהורים, והיא נחלשת כשהנושאים אותה טמאים ואינם ראויים לסגולה.
אבנו של בנימין היתה ישפה וסגולה לעצור דם. ולמה הצטרך בנימין לסגולה זו מפני שדם רב נשפך משבט בנימין אחרי מעשה פלגש בגבעה, ולולי סגולתו לעצור את הדם היה גווע ודועך, האבן שלו הצילה אותו מאפס דם.
נחלת בנימין: לבנימין היתה נחלה טובה בארץ נחלת הנגב והוא גבל עם יהודה ובני יוסף כפי שמסופר ביהושע פרק יח, והרבה מקומות וביניהם כאלה שבהם אנו מתנחלים כיום ומחדשים אותם השתייכו ומשתייכים לבנימין כמו לוז, עטרות, חגלה, גבעון, הרמה, מצפה, קריית יערים, מעלה אדומים ויריחו, צפון ים המלח והערבה.
ף שיש לשים לב ל"שרקה" זו שעליו ייתבן
<a href='http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.asp?x=34&kod_subject=1600&kod_subjectm=1635&pg=' target='_blank'>
http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.as ... m=1635&pg=</a>
