פורום ברסלב - רק לשמוח יש

חודש מנחם אב!‏

tipid

New Member
אב
אב
חודש אב הוא החודש האחד עשר בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון, החודש שלפי מסורת אחת נברא בו העולם. חודש אב הוא תמיד חודש מלא - בן 30 ימים. ראש חודש אב חל בימים שני, רביעי, שישי או שבת.

שמו של החודש הובא, כשמות שאר החודשים, מגלות בבל. מקורו במילה האכדית אבו (="קנים"). בבבלית פירוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. על פי החוקרים, בחודש זה נהגו לקצור את הקנים לצרכים שונים. גם בבית המקדש היה חודש אב מסמן את סוף הזמן בו כרתו עצים לצורך המערכה שעל המזבח (בבלי, בבא בתרא קכא ע"א).

חודש אב מכונה גם "מנחם אב", מפני שנחשב לחודש הפורענות והאבלות בלוח העברי, ששיאה חורבן בית המקדש בתשעה באב, וישנה אגדה בתלמוד שאומרת שהמשיח יוולד בחודש אב ושמו יהיה מנחם. במשנה נאמר עליו: "משנכנס אב, ממעטין בשמחה" (תענית ד, ו).

במסורת היהודית, מזלו של החודש הוא - מזל אריה, - מזל זה נקשר במסורת בעם ישראל עליו נאמר בברכת בלעם: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – כלומר, למרות הגזרות והצרות יקום העם מן החורבן ויצעד לגאולה
מועדים עיקרייםי"ז בתמוז עד תשעה באב - שלושת השבועות (תקופה המכונה גם "ימי בין המצרים"), ימי אבל שייוסדו לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, ואחר כך גם לזכר כל הסבל היהודי בגלות.
ראש חודש אב עד תשעה באב - ימים שמעמיקים אפילו יותר בלימודי קודש ונהוג בימים אלו שלא לאכול בשר, לא לשתות יין ולא לערוך שמחות.
השבת שלפני תשעה באב - שבת חזון, על שם ההפטרה.
צום תשעה באב - יום תענית לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני.
השבת שלאחר תשעה באב - שבת "נחמו", על שם ההפטרה.
ט"ו באב - בתקופת המקרא והמשנה, וכן בימי בית שני, היו בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים "בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו", והבחורים נהגו לבחור מתוכן את בנות-זוגם. התחדש בישראל כ"חג האהבה
 

tipid

New Member
חודש אב ומזלו


שם החודש

חודש אב נחשב כחודש עצוב בגלל חורבן הבית הראשון והשני שאירעו בט' באב הוא גם נקרא בשם מנחם אב כהבעת תקווה שהקב"ה ינחם אותנו.
השם אב הוא בבלי או פרסי.כשם בבלי פירושו אש, קדח, והוא בא לתאר את החודש כחודש חם. כשם פרסי פירושו ההפוך מאש, מים, ואף הוא בא לתאר את החודש כחודש חם שבו בני אדם צמאים למים. מבחינת המסורת היהודית מתארים שני הפירושים הללו, אש ומים, את ימי החורבן שבהם "באנו באש ובמים".
יש מפרשים שרואים בשם אב סמל לחורבן והם מספרים שהשם אב ניתן לחודש החורבן להסביר למה קיבל עליו את התפקיד להעניש את בני ישראל שחטאו- הוא עשה זאת כפי שעושה אב לבניו, לטובתם, לחנכם, ללכת בדרך טובה כפי שנאמר "חושך שבטו שונא בנו" , והוא הסכים לכך רק אחרי שניחמו אותו והבטיחו לו שהמשיח ששמו "מנחם" יוולד ביום החורבן ושיום החורבן ישמש לעתיד כיום מועד כפי שנאמר "קרא עלי מועד" , ומשום זה נקרא החודש בשם מנחם-אב. ואע"פ שהוא התכוון לטובה מזלזלים ביוקרתו ולא מזכירים אותו במקרא ואפילו בספר עזרא נקרא בשם החודש החמישי אע"פ שבזמנו כבר קראו אותו בשם אב.
במקומות רבים לא מברכים את החודש הזה וקוראים עליו את הפסוק: "במספר ירחים אל יבוא" , ויש להם לזה אסמכתא ממשה רבנו שבשעה שבירך לפני מותו את כל השבטים הוציא את שמעון שהוא השבט של חודש אב ושבו תלה את אסון החודש ולא בירך אותו כפי שנספר בהמשך. לפי האגדה, פושטים השמים בחודש זה את שמלת האור שלהם ושמים שק כסותם, ונעשים קודרים ואפלים כפי שהיה ביום החורבן, שבו הלביש הקב"ה שמיים קדרות ושק שם כסותם, כפי שמספר ישעיה (נ,ג). וכיבה את כל הכוכבים והמזלות והפנסים שבשמיים "שמש וירח קדרו והכוכבים אספו נגהם. (יואל ד, טז).
סתם את כל החלונות וכיסה את כל השמיים בענן אבק רגליו והסתתר "הכביכול" במסתרים לשבת בדד ולידום ואף לבכות מפני גאוותם של בני ישראל שניטלה מהם באותו הזמן ומפני גאוותו של בית המקדש והשמיים שאף הם ניטלו מן העולם ושלוש דמעות הוריד ומוריד הקב"ה באותו החודש: אחת על מקדש ראשון, אחת על מקדש שני ואחת על צערם של בני ישראל. ומשום כך אמרו חז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית כו).






מזל החודש

כארי אחרי מאבקים קשים ולא הלך כצאן לטבח יובל. לא קל היה לקבוע מזל לחודש החורבן, שום מזל לא רצה לתת חסות לחודש המחריב את ביתו של המלך. נעלמו המזלות ולא עמדו לבחירה. כולם הסתייגו
מהחודש והיו נאלצים משרתי עליון לעשות מאמצים כבירים, שינויים וחילופים כדי למצוא פתרון לשאלת המזל ולקבוע מזל לחודש. וישנם על זה אגדות וכולן נפלאות ומלאות סודות ורמזים, העומדות ברומו של עולם.
אגדה אחת מוסרת על מעשה חילופים, שעשו עם יהודה שהוא -כממונה על חודש ניסן- מלך החודשים והמזלות : כשלא מצאו מזל לחודש, הלכו ליהודה, לגזור ולצוות עליו בסוד פקודתו של מלך, ועמדו עליו ולא נתנו לו מנוח, עד שימצא מזל לחודש אב, שאין חודש בלי מזל, ואין שנה בלי חודשים ואין מלך בלי חיילות. וכשיהודה לא מצא פתרון, עמדו עליו להעביר את מזלו הוא לחודש אב ולא היתה לו ליהודה, מלך החודשים ברירה אחרת, אלא להעביר את מזלו לחודש אב.
מה פירוש הדבר?
מספרים: מזלו של יהודה, לאמיתו של הדבר - היה צריך להיות האריה, כפי שבירכו יעקב, "גור אריה יהודה" וכך היה צריך להיות החודש שלו במזל אריה ומזלו של חודש אב, היה צריך להיות הטלה, שהוא החלש בכבשים ההולך כשה לטבח. אולם הטלה לא רצה לקבל את מזלו של אב וטען שהוא חלש מדי לחודש של חורבנות, עמדו בסוד יודעי דבר והחליפו את המזלות - העבירו את הטלה החלש לחודש ניסן, שהוא חודש הגאולה, ואת האריה החזק, לחודש אב - לחודש החורבן, שיתגבר, יתאושש יתחזק ויתנשא בחזרה כארי. והארי - בהתחלה סירב אף הוא ודחה את ההצעה והוא קיבלה רק לאחר שהבטיחוהו שבימיו ובחודש מזלו - באב גופא יתקומם כארי, כפי שנאמר "כלביא יקום וכארי יתנשא"

מעשה חילופין זה מרומז בסוד א"ת ב"ש לסידור ימי השנה, שלפיו ליל הפסח חל תמיד בליל תשעה באב והלילות מתחלפים במזלותיהם, מה שקרה בניסן בליל הפסח : בחודש של גאולה נופל בט' באב, ומה שנופל בט' באב נגאל וקם בליל הפסח. מעשה זה גם מרומז בשבטו של החודש - שמעון שאף הוא התקשר ליהודה וסומך עליו, והוא גם מרומז במשלו של בלעם, שנשא לכבודו: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (במדבר כד, ט) - שהוא מכוון לט' באב.




אות החודש

האות טי"ת שהיא אות שלילית הרומזת על ט' באב כיום שריפת המקדש והיא גם אות של טוב ואות חיובית ומתחטא כפי שהסברנו בחודש תמוז הקשור אליה מאוד, והיא גם מתבטאת כיום הרג והשמדה, בסמיכות לט"ו באב שנתקבל כיום של חיתון ופיריון.
האות ט' של החודש רומזת על שניהם ביחד, כשהיא מסתיימת במימד החיובי של החג הגדול של ט"ו באב. ומתקשרת ב "ית" לבית המקדש שעמד "ית" שנים כדי לתקן את החית והטית שהשבטים לא רצו להכניס לשמותיהם
 

tipid

New Member
מנחם אב / שבט החודש וצרופו
שבט החודש וצרופו


שבט החודש

את שמעון קבעו כשבט החודש מפני שהוא גרם לחורבן. אצלו מצאו את כלי החמס , ראש שבטו דחף את יוסף לבור והוא גם אירגן את מעשה המרגלים וליל הבכייה, שבגללה נקבע יום ט' באב, כיום בכייה לדורות וכיום חורבן הבית (ראה מהרש"א סנהדרין ק"ט על הפסוק "בסודם אל תבוא נפשי" אלו מרגלים.) מצאו אותו אשם בעוונות העם ודרשו ממנו "שיתקן את המעוות" ולשמור על החודש
העצוב ולהפכו לחודש טוב. השבט שקלקל עליו לתקן.
בהתחלה התנגד שמעון לבחירה. עמדו והסבירו לו שהוא במעשיו השונים הרעים גרם לחורבן הבית ועליו לתקנו ולא בחינם נולד בחודש כסליו שהוא חודש המקדש הזכירו לו את קללת יעקב "בסודם אל תבוא נפשי" מעשה זמרי בן סלוא ומעשה יוסף והרבה מעשים נוספים. הכיר שמעון בצדקתם והסכים בלית ברירה לבחירתם. חשש שמעון, שמא לא יוכל לתקן והחודש יישאר כמו שהוא עצוב וחשוך בלי אור. התנה תנאי והוא, עזרתו של יהודה, ביקש שיהודה יעזור לו לתקן את החורבן היות שאותו ישמעו יותר ממנו, שיהודה הוא הראשון, והוא המלך, ויעקב ציווה על כולם לכבד את יהודה, ואליו ישמעו יותר. באו אל יהודה וביקשו ממנו להצטרף לשמעון, בשליחות החודש והשבט. ענה להם יהודה שהוא מסכים לעמוד
לימינו של שמעון בשליחות החודש ועבודת התיקון וייתן לו עזרה כמו שנתן את מזלו לחודש וצירף את קולו לשמעון בתקווה ותפילה.
מעשה זה מרומז בברכותיו של משה, שבירך את כל השבטים ולא בירך את שמעון וצרף את ברכתו של שמעון ליהודה והכניס את שמעון לתוך ברכתו של יהודה וגם את העזרה בצרתו - "שמע ד' קול יהודה... ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה". (דברים לג ז).
וברור היה לכולם ש"בשמע" - מתכוון לשמעון. ומעשה זה התייחס גם לחלוקת הנחלאות בארץ, שבה נטל שמעון חלקו מתוך חלקו של יהודה וקרוב אליו, כמו שכתוב בספר יהושע (י"ט, א) ויהי נחלתם בתוך
נחלת בני יהודה ואליו צורף גם האריה שלמעשה הוא מזלם של יהודה וירושלים כדי להבטיח את תחיית העם והארץ במלכותו של בן דוד.





צרוף החודש

צירופו השמי של החודש הוא ה,ו,י,ה היוצאות מן המילה: "ה-ו-י-ה במקנך אשר בשדה." הצירוף של החודש הקשה הזה, הוא מילה אחת בלבד ולא פסוק שלם. הוא עומד ברור וגלוי באנחה וצרה כרמז להוי-"הוי גוי חוטא עם כבד עון" והוא גם רמז בשתי הה"ין של ההתחלה והסוף, שהוא כולו מוקף ממידת הדין ועונש על הפרת התורה.
צירופו השמי הוא ה-ו-יה הוא מתחיל בה' ומסתיים בה', כמו חודש תמוז. להדגיש שהוא כולו מוקף במידת הדין ש-"ה" מסמלת אע"פ שכוונתו היתה לטובה והחורבן נערך ביום ט', שהוא יום טוב, משולש בברכה משולשת. בדומה לפריצת המצור בחודש תמוז שאף הוא נערך ביום טוב - ביום י"ז, שמספרו טוב, משום שהתכוון לטוב.
 

tipid

New Member
מנחם אב / אירועי החודש
מקובלי צפת והאר'' י הקדוש




האר"י ר' יצחק לוריא אשכנזי גדול המקובלים שנפטר בה' מנחם אב, בהיותו בן ל"ח שנים בצפת, נחשב כמייסד הקבלה המעשית וכאחד ממניחי היסוד של היישוב החדש. הוא נולד בירושלים בשנת תרצ"ב. נתייתם מאביו בהיותו ילד קטן ואמו נסעה עמו למצרים, אל אחיה ר' מרדכי פרנסיס. הוא למד בבית מדרשו של הרדב"ז שהיה רבו בנגלה ובנסתר. בהיותו בן שלושים ושש חזר לארץ ישראל
והתיישב בצפת ששימשה אז כמרכז גדולי המקובלים שנמלטו מספרד וביניהם הרמ"ק, ר' משה קורדובירו וגיסו ר' שלמה אלקבץ המחבר של שירת לכה דודי. אחרי פטירתו של הרמ"ק נתקבל האר"י כראש המקובלים. הוא פיתח את הקבלה המעשית ועורר במעשיו ובאימרותיו ושיריו השונים את הכיסופים לעלייה לארץ ודחיקת הקץ.
מקומם של מקובלי צפת חשוב מאד מבחינת התפתחות היישוב בארץ. צפת שימשה בימיו של האר"י כשער לגאולה ואף סיפרו שבפסגת הר הג'רמק שליד מירון טמון שופרו של מלך המשיח ואף זיהו את צפת כמקומו של המבשר, שצפת בגימטריא "תקע" .
וכל ההיסטוריונים בדעה שהודות לקבלה הצפתית שחדרה לכל הקהילות היהודיות שבעולם, התגברו כיסופי הגאולה בעם והתארגנו קבוצות עלייה ליישב את הארץ וירושלים, כמו עליית ר' יהודה החסיד ועליית החסידים והפרושים. במערכת היומן והלוח אנו מעלים את זכרונם של יוצרי הקבוצות שפטירתם מצוין בתאריך מסויים ולא מתייחסים לקבוצות בעצמן שלהן נקדיש מקום מיוחד. (ראה מאמרי על א"י במשנת החסידות בקובץ "א"י בחסידות").
 
חלק עליון