חודש מנחם אב!

[tipid]

חודש מנחם אב
חודש מנחם אב מקור שמו של חודש אב הוא בבלי, שפירושו אש- חום- והוא בא לתאר את החודש כאחד מחודשי הקיץ החמים. 11/09/07 עת לחשוב גיליון 68 / ר. אהובה בתורה הוא נקרא החודש החמישי, כי הוא חמישי למניין החודשים שאנו מונים מניסן. חודש אב נקרא ''מנחם אב'', שכן בחודש זה אנו מקווים לנחמה, לאחר כל הקורות את עם ישראל בחודש זה. ויש אומרים שיש בו רמז מנחם א''ב, שהם ראשי התיבות שמגילת איכה כתובה בהן, והרי המגילה כתובה לפי סדר הא''ב, ועתיד הקב''ה לנחם אותיות הא''ב על פיהן כתובה מגילת איכה. ויש דורשין נוטריקון א''ב אדום ובבל- שתי הממלכות שהחריבו את בית המקדש הראשון והשני כפי שנאמר ב''על נהרות בבל'': ''בת בבל השדודה'' ו- ''זכור ה' לבני אדם את יום ירושלים''. מזלו של החודש אריה. ראש חודש אב הוא יום אחד, אך חודש אב עצמו הוא מלא- 30 יום. כיוון שחל בו תשעה באב שנקרא מועד, כפי שנאמר במגילת איכה: ''קרא עלי מועד'', ועתיד הקב''ה להפוך אותו לששון ושמחה''. ראש חודש אב הוא תענית צדיקים, כיוון שהוא יום פטירתו של אהרון הכהן, שנאמר: ''ויעל אהרן הכהן אל ההר על פי ה'...בחודש החמישי באחד לחודש'' (במדבר ל''ג ל''ח). ואפילו הוא ראש חודש יש המתענים בו, ואם אין מתענים בו, נוהגים בו קצת אבלות, אע''פ שהוא ראש חודש, זאת מפני אבלו של אהרן. חמישה דברים אירעו בחודש אב: • נגזר על אבותינו במדבר שלא ייכנסו לארץ. • נחרב הבית הראשון • נחרב הבית השני. • נלכדה העיר הגדולה ''ביתר'', • טורנסרופוס הרשע חרש את ההיכל, ונחרשה ירושלים, ככתוב: ''ציון שדה תחרש''. אמרו חכמים על מה חרבה הארץ?- מקדש ראשון חרב מפני שלושה חטאים שישראל חטאו באותו הדור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודה זרה. לא חרבה הארץ עד שעברו בה שבעה בתי דינים עבודה זרה, חיללו את השבת, ביטלו תינוקות של בית רבן מן התורה וביטלו קריאת שמע שחרית וערבית, ולא הייתה להם בושת פנים זה מזה. מקדש שני חרב בעוון שנאת חינם, שלא הוכיחו זה את זה, ביזו תלמידי חכמים, השוו קטן וגדול, פסקו מהם אנשי אמונה והעמידו דיניהם על דין תורה, ולא ויתרו זה לזה. חורבן בית המקדש הראשון בימי צדקיהו המלך היה בשנת ג' אלפים של''ח, וחורבן בית שני בימי ר' יוחנן בן זכאי בשנת שלושת אלפים תתכ''ח, ושניהם בתשעה באב. נאמר בירמיהו נ''ב: ''ובחודש החמישי בעשור לחודש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל, בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים, וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף באש ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו כל חיל כשדים אשר את רב הטבחים וגו'''. משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: ''ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות אלו מסורות לך, וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקבלתם מהם, והם קפצו ונפלו וכו'''. (תענית כ''ט). ארבע מאות ותשעים שנה לאחר החורבן של בית המקדש הראשון, חרב בית המקדש השני, אף הוא, כאמור, בתשעה באב. אמר רבי יוחנן: מהו שנאמר: ''אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה'' (משלי כ''ח)- על (בגלל) קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך, על יתד של מרכבה חרבה ביתר. במגילת איכה הנביא ירמיה מקונן: ''בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחייה''- שתי בכיות על שתי חורבנות. בלילה שהמקדש נשרף וגו'. ראוי לכל ירא ה' להיות מיצר ודואג על חורבן ירושלים. כך היא ההלכה, ובמיוחד בימי בין המצרים, בהם כל רודפיה השיגוה, נהגו ישראל קדושים להוסיף גדרים שונים, שבהם מודגש האבל הכבד על כי ניטלה העטרה, על הפאר שחולל, על ההוד שהתנפץ ועל אובדן שריד מקדשנו. על כל אלה עם ישראל אבל, אך יחד עם זאת הוא מצפה ומקווה שבמהרה יבוא היום ובית המקדש יתנוסס לתפארת ירושלים עיר הקודש. במגילת איכה נאמר: ''תם עוונך בת ציון, לא יוסיף עוד להגלותך''. על כך אומר רש''י: ''לקית על כל חטאותיך, לא יוסיף להגלותך מגלות אדום וגו''', וכפי שמסיימת מגילת איכה, הנקראת בתשעה באב: ''השיבנו אליך ונשובה חדש ימינו כקדם'', ויקויים בנו במהרה בימינו אמן. בפיוטי ההגדה מזכירים: ''בנב ביתך במהרה בימינו בקרוב''. הסביר רבי נפתלי מרופשיץ שאנו מבקשים שיבנה בית המקדש לפי ערך של מהרה של ימינו, אך לא לפי ערך במהרה של הקב''ה, כפי שמבואר בגמרא שהוא אלף שנה: ''כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול''. השבת שלאחר תשעה באב היא כידוע שבת נחמו, והיא קרויה על שם ההפטרה שקוראים בשבת זו: ''נחמו נחמו עמי''. הפטרה זו היא ראשונה משבע ההפטרות שנחמה מופיעה בהן ושקוראים בהן בשבעת השבועות לאחר תשעה באב. שבע ההפטרות מכילות מאה וארבעים פסוקי נחמה שהם כנגד מאה ארבעים וארבעה פסוקים של התוכחה הכתובים בתורה. חמשה עשר באב- יום בו נוהגים מקצת יום טוב, אין אומרים תחנון וגם לא במנחה שלפניו. החתן ביום חופתו אינו מתענה. ביום זה התרחשו מספר ואירועים משמחים: יום שפסקו מתי מדבר, כפי שנאמר במדרש איכה ששישים ריבוא מישראל שעליהם נגזרה הגזירה: ''במדבר הזה יתמו''! מתו מהם חמשה עשר אלף בכל תשעה באב. 600.000 = 40 ' 15.000. ט''ו אלף האחרונים אף הם חפרו קבריהם ונכנסו בהם בליל תשעה באב, הופתעו מביטול הגזרה, ונותרו בחיים, ועשו את חמשה עשר באב יום טוב. הותרו השבטים והותר שבט בנימין, זאת לאחר שהיו שני איסורים: אחד שמימי משה רבינו בת יורשת נחלה לא יכלה להינשא אלא לבן שבטה בלבד, ואיסור שני היה בימי פילגש בגבעה, נשבע ישראל במצפה לאמור: ''איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה''. שני האיסורים השפיעו קשה על ישראל, ובמיוחד פגע הדבר בבנות ישראל, לכן הייתה שמחה גדולה ביום שהותרו להינשא זה בזה. יום שביטל הושע בן אלה פרדיסאות. כשקרע ירחבעם בן נבט מלכות ישראל מירושלים, העמיד שני עגלים, אחד בדן ואחד בבאר שבע, והיה מביא לשם את ישראל שיעבדו עבודה זרה. ומנע מרבים בישראל להגיע לירושלים ולבית המקדש על ידי הצבת מחסומים ושומרים בכל הדרכים המובילות ירושלימה, כדי שלא יעלו ויעבדו שם לאלוקים, וישתחוו למלך יהודה אשר בירושלים. המחסומים היו קיימים עד סוף ימיה של מלכות ישראל עד שהמלך הושע בן אלה שמלך ביטל אותם הפרדיסאות, ואפשר לכל החפץ לעלות ירושלים למלא את רצונו. ואותו יום , יום חמישה עשר באב היה, והשמחה הייתה גדולה. יום שפסקו בו לכרות עצים למערכה- זה קרה בזמן שעזרא ונחמיה עלו מבבל ובנו את הבית השני ואת המזבח וערכו מערכותיו, ומצאו את הארץ שממה, כל עציה נעקרו על ידי האויבים. מכיוון שהבאת עצים למערכה נחשבה לנדבה חשובה וגדולה להביאה לבית ה' והמתנדבים קרבן עצים חרפו נפשם לכל סכנה, והביאו קורבנם ממרחקים בעיתים מזומנות ונושאים אותם בשירה ובשמחה, והיום האחרון לכריתת העצים למערכה יום חמישה עשר באב היה בכל שנה. עד אז העצים היו יבשים ולא מתולעים. יום בו הובאו הרוגי ביתר לקבר ישראל. לאחר שאדריאנוס החריב את ביתר, הרג רבים והתעלל בהם באכזריות, ולא איפשר לקבור אותם, והניחם פשוטי ידיים ורגלים בכרם שהיה לו, וגדר את הכרם מכל צדדיו, זאת כדי שיוכל להנות ממעשה ידיו, דהיינו להתענג תמיד למראה ההרוגים הגיבורים. בסופו של דבר קם מלך חדש, שהתיר להביא את ההרוגים לקבורה, ואכן נאספו כל ישראל, טיפלו במתים והביאום לקבורה, ואותו יום חמישה עשר באב היה. על חמישה באב נאמר בגמרא (תענית ל''א): אמר רבן שמעון בן גמליאל: ''לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וביום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים, כדי לא לבייש את מי שאין לה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים, ומה היו אומרות: ''בחור שא עיניך, וראה מה אתה בורר לך? אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. ''שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל'', ואין שמחה כשמחת הנישואין והקמת בתים בישראל. חודש טוב ומבורך!
<a href='http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8443' target='_blank'>http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8443</a>

 

[tipid]

אב
אב
חודש אב הוא החודש האחד עשר בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון, החודש שלפי מסורת אחת נברא בו העולם. חודש אב הוא תמיד חודש מלא - בן 30 ימים. ראש חודש אב חל בימים שני, רביעי, שישי או שבת.

שמו של החודש הובא, כשמות שאר החודשים, מגלות בבל. מקורו במילה האכדית אבו (="קנים") בבבלית. פירוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. על פי החוקרים, בחודש זה נהגו לקצור את הקנים לצרכים שונים. גם בבית המקדש היה חודש אב מסמן את סוף הזמן בו כרתו עצים לצורך המערכה שעל המזבח (בבלי, בבא בתרא קכא ע"א).

חודש אב מכונה גם "מנחם אב", מפני שנחשב לחודש הפורענות והאבלות בלוח העברי, ששיאה חורבן בית המקדש בתשעה באב, וישנה אגדה בתלמוד שאומרת שהמשיח יוולד בחודש אב ושמו יהיה מנחם. במשנה נאמר עליו: "משנכנס אב, ממעטין בשמחה" (תענית ד, ו).

במסורת היהודית, מזלו של החודש הוא אריה - מזל זה נקשר במסורת בעם ישראל עליו נאמר בברכת בלעם: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – כלומר, למרות הגזרות והצרות יקום העם מן החורבן ויצעד לגאולה
מועדים עיקריים
י"ז בתמוז עד תשעה באב - שלושת השבועות (תקופה המכונה גם "ימי בין המצרים"), ימי אבל שייוסדו לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, ואחר כך גם לזכר כל הסבל היהודי בגלות.
ראש חודש אב עד תשעה באב - ימים שמעמיקים אפילו יותר בלימודי קודש ונהוג בימים אלו שלא לאכול בשר, לא לשתות יין ולא לערוך שמחות.
השבת שלפני תשעה באב - שבת חזון, על שם ההפטרה.
צום תשעה באב - יום תענית לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני.
השבת שלאחר תשעה באב - שבת "נחמו", על שם ההפטרה.
ט"ו באב - בתקופת המקרא והמשנה, וכן בימי בית שני, היו בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים "בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו", והבחורים נהגו לבחור מתוכן את בנות-זוגם. התחדש בישראל כ"חג האהבה".

 

[tipid]

ממעטים בשמחה כיצד?
הרב אליעזר מלמד

נערך על ידי הרב


מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים


משנכנס אב ממעטים בשמחה
אמרו חכמים במשנה (תענית כו, ב): "משנכנס אב ממעטים בשמחה", כי ימי תחילת חודש אב הם ימי אבל על חורבן בית המקדש. ועל כן אין מקיימים בהם אירועים של שמחה, ואין אוכלים בהם בשר ואין שותים יין, וממעטים במשא ומתן, ונמנעים ממשא ומתן של שמחה, ואין בונים בהם בניין של שמחה, ואין נוטעים בהם נטיעה של שמחה. ולמנהג האשכנזים אין מתרחצים בהם רחצה של תענוג ואין מכבסים בהם את הבגדים. והספרדים נמנעים מזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב, היינו ממוצאי שבת חזון ועד אחר תשעה באב.

שמחת הזוכים להתאבל על ירושלים
אמרו חסידים: גם המיעוט שממעט אדם בהנאתו ושמחתו בתשעת הימים צריך להיעשות בשמחה, וזהו שאמרו: "ממעטים בשמחה"; ממעטים, אבל עושים זאת בשמחה.

והעניין, שאמרו חכמים (תענית ל, ב): "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". כי בעצם האבלות על ירושלים זוכה האדם להתקשר אל ירושלים ואל בית המקדש, ומתוך ההתקשרות הזו הוא זוכה לבנות זכר לירושלים ולבית המקדש בתוך ליבו, ומתוך כך מתקרבת הגאולה. ועל ידי כך מתפשטת שמחה פנימית בתוך ליבו, שמחת הזוכים להתאבל על ירושלים.

טיולים, נופש ושחייה
אין לקיים בתשעת הימים אירועים משמחים כדוגמת טיולים, נופש במלון ומסיבת רעים. ורק אירועים שמטרתם העיקרית היא חינוכית או ציבורית מותר לקיים. וכן מי שנצרך למנוחה מסיבה בריאותית, יכול לצאת בימים אלו לחופשה במלון או בבית הבראה.

ואסור להתרחץ בבריכה ובים למטרת בילוי מראש חודש אב. והרגיל לשחות בכל יום בבריכה לשם התרעננות ושמירת הכושר, כיוון שאין נזק בריאותי אם לא ישחה מספר ימים, על פי מנהג אשכנז נכון להימנע משחייה בכל תשעת הימים. ולמנהג הספרדים נכון להימנע בשבוע שחל בו תשעה באב.
ומי שעל פי הוראת הרופאים צריך לשחות בכל יום, כגון מי שנפצע וכדי להשתקם הורו לו לשחות בכל יום, יכול לשחות עד ערב תשעה באב.

תפירה וסריגה
נהגו שלא לערוך את חוטי השתי בתשעת הימים, והסמיכו המנהג על שום שבטלה אבן השתייה שהיא תשתיתו של עולם. ואף אנו נמנעים מלערוך חוטי השתי, שהם תשתיתו של הבגד. וכן אסור לתפור בגדים חדשים בתשעת הימים. וכן אין סורגים בגדים או כיפות בתשעת הימים (ע"פ שו"ע תקנא, ז-ח), אבל לתקן בגדים ישנים מותר.

מי שמתפרנס מתפירת בגדים או הכנת בדים, והעבודה בתשעת הימים נחוצה לו, אם ייגרם לו הפסד גדול מהפסקת העבודה בתשעת הימים, רשאי לעבוד; ואם לא ייגרם הפסד גדול, אינו רשאי. ועל כן מוטב שישאל שאלת חכם, כדי לבחון כראוי את מצבו.

קורס תפירה עדיף לבטל בתשעת הימים. ובשעת הצורך אפשר לקיימו, ובלבד שלא יתפרו בו בגדים חדשים, אלא יתקנו ישנים או יתאמנו על תפירות שאין בהן צורך.
משא ומתן של שמחה

ממעטים בתשעת הימים במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים דברי מותרות, כדוגמת תכשיטים, בגדים, כלים נאים, רהיטים חדשים ומכונית משפחתית. ואמנם דבר שמברכים עליו ´שהחיינו´ אסור לקנות בכל שלושת השבועות. אלא שאם הוא דבר שאין מברכים עליו ´שהחיינו´, כגון בגד שעדיין צריך תיקון, מותר לקנותו בשלושת השבועות. אבל בתשעת הימים ממעטים במשא ומתן בדברים של שמחה, ולכן אסור להזמין אצל חייט בגד חדש.

וכן הדין לגבי כל שאר הדברים המשמחים, שאם מברכים עליהם ´שהחיינו´ - בכל שלושת השבועות אין לקנותם, ואם אין מברכים עליהם ´שהחיינו´ - רק בתשעת הימים אין לקנותם, ואף אין לשאת ולתת עליהם.

אמנם אדם שנפלה לידו הזדמנות לקנות דבר מותרות משמח במחיר מיוחד, וחושש שאם ימתין עד אחר תשעה באב יפסיד אותו - רשאי לקנותו בתשעת הימים. וטוב שיכניסנו לביתו או יתחיל להשתמש בו אחר תשעה באב (ע´ שו"ע תקנא, ב, ומ"ב יג).

משא ומתן בדברים שאינם משמחים
טוב למעט גם במשא ומתן רגיל של דברים שאינם משמחים. למשל, אדם שרגיל אחת לכמה שבועות לערוך קניות גדולות של מזון ושאר צרכי הבית, לכתחילה טוב שיבצע את הקנייה לפני או אחרי תשעת הימים (עפ"י שו"ע תקנד, כב, מ"ב תקנא, יא).

קניות לצורך מצווה
לצורך מצווה מותר לקנות אף דברים משמחים. למשל, אם עיכוב קניית הרהיטים והבגדים תגרום לעיכוב חתונה, מותר לקנותם בתשעת הימים. אבל אם החתן כבר קיים מצוות פרייה ורבייה בזיווג ראשון, אין הקניות לצורך חתונתו נחשבות צרכי מצווה, ואסור לקנותם בתשעת הימים (רמ"א תקנא, ב; מ"ב יד).

אמנם בימינו, כשקובעים את החתונה כחודשיים מראש ושוכרים אולם ושולחים הזמנות, כמעט ואין מצב שעיכוב בקניית הרהיטים והבגדים יגרום לעיכוב החתונה, שהואיל ויודעים מראש מתי החתונה, אפשר להיערך לקניות לקראתה לפני תשעת הימים או אחריהם. ולכן אין להקל בקניות לחתונה בלא לשאול שאלת חכם.

מותר לקנות בימים אלו תפילין וספרי קודש, מפני שהם צורכי מצווה. אבל טלית אסור לקנות אפילו בשלושת השבועות, מפני שמברכים עליה "שהחיינו".

מי שאין לו נעלי בד או גומי לתשעה באב - רשאי בדיעבד לקנותם בתשעת הימים, כדי שלא ילך יחף בתשעה באב (אג"מ או"ח ג, פ).

בנייה ושיפוצים
כיוון שממעטים בשמחה בתשעת הימים, אסור לבנות בימים אלו בניין של שמחה, כגון להרחיב את דירתו או מרפסתו בלא שיהיה לכך צורך חיוני. וכן אסור בתשעת הימים לסייד ולצבוע את קירות הבית, מפני שהסיוד והצביעה נחשבים מותרות המשמחים, שהרי אפשר לחיות בבית בלעדיהם (שו"ע תקנא, ב). וכן אסור לעשות בימים אלו שיפוצים שנועדו לנוי או מותרות, כמו החלפת תריסים, ארונות, וילונות, וכיוצא בזה דברים יקרים ומשמחים שאין בהם צורך הכרחי.

אבל מי שגר עם בני ביתו בדירה צפופה, מותר לו לבנות חדר נוסף בתשעת הימים. וכן מותר לעשות את כל עבודות הבנייה שנועדו למנוע נזק, כגון אדם שכותלו עומד ליפול, אף שאינו צריך לאותו חדר ואין בזה סכנה, מותר לו להחריב את הכותל באופן מסודר ולבנותו שוב, שעל ידי כך הוא מונע מעצמו נזק.

בניית בית כנסת ובית ספר
מותר לבנות כל דבר לצורך מצווה. לפיכך מותר לבנות בימים אלו בית כנסת ובית ספר, ולסיידם ולצובעם (מ"ב תקנא, יב; כה"ח כה). וכן מותר לבנות בניני ציבור, שכתב בעל ערוך השולחן (תקנא, ז), שנראה שכל דבר שהוא לצורך רבים נחשב כמצווה.

גינון
אסור בימים אלו לנטוע נטיעה של שמחה, היינו נטיעות שנועדו לנוי ומותרות, כגון עצי נוי, הדסים, ורדים ופרחים (שו"ע תקנא, ב). אבל מותר לתחזק את גינות הנוי, להשקות את הגינה, לגזום את הדשא, ולהמשיך בטיפול השוטף.

וכל נטיעה שנועדה לצורך ממשי מותרת, לפיכך מותר לנטוע עצי פרי בתשעת הימים. וכן אדם המתפרנס מגידול שיחי נוי ופרחים, מותר לו לשותלם במשתלה כדי למוכרם, אבל לא ישתלם בגינות.

קבלן ופועלים
מותר לקבלן ולפועלים יהודים להמשיך לבנות בתשעת הימים בתי מגורים כדי למוכרם, מפני שהבתים נועדו למגורים ולא למותרות. ועוד, שזאת פרנסתם. ובארץ ישראל יש מצווה לבנות בתים. אמנם את הסיוד והצביעה ידחו לאחר תשעת הימים, ורק אם עיכוב הסיוד והצביעה יגרמו להם הפסד גדול - יוכלו לצבוע ולסייד בתשעת הימים.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=444&id=2504&q=' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... id=2504&q=</a>

 

[tipid]

מנחם אב / חודש אב ומזלו

חודש אב ומזלו
שם החודש

חודש אב נחשב כחודש עצוב בגלל חורבן הבית הראשון והשני שאירעו בט' באב הוא גם נקרא בשם מנחם אב כהבעת תקווה שהקב"ה ינחם אותנו.
השם אב הוא בבלי או פרסי.כשם בבלי פירושו אש, קדח, והוא בא לתאר את החודש כחודש חם. כשם פרסי פירושו ההפוך מאש, מים, ואף הוא בא לתאר את החודש כחודש חם שבו בני אדם צמאים למים. מבחינת המסורת היהודית מתארים שני הפירושים הללו, אש ומים, את ימי החורבן שבהם "באנו באש ובמים".
יש מפרשים שרואים בשם אב סמל לחורבן והם מספרים שהשם אב ניתן לחודש החורבן להסביר למה קיבל עליו את התפקיד להעניש את בני ישראל שחטאו- הוא עשה זאת כפי שעושה אב לבניו, לטובתם, לחנכם, ללכת בדרך טובה כפי שנאמר "חושך שבטו שונא בנו" , והוא הסכים לכך רק אחרי שניחמו אותו והבטיחו לו שהמשיח ששמו "מנחם" יוולד ביום החורבן ושיום החורבן ישמש לעתיד כיום מועד כפי שנאמר "קרא עלי מועד" , ומשום זה נקרא החודש בשם מנחם-אב. ואע"פ שהוא התכוון לטובה מזלזלים ביוקרתו ולא מזכירים אותו במקרא ואפילו בספר עזרא נקרא בשם החודש החמישי אע"פ שבזמנו כבר קראו אותו בשם אב.
במקומות רבים לא מברכים את החודש הזה וקוראים עליו את הפסוק: "במספר ירחים אל יבוא" , ויש להם לזה אסמכתא ממשה רבנו שבשעה שבירך לפני מותו את כל השבטים הוציא את שמעון שהוא השבט של חודש אב ושבו תלה את אסון החודש ולא בירך אותו כפי שנספר בהמשך. לפי האגדה, פושטים השמים בחודש זה את שמלת האור שלהם ושמים שק כסותם, ונעשים קודרים ואפלים כפי שהיה ביום החורבן, שבו הלביש הקב"ה שמיים קדרות ושק שם כסותם, כפי שמספר ישעיה (נ,ג). וכיבה את כל הכוכבים והמזלות והפנסים שבשמיים "שמש וירח קדרו והכוכבים אספו נגהם. (יואל ד, טז).
סתם את כל החלונות וכיסה את כל השמיים בענן אבק רגליו והסתתר "הכביכול" במסתרים לשבת בדד ולידום ואף לבכות מפני גאוותם של בני ישראל שניטלה מהם באותו הזמן ומפני גאוותו של בית המקדש והשמיים שאף הם ניטלו מן העולם ושלוש דמעות הוריד ומוריד הקב"ה באותו החודש: אחת על מקדש ראשון, אחת על מקדש שני ואחת על צערם של בני ישראל. ומשום כך אמרו חז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית כו).






מזל החודש

כארי אחרי מאבקים קשים ולא הלך כצאן לטבח יובל. לא קל היה לקבוע מזל לחודש החורבן, שום מזל לא רצה לתת חסות לחודש המחריב את ביתו של המלך. נעלמו המזלות ולא עמדו לבחירה. כולם הסתייגו
מהחודש והיו נאלצים משרתי עליון לעשות מאמצים כבירים, שינויים וחילופים כדי למצוא פתרון לשאלת המזל ולקבוע מזל לחודש. וישנם על זה אגדות וכולן נפלאות ומלאות סודות ורמזים, העומדות ברומו של עולם.
אגדה אחת מוסרת על מעשה חילופים, שעשו עם יהודה שהוא -כממונה על חודש ניסן- מלך החודשים והמזלות : כשלא מצאו מזל לחודש, הלכו ליהודה, לגזור ולצוות עליו בסוד פקודתו של מלך, ועמדו עליו ולא נתנו לו מנוח, עד שימצא מזל לחודש אב, שאין חודש בלי מזל, ואין שנה בלי חודשים ואין מלך בלי חיילות. וכשיהודה לא מצא פתרון, עמדו עליו להעביר את מזלו הוא לחודש אב ולא היתה לו ליהודה, מלך החודשים ברירה אחרת, אלא להעביר את מזלו לחודש אב.
מה פירוש הדבר?
מספרים: מזלו של יהודה, לאמיתו של הדבר - היה צריך להיות האריה, כפי שבירכו יעקב, "גור אריה יהודה" וכך היה צריך להיות החודש שלו במזל אריה ומזלו של חודש אב, היה צריך להיות הטלה, שהוא החלש בכבשים ההולך כשה לטבח. אולם הטלה לא רצה לקבל את מזלו של אב וטען שהוא חלש מדי לחודש של חורבנות, עמדו בסוד יודעי דבר והחליפו את המזלות - העבירו את הטלה החלש לחודש ניסן, שהוא חודש הגאולה, ואת האריה החזק, לחודש אב - לחודש החורבן, שיתגבר, יתאושש יתחזק ויתנשא בחזרה כארי. והארי - בהתחלה סירב אף הוא ודחה את ההצעה והוא קיבלה רק לאחר שהבטיחוהו שבימיו ובחודש מזלו - באב גופא יתקומם כארי, כפי שנאמר "כלביא יקום וכארי יתנשא"

מעשה חילופין זה מרומז בסוד א"ת ב"ש לסידור ימי השנה, שלפיו ליל הפסח חל תמיד בליל תשעה באב והלילות מתחלפים במזלותיהם, מה שקרה בניסן בליל הפסח : בחודש של גאולה נופל בט' באב, ומה שנופל בט' באב נגאל וקם בליל הפסח. מעשה זה גם מרומז בשבטו של החודש - שמעון שאף הוא התקשר ליהודה וסומך עליו, והוא גם מרומז במשלו של בלעם, שנשא לכבודו: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (במדבר כד, ט) - שהוא מכוון לט' באב.




אות החודש

האות טי"ת שהיא אות שלילית הרומזת על ט' באב כיום שריפת המקדש והיא גם אות של טוב ואות חיובית ומתחטא כפי שהסברנו בחודש תמוז הקשור אליה מאוד, והיא גם מתבטאת כיום הרג והשמדה, בסמיכות לט"ו באב שנתקבל כיום של חיתון ופיריון.
האות ט' של החודש רומזת על שניהם ביחד, כשהיא מסתיימת במימד החיובי של החג הגדול של ט"ו באב. ומתקשרת ב "ית" לבית המקדש שעמד "ית" שנים כדי לתקן את החית והטית שהשבטים לא רצו להכניס לשמותיהם.
<a href='http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.asp?x=367&kod_subject=1600&kod_subjectm=1627&pg=' target='_blank'>http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.as ... m=1627&pg=</a>