תמוז / צרוף החודש
צרוף החודש הצירוף השמי של חודש תמוז הוא ה.ו.ה.י. ההפך משמו הישר של השם המפורש והוא רומז על חומר הדין, בגלל אופיו האלילי של החודש הוא יוצא מסופי התיבות של הפסוק: "וכל זה איננו שווה לו", שהוא ביטול גמור וסופי לטמיעה הרוחנית, וחיקוי דרכי העמים.
האות של חודש תמוז היא "חית". והוא קשור לחודש אב שהאות שלו "טית", שתי אותיות שמשמעותם - חטא. להסביר את אופיו השיפוטי והאבלי של שני החודשים הללו, שגרמו לחורבן הבית המצטרף עליהם ב"ית" המסמל במספרו את בית ה', שעמד י"ת שנים ונחרב בגלל פולחני עבודה זרה והתמוז בתוכם.
אולם החי"ת אינו חטא בלבד. כמו כל האותיות, יש לו משמעות כפולה והוא גם טומן בחובו את כוח החיות להתגבר על כל צרות ותלאות ומיתות שונות, בדרך של תשובה וחרטה. והמסר שלו "והשיבו וחיו" (יחזקאל י"ח, נ"ב), "דרשו את ד' וחיו" (עמוס ה' ו' ), "עזבו פתאים וחיו" (משלי ט', ו'). ובהחלפת שני הכוחות השליליים שבחית והטית של חודשי תמוז ואב בכוחות חיוביים שלהם של חיטוי, הופכים את שניהם לחיים טהורים.
אנשי סוד מספרים סיפור נפלא על הנידוי שהטילו השבטים על שתי האותיות הללו של חי"ת וטי"ת, שהרחיקו אותם משמותיהם עד שייבנה הבית השלישי שינקה אותם מכל פגם שהוא.
תמוז פורע חובות
לפי אגדה חז"לית, נמצאת בשמים קופה של זמן, של ימים ושל שעות, והחודשים לווים אחד מן השני, וחודש תמוז בדומה לחודש טבת נקבע כחודש לתשלום חובות. וכך מסופר על הפסוק "יום ליום יביע אומר", אלו ארבע תקופות השנה: באחד מתקופות תשרי, היום והלילה שווים. מתקופת ניסן עד תקופת תמוז, היום לווה מן הלילה. ומתקופת תמוז עד תקופת תשרי, היום פורע ללילה. ומתקופת תשרי עד תקופת טבת, הלילה לווה מן היום. ומתקופת טבת עד תקופת ניסן, הלילה פורע ליום. נמצא שבתקופת ניסן ובתקופת תשרי אינם חייבים זה לזה כלום, נוטלים בצינעה ופורעים בצינעה, ואין כל ברייה שומעת ביניהם דבר, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. בתמוז פרע הקב"ה את עונשי החטא ובתמוז עומד לפרוע את חשבון הצער והסבל. אנשי ח"ן אומרים שחודש תמוז עדיין חייב חוב גדול, והוא עתיד לפרעו. וחוב זה מהו? הוא חוב הריקנות, שחודש תמוז ריק הוא מכל חג, ולא רק החודש אלא כל התקופה של תמוז, אב, אלול, כולם ריקים הם? כיצד להסביר את זה? עונים, שלמעשה היה בדעתו של הקב"ה לתת מועד גדול בחודש תמוז, אלא היות שעשו בו את העגל ביטל את החג מכל התקופה, תמוז אב ואלול, ופרע להם שלושה חגים בחודש תשרי. ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות. ולעתיד לבוא יהפכו ימי
האבל של י"ז תמוז וט' באב לחגים בישראל, וייקראו בשם מועד. ולזה מרמז הפסוק והיית "אך" שמח לרבות ב"אך" הימים, כ"א יום של ימי בין המצרים,
תמוז , אב וטבת
כשברא הקב"ה את עולמו מצא אותו טוב. בכל יום ויום מששת ימי הבריאה סיים בטוב. וכשהשלים מעשה הבריאה ביום הששי, מצא הכל טוב מאד. והחודשים שנבראו ביום הרביעי אף הם היו בהתחלה כולם לטובה, כפי שאנו מתפללים בשבת מברכים: "יחדשהו הקב"ה את החודש הזה עלינו לטובה", כפי שנברא להאיר לטובה.
אולם כשחטא אדם הראשון, וכשחטאו אחרים, והעולם נתמלא עוון, לקו המאורות, ולקו החודשים, והטוב והרע מעורב בתוכם, ובעיקר לקו שלושת החודשים שנחשבים כחודשים לקויים, שבהם האפילה והרעה שולטים בעולם וימיהם ימי סכנה , מפני שבהם דעך אור העולם, המאיר מארץ ישראל.
בהתחלה דעך האור בחודש טבת והוא דעך בארץ ישראל כולה, שבה משוטטות עיני אלוקים. בשנייה דעך בתמוז בירושלים, שהיא אור העולם, ובשלישית בחודש אב, דעך בציון, שממנה יוצא האור לעולם ושלושת החודשים הללו שייכים לשלושת השבטים: ראובן, שמעון ודן, שבגללם לקו המאורות ושהם צריכים תיקון כדי לחדש את אורם ולהפכם לטוב וימי מועד.
<a href='http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.asp?x=301&kod_subject=1600&kod_subjectm=1628&pg=' target='_blank'>
http://moreshet.co.il/kahana/tavnit2.as ... m=1628&pg=</a>
