חודש תשרי!
ראש השנה
חודש תשרי ושמותיו
שלושה שמות לחודש זה: החודש השביעי, ירח האיתנים, תשרי. התורה קראתו בכל מקום "החודש השביעי", לפי שהוא שביעי למניין החודשים שמתחיל תמיד מניסן.
בכסה ליום חגנו
ראש השנה, והוא אחד בתשרי, נקרא גם יום הכסה, ככתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" שבמקום אחד מייללים בגניחות גסות, ובמקום אחר בדקות, ובמקום אחר עושין הכול - גסות ודקות, נהגו בכל מקום ומקום להיות מתריעים בר"ה על דרך שהיו מייללים איש איש במקומו. ובכך היו יוצאים ידי חובתם במצווה, שהתורה ציוותה בקול יללה. עד שקם רבי אבהו, ולא ישר בעיניו להיות ישראל חלוקים הנוראים שאינה חוזרת ריקם. וכך אמרו במדרש: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם" (תהלים קב) - כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק ולא מקדש שיכפר עליהם, אלא תפילה אחת נשארה להם, שהם מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים, אל תבזה אותה מהם!
יש נוהגים לכרוע בתפילות מאותו העניין ובחתימת ברכה.
עשרת הפסוקים שאומר בכל סדר, גם הם על אופן אחד נקבעו, שאומר בכולם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הכתובים (וכולם מספר תהלים), שלושה פסוקים מספרי נביאים, ובפסוק האחרון - העשירי - הוא חוזר אל התורה ומסיים בו את הסדר.
יום שני של ראש השנה
מלכויות זיכרונות שופרות
בתפילות המוספין של כל השנה קבעו אנשי כנסת הגדולה שבע ברכות, ובתפילות המוספין של ראש השנה קבעו תשע ברכות. שלוש הראשונות ושלוש האחרונות כבכל השנה (מלבד נוסח "ובכן יתקדש" וכו', שהוא נוסח קבוע לברכת "אתה קדוש", ושאר ההוספות שנזכרו לעיל, שהן מנהג רוב המקומות), ושלוש ברכות האמצעיות - הן שנקראות "מלכויות, זיכרונות ושופרות".
את סדר מלכויות הוא כולל עם הברכה הרביעית שאומרה על קדושת היום ואינו קובעו ברכה לעצמה, לפי שעיקר קדושת היום - המלכתו של הקב"ה על כל מעשיו. אבל סדר זיכרונות וסדר שופרות, קובע להם ברכות לעצמם. נמצא שכל הברכות שבתפילת מוסף של ראש השנה - תשע.
תשע ברכות אלה הן כנגד תשע האזכרות (הזכירה שם יו"ד-ה"א-ו"ו-ה"א תשע פעמים) שאמרה חנה בתפילתה ("עלץ לבי בה'" - שמואל א ב). כל אזכרה שאמרה חנה בנבואתה על פקידתה אשר נפקדה בראש השנה ("דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה", ברכות כט), כנגדה אנו מייחדים ברכה לה' ביום זה ואומרים תשע פעמים: "ברוך אתה ה'" וכו'. ואף עניין היום רמוז בתפילתה: "ה' ידין אפסי ארץ" . אימתי? בראש השנה.
בסדר מלכויות אנחנו מודים לקב"ה שהוא ברא את הכול ומלכותו על הכול, ומקבלים עלינו את מלכותו לעולם ועד - "כי אתה אלקים אמת, ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" וגו'.
בסדר זיכרונות אנו מודים ומכריזים על אמונתנו, אשר הוא הבורא והוא הפוקד את כל יצוריו תמיד וזוכר כל מעשי בני אדם מראשית ועד אחרית, ומשלם להם כפועלם - "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כיסא כבודך, ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית".
בסדר שופרות אנו חוזרים ומקבלים עלינו עול תורה, כאילו עכשיו היא ניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, ומצפים לישועה האחרונה - שנזכה לשמוע קול שופר של משיח ושיעלו תקיעותינו לרצון ויהיו לזיכרון לפניו - "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל (היום) ברחמים".
שלושה סדרים אלה, כנגד שלוש עתים בתולדות ישראל: ימי מלכות בראשונה, זיכרון העבר בגלות, ושופרות של מלכות שמים לעתיד.
שלושה סדרים אלה של מלכויות זיכרונות ושופרות, כולם על מטבע אחד נתקנו: כל סדר וסדר מתחיל בתפילה נאה מעניין הסדר, ואומר עשרה פסוקים שיש בהם מאותו העניין: פסוקים של מלכות ה' בסדר מלכויות, פסוקים של פקידה וזכירה בסדר זיכרונות, ופסוקים של תרועה גדולה ובשורת ישועה בסדר שופרות. ובסוף משלים כל סדר בבקשה מאותו העניין ובחתימת ברכה.
עשרת הפסוקים שאומר בכל סדר, גם הם על אופן אחד נקבעו, שאומר בכולם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הכתובים (וכולם מספר תהלים), שלושה פסוקים מספרי נביאים, ובפסוק האחרון - העשירי - הוא חוזר אל התורה ומסיים בו את הסדר.
יום שני של ראש השנה
כל דיניו של יום שני של ראש השנה, כל מצוותיו וסדר תפילותיו, הכול כיום הראשון, חוץ מן הקריאה וההפטרה.
ובקידוש ליל שני נוהגים להניח על השולחן פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, שצריך לברך עליו "שהחיינו". ובשעה שמברך ברכת "שהחיינו" בקידוש, מתכוון לצאת ידי חובת ברכה זו הן על קדושת היום והן על הפרי או על הבגד החדש, לפי שברכת "שהחיינו" שאומר בקידוש, קצת ספק יש בה אם חייב לברכה בליל שני. וכן האשה, בשעה שמברכת "שהחיינו" בהדלקת הנר בליל שני מתכוונת לצאת ידי ברכה זו גם על פרי חדש או על בגד חדש. ואולם אם לא הכינו פרי חדש ולא בגד חדש, גם כן מברכים "שהחיינו" בקידוש של ליל שני, שכך היא דעת רוב הפוסקים.
אף בתקיעת שופר של יום שני מברכים "שהחיינו" (וטוב שהמברך יכין לו בגד חדש). ומנהג הספרדים שלא לברך "שהחיינו" בתקיעת שופר של יום שני אלא כשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת.
עשרת ימי תשובה - ספר התודעה
צום גדליה
בג' בתשרי, שהוא מוצאי ראש השנה - צום גדליה, והוא הנקרא בנביאים (זכריה ח) "צום השביעי", על שם החודש, תשרי, שהוא שביעי לחודשים. חל ראש השנה בחמישי ושישי - נדחה הצום ליום ראשון אחר השבת, לפי שאין תענית ציבור בשבת אלא יום הכיפורים בלבד.
ומתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. בשחרית ובמנחה הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", וחותם בברכה; והציבור כוללים אותו במנחה בתוך ברכת "שומע תפילה", כמנהג האשכנזים; והספרדים נוהגים לומר "עננו" אף בשחרית. ויש קהילות שאומרות אותו אף בתפילת ערבית בלילה שלפניו. וקורין בתורה שחרית ומנחה ב"ויחל משה", ומפטירין במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ובקהילות ספרד אין אומרים הפטרה בתענית ציבור, פרט לתשעה באב.
צום זה תקנו חכמים על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון. כשנהרג גדליה כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר החורבן הראשון, ושארית יהודה גלתה מארץ ישראל, ונהרגו אלפים רבים מישראל.
בין כסה לעשור
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם "ימי תשובה" או "עשרת ימי תשובה" אף על פי שאינם אלא שבעה, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה, שהם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה ימים שביניהם. ולפי שימי ראש השנה ויום הכיפורים נקראים בשמם המיוחד להם, נשאר השם "עשרת ימי תשובה" קבוע לימים שבינתיים. ימים אלה ידועים גם בשם "בין כסה לעשור", בין ראש השנה הנקרא "כסה", כמו שנאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא), לבין יום הכיפורים הנקרא "עשור", כמו שנאמר: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא" (ויקרא כג).
תפילה בעשרת ימי תשובה
סדרן של התפילות בעשרת ימי תשובה הוא כמו בכל השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" בשתי ברכות ראשונות, ו"וכתוב" ו"בספר" בשתי ברכות אחרונות. ואם שכח ולא אמרם, וכבר הזכיר שם ה' בסיום הברכה - אינו חוזר. וכן הדין אם שכח לומר "זכרנו" וכו', אפילו בתפילות של ראש השנה ויום כיפורים, שאינו צריך לחזור.
ואומר "המלך הקדוש" בברכת "אתה קדוש". ואם שכח ולא אמר - חוזר לראש התפילה. ובברכת "השיבה שופטינו" מסיים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט". שכח וסיים "מלך אוהב" וכו' - אינו חוזר, כיוון שהזכיר מלכות בברכה. ויש נוהגים לחזור אף בזה. בשחרית ובמנחה אחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום, חוץ משבת ומנחה בערב שבת. ויש מן הספרדים שאומרים "אבינו מלכנו" אפילו בשבת.
וכן אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז) פעמיים בכל יום, בשחרית ובערבית, ויש שאומרים אותו במנחה ולא בערבית. ואומרים אותו עד שמיני עצרת, שהוא גמר כל הדינים. והספרדים נוהגים לומר מזמור זה בשחרית בכל ימות השנה, פרט לשבת.
בכל עשרת ימי תשובה, מערבית של ליל ראשון של ראש השנה עד תפילת נעילה שביום הכיפורים, מנהג בני אשכנז לומר בקדיש "לעילא ולעילא" (או "לעילא לעילא" במקום "לעילא" שאומרים כל השנה, מפני שהקדוש ברוך הוא מתעלה אז ביותר מבריותיו שעומדים לפניו בדין. ומפני שמוסיפים תיבה אחת - מחסרים תיבה אחרת, ואומרים "מכל ברכתא" במקום "מן כל ברכתא" שאומרים בכל השנה, שמספר תיבות הקדיש מדוקדק.
בסיום התפילה, וכן בקדיש, יש נוהגים על פי הקבלה לומר "עושה השלום במרומיו" במקום "עושה שלום" שאומרים בכל השנה.
שבת שובה
שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת "שבת שובה", מפני שמפטירין בה "שובה ישראל" (הושע יד). וקורין לה גם "שבת תשובה", מפני שהיא בתוך ימי התשובה.
סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את שמוסיפים בשאר ימי התשובה. ואין אומרים "אבינו מלכנו", ברוב המקומות. אמנם כבר פשט המנהג בקהילות עדות המזרח אשר בירושלים לומר "אבינו מלכנו" בשבת, אך מדלגים בו על ענייני חטא ועוון וכדומה. ובתפילת "מגן אבות" שאומרים בליל שבת, אומרים "המלך הקדוש" כבתפילת לחש. ובתפילת שחרית אומרים "אב הרחמים", ובמנחה - "צדקתך צדק".
ומנהג הוא בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה כדי להודיע לעם עונשן של עברות ויתנו לב לשוב בתשובה. אמרו חכמים, בשעה שחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל.
<a href='http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/tishr..' target='_blank'>http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/tishr..</a>.
ראש השנה
חודש תשרי ושמותיו
שלושה שמות לחודש זה: החודש השביעי, ירח האיתנים, תשרי. התורה קראתו בכל מקום "החודש השביעי", לפי שהוא שביעי למניין החודשים שמתחיל תמיד מניסן.
בכסה ליום חגנו
ראש השנה, והוא אחד בתשרי, נקרא גם יום הכסה, ככתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" שבמקום אחד מייללים בגניחות גסות, ובמקום אחר בדקות, ובמקום אחר עושין הכול - גסות ודקות, נהגו בכל מקום ומקום להיות מתריעים בר"ה על דרך שהיו מייללים איש איש במקומו. ובכך היו יוצאים ידי חובתם במצווה, שהתורה ציוותה בקול יללה. עד שקם רבי אבהו, ולא ישר בעיניו להיות ישראל חלוקים הנוראים שאינה חוזרת ריקם. וכך אמרו במדרש: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם" (תהלים קב) - כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק ולא מקדש שיכפר עליהם, אלא תפילה אחת נשארה להם, שהם מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים, אל תבזה אותה מהם!
יש נוהגים לכרוע בתפילות מאותו העניין ובחתימת ברכה.
עשרת הפסוקים שאומר בכל סדר, גם הם על אופן אחד נקבעו, שאומר בכולם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הכתובים (וכולם מספר תהלים), שלושה פסוקים מספרי נביאים, ובפסוק האחרון - העשירי - הוא חוזר אל התורה ומסיים בו את הסדר.
יום שני של ראש השנה
מלכויות זיכרונות שופרות
בתפילות המוספין של כל השנה קבעו אנשי כנסת הגדולה שבע ברכות, ובתפילות המוספין של ראש השנה קבעו תשע ברכות. שלוש הראשונות ושלוש האחרונות כבכל השנה (מלבד נוסח "ובכן יתקדש" וכו', שהוא נוסח קבוע לברכת "אתה קדוש", ושאר ההוספות שנזכרו לעיל, שהן מנהג רוב המקומות), ושלוש ברכות האמצעיות - הן שנקראות "מלכויות, זיכרונות ושופרות".
את סדר מלכויות הוא כולל עם הברכה הרביעית שאומרה על קדושת היום ואינו קובעו ברכה לעצמה, לפי שעיקר קדושת היום - המלכתו של הקב"ה על כל מעשיו. אבל סדר זיכרונות וסדר שופרות, קובע להם ברכות לעצמם. נמצא שכל הברכות שבתפילת מוסף של ראש השנה - תשע.
תשע ברכות אלה הן כנגד תשע האזכרות (הזכירה שם יו"ד-ה"א-ו"ו-ה"א תשע פעמים) שאמרה חנה בתפילתה ("עלץ לבי בה'" - שמואל א ב). כל אזכרה שאמרה חנה בנבואתה על פקידתה אשר נפקדה בראש השנה ("דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה", ברכות כט), כנגדה אנו מייחדים ברכה לה' ביום זה ואומרים תשע פעמים: "ברוך אתה ה'" וכו'. ואף עניין היום רמוז בתפילתה: "ה' ידין אפסי ארץ" . אימתי? בראש השנה.
בסדר מלכויות אנחנו מודים לקב"ה שהוא ברא את הכול ומלכותו על הכול, ומקבלים עלינו את מלכותו לעולם ועד - "כי אתה אלקים אמת, ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" וגו'.
בסדר זיכרונות אנו מודים ומכריזים על אמונתנו, אשר הוא הבורא והוא הפוקד את כל יצוריו תמיד וזוכר כל מעשי בני אדם מראשית ועד אחרית, ומשלם להם כפועלם - "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כיסא כבודך, ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית".
בסדר שופרות אנו חוזרים ומקבלים עלינו עול תורה, כאילו עכשיו היא ניתנה בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, ומצפים לישועה האחרונה - שנזכה לשמוע קול שופר של משיח ושיעלו תקיעותינו לרצון ויהיו לזיכרון לפניו - "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל (היום) ברחמים".
שלושה סדרים אלה, כנגד שלוש עתים בתולדות ישראל: ימי מלכות בראשונה, זיכרון העבר בגלות, ושופרות של מלכות שמים לעתיד.
שלושה סדרים אלה של מלכויות זיכרונות ושופרות, כולם על מטבע אחד נתקנו: כל סדר וסדר מתחיל בתפילה נאה מעניין הסדר, ואומר עשרה פסוקים שיש בהם מאותו העניין: פסוקים של מלכות ה' בסדר מלכויות, פסוקים של פקידה וזכירה בסדר זיכרונות, ופסוקים של תרועה גדולה ובשורת ישועה בסדר שופרות. ובסוף משלים כל סדר בבקשה מאותו העניין ובחתימת ברכה.
עשרת הפסוקים שאומר בכל סדר, גם הם על אופן אחד נקבעו, שאומר בכולם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה פסוקים מן הכתובים (וכולם מספר תהלים), שלושה פסוקים מספרי נביאים, ובפסוק האחרון - העשירי - הוא חוזר אל התורה ומסיים בו את הסדר.
יום שני של ראש השנה
כל דיניו של יום שני של ראש השנה, כל מצוותיו וסדר תפילותיו, הכול כיום הראשון, חוץ מן הקריאה וההפטרה.
ובקידוש ליל שני נוהגים להניח על השולחן פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, שצריך לברך עליו "שהחיינו". ובשעה שמברך ברכת "שהחיינו" בקידוש, מתכוון לצאת ידי חובת ברכה זו הן על קדושת היום והן על הפרי או על הבגד החדש, לפי שברכת "שהחיינו" שאומר בקידוש, קצת ספק יש בה אם חייב לברכה בליל שני. וכן האשה, בשעה שמברכת "שהחיינו" בהדלקת הנר בליל שני מתכוונת לצאת ידי ברכה זו גם על פרי חדש או על בגד חדש. ואולם אם לא הכינו פרי חדש ולא בגד חדש, גם כן מברכים "שהחיינו" בקידוש של ליל שני, שכך היא דעת רוב הפוסקים.
אף בתקיעת שופר של יום שני מברכים "שהחיינו" (וטוב שהמברך יכין לו בגד חדש). ומנהג הספרדים שלא לברך "שהחיינו" בתקיעת שופר של יום שני אלא כשחל יום ראשון של ראש השנה בשבת.
עשרת ימי תשובה - ספר התודעה
צום גדליה
בג' בתשרי, שהוא מוצאי ראש השנה - צום גדליה, והוא הנקרא בנביאים (זכריה ח) "צום השביעי", על שם החודש, תשרי, שהוא שביעי לחודשים. חל ראש השנה בחמישי ושישי - נדחה הצום ליום ראשון אחר השבת, לפי שאין תענית ציבור בשבת אלא יום הכיפורים בלבד.
ומתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. בשחרית ובמנחה הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו", וחותם בברכה; והציבור כוללים אותו במנחה בתוך ברכת "שומע תפילה", כמנהג האשכנזים; והספרדים נוהגים לומר "עננו" אף בשחרית. ויש קהילות שאומרות אותו אף בתפילת ערבית בלילה שלפניו. וקורין בתורה שחרית ומנחה ב"ויחל משה", ומפטירין במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ובקהילות ספרד אין אומרים הפטרה בתענית ציבור, פרט לתשעה באב.
צום זה תקנו חכמים על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתניה בעצת מלך עמון. כשנהרג גדליה כבתה גחלת ישראל האחרונה ששרדה אחר החורבן הראשון, ושארית יהודה גלתה מארץ ישראל, ונהרגו אלפים רבים מישראל.
בין כסה לעשור
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם "ימי תשובה" או "עשרת ימי תשובה" אף על פי שאינם אלא שבעה, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה, שהם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה ימים שביניהם. ולפי שימי ראש השנה ויום הכיפורים נקראים בשמם המיוחד להם, נשאר השם "עשרת ימי תשובה" קבוע לימים שבינתיים. ימים אלה ידועים גם בשם "בין כסה לעשור", בין ראש השנה הנקרא "כסה", כמו שנאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא), לבין יום הכיפורים הנקרא "עשור", כמו שנאמר: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כיפורים הוא" (ויקרא כג).
תפילה בעשרת ימי תשובה
סדרן של התפילות בעשרת ימי תשובה הוא כמו בכל השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" בשתי ברכות ראשונות, ו"וכתוב" ו"בספר" בשתי ברכות אחרונות. ואם שכח ולא אמרם, וכבר הזכיר שם ה' בסיום הברכה - אינו חוזר. וכן הדין אם שכח לומר "זכרנו" וכו', אפילו בתפילות של ראש השנה ויום כיפורים, שאינו צריך לחזור.
ואומר "המלך הקדוש" בברכת "אתה קדוש". ואם שכח ולא אמר - חוזר לראש התפילה. ובברכת "השיבה שופטינו" מסיים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט". שכח וסיים "מלך אוהב" וכו' - אינו חוזר, כיוון שהזכיר מלכות בברכה. ויש נוהגים לחזור אף בזה. בשחרית ובמנחה אחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום, חוץ משבת ומנחה בערב שבת. ויש מן הספרדים שאומרים "אבינו מלכנו" אפילו בשבת.
וכן אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז) פעמיים בכל יום, בשחרית ובערבית, ויש שאומרים אותו במנחה ולא בערבית. ואומרים אותו עד שמיני עצרת, שהוא גמר כל הדינים. והספרדים נוהגים לומר מזמור זה בשחרית בכל ימות השנה, פרט לשבת.
בכל עשרת ימי תשובה, מערבית של ליל ראשון של ראש השנה עד תפילת נעילה שביום הכיפורים, מנהג בני אשכנז לומר בקדיש "לעילא ולעילא" (או "לעילא לעילא" במקום "לעילא" שאומרים כל השנה, מפני שהקדוש ברוך הוא מתעלה אז ביותר מבריותיו שעומדים לפניו בדין. ומפני שמוסיפים תיבה אחת - מחסרים תיבה אחרת, ואומרים "מכל ברכתא" במקום "מן כל ברכתא" שאומרים בכל השנה, שמספר תיבות הקדיש מדוקדק.
בסיום התפילה, וכן בקדיש, יש נוהגים על פי הקבלה לומר "עושה השלום במרומיו" במקום "עושה שלום" שאומרים בכל השנה.
שבת שובה
שבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת "שבת שובה", מפני שמפטירין בה "שובה ישראל" (הושע יד). וקורין לה גם "שבת תשובה", מפני שהיא בתוך ימי התשובה.
סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את שמוסיפים בשאר ימי התשובה. ואין אומרים "אבינו מלכנו", ברוב המקומות. אמנם כבר פשט המנהג בקהילות עדות המזרח אשר בירושלים לומר "אבינו מלכנו" בשבת, אך מדלגים בו על ענייני חטא ועוון וכדומה. ובתפילת "מגן אבות" שאומרים בליל שבת, אומרים "המלך הקדוש" כבתפילת לחש. ובתפילת שחרית אומרים "אב הרחמים", ובמנחה - "צדקתך צדק".
ומנהג הוא בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה כדי להודיע לעם עונשן של עברות ויתנו לב לשוב בתשובה. אמרו חכמים, בשעה שחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל.
<a href='http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/tishr..' target='_blank'>http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/tishr..</a>.